תשובות רש"י קנ״טTeshuvot Rashi 159
א׳מעשה שהיה בגוי אחד שזרק בכוונתו עפר בכלי מלא יין. והורה עליו להיתר משום דאמר רב כל שבזב טהור, בגוי אינו עושה יין נסך, אם נגע אדם טהור בזב הוי טהור, בגוי נמי אין עושה בזריקתו יין נסך. ומותר הוא בשתיה. דהכי מסתברא שפיר מדקתני מתני' זה היה מעשה והכשירוהו, ולא קתני ימכר, כדקתני בברייתא דהכשירוהו אפי' לשתיה. אבל מגע זב שהוא טמא, בגוי עושה יין נסך. ובכל דוכתא דאמר ר' במגע גוי אסור אפי' בהנאה ובדוכתא דאמר ר' בשלא מגע גוי מותר, אמר אפילו בשתיה.
1
ב׳ועל היין ששאל, אם נמשך בכלי של גוי נסך, אם הנשאר מותר בשתיה או לא. ודע שכך דעתי נוטה, שאסור היין שנשאר בחביות לשתות דאמר רב הונא הניצוק חיבור ליין נסך ואע"ג דאמר ליה רב נחמן מנא לך הא, ולא פשיטא ליה לרב הונא, דוחיה לראיותיו במיני אחרינא. אפילו הכי גמרא הכי איתא, דאמר להו רב חסדא להנהו מסובתא מוכרי יין, כי מזבניתו חמרא לגוי קטיפה קטופי פסק הקילוח של היין שיורד מכלי עליון לכלי תחתון כל שיפסוק מן הקילוח העליון עד שיגיע לתחתון שלו חוב"ה [על הגליון: ד' סוכר] נצוק חבור ואפילו רב נחמן לא פליג עליה דרב הונא אלא התחתון לעליון וניצוק לקלוח. אי נמי נפוץ נפוצי, שלא תהיו שופכין כלל אלא על ידי זריקתו מערים כלומר ניצוק דהוה בעי לה מנא לן הא, כלומר לא פשט לה מילתא, דהכי קאמר לקמן תפשוט לך נצוק, חבור תבעי לך. וכל מילתא דאיסורא דקא מיבעיא לן ולא מפשטא לן לחומרא, וכ"ש הכא דאמר רב חסדא: וכן שמעתי מפי אנשי בית רבי' הגדול תמ"ך, שמאחר שהיו מושכין מחבית שלו למכור לגוי לא היה שותה ממנו. והיו מקצין לו מודיא אחד או שתי מודיאות מתחלה לשתייתו ואף על פי כן לא היה מורה כן לאחרים [ואף אחי אם בא לפרוש ולהזהר בעצמו על ככה, אל יחוש להורות לאחרים]. כי לפי ענין האיסור שפרץ רואה אני שלא יזהרו, והנח להם לישראל. מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
2