תשובות רש"י קע״דTeshuvot Rashi 174
א׳ששאלת: משומד לע"ז שיש לו פקדון שהפקיד ביד ישראל קרובו ותבעו המשומד לאחר זמן ולא רצה להחזיר לו. ומת המשומד, וקרוביו הקרובים לירש תובעין הפקדון. וגם השליח שהביאו ליד זה הביא עדים גויים שנתן לו המשומד אותו ממון מתנה אחר זמן: דעתי נוטה: דאין בדבר השליח כלום, דאין עדות גוי עדות. ואם אין לנפקד עדים כשתבעו המשומד בחייו, והוא השיב: לא אתן, זכו הקרובים בממון וראויין לירש, דלא מצינו שבטלה תורה ירושה מן הרשעים דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר וכ"ש שהן יורשין כשרים יכין רשע וצדיק ילבש ואם שלח בו יד הנפקד בחיי המשומד או יש לו עדים שתבעו ממנו ואמר אני זוכה בו, אין לך שליחות יד גדול מזה. ונראה לי דאין כח בדיינין להוציאו. דאיתמר ממון מסור רב הונא ורב יהודה, חד אמר מותר לאבדו ביד, לא יהא ממונו חמור מגופו דתניא המינין והמסורין מורידין ולא מעלין, אלמא דגופו הפקר להורידו לבור וכ"ש ממונו. וחד אמר אסור לאבד ממונו, דילמא נפיק מיניה ברא מעליא [דכתיב] יכין רשע וצדיק ילבש. ומשומד לע"ז מין הוא, וגופו [וממונו] הפקר, וכל טעמי מסור יש בו בין לאיסור בין להיתר וכיון דלא איפסיק הילכתא לא כמר ולא כמר, הרי זה זכה מן ההפקר בחיי המשומד ואין לנו כח להוציא ואם לא שלח בו יד בחייו אין כאן זכייה. ואם אמר הנפקד שיש בנים למשומד בגיותו, ודוחה הקרובים לומר לאו בעלי דברים דידי אתם, אין בדבריו כלום, דישראל הבא על הנכרית והוליד ממנו בן אינו בנו. דתנן מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן החליצה ומן הייבום וחייב על הכאתו ועל קללתו חוץ ממי שיש לו בן מן הנכרית וצורינו יאיר עינינו בתורתו. ושלום שלמה בר' יצחק.
1