תשובות רש"י קפ״אTeshuvot Rashi 181
א׳מעשה בשה אחד בכור ששחטוהו בשגגה. ואמר רבי טעון קבורה ואין לו תקנה בזמן הזה מאחר שנשחט. אבל אם היו ממתינים אותו עד שיומם, היו יכולין לפדותו מכל כהן שירצה ויאכל אותו במקום קבוע. ואעפ"י שנתעברה אמו תחת יד הרועה אין יש [זה] יד גוי באמצע, הואיל ואין לו חלק בה.
1
ב׳הורה ר': בכור תם בזמן הזה אין לו תקנה עד שיפול בו מום וישראל וכהן אסורין בו. ומי ששוחט אותו חייב כרת גמור משום שוחט קדשים בחוץ, דבכור קדוש מאליו ברחם. אלא כך הוא עושה: כשרואה אדם שפרתו נתעברה ילך אצל גוי ונוטל ממנו פשוט ומשתפו עמו, דניכר שיש בו [על הגליון: יד] גוי באמצע ופטורה מן הבכורה. ואחר שיצא העובר חוזר ולוקח אותו מן הגוי ומותר, או כשהעובר יוצא אומר לגוי להטיל בו מום לסרס [לצרם] את (את) אזנו או לעוור אם עינו כדאמר [גדיא] באודניה אימרא בשיפוותא. ומטפל בה ישראל בדקה ל' יום ובגסה נ' יום ונותנו לכהן. ואם אינו נותנו לכהן הרי הוא נקרא גזלן. וכהן שוחטו ואוכלו ומאכיל ממנו אף לישראל. ואחר שנולד אי אפשר להטיל בו מום דכתיב כל מום לא יהיה בו, קרי ביה לא יהיה בו.
2