תשובות רש"י ר״זTeshuvot Rashi 207
א׳ראובן ושמעון באו לדון לפני רבינו שלמה: אשתו צועקת על שגירשה מביתו ואינו נוהג עמה דת יהודית, והוא אומר כדין גרשתיך דאין לך עלי אפי' כתובה שמקח טעות לקחתי ביך והדברים נכרים שאת לוקה בצרעת וסימני צרעת נהגו ביך חוטם וסתם פנים פורחות בשחין וקודם נישואין היית מרגשת בעצמך מחולי זה, ממשפחתיך יש מהם שחלו בחולי זה ואני בשעה שכנסתיך לא הייתי מכיר במומי סתר שביך. והיא אומרת לא, כי שלמה נכנסתי לחופה. ועל שאתה אומר סימני צרעת נראו בי, לא יהיה הדבר ולא יבא, כי כל גופי שלם אפס שני שומים עלו לה בפניה אחרי אשר גרשה מביתו מתוך צער וכעס. ועל דבר זה העיד מקצת הקהל אשר כמה שנים עמדו עמו ולא שמעו בדבר כי בריאה נכנסה לחופה ואין אנו מכירין סימני צרעת. ועל דברי ריבות האלה השיב הרב תשובה זו.
1
ב׳תשובה: הנני דורש בשלום החתומים בשאלה אחרי אשר לא הוכר באשה מום בבית אביה ומשנכנסה לרשותו נולדו בה אין לו עליה טענת מומים. והראה האיש מעשהו לראה והראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו שדרכו לרחם על הבריות וכל שכן על שארו אשר בא אתו בברית, שאילו נתן לב לקרבה כאשר נתן לב לרחקה היה נמשך חינה עליו. שכך אמרו רבותינו חן מקום על יושביו ואפי' הוא מקולקל במים רעים והארץ משכלת וכן חן אשה על בעלה ואשרהו אם זכה לזכות בה ולקנות בה חיי העולם הבא, שאף בכופרי הקב"ה ראינו הרבה שאין מרחקין נשותיהן, מתכוונים לחסד לאומים חטאת וכן הנשים לבעליהן. וזה הקשיח בבית אבינו שבשמים כאשר העיד בינו ובין אשת נעוריו, משפט ודין עליו לנהוג בה כמנהג בנות ישראל, ואם אינה מקרבה ברחמים ובכבוד יגרשנה ויתן לה כל כתובתה.
2
ג׳(תשו' מהר"ם ב"ב ד"פ תתנ"ג) נשאל לרש"י: אשת ראובן צועקת עליו שגרשה מביתו והוציאה בלא כתובה, והוא טוען במקח טעות נשאה כי סמני צרעת נראין בחוטמה ופניה פורחות שחין קודם הנישואין והיתה מרגשת בעצמותיה. גם משפחת' כול' מחולי זה ובשעת שכנסתיה לא הרגשתי במומן שבסתר. והיא אומרת בריאה היתה. וגם טוען הבעל המצורעים רוצים לקלטה. והעידו הקהל שבריאה נשאה, ושקר דבר במה שהמצורעי' רוצים לקלטה, אלא הוא המוציא קול.
3
ד׳נראה שאין לו עליה טענת מומין, ואם אינו רוצה לקרבה יגרשנה ויתן לה כתובה, ואם אין לו יתן כל הנמצא בידו אלא שיסדר לו כדרך שמסדרין לב"ח מטה ושולחן וכסות לי"ב חדשי' ושטר כתובה יהא עומד לגבות בכל שנה בכל אשר ישתכר עד שישלי' כל כתובת'. ואם חפיצה להתגלגל ע"י מזונות יתן לה כל אשר יראו ז' טובי העיר לפי השגת ידו. ואינו יכול לומ' צאי מעשה ידיך במזונותיה וכל מעשה ידיה שתשתכר תתן לה, או תחשוב [למזונותיה], ועליו אסיף כדי הצריך, או טוב לו לתת לבו לקרבה למען יתרחם מן השמים ויזכהו לפדות ולבנות ממנה וירחיב לו מכל צרה שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ומה שלותה ואכלה ישלם, ותשבע כמה לותה. שלמה ב"ר יצחק.
4