תשובות רש"י רט״וTeshuvot Rashi 215
א׳[אמנם כך שאל השואל לפני רבינו שלמה מ"כ]: ראובן נשא אשה ונהרג ביום הרג רב בלא בנים, ואשתו ברחה אצל אביה הניצל מן ההרג. ולאחר זמן ניסת לשמעון ולא נשבעה על כתובתה והחזיקה בקרקע בעלה הראשון מחמת כתובה. והיורשין עוררין עליה לומר מטלטלין הרבה תפסת בכתובתיך. והיא אומרת לישבע, והם אומרים מאחר שלא נשבעה קודם נישואתה אינו דין שתשבע עתה.
1
ב׳[והשיב הגאון]: דעתי נוטה שלא תפסיד בנישואתה כלום. ואם לא שהיזקקני אדוני באיגרתו להביא ראייה לדברי, לא הייתי צריך לראייה. כי מאין לו שתפסיד אשה כתובתה בתוך כ"ה שנים שנתנו חכמים קיצבה לדבר: ומכל מקום יש ראייה לדבר: אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. נמנעו מלהשביע התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים מה שירצו וגובה כתובתה ואמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת, אבל ניסת אין מדירין אותה, מאי טעמא דמיפר לה בעל. ורב נחמן אמר אפילו ניסת. ומותבינן ניסת, הא ודאי מיפר לה בעל, דמדירין לה ברבים למדנו מכאן, שהאשה גובה כתובתה לאחר שניסת אע"פ שלא נשבעה קודם שניסת. ואפילו רב הונא לא פליג אלא במקום שנוהגין להדירה, שהנדר תלוי בהפרה. כגון דנדרה קונם כל פירות שבעולם עלי אם נהניתי מכתובתי כלום. או שאמרה בלשון שבועה יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם נהניתי מכתובתי כלום. שיש לחוש שמא יפר לה בעל בו ביום את נדרה, או את שבועתה, והרי היא מותרת בכל הפירות. אבל הנשבעה שבועה שלא נהניתי מכתובתי כלום, או בלשון אלה או ארור, אותה שבועה אין לה הפרה עולמית, שהרי כבר עברה לה.
2
ג׳ואני הבנתי מתוך איגרתך, שבמקומכם נוהגין להשביעה ואין נוהגין להדירה לפיכך אני אומר, שלא תפסידה בנישואין ותישבע בגזירת ב"ד באלה וארור, כדרך כל הנישבעין עתה ע"פ ב"ד, כמנהג המדינה להשביע את הנשים: [נסתיימה כתיבת הגאון].
3