תשובות רש"י רנ״אTeshuvot Rashi 251
א׳והא דאמר ר' שמעון בן לקיש כי משמש בד' לשונות: אי, דלמא אלא, דהא והוקשה לו: למה הפך הסדר ולא הזכירו כסדר שהן מתורגמין: דהא, דלמא, אלא, אי.
1
ב׳לפי דברי שאילתו הבנתי שכך קבל, כי מתרגם בתורה בתרגום אונקלוס בד' לשונות. ופרשו לו ד' שאחזו המתרגמין בהם: כי יקרא, פתח תפתח מה ראה לשנותו מהרבה כי שבתורה, הבאין לסתור דברי אי. כי תאמר דלמא. כי פתח, אלא. כי גוע אהרן, דהא. וקשיא ליה אין סידורן כך: כבר עברו עשרים שנה שאיני מפרשם כתרגומו של אונקלוס, שהוקשיתי בה למה לא מנה: ארי, כד, ברם, דלמא. רובם מתרגמינן ארי, כי יהיה להם כד הוי להון. כי צחקת ברם חייכת. כי חרבך דלא תרים חרבך: ועל המתרגם כי גוע דהא, תוהא אני עליהם: שאין להם לתרגם דהא מית, אלא אם כן [יתרגמו] אתחזיאו כל כנישתא, דהכי אמרינן אל תקרא ויראו אלא וייראו כדר"ש בן לקיש. שאם אתה קורא ויראו, אין לשון דהא נופל על כי גוע, לפי שאינו בא ליתן טעם (אלא) על האומר למעלה הימינו לומר מה טעם ויראו, לפי שמת אהרן שעמוד ענן בא לרגליו. אלא ישמש אשר, כמו כי טוב העץ למאכל, ותרא אותו כי טוב הוא, כי ברח העם, כי ברח יעקב, אף כאן ויראו כי מת אהרן ויבכוהו: ואף כשיתרגמו ואתחזיאו, תוהא אני עליהם: מה חזו לשנות בו תרגום מהרבה כי שבתורה, שהן כמותן באים ליתן טעם על שלמעלה, כגון ויברך את יום השביעי ויקדש אותו (לפי) כי בו שבת, כי לא המטיר, כי מאיש לקחה, כי שת לי אלקים, כי מים על פני כל הארץ, כי בימיו נפלגה הארץ. כל אלה לשון דהא נופל עליהם, ועוד הרבה: כי פתח תפתח מה ראה לשנותו מהרבה כי שבתורה, הבאין לסתור דברי העלין לאמר: לא כן כי כן, כגון כי צחקת לא כן אלא צחקת, לא תשתחוה לאלהים כי אם הרס תהרסם, לא תכרות ברית כי את מזבחותם תתוצון. וכל כי הסמוך לאם, כגון כי אם ברכתני, כי אם בבא, כי אם לפי דברי, כולם לשון אלא הם, כמו כי פתוח: וגם בכתובים, לא על המלך לבדו כי אם על כל השרים. ומה ראו לשנות כי יקרא בלשון אי מרוב כי שבתורה, שהם לשון תלוי, שמא בא שמא אינו בא, ככל אם שבמקרא. כי יגח, כי יגוף, כי יקריב מכם, כי תשמע באחת שעריך, כי תפגע, כי יהיה לאיש, כי יקרא.
2
ג׳ואומר אני: שעל פי השמועה הזאת החזיקו לתרגמן כך [שפירשו להם רבותיהם ד' לשונות הללו כי גוע דהא, שבו אנו עסוקין כי פתוח אלא, כי תאמר דלמא, כי יקרא אי. ולא פירשו לתרגמן כך], אלא פירשו להם כאילו אי אפשר לשמש משמען אלא בלשונות הללו והזכירו אחד מהן לכל לשון והם אחזום וקבעום בתרגום: ואני אומר: כולן מתורגמין לשון ארי, וכאשר יהפוך כי בלשון עברית, כן יהפוך ארי בלשון ארמית ארבעתן. ור' שמעון בן לקיש (לא) [בא] ללמד על שמוש משמען לפשטן, ולומר לך: יש כי הבא ליתן טעם, ויש כי לסתור דבר ולישב דבר, ויש כי משמע לשון תלוי, כמו אם, אותם שהזכרתי למעלה, ויש כי שהוא תמיה וסוף שמושו משמע להיות פן, כגון כי תאמר בלבבך. אם תדרוש ככל כי שבתורה לא יתחבר לו מקרא שאחריו, לא תירא מהם, אין נופל עליו לא לשון דהא, ולא לשון אם. האיך נופל עליו לשון אם, כי תאמר רבים לא תירא מהן, הא אם לא תאמר תירא. על כרחך פן תאמר רבים ותירא מהן לא תירא מהן. וכן כי תראה חמור שונאך, על כרחך בלשון פן משמש, כמו לא תראה את שור אחיך, אף כאן לא תראה וחדלת. ואם תדרשנו לשון אחר לא יתחבר: דבר יוצרינו כפטיש יפוצץ סלע יוצא לכמה טעמים, ולעולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ואף כי תעבוד את אלהיהם בלשון פן ישמש, לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, פן תעבוד את וגומר. ולמדנו מדבריו שהצריך לדרוש כי באחת מכל הלשונות דורש בו לשון הנופל עליו. ועל דבריו סמכנו לדרוש בעמוד הענן שבא לרגלי אהרן, באמרנו כי גוע בא ליתן טעם. ולמדנו [שהם] (הם) נופלים על כי שתים מהלשונות הללו, הבא לדרוש זו דורש, והבא לדרוש זו דורש. ומזה הבננו טעם של מחלוקת של בית שמאי ור' עקיבא במס' גיטין בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו, שאינה נאה או מצא בה ערות דבר. שיש אם במקום או. כגון אם אברה חסידה ונוצה. וכן כל אם הסמוכים לתמיהא: הבמחנים אם במבצרים, הטובה היא אם רעה, הינהק פרא אם יגעה שור: ועוד למדנו, שכי משמש תלוי, ככל אם שבתורה. ועל זו סמך רבי אמי לומר כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין בה משום שבועת ביטוי שנאמר כי תשבע, מעצמה, כלומר אם תשבע, מדלא כתי' אם תושבע או כי ישביעוהו. ומדקשיה ליה, כי וודאי לשון העתיד הוא, כמו כי תבואו אל הארץ, כי ירחק,, כי תבא [תבנה], דאי אפשר שלא תבנה, וכי תאמרו מה נאכל, עתידין אתם לומר כך. ורוב כי שבתורה, המשמשין מקום כאשר, אף כאן כי תשבע, והן שישביעך בית דין. לכך הוצרך לומר וכדר' שמעון בן לקיש, שיש כי משמעו לשון תלוי. וכיון דתשבע דהכא כי תלוי הוא ומעצמה קאמר. וכן כי יקרא, פרט למזומן, אם יקרא לפניך, אם יקרה לפניך, לשון מקרה.
3
ד׳בכל אלה לא דקדקתי מפי רבותי, כי קל מהרתי בעניי לשמש אותם. אך נתננו לב לישב [דברי] חכמי ישראל, דבר על אופניו, כי ידעתים לשונם צח וערב וברור מללו. והמתפרשים בלשון עלג וקצר רוח בעניותנו, שלא עמדנו בסודם להושיב דבר על מכונו: ואם יאמר חביבי: עוד יש שמוש ללשון כי, שהרי רובן משמשין במקום אשר, כגון כי טוב העץ, כי טוב הוא, כי ברח העם כי ברח יעקב, כי לא יוכל לו, כי עירומים הם ועוד יש משמשים במקום כאשר, כמו כי בא סוס פרעה, ויהי כי באנו, ויהי כי עלינו, והיה כי יראו אותך ממצרים; כל אלה בכלל לשון שמוש של אם הם: שיש אם משמש בשלון אשר, כגון אחת היא על כן אמרתם תם ורשע הוא מכלה, אם שוט ימית פתאום, אשר שוט ימית פתאום, היא האחת המכלה תם ורשע, אי אפשר לדרוש לשון תלוי; אם חרוצים ימיו, אם אקוה שאול ביתי ואם המשמש בלשון כאשר, ואם תקריב מנחת בכורים, על כרחך אינו תלוי, שהרי חובה היא מנחת העומר, ופרושו כאשר תקריב. וכן [ואם] (אם) יהיה היובל, וכאשר יהיה היובל אין אם תלוי. וכן שנינו ר' שמעון אומר כל אם ואם רשות חוץ משלשה: אם תקריב, אם כסף תלוה, אם מזבח אבנים. וכשתבנה לי מזבח שהרי סוף לבנות שנאמר אבנים שלימות תבנה. וכן אם יבלענו ממקומו, לכשיבלענו ממקומו, אין דבר זה תלוי, שהרי באורחות שוכחי השם מדבר.
4