תשובות רש"י שמ״זTeshuvot Rashi 347
א׳הלל ביחיד אסור לברך עליו לפניו ולאחריו בימים שאין גומרין בהן את ההללא שהרי בצבור אינו אלא מנהג בעלמא, וציבור הוא דעבדו [זכר למנהג] (מנהג) אבותיהם, אבל ביחידים אין זכר למנהג נוהג בהן. ואפילו עשרה שפרשו מן הציבור שמתפללין אחורי בית הכנסת לעצמן, הרי הן כיחידין שלא היו באסיפת הכניסה. ואין להן תורת מנהג לעשות [זכר] אלא בשנים ושלשה הם לצורך כך. שלא נאמר זכר למנהג אלא בכנופיא של אותה העיר כשהן באגודה שלהן, ואפילו לקרותו בלא ברכה אינן צריכין.
1
ב׳ומעשה בא על ידו [שהלך] להתפלל בבית אבל בראש חודש, ורצו המנויין לקרות את ההלל. והורה רבי הלכה למעשה דלא צריך. דעשרה שפרשו מן הציבור היו, ועשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידין.
2