תשובות רש"י שנ״הTeshuvot Rashi 355
א׳אני החתום נשאלתי: אם אומרי' זמן בנטילת לולב בשני ימים טובים הראשונים של חג, הואיל ויום ראשון מן התורה, דכת' ולקחתם לכם ביום הראשון, ויום שני ספק. ודיניה דלולב כקידוש היום, שכשם שאומרי' זמן על הכוס ביום שני של חג ממה נפשך, הכי נמי אמרי' זמן בנטילתו של לולב ביום שני. או אין אומרי' אותו אלא ביום ראשון בלבד.
1
ב׳כך מקובלני ממורי הזקן רבינו יעקב בר' יקר וכך דעתי נוטה: שאין אומ' זמן בנטילתו של לולב אלא ביום טוב ראשון. לפי שלא מצינו עיקר ושורש לברכה זו לא בתלמוד ולא במשנה ולא בתוספתא: וכלל כלל אין חיוב ברכה זו אלא בשעת עשייתו של לולב בחול בשעה שאוגדו ומתקנו, ובסוכה נמי בשעה שעושה אותה. דת"ר העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו, נכנס לישב בה אומ' אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו, נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב. ותו תניא גבי סוכה, היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר ביום טוב עצמו, כגון למימך בסתרקי ולעטרה בקרמין ובסדינין המצויירין מברך מיד שהחיינו, דעיקר חיוב בשעת מעשה. ואם אין יכול לחדש בה דבר, מברך שתים, בכניסתו אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן. אבל בלולב לא מצריך בשעת נטילה אלא אחת בנטילתו. אלמא דכלל ליכא ברכה [דזמן] (זמן) אלא בשעת עשייה דהיינו בחול. אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בנטילתו, הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור, לכך מברך כל אדם שתים בנטילתו.
2
ג׳וגם זו פליאה בעיני על מה סמכו. והואיל שכן חיוב ברכה זו אינה אלא בשעת עשייתה בחול, כיון שבירך זמן פעם אחת, מה לי תו לברך ביום שני, בין שיהא יום ראשון ודאי יום טוב או ודאי חול. מה בכך. כיון שבירך פעם אחת זמן, אמאי חוזרין ומברכין ביום שני, הלא אין עיקר חיובה אלא בחול. וגבי נר חנוכה נמי אין אומ' זמן אלא ביום ראשון והכי נמי הכא. ולא דמי הא לקידוש היום. דזמן דכוס תלוי בקידוש יום טוב, וכיון דשתי קדושות הן מספיקא מקדשינן ואמרינן נמי זמן. אבל ברכה זו אינה תלוייה אלא בעשייתה ואפילו בחול. ואפילו בסוכה נמי אין אומ' זמן להדיא בישיבתה, אלא סומכין על אותו זמן שאומרי' על הכוס. דאמ' רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר ליה אכסא דקידושא, דמקדש ומברך זמן. ואי חיובא הוא, לומר זמן בישיבת סוכה, ונטילת לולב, ליתנייה בהדיא דאמרינן זמן (עליהו) [עלייהו] כדאמרי' גבי נר חנוכה ומקרא מגילה דהוי כהנך מדאורייתא.
3
ד׳ועוד מצאתי בהלכות גדולות דלא צריך לומר זמן בסוכה ולולב, דסגי בדכסא. ובהלכות לולב דקמפרש רב יהודאי גאון תני הכי: ת"ר העושה לולב לעצמו אומ' ברוך שהחיינו וקיימנו כו'. נטלו לצאת בו מברך אקב"ו על נטילת לולב ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, אבל זמן לא מצריך כלל. ולפיכך כיון שבירך זמן ביום ראשון סגי בהכי, ותו לא מידי. שלמה בר יצחק.
4