תשובות רש"י ש״סTeshuvot Rashi 360
א׳[וששאלת] חררות שממלאין בשר, ויש שממלאין גבינה, אם אפשר לכתחלה לאפות אותם בתנור אחת ומרוחקות זו מזו. ועוד הפת שנאפית עם חררה של בשר, אם היא נאכלת לכתחלה [בחלב; וכן הפת שנאפית עם חררה של גבינה, אם היא נאכלת] עם הבשר. ועוד חררה של גוים שנתמלאת בשר נבלה או גבינות הגוים, ונתנוה אצל הפת של יהודים בתנור, אם אותה הפת כשרה לישראל לכתחלה.
1
ב׳ואמרתי: מה שאתה שואל לכתחלה, לא דיעבד. לפי שיש מנהגם של שאר בני אדם, כיון שמתירים להם שום דבר של דוחק, סבורין הם שהותר מעיקרו. שהרי לענין כבד ובשר בשפוד אחד מצאתי שהורה הגאון לכתחלה לא, ודיעבד שפיר דמי ואעפ"כ יש זוללין ומזלזלין ושופדין כבדי תרנגולין עם קרקבניהם, ועושין צלי קדר פריטורי לכתחלה, [ואומרים שוכחין אנחנו]. והמחמיר, אפילו דיעבד אינו טועמו, שכך אמרתי: סבור אני שהותר זאת להם דיעבד, ולכך נהגו בה אפילו לכתחלה. [לפיכך כל דבר שגזרו חכמים ואמרו לכתחלה לא, אבל בדיעבד שרי, אינו מורה להם כלל, כדי שלא יחטאו בערמה ובמרמה]: [ועל המלייתות ופתות ששאלת, יש לגדור ולאסור, שהרי יכול הדבר לבוא לידי אסור, שיזוב הבשר או הגבינה מלמטה, על ידי שהיא נבקעת וילך אצל שאר הפת. הלכך] בין מלמעלה בין מלמטה, [בין אם התנור אינו מדרון אלא כלו שוה, אוסר אני דבר זה אפילו דיעבד. אבל] נוהגין כאן כשהיא מכוסה המלייתא אופין אותה בתנור עם הלחם, ובלבד שמרחיקין זה מזה. וכשאינה מכוסה אופין אותה לבדה קודם הלחם, ואח"כ מעיינין שלא יצא ממנה [זיבות] על קרקעית התנור, ואופין הלחם לאחר שהוציאוה. וכן עושין בביתו של ר' יצחק בר' יהודה ז"ל. וכן אמר הרב ר' מנחם הלוי נ"ע משום רבינו יהודה כהן הזקן, ומשום ר' דוד הלוי נ"ע, שאותה שאינה מכוסה בדיעבד היו מתירין אותה, אבל לא לכתחלה. אבל של גוי לאפות עם ישראל, מעולם לא שמענו ולא ראינו, [עון פלילי הוא], ותימה ולעג וקלס הוא בפני השומעין, ובושת וכלימה [לעוברי עבירה זאת] ולא די לנו עון פעור, אלא בישולי קדרות של נבלות וטרפות של שפחות [ועבדים ששופתים קדרותיהם] על כירה אחת בלא שימור תדיר, שהרי למאה ולאלף פעמים נמצאו [מגועלות בכפות ובמכסאות] (במכסאות) של קדרות לבד מה שלא ראום, והגעילו [וטימאו עצמן] במרק פיגולי כליהם. אף כי להכניס צלמי – נכריות לכתחלה בתנור להתפטם לחמם בריח תועבה המטמטם את הלב, אולם עונם ישאו, ואשמתם לבר מינן, ומכל יודעי דת ודין ח"ו מי הוא המיקל לגיעול כזה: ורבותינו אמרו בירושלמי ברוך המקום שרחקנו מהם, אחד משום מיאוס, ואחד משום סחור סחור לכרמא לא תקרב. ומי שהתיר, אפילו לעצמו לא התיר
2
ג׳והבנתי על כל מה שאמרו חכמים כאן, אותה שאינה מכוסה אופין לבדה, הא בפרק כיצד צולין אמרו חכמים אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו כו' וסוגיין שסידור בהלכות גדולות דמוקים הלכתא כלוי. ודווקא דיעבד אבל לכתחלה לא, שאסור לצלות עם היתר בתנור אחד לכתחלה. ואכתי לא פליגי רב ולוי אלא בעובדא דאיבשול, דהיינו דיעבד, אבל לכתחלה לא [לדברי הכל. ועל כן] אמרו רבותינו ז"ל כיון שאינה מכוסה, דיעבד אין, לכתחלה לא. כלומר הואיל ומגולה היא, נפק לריחא מינה ומפטם ללחם, אעפ"י שהם מרוחקין זה מזה. [ומה] שמתירין מכוסה, כלומר משום דלא נפיק מינה ריחא כל כך, דדייקי בפת חמה וחבית פתוחה כ"ע אסור וכו'. כמו כן האי מלייתא מגולה, דנפיק ריחא מינה, וכן עם צלי, וכן מן בהדי בישרא, כלומר מגולין הם. ועיין בפרק כיצד צולין: ושמעתי כבר שהראשונים היו משימין אותה שהיא מכוסה בפי התנור, ולא מבפנים לתנור, לומר שלא יעלה הבל ריח כל כך מבפנים ללחם, לפי שבמקום פתח התנור מונחת. ורואה אני את דברי אלו, יותר ממתירין להכניס מבפנים. אבל הכל מודים מלייתות נבלה וטרפה שאסור להכניס לכתחלה, אעפ"י [שהן מכוסות וכ"ש מגולות], שזה אסור וזה אסור.
3
ד׳ואשר עם [לבבי למען] שמו ברוך הוא לא אכחד ממך, יקירי. זכור אני, שכבר בימי ר' יקותיאל זצ"ל, פעם אחת אסר כל מה שבתנור עם מולייתות של גוים מכוסות של נבילות וטריפות, כל שכן שאסור להכניס לכתחלה, אעפ"י [שהן מכוסות וכ"ש מגולות] שזה אסור וזה אסור. ואעפ"י ששימשת את המאור הגדול, אף על פי כן, זה זכור אני יפה, וברור לי: ואני כבר הזכרתיך זה, כשבאתי מרוסייה לשם, וכן נכון בלבי ועיני. והילכתא כרב באיסוריה ולא מטעמיה, ורב ולוי פליגי בריחא, אי הוי מילתא, אי לא. וקא פריך פרק כיצד צולין, אין צולין שני פסחים כאחד, וקא מתרצי בי רב, אדעתא דרב הכי קאמר, אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובת טעמא, ולעולם ריחא לאו מילתא היא. ומוקי מילתא דלוי [כתנאי], ורב לדברי הכל בפת חמה וחבית פתוחה, דהוי ריחא מילתא, ולהכי אסור לדברי הכל. כל התנאים האלו אשכחו, ולא היה רב יחידי, דהא דאמרינן רב ולוי הלכה כלוי, בדליכא אחריני דאמרי כרב, אבל הכא, דאשכחן דרב מוקי למימריה כתנאי, כולהו [הלכה כרב]. ועוד הא תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור למיכלה עם כותחא, אעפ"י שבכותח נתערב בו [רק] נסיובי דחלבא ואינו ממש חלב וגבינה. ועוד ההוא דג וכו': הבנתי מזה שאסור [לאפות] את הפת עם מלייתא של בשר או של גבינה, בין מכוסה בין מגולה, דהא מיפטמא מריחא דמולייתא, וכיסוייה אינו חוצץ ולא מעכב ריחא כלל, ושומנא מפעפע אלעיל על הקרום. [ועוד] שפותחין אותו בכמה מקומות כדי שלא יתנפח הקרום מלמעלה, וקרום שעל מלייתא אינו קרום, דהא נפיק מיניה ריחא. ומלייתי ומלאתא בלב חכם נטהרין.... ואני השואל מוסיף על דברי אחי, שאפילו לדברי האומר ריחא לאו מלתא היא, איכא למימר, הני מילי בתנור שפתחו מלמעלה דלא מעכב ריחא כולי האי, דנפק לבר דרך פתחו, ואיכא למימר דלא אישתהי לגיו ריחא דאיסור. אבל בתנור דידן דפיו מן הצד ודאי קא מעכב ביה ריחא טובא. ומנא תימרא, דסתם תנור שדברו בו חכמים הוא שפתחו למעלה, דהא מיירי בכל דוכתא שמדביקין בו את הפת בדופני התנור, ולא בקרקעיתו. ותו שכתוב גבי י"ט עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור, ואי לאו דפתחו לעיל, היכי נפלו להתם, דאי מן הצד לעולם לא מקרי. ע"כ דבריו.
4