תשובות רש"י שע״טTeshuvot Rashi 379
א׳הוספות לספר א'. וששאלתם: וליתביה לינוקא גבי זמן דכוס של יום הכפורים וקשיא לך מאי אהני, הא המברך צריך שיטעום קא אמרינן, ולא שיטעים ופירשו לך ליתביה לינוקא ולבריך ינוקא. אי אפשר לומר כן, דמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ואי בקטן שלא הגיע לחינוך כאשר פירשו לך, וברכת זמן דרבנן היא ואתי דרבנן ואפיק דרבנן. אי אפשר לומר כן, לחינוך ברכות הגיע, לחינוך כרת לא הגיע, דמשקינן ליה ביום הכפורים. ועוד ליתביה לינוקא, מאן ליתביה ניהליה. דמי הוזכר כאן דקא ליתביה, הכי איבעי ליה למימר לבריך ינוקא. לא זו הדרך. אני קבלתי שהגדול יברך [וליתביה] (ליתביה) לינוקא שהגיע לחינוך וקשיא לך שיטעום ולא שיטעים, היכא דאיפשר טעים איהו. והיכא דלא איפשר, יהיב ליה לינוקא כדי שלא יהי' נזכר שם שמים לבטלה. דת"ר לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין, אלא א"כ אוכל עמם, אבל פורס הוא לבניו ולבני – ביתו לחנכן במצות. אלמא כל ע"י הדחק, כי לא טעים איהו וטעמי אחרינא כגון בניו ובני ביתו, שפיר דמי. וכן הלכה.
1
ב׳וסידור הפסח מסדר הגאונים כתוב כאן. וכתוב בו: והיכי דצריך לקדושי בבית אחרים לבריך אידך ולימר אגדתא, ולברכו אינהו לנפשייהו המוציא ועל אכילת מצה. ואי לא ידעי ליברוכי, ליקרינהו אינהו בענין כמה או לימרו אינהו בלשון חול בריך רחמנו דברייא להך פיתא. אמר רב יצא. ש"מ דאמר ליה בלשון חול ושלא כתיקון הברכה יצא. וכל שכן כי אמר ליה בלשון חול ובסדר הברכה, אי נמי ליברך ואכלי אינהו. אבל איהו לא אכיל, דא"כ נתחייב בברכת המזון ואיתסר ליה תו למיכל בביתיה. דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואע"פ שאמרו חכמים המברך צריך שיטעום, כי טעמי אינהו אין כאן משום מברך לבטלה, לפי שכל ישראל ערבים זה בזה בהלכות המצות וחייבין כולן להוציא את מי שאינו בקי. ועוד אמר רבא כי הוינן ביה רב הונא איבעי לן, מהו לומר זמן בר"ה וביוהכ"פ כו'. ומסקנא ליתביה לינוקא, לית הילכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתא למיסרך. טעמא משום דאתי למיסרך. אבל היכא דליכא למיחש לסירוכי, עבדינן כי ההוא גוונא וכו'. דע וראה והבן שדעת בעל התשובה לומר, שזה מברך והתינוק טועם. ואני כך קבלתי. שלמה בר יצחק.
2