תשובות רש"י נ״הTeshuvot Rashi 55
א׳בברכות העיקר והתוספות ובשלום עד בלי דיי, יבורך אחי משיב נפשי עין ימיני גדולי, ר' פלוני בר' פלוני, אחי וביתו וילדיו, ישמרכם שומר הברית והחסד לבנים לאלף דור כמותכם. ואני פלוני ופלוני אחי' משיב על שאילותיך הנעימים המפקחים והמרוים לב כל רואיהם.
1
ב׳שאלתי את פי רבותינו ישמרם יוצרם ויחיים ויברכם, ואמרו לי כמו ששגרתי, וגם אני מחלק זכותך שזכיתי אערכה לפניך: הן ראשית תבואתך טובה, ששאלת: על תרנגולת שחוטה ונמצא שכבר היתה הירך שבורה במקום צומת הגידין. והנה העלתה ארוכה ונתרפאה היטב, שנדבקו שברים זה על גב זה, ונתרפאו והיו יפה יפה, וגם העור עלה וכסה מקום השבר. ועכשיו אם נחוש לצומת הגידין פן ניתקו בזמן שנשברה הירך, וצריך לבדקם אם הם קיימים או לא, או נאמר בחזקת קיימים הם, הואיל שעלתה ארוכה ולא נבדוק וגם עיינתה שהיו בה אשכול בצים דקות כעדשה וכחרדל, וסברתה לומר אילו היתה טריפה לא הייתה יולדת ומשבחת, לפי שסגול זה של בצים נדמה שנהיה לאחר שנתרפאת שהרי דקין הן. אין לחוש כלל שמא ניתקו הגידין, דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן. דאילו הוה איכא לקמן כד מיתברא באיסורא לא מחזקינן. דאילו הוה גרמא ועור ובשר חופין את רוב עוביו ורוב היקפו, הוה אמרינן מדהא ריעותא חזינן ביה אע"ג דלא מטרפא בהא, נעיין נמי לצומת הגידין דלא אינתוק, והכי נמי אע"ג דלא נפיק גרמא לבר כלל אלא מתמשמש בידה דתבר מלגיו למשכא, אמרינן הואיל ואית ריעותא בהאי עצם אע"ג דלא מיטרפא ביה דלא נפק לבר, אפילו הכי אמרינן ניבדוק דילמא אינתוק צומת הגידין הוא, דהא ריעותא קמן בעצם, נחזי נמי לצומת אבל הכא כי אתא לקמן דכבר איתברה ואיתבריאת, שפיר [איכא למימר מדלא חזינן השתא ריעותא לקמן] בעצם, לא צריכנן לפשפושי למיבדק בתר צומת הגידין, דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן.
2
ג׳ועוד לדעתי שאפילו נשבר העצם לפנים ואינו יוצא כלל לחוץ אין צריך לבדוק אחר צומת הגידין, שהרי דרך העצם נוחה להשתבר, לפי שהיה דבר קשה, אבל הגיד והעור, שהוא דבר רך, אם אין דוחק וחוזק דנתקו, אינו מתנתק ועכשיו אנו רואין שהעור לא נפסק, שהוא עלול, וכל שכן גיד ודאי לא נפסק, שאינו נוח יותר להנתק: אבל הרב ר' מנחם הלוי מצריך לבדוק, כשנשבר העצם ממש מבפנים, אעפ"י שאינו יוצא לחוץ כלל. אבל בתרנגולת זו, כגון שלך, אינו מצריך לבדוק, הואיל ונדבקו שבריה אחד באחד, הואיל ותרנגולת שלך העלתה ארוכה, דאידבוק גרמי להדדי, ומדאידבוק ברי לן דלא הוי תבריה, בדלית עור ובשר חופין את רובו. וכי תימא ודאי עצם הוה חופין את רובו, אבל מאן לימא לן, דילמא אינתיק גידי, הא נמי לא איכא למיחש, דהא חזינן דלא נתנוונה ואזלה, דהא אשכחה דהעלתה ארוכה. וכי תימא דילמא בהא אבר דלא מיטרפא ביה משכחה, דהיינו בעצם דהוי חופה את רובו, ולעולם אימא דאינתיק צומת הגידין. הא לא איפשר, חדא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אי לא הוי אתי לקמן כדאיתבר, וחד כי משכח' ובחד אבר נתנוונה ומטרפא. ועוד האי שיחלא דידה מוכח דלא טעני ביעי, דסגול דידה כחרדלא וכטלופחין, דהוי מיילדא ומשבחא, ולית ליה למיחש. והילכתא בנקבה שאינה יולדת. וכן [אמר] אמימר הני ביעי וכו'
3
ד׳ועוד הא מעשים בכל יום שנמצאות תרנגולות לאחר בישולן מידבקין שברי עצמותיהן וליכא דחייש. וכן שמעו וראו בימי רבותינו אשר היו לפנינו.
4