תשובות רש"י ע״וTeshuvot Rashi 76
א׳ועל כלי נחושת ששאלת: שיש בני אדם שמקילין בהן לשנותן מאיסורן ולהתירן על ידי הדחק ושפשוף מלא
1
ב׳תמהתי, אם שמשו לפני חכמים, שהרי אמרו חכמים כבולעו כך פולטו. ואמרו חכמים כל שתשמישן בחמין, כגון היורות והקומקמוסין ומחמי חמין, מגעילן ומטבילן. ואמרינן היכי עביד. אמר רב מניח יורה קטנה בתוך יורה גדולה, כי הא דהאי יורה דהוה ליה למר עוקבא כו'. כך הוא דרכן של כלי מתכות להתירן, בין לענין גיעולי גוים, בין לענין בשר בחלב, בין לענין חמץ בפסח: והני יורות נמי, אם לא נשתמש בהם מעולם אלא ע"י צונן, מותרין בהדחה. ואם ידוע שלא נשתמש בהם מעולם בכלי ראשון, כגון בקדירה רותחת, שפעמים שאין לו עץ פרור ולפי שעה משים הכף שבידו בקדירה, ואם ברור לו בכך, הגעלתו בכלי שני. כדאמרינן לענין חמץ בפסח, ודאי הני קערות דתשמישן בכלי שני, כי נטיל [מיא] מן דודא [ושרי] (שרי) עלייהו, שפיר דמי. ואם נשתמש בהן כלל בכלי ראשון אין להם תקנה עד שיגעילו ברותחין בכלי ראשון, כדאמרינן כבולעו כך פולטו, בולעו בניצוצות, אף פולטו בניצוצות: וכלי עצם נמי בולעין ככלי מתכות והתרתן ככלי מתכות. דהכי אמרינן ואזדא רב נחמן לטעמיה דאמר רב נחמן כלי עצם ככלי מתכות דמי, מכלל דכלי עצם בר קבולי טומאה הוא. דתניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן אומר מה ת"ל וכו' וכשם ששוין לענין טומאה, כך שוין לענין איסורא, דודאי בלעי בכלים. ועוד סתם כלי [תשמיש], ומעייל עצים. ואמרו אמר ליה רבינא לרב אשי הני סכיני בפסחא כו', ומעייל להו לקתייהו ברותחין. והלכתא אידי ואידי ברותחין, ובכלי ראשון מכל הני טעמי אין התרתן אלא ברותחין, ואפילו לאכול הם צונן אע"פ שמותרין בהדחה ובשפשוף מלח, הלכה ואין מורין כן [ואיסור] אין הוא לגזור ולא [להתיר בפני] העם דילמא אתי לזולזול', כדאמר התם, הואיל ואינם בני תורה, ובמקומות חשו חכמים לכך.
2