שו"ת הרשב"א חלק ד קנ״טTeshuvot haRashba part IV 159
א׳שאלת: אשה ובע"ח שבאין לגבות מן הקרקע, בזמן שהוזלו הקרקעות מחמת המלחמות. ולכשתשקוט המלחמה יתייקרו. כשב"ד שמין להן, כדהשתא שמין להם, או כדלקמיה שמין להם?
1
ב׳תשובה: אין להם אלא מקומן ושעתן, וכדהשתא שמין להם. וכדגרסי' בב"ק (ז'): דתניא: הרי שהיו לו בתים ושדות וכרמים, ואינו מוצא למכור, מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה. היכי דמי? אילמא דזול ארעתא דכ"ע, ודידיה נמי זול בהדייהו אפי' טובא נמי לא ליספו ליה1צ"ל: אפי' טובא נמי ליספי לי'. כו'. ואמרי': לא צריכא, דביומי ניסן מקרן2צ"ל: יקרא. ארעתא. כ"ע נטרי עד ניסן ומזבני כו', כדאי' התם (בבא קמא ז'). עד: אלא אמר רב אחא בר"י: אי איכא לדמויי, הא לבעל חוב3צ"ל: אי איכא לדמויי, לבעל חוב. מדמינן ליה. בעל חוב דיניה בבינונית, וא"ל: הב לי זבורית טפי פורתא. וא"ל: אי שקלת בדינר שקול (בדהשתא) [כדהשתא]. ואי לא, שקול כדיוקרא דלקמיה. ואקיף עלה רב אחא בריה דרב איקא: א"ל א"כ איכא נעילת דלת בפני לוין, דא"ל: אילו הוה לי זוזי אשקול כדהשתא. ואי לא שקול זוזי גבך, אשתקול כדיוקרא דלקמי'?4צ"ל: כדינך שקול כדהשתא. ואי לא שקול כיוקרא וכו'. דרב איקא: א"כ וכו'. זוזי הוה שקלית כדהשתא. השתא דזוזי גבך, אשקול כיוקרא וכו'. כלומר אלא ליכא לדמויה לבע"ח, דיניה5צ"ל: דדיניה. בזיבורית. אלא דעבדו ליה תקנתא דלישקול בבינונית. וכיון דבעי למשקל בזיבורית כעיקר דינה, (ו)כדהשתא שקיל, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אי איכא לדמויי להא, לכתובת אשה מדמינן לה. כתובת אשה בזיבורית, ואמרה: הב לי בינונית בציר פורתא. ואמר לא, אי שקלת בדינך6צ"ל: לה, אי שקלת בדינך. שקולי כדהשתא. ואי לא, שקולי כדיוקרא דלקמיה. אלמא: כולהו כי שקלו, כדינייהו מיהא שקלי בדינא דהשתא. וכ"ש כאן, דאין יודע עד מתי תשקוט המלחמה. ושמא אף לכשתשקוט המלחמה, לא יתייקרו. דכיון דזול זול.
2