שו"ת הרשב"א חלק ה ק״סTeshuvot haRashba part V 160
א׳שאלת: זו שאמרו הגאונים ז"ל, שאחר הפרעון יכול לתבוע ממנו: רבית נטלת ממני; ומשביעו בכך. וקשיא לך, דאין אדם משים עצמו רשע.1עיין מ"ש ר' המחבר בתשובות המיוחסות סי' ק"ט סי' רל"א, ובח"ד סי' י"ט. ומ"ש מרן לעיל סי' קנ"ד הב"י בי"ד סס"י קס"ט, והטור שם משם תשוב' הרא"ש בכלל ק"ח סי' ט'. ועיין מ"ש הרב"ח בח"מ סי' ע"ה ס"ו, ובסי' פ"ב סי"ו יע"ש. ומרן בב"י ח"מ סי' ע"ה, מ"ש משם תלמידי ר' המחבר. ועמ"ש הרב חשק שלמה בסי' ל"ד הגה"ט אות מ"ב יע"ש.
1
ב׳תשובה: זו אינה שאלה, שאין הדבר אמור אלא לענין עדות שאדם קרוב אצל עצמו.2עמ"ש ר' המחבר לעיל בסי' קנ"ד. וכשם דאין כשר לפסול קרובו לעדות. אבל לגבי תביעות ממון, ודאי משביעו בכל דבר שיתחייב לו ממון. וכי אין אדם תובע לקרובו: גזלתני, חבלת בי, אנסת, ופתית את בתי, גנבת את ממוני! ודבר זה אין צריך לפנים, ולא ניתן ליכתב כלל.3עיין בתשו' הרא"ש הביאה הטו"ר ביו"ד סי' קס"ט, ומרן בש"ע שם ספ"ה, והרדב"ז סימן רצ"ז, ובתשו' המבי"ט סי' קל"ב, ובתשו' מוהרא"ש סי' רכ"ז, ובתשו' מכתם לדוד להרב מוהרד"פ ז"ל בחיו"ד סי' ל"ד יע"ש. ובתשו' עין משפט חיו"ד סימן ה', עדות ביהוסף ח"ב סי' ט', בני משה שלטין סי' ל"ו, תשב"ץ ח"ד בתשו' מוהר"ש צרור סי' י"ד.
2