שו"ת הרשב"א חלק ה רי״זTeshuvot haRashba part V 217
א׳שאלה: האשה שנדרה בנדרים שהבעל מפר. והקים לה בו ביום, באחד מהלשונות של קיום, וכסבור דאינו מלשון הקמה, ובו ביום הפר לה. ואח"כ נודע לו, דהוא לשון הקמה, אי הפרה זאת הויא הפרה מעליא? ודמיא האי מילתא, ליודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שיש נדרים. דאיפליגו (בנדרים דף פז:) רמ"א: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר; וקי"ל כרבנן. א"ד האי הויא הפרה מעלייא, דהתם שאני, דהוא מוטעה בגוף הנדר, ושתק, אין שתיקתו מעכבת בהפרה, דשב וא"ת הוא?
1
ב׳תשובה: מסתברא דהקמתו הקמה. ואין זה דומה כלל, לאיני יודע שיש נדרים. דהתם, טעמא הוא משום דכיון דזה שאינו יודע שזה מן הנדרים שהבעל מפר, אף על פי דשמע בנדר, אין זו שמיעה, ולא קרינן ביה: ביום שמעו. ור"מ סבר: מ"מ כיון שהוא יודע שיש נדרין שהבעל מפר, אף על פי שלא ידע דנדר זה הוא מאותם דיכול להפר, ביום שמעו קרינן ביה. אבל הכא, דהוא ידע שיש נדרים ויש מפירין, ויום שומעו איכא לכ"ע. ואם טעה בהקמתו, אין בכך כלום. הגע עצמך! אם שמע וידע שיש נדרין ויש מפירין, אבל אינו יודע שצריך להפר ביום שומעו, מי אמרי' דיוכל להפר ביום שלאחריו! וכ"ת: אה"נ. א"כ, ליתני הא, דהויא רבותא טפי, דיודע שיש נדרים ויודע שיש מפירין, אלא דאינו יודע שצריך להפר ביום שמעו, ואפ"ה יכול להפר. אלא דכל זה בכלל שותק שאמרו בשלהי פרק נערה המאורסה (נדרים דף עט), וה"ט כדאמרן, דכל שהוא שומע בנדר, וידע שיש נדרים ויש מפירים, אפילו דטעה בענינים אחרים, אינו יכול להפר. וזה נראה לי ברור1תשובה הלזו רמזה מרן הב"י ז"ל ביו"ד סי' רל"ד, הפסקה בשולחן הטהור בסעיף ב"ך [כ"ב] יע"ש. (ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם בהגה"ט אות י"ב מ"ש בזה יע"ש).
2