שו"ת הרשב"א חלק ה ר״כTeshuvot haRashba part V 220
א׳שאלתם:1[הערת מגיה הדפוס] כל עניני נדוי וחרם שבספר זה, לא נאמרו רק בארצות שהנידוי והחרם מותר גם מדין המלכות. אבל בארצנו, וכן בהרבה ארצות חו"ל, אסורין מטעם המלכות, ודינא דמלכותא דינא. אנו החרמנו בענין המס, חרם גמור ע"ד רבים, בלי שום פתח היתר וחרטה בעולם, לפרוע עד זמן ידוע, כפי הכתוב בתקנותינו. ועתה, נשאר עד הזמן ההוא כשתי שנים, והנה האחרון הכביד. ועלה בדעתינו לתקן הענין, ולעזור לדלים על כובד המס. הודיענו: אם יש היתר לזה, אם לאו?
1
ב׳תשובה: כבר ידעתם, דהחרמות והשבועות והנדרין, מן הדין אין להם היתר אלא בפתחים וחרטות גמורות, חרטה דמעיקרא. ואי אפשר להתירם, אלא ע"י אחרים, ולא ע"י הנשבע והנודר. ואפילו היה כמש"ר ע"ה, שכן כתוב: לא יחל דברו. ובא בפירוש מקובל מסיני (חגיגה דף י): הוא אינו מיחל, אבל אחרים מוחלים. ושבועת הרבים, אי אפשר לה למצוא היתר, אלא בקושי גדול. לפי שפתחו של זה, אינה כפתחו של זה. והיאך לא יאמרו: ע"ד כן לא נשבענו, ולא נדרנו. אלא שנהגו בכל המקומות שבישראל בחרם הקהלות, שהם בעצמן מתירין לעצמם, מבלי פתח וחרטה. והטענה שאנו סומכין עליה בזה, הוא מפני דכל דנהגו להחרים ולהתיר, כל שהם מחרימין, הרי זה כאלו התנו: לא יהא חרם זה נוהג, אלא עד זמן שנרצה. אבל כל זמן שנרצה, יהא בטל. ואף על פי שלא התנו כן בפי', כאלו התנו דמי. ודומה למ"ש בהפרת הבעל: כל הנודרת, ע"ד בעלה היא נודרת. וסמכו עליהו עצה זו, אפילו בנדר מד"ת, ובנשואין דרבנן. כדאיתא בנדרין (דף עג:), ובפ' יוצא דופן (נדה ד' מו:)2עיין בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ג, ובח"ג סי' ק"ז, וסי' רט"ו יע"ש. וכיון שכן, כל שהם מתנים בפירוש, שלא יהא לחרם זה פתח וחרטה. ולא עוד, אלא שהחרימו ג"כ עד"ר, הרי גילו דעתם שלא על דעת המנהג הנהוג בקהלות החרימו, אלא החרימו כדין תורה, כשאר חרמי היחידים והנדרים.
2
ג׳ולפיכך, איני מוצא פתח היתר לחרם זה3עיין לרבי' המחבר בח"א סי' תרצ"ה, ובח"ג סי' ש"ג, וסי' ש"נ וסי' תמ"ג, ובח"ד סי' ש"י, ובקטנות סי' רמ"ד וסי' רס"ט וסי' רע"ז, ובמיוחסו' סי' פר"ח [רפ"ח] יע"ש. אבל מצד אחר אפשר למצוא תקנה לדלים ואף על פי שאיני רואה ויודע על איזה דבר נפלה השאלה, אני פורט קצת ענינים, ומהם יש ללמוד על אחרים. הרי שהקהלות נהגו במקצת המקומות, להטיל קצבה ידועה לכל ראש וראש, או שהם מטילים קצבה ידועה, לכל בעלי אומנות, וכיוצא בדברים כאלו. ועכשיו אם אתם רוצים להקל להם, תיקנו שיחזרו להם הנאמנים לאחר הפרעון מה שגבו מהם, שהרי זה פורע ומוחזר. או שיתנו הקהל בסך כלל, שהקהל יפרעו כל אותו סך, על כל עניי העיר. והענין שאתם רוצים, וזה, הכל שבא לענין אחד. אלא דמצד היתר החרם, אי אפשר ואפשר מצד זה. ואני, איני יודע עיקרן של דברים שאתם רוצים לשנות ולתקן, אלא שאני בהם כחולם. ואם מה שאמרתי אינו מספיק למה שאתם צריכים לו, לכשתודיעוני עיקר הענין, אכתוב לכם, כפי מה שיורוני מן השמים.4עיין למרן הב"י בי"ד סי' רכ"ח דנר' שם, דרמז לתשו' הלזו בקיצור יע"ש.
3