שו"ת הרשב"א חלק ה רכ״הTeshuvot haRashba part V 225
א׳שאלת: המיחד אבן בחלון מע"ש לפצוע אגוזים בשבת, תועיל הכנה? דהא עפר אין לו תורת כלי, [ואפ"ה, אם] הכניס כלי ומלא קופתו עפר מע"ש, ויחד לה מקום, עושה בה כל צרכיו.1עי' לרבינו המחבר בח"א סי' תשנ"ו, בתשו' הלזו, היא בקיצור.
1
ב׳תשובה: בפ' במה טומנין (שבת דף נ) נחלקו ת"ק ורשב"ג בחריות של דקל, שגררן לעצים, ונמלך עליהם לישיבה. ת"ק סבר: צריך לקשר; ורשב"ג סבר: אין צריך לקשר. ואיפסיקא. הלכה כרשב"ג. שמואל אמר: והוא שחשב ורב אסי אמר: אפי' שלא חשב. אלמא: דטפי עדיף חשב, מיושב2רבינו המחבר בא לאפוקי מפי' רבו הרמב"ן ז"ל, שהביא תלמידו הריטב"א ז"ל, בחי' לשם יע"ש. וקי"ל כרב אסי: ובין חשב ובין ישב, מהני ועלה מייתי בגמ', הא דקופת עפר, ואתי לאוקמא כרשב"ג. דאי כרבנן, הא אמר: בעי' מעשה. ודחי': אפי' תימא רבנן. ע"כ לא קאמרי רבנן דבעינן מעשה, אלא מידי דבר מיעבד מעשה. אבל מידי דלאו בר מיעבד מעשה. אלמא: לרשב"ג, בין מידי דלאו בר מיעבד מעשה כעפר, ובין מידי דבר מיעבד מעשה כחריות שגוררן לעצים, אפי' ביחוד סגי לה. וא"כ אפילו שיחדה לפצוע בה, משמע דסגי לה בהכי. ואף על גב דפקורין, וציפא שלא צבען בשמן, ולא כרכן במשיחה, בעינן שיצא בהם שעה אחת מבעוד יום. אלמא: יחוד לא מהני להו3עיין בחי' רבינו המחבר שם בשבת. כתב מורי ז"ל, דהתם משום דלא מוכח, דמיחדי למכתו, ומיחזי כמוציא בשבת. ואפשר דלגבי אבן בעינן שישתמש בה בע"ש לפצוע בה, כי היכי דליהוי הכירא.4מ"ש רבינו המחבר ז"ל, דקי"ל כרב אסי, הכי פסק ג"כ בחי' לשבת. וכתב, שכן פסק רבינו האי גאון ז"ל. וכפי' ר"ש ור"י, כמ"ש התוס' שם נ ע"א ד"ה ור"א יע"ש. וכ"ה דעת הרב המאירי ז"ל, והריטב"א בחי' לשם, והר"ן בחי' כ"י שהביאו בס' שבת של מי שם יע"ש. וכ"כ עוד הר"ן ז"ל, בה' בפ' במה טומנין יע"ש. וכ"פ הרמב"ם בפכ"ה מהל' שבת, דכ"א. והרי"ף והרא"ש ז"ל שם, והטור, ומרן בש"ע או"ח סי' ש"ח ס"כ, יע"ש. וגם ראיתי להר"ן ז"ל שם בהל', ולמר"ן בב"י שם באו"ח סימן ש"ח, שרמזו לתשו' רבינו המחבר הלזו יע"ש. ועי' עוד, בפ' כל הכלים, (שבת קכ"ה ע"א), ובתוס' שם ד"ה ואזדו. ולרבינו המחבר שם בשיטתו, ולהריטב"א והרב המאירי שם בחי' יע"ש. ולה"ר ולמרן בכ"מ בפכ"א מהלכות שבת, דכ"א יע"ש.
2