שו"ת הרשב"א חלק ה רפ״גTeshuvot haRashba part V 283
א׳כתבת בדין החזן, שאין מסלקין אותו מאומנותו, אלא א"כ נמצא בו פיסול. והבאת ראיות ע"ז1תשו' הלזו הביאה מרן הב"י ז"ל בא"ח סי' ג"ן [נ"ג] ופסקה שם בש"ע. ועיין משפט צדק ח"א סי' ע"ח, וכן הביאה הכל בו ופסקה ג"כ מור"ם בס' המפה בי"ד סי' נט"ר [רנ"ט] ס"ב יע"ש. ועיין בש"ך ובב"י שם. ועיין מ"ש עט"ר מרן זקני הגאון נר"ו בחק"ל לי"ד בח"ג סי' פ"ט בדין זה, דמינוי לזמן אם בבא הזמן יכולים לסלקו וכו'. והנראה בזה ברור לחלק דדבר זה תלוי במנהג. דאם המנהג לסלקו בבוא הזמן, ולמנות אחרים, ודאי דליכא שום פקפוק. ברם כל שלא נהגו כן, אף על פי שיהא הקבלה והמינוי לזמן, איכא משום מעלין בקודש וא"מ. ועיין להרב משפט צדק מה שחילק עוד בזה יע"ש. יפה כתבת, ויפה דקדקת2עיין מ"ש בזה עט"ר מרן זקני הגאון נר"ו בחק"ל א"ח סי' ט"ו די"ט ע"ג יע"ש, ושם בסימן ח"י דל"א ע"א יע"ש. ואולם מ"ש שם הגאון מז"ה נר"ו בסי' ח"י בדל"א ע"א לישב דעת ר' המחבר בתשובה הלזו שלפנינו, בשני דרכים. [הושמט חלק מההערה]. ועוד שנינו (בפ' הנזקין דף ס ע"ב): מערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום. ואוקימנא לה בגמ', משום חשדא. ואלא מיהו, כל הגמ' להלכה. וא"נ אפי למעשה, בדורות הללו. אבל עכשיו נהגו כל הקהלות, למנות אנשים על כל צרכי צבור לזמן. ובהגיע הזמן, יצאו אלו, ונכנסים אחרים תחתיהם, כן למזון, וכן לקופה של צדקה, וכן על המס, ושאר המנויים הצריכים לצבור. בין שנוטלין עליה שכר, בין שאין נוטלין עליה שכר ואפי' לא קבעו להם זמן, סתמן כפי', אחר שנהגו כך. והמנהג כהלכה. שכל הדברים תלו אותם במנהג. ואם מפני החשד, כיון שנהגו לבוא חליפות, נסתלק החשד. שכשרים שבדורות נושאים במשא הרבים, ובצרכי צבור, ואח"כ מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם א"כ דין ממון אין כאן, חשד אין כאן.
1