שו"ת הרשב"א חלק ה נ״גTeshuvot haRashba part V 53
א׳עוד אמרת: מפני מה אמרו (בברכות דף נג:): גדול העונה: אמן; יותר מהמברך?
1
ב׳תשובה: גם בזה יש ענין נעלם, לבעלי החכמה, ואמנם לפי פשטן של דברים, כן הדעת נותנת. שלשון: אמן; יש בו קיום דבר: ואמר כל העם: אמן והמברך, אין בלשונו אלא הודאה, כגון: יוצר אור, יוצר האדם. וע"כ נתנו בו הטעם, ואמרו שם בגמרא: תדע, שגבורים עושין מלחמה, וגוליארין מנצחין [החיילים הפשוטים מתחילים]. במשל זה, שהמברך כמעורר, והעונה, אמן, כגומר את הכל.1וקרוב לזה, כתב מוהר"א שטיין שם, דהוי כעדים החותמים בשטר. ועיין בס' שולחן ארבע ד"ג, שכתב: כי יש רמז במילת אמן, לאותיות השם וכו'. והיינו דאמ"ן גימטריה הוי"ה ואדנ"י. וכן כתב להדיא, הרב מוהר"א שטיין ז"ל בחי' לסמ"ג עשין ז"ך [כ"ז], יע"ש.
2