שו"ת הרשב"א חלק ה נ״זTeshuvot haRashba part V 57
א׳עוד אמרת: על מה סמכו בנות ישראל, לתת מתנות לעניים, שלא מדעת בעליהן?
1
ב׳דע: שיכולות בנות ישראל לתת דבר מועט, וגבאי צדקה רשאי ליטול מהן, שדעת הבעלים בכך. וכמ"ש בסוף פרק בתרא דקמא ([בבא קמא] דף קיט). ת"ר: לוקחים מן הנשים כלי צמר ביהודה, וכלי פשתן בגליל, אבל לא יינות סלתות ושמנין. אבא שאול אומר: מוכרת בד' וה' דינרין, כדי לעשות כיפה לראשה. וגבאי צדקה לוקחים ממנה דבר מועט, אבל לא דבר מרובה. והכל תלך במה שנהגו בכל מקום. ופעמים שלוקחים מהם, אפי' דבר מרובה, לפי עשרן ולפי מקומן. דאמרי' התם: רבינא איקלט למחוזא. אתו נשי דבי מחוזא, שדי קמיה כבלאי ושיראי. א"ל רבא תוספאה לרבינא: והא תניא: גבאי צדקה לוקחים מהן דבר מועט, אבל לא1בכאן נראה דהיה חיסור לשון, וכן צ"ל דבר מרובה. א"ל: הני, לבני מחוזא, דבר מועט נינהו. ואמרו בתוספתא, בפ' בתרא דב"ק: הבן שהיה אוכל משל אביו, וכן עבד שהיה אוכל משל רבו, קוצה ונותן פרנסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו, ואינו חושש משום גזל של בעל הבית, שכך נהגו. וכ"פ הרב המאירי, הביא דבריו הר"ב בש"ע שם, והטור ומרן הב"י ביו"ד, סימן רמ"ח, יע"ש.
2