שו"ת הרשב"א חלק ה ט׳Teshuvot haRashba part V 9

א׳עוד לו ז"ל. יש לבבי ישר עם לבבך, כאשר לבבך ישר עם לבבי, אתה ידעת. על כן ידעתי, גם אני בהמנעי מלהשיב על כתביך הנכבדים, ועל דבריך הנעימים, חדש או ימים, לזכות תדינני ולא לחובה, ותבין התאחרי בסבת חדוש, לא מעצלה ולא מיאוש. כבר השמעתיך התנצלות אל האיחור, על יד הבחור אחד, הבא משם. יודע אני, כי תאמין. ועתה הנני כותב אליך, אשר הראוני מן השמים על שאלותיך הנכבדות. ומי יתן בשאלותיך, ואשתעשע, ובדבריך אתענג. ואוכלם, ותהי בפי כדבש למתוק, דבש וצרי ופנג.

ב׳שאלת נכבדי: מה הענין שצריך היחיד לשער בעצמו ובתפלתו, בקדושה דמיושב, ובקדושה דמעומד ובשעת כניעה למודים? ומה טעם אומר בלחש מלות ידועות, בס' קדושה? דע: כי הקורא קרית שמע וברכותיה, פוסק הוא לענות קדושה, וקדיש, ומודים, ואפילו באמצע הפרק. ואין צ"ל, בין פרק לפרק. שהרי הוא משיב, אפילו מפני הכבוד, כל שכן לקדושה ומודים. ואפילו אם בא לענות אמן לברכות של ח"י¹וכ"כ ר' המחבר בנדפס, ח"א סימן תתס"ב, ומרן הב"י בא"ח סימן ס"ו, ומרן החבי"ב שם, בהגב"י יע"ש. ודוקא בקרית שמע וברכותיה. אבל בשעה שהוא מתפלל ח"י, אינו מפסיק לדברים אלו. ואמרו בירושלמי: ודברת בם; בם יש לך רשות לדבר, ולא בתפלה,²הכי איתא בירושלמי, בפרק היה קורא. רב הונא בשם רב יוסף: ודברת בם; מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והביאו הרא"ש שם. אך מרן הב"י א"ח סימן ס"ו, הביא לשון הירושלמי, כלשון שהביא רבינו המחבר. ועמ"ש מרן הב"י שם בסימן ק"ד יע"ש. ועיין בפ"ק דיומא, די"ט ע"ב. ויע"ש בתוס' ד"ה בם, ובתוספות ישנים שם, ד"ה ודברת, הוסיפו: וכן מפרש בירושלמי. ועיין תוס' בדי"ג דברכות, ד"ה ובאמצע שהשוו הירושל' עם הברייתא דיומא, יע"ש ודו"ק, כי קצרתי מאד. ולפיכך אמרו בפרק מי שמתו (ברכות דף כא): אמר ר"ה: הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים, יתפלל. ואם לאו, אל יתפלל. ר"י בן לוי אומר: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה וכו', ואם לאו אל יתפלל. ומכל מקום, לכ"ע אינו פוסק, לא לקדיש ולא לקדושה ולא למודים. דגרסינן התם: מהו שיפסיק (ליהא שמו הגדול מבורך)? ואסיקנא: דאינו מפסיק. ובירושלמי [ס"פ תפלת השחר, והביאו הרא"ש שם בסימן ח"י], נחלקו מחלוקת אחרת. אמרו: אם יכול להתחיל ולגמור, עד שלא יגיע הש"ץ לאמן של האל הקדוש, ויש אומרים לאמן של שומע תפלה. אף על פי שלא אמרו כן בגמרא. ולומר היחיד קדושה, בין דיוצר, בין דתפלה, בין בסדר קדושה, מדעתי שאינו אומר לא זה, ולא זה, דכל דבר שבקדושה, אין פחות מיו"ד. ומיהו, אם בא לומר אותן פסוקים של סדר קדושה בנעימה, כדרך שהוא קורא אותם בבית הספר, אומרים; שאין זה אלא כקורא בנביא. וכן אמרו בשמו של הראב"ד ז"ל. מ"מ נראה לי, שאם בא לומר בין ביוצר בין בסדר קדושה, בלשון תרגום, אומר ואינו נמנע. ועל כן נהגו בכל המקומות, לומר בסדר קדושה בלחש אותם המקראות, ללמד אפי' יחיד רשאי לומר קדושה בלשון ארמי בלחש.³[ועיין בסידור הרב יעב"ץ ז"ל שנזדמן לידי כרגע, מ"ש בזה בדקס"ה ע"ב, טעם לדבר, יע"ש]. ושלומך, עם שלום מעלתך, יגדל לנצח. כרצונך, ורצון חפץ יקרך, ומעלתך עלי בבריתך. הגעתני שאלתך הנכבדת, ואם אחרתי עד עתה על התשובה, תלי האיחור על רוב הטירדה. ואני הנני משיב כאשר הראוני מן השמים. שלמה בר אברהם ה"ה בן אדרת.⁴ועיין בח"א סי' ז', ובמרן הב"י בא"ח סי' נ"ט, ובתשובות הקטנות סימן ת"ד..