שו"ת הרשב"א חלק ז ט״וTeshuvot haRashba part VII 15
א׳1הביאה הרב"י בא"ח סי' ת"ר. עוד השיב שאומרים זמן בשני ימים טובים של גליות דכשתי קדושות הן ומספיקא עושין ב' ימים ואפי' בראש השנה נמי אומרין זמן בשניהם.2[רמ"ל] צ"ע כיצד דעת רבינו לענין זמן דשופר ביום ב' דהא בש"ע סי' ת"ר פסק דאומרים זמן בקידוש ולא בשופר ויע"ש בב"י ובס' בית דוד שכתב טעם לחלק בין קידוש לשופר אמנם מלולב דיו"ט ב' שאין מברכין זמן אין להקשות דהא אמרי' בפ' לולב וערבה העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו דמבואר מזה דבשעת עשייה צריך לברך אלא רק שאנו מסדרין אותו בשעת נטילה כברכת עשיית סוכה דאמרי' שם אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דקאמר לכולהו אכסא דקדושא והנראה לע"ד ליישב דעת מרן המחבר בשני אופנים משום דזמן דקידוש שהוא על יום טוב הוא חשיב מזמן דשופר יען דזמן דקידוש יש לו אסמכתא בקרא מריבוי דתיבת וגם כמ"ש בעירובין מ': ועוד יש ליישב עפ"י מאי דתנן בר"ה ד' ל' דנוהגין אותו היום קדש פירש"י דמשחשיכה לילי כ"ט נהגו קדש דשמא יבאו עדים ביום קודם המנחה ויקדשוהו ב"ד זה היום הוא יום שלשים ונמצא שהלילה הזה (ר"ל משחשיכה לילי כ"ט) הוא יום טוב כו' וא"כ בודאי שהיו מקדשין בלילה על הכוס ואומרים ברכת זמן עליו וכאשר נתאחרו העדים עד אחר המנחה ולא היו מקבלין אותן אזי הצריכו לומר קידוש וזמן פעם שנית משא"כ בשופר דבאפשרי להמתין מלתקוע עד שיבאו עדים דהא כל היום כשר לשופר כדתנן במגילה כ' וכאשר באו אחר המנחה בודאי דלא היו תוקעין אותו היום דהגם דגומרין בו קדש מ"מ זה אינו אלא לענין איסור מלאכה כדמשמע שם מפירש"י וכמ"ש התוס' במנחות ק' ד"ה שני ימים דזה אינו אלא חומרא בעלמא יע"ש וא"כ נמצא דבזמן הבית לעולם לא תקעו שני ימים והנה כתבו הפוסקים בטעם שאין מברכין זמן על ספה"ע משום שהוא זכר לחרבן ביהמ"ק והן ה"נ בשופר ביום ב' הואיל דבזה"ב לא היו תוקעין אלא יום אחד א"כ התקיעה דיום השני הוא כעין גורם זכר לחרבן משא"כ בקדוש דגם בזה"ב היו לפעמים מברכין בשני הימים וכמ"ש ולכן היטיב לראות מרן המחבר לחלק בין זמן דקדוש לזמן דשופר:. דאע"ג דקדושה אחת היא וכיומא אריכתא דמי מכל מקום אף הוא מן הדין אין עושין ב' ימים וכן נהגנו במקומותינו אנו ואבותינו:
1