שו"ת הרשב"א חלק ז רפ״זTeshuvot haRashba part VII 287
א׳1הובאה בב"י יו"ד סס"י [= סוף סי'] רע"ט.: נשאל הר' שם טוב נ"ר על ספר תורה שנמצאו בו שלשה טעיות או ארבעה. והשיב שאסור לקרות בו עד שיגיהו אותו כי כבר מוחזק במוטעה בתלתא זימני וכך השיב הרשב"א ז"ל:2[רמ"ל] עי' ביו"ד סי' רע"ט ושם בנ"צ מ"ש לתמוה על ס' בני יונה באם לא נמצא הג' טעיות ביחד מהא דרבינו הרשב"א למד דין זה מדין תולעים המבואר בסי' פ"ד וס' ק' וע"ש בט"ז דהב"ח אוסר גם בב' תולעים והוא חולק עליו דלא קי"ל כרבי דבתרי זמני הוי חזקה אלא בספק נפשות אבל בשאר דוכתי קי"ל כרשב"ג ולקמן אדבר בזה כי מקודם אמרתי לבאר מה שעלה בדעתי להסתפק בזה החזקה דג' פעמים אם הוא מה"ת דומיא דחזקה לעמוד דבר על חזקתו המבואר בחולין י"א ולחייב מלקות לאוכל מזה כמו שאוכל ודאי איסור או דילמא שזה אינו אלא מדרבנן שחששו לדבר השכיח ומצוי דהואיל שהוחזק ג' פעמים בזה מצוי הוא שיהיה עוד כן בכל ענין השייך לחוש כגון בדין דס"ת ודין דתולעים חיישינן כמו שמצאו אלו הג' כן יש שם עוד ולענין וסתות ושור המועד וכדומה המבואר ביבמו' ס"ד חיישינן כמו שקרה ענין זה כן יקרה עוד וזכר לדבר דצריך לחוש לזה מיהודה שאמר לתמר עד יגדל שלה בני גו' ועי' פ"ת אה"ע סי' ט' סק"ד מש"ב אבל לא מצינו בגמרא שלמדו לחזקה זו מקרא וכיון שכן יש לומר דחזקה זו אינו אלא מדרבנן ומה שנראה לע"ד לומר בזה כי דבר זה תליא בפלוגתא אם וסתות דאורייתא או דרבנן דלמ"ד דהיא דרבנן (עי' תוס' נדה ט"ז ד"ה ורב נחמן) משום דמה"ת אין לחוש לחזקה דאורח בזמנו בא יען דהתורה לא חששה לדבר השכיח ומצוי א"כ הן ה"נ בני"ד ואפי' לסברת הנוב"י (וכעין סברא זו כתב הרא"ה בבד"ה בית ז' ש"ב דקס"ד אכן שם במ"ה השיג עליו) דפרישת סמוך לוסתה הוא מה"ת אליבא דכ"ע מ"מ התם שאני דלכן חיישינן שמא תראה משום דאטו לעולם עוד לא תראה זה ודאי אינו כיע"ש משא"כ בני"ד דשפיר יש לומר דעוד תולעת אין בו וכן אין בו עוד טעות לכן אין לחוש מה"ת אלא מדרבנן ומהא דיוצאין בקמיע מומחה לרה"ר בשבת אין להביא ראיה דהוה מה"ת דלענין הוצאה בשבת דכל דבר שהוא תכשיט שרי ודבר המרפא הוי כתכשיט כמ"ש בש"ע סי' ש"א וא"כ גם בדבר המצוי דמרפא לא הוי על האדם למשא ולכן יוצאין בזה הקמיע אמנם יש להעיר מהא דשור המועד מתחזק בג' פעמים הכתוב בתורה וכן מדין אשה שבני' מתים מחמת מילה דחזקה זו הוא מה"ת כדמוכח מהא דאמר ביבמות ס"ד איסורא וסכנתא וכמו שפירש"י שם ואפשר לומר דשור המועד גזירת הכתוב הוא ועוד יש לומר דמ"ד וסתות דרבנן ס"ל כמ"ד ב"ק ט"ו סתם שוורים בחזקת שימור קיימי וזה שהוא מועד ליגח ינא [יצא] מכלל סתם שוורים וצריך שימור וכמו שן ורגל דמועד הוא בזה לשלם נזק שלם אפי' בפעם ראשונה ובזה שהוא מועד לא גרע משן ורגל וחזקה דג"פ לא פעלה אלא להוציאו מחזקתו חזקת שימור ומדין מילה ג"כ אינו קשה די"ל דהיא כמ"ד וסתות דאורייתא והגם דאנן קי"ל כמ"ד וסתות דרבנן כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ד ועכ"ז קי"ל במילה דהוי חזקה כמ"ש בסי' רס"ג י"ל משום דחמירי סכנתא דהא בתרי זמני הוי חזקה בזה כמו בנשואין ומלקיות דפסקה הגמרא שם כרבי ולא כרשב"ג והיא מטעם דחמירא סכנתא וגם לספק חוששין והנה בעמדי בזה ראיתי במקו"ח סי' תס"ז שכתב דחזקה זו הוא מה"ת אך לא אמרינן חזקה זו אלא בדאיכא דבר שגורם ומסתבר שיהי' כך וראייתו מקטלנית דלמ"ד מעיין גורם אין דין קטלנית בארוסה וכן אין דין קטלן בגברי והפלוגתא דוסתות אי מה"ת או לא פליגי בזה אי גרם המסתבר הוא דבר זה יע"ש והוא דחוק דאין לך גרם המסתבר יותר מזה והא ודאי שהוא גרם יותר מסתבר מתולעים וכ"ש מטעיות הנמצא בס"ת ומהא דאמרי' במציעא ק"ו תני חדא פעם ראשונה ושניה זורעה ותניא אידך שלישית זורעה ורביעית אינה זורעא לא קשיה הא כרבי הא כרשב"ג (וע"ש בהרא"ש שהביא אלו הברייתות דלא כרי"ף ורמב"ם שהשמיטו אותם וכתב עלה דקי"ל כרבי בנשואין ומלקיות וכרשב"ג בוסתות ושור המועד ובמאי דלא אפסיקא הלכתא בגמרא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה דרבי ורביה יע"ש ועין שרואה אלו הדברים ישפוט מישרים להביא ראיה מכאן למ"ש הט"ז בסי' ק' דבאיסורין קי"ל כרשב"ג דהא לא אפסיקא זה בגמרא ועוד להקשות מכאן למ"ש המנ"י כלל מ"ו ס"ק כ"ט לתמוה על הט"ז בזה והוכיח מדברי הרא"ש דיבמות שם דבאיסורא ס"ל דהלכה כרבי דבתרי זמני הוי חזקה דהא דברי הרא"ש דמציעא הנז' מבוארים דלא כן דעתו אלא כהט"ז דבאיסורין קי"ל כרשב"ג מטעם דבמאי דלא אפסיקא הלכתא בגמרא ס"ל להרא"ש דהלכה כרשב"ג ומעתה נהדר אנפין לדלעיל) ופירש"י שם זרעה ואכלה חגב או נשדפה כו' וע"ש ומאי גרם המסתבר איכא בחגב ובשידפון ואיך שיהי' עכ"פ ענין דוסתות בודאי שהוא יותר גרם מסתבר דהא כתב הרא"ה שם בבד"ה שער ג' דקס"ט וז"ל אבל לא כדבריו שאי אפשר שיהא קידוש החדש גורם לאשה שתראה אבל כי אמרי' בט"ו בחדש זה לא לקיה"ח שלנו אלא למולד הלבנה לשעה שנראה שראוי לקבוע ר"ח עפ"י ראייתה שמשעה זו שהיא נראה על הארץ הוא פועל בעולם והוא אינו בא בשויה לפיכך אין הפלגותיה שוות אבל יש כאן השויה לימי החדש אחר המולד כלומר אחר הראית הלבנה כו' [עיין לקמן סי' שנב בהערותיו של רמ"ל מסי' צח במהדורת ירושלים תרס"ג שם מובא ג"כ דבריו] והרי מבואר מזה דענין וסתות הוא גרם המסתבר היטב ועכ"ז פליגי ולכן נראה דאף אם נחליט דחזקה זו אינו אלא בדאיכא גורם ומסתבר אבל עכ"ז בהכרח לומר דאפי' בדאיכא גורם ומסתבר פליגי אי הוי זה איסור תורה או לא וכמ"ש ועי' תוס' חולין י"א ד"ה מנא שכתבו דרב אחא בר יעקב לא קי"ל חזקה מקרא אבל בודאי דמסברא ס"ל דחזקה דהתם הוא מה"ת והן ה"נ בני"ד דמ"ד דחזקה זו דג"פ הוא מה"ת אינו אלא מסברא ומ"ד דרבנן ס"ל דחזקה דהתם קי"ל מקרא משא"כ חזקה דהכא דאינו אלא מצד הסברא כנ"ל ודו"ק.
1