שו"ת הרשב"א חלק ז שכ״טTeshuvot haRashba part VII 329
א׳עוד הקובע זמן למלוה והלוה רצה לפרוע אותו תוך הזמן הרשות בידו1וכ"כ במיוחסות סי' רמ"ג. דקביעות זמן אינו אלא לתועלת הלוה שלא ידחקנו המלוה ולא כן כתב הר"מ במז"ל:2הטור ז"ל בסי' ע"ד הביא דברי בעה"ת בשער ל' שכ"כ ולא הביא שום חולק ובבעה"ת שם כתב שכן הסכים הרמב"ן ז"ל יעו"ש ולא אחד בהם שיאמר משם הר"מ במז"ל שחולק לזה וע"ע להרמב"ם בספ"ז מה' שאלה ופקדון ובדברי ה"ה שם וע' כנה"ג סי' ע"ד הגהט"ו ס"ק י"ב ולכן נ"ל דיש כאן ט"ס וצ"ל וכ"כ הרמב"ן בנו"ן ודו"ק.3[רמ"ל] עי' בסמ"ע וש"ך סי' ע"ד סעי' ג' ועי' בפ"ת סי' קע"ו סקכ"ז לענין שטרות דידן שעושין עצה"ע דקביעות הזמן בזה גם לתועלת המלוה היא מה הדין בזה לענין פרעון תוך הזמן והנה בדברי בזה ראיתי להעיר במ"ש התומים סי' ע"ד סק"ט לתרץ דעת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הא דאמר רבא במציעא ע"ז דפרעון זוזא זוזא הוי פרעון משום דיש לומר דרבא לשיטתו בגיטין ע"ה דנתינה בע"כ הוי נתינה משא"כ הרי"ף והרמב"ם יש לומר דלא הוי נתינה ולכן אינו יכול להכריח להמלוה לקבל זוזא זוזא ולכן השמיטו דין זה זת"ד אבל קשה דא"כ מדוע פסק מר"ן הש"ע בסי' ק"כ דפרעון בע"כ הוי פרעון דזה נגד הכלל ומה גם שלא להזכיר סברת הרי"ף והרמב"ם אפי' בשם יש חולקין וע"ש בש"ך סי' ע"ד ס"ק י"ז מ"ש ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם בזה ואם אמנם הגאון התומים רב גוברי' לחלוק על הש"ע והש"ך בהבנתם בדברי הראשונים מ"מ אנן לענין דינא צ"ע אמנם דעת רבינו בחידוש' [בחידושיו] לקידושין כ' ד"ה אי אמרת כרבא דפרעון זוזא זוזא הוי פרעון וא"כ ממילא דס"ל דגם בע"כ הוי פרעון וכמ"ש הש"ע וע"ע בשו"ת מים חיים להפר"ח בענין נתינת מתנה לכהן בע"כ וכתב שם דהרמב"ם פסק כלישנא בתרא דרבא שם בגיטין דהויא נתינה והוא דלא כהתומים וא"כ נראה דלדינא קי"ל כהש"ע והוא דעת רבינו וע"ע בבית שמואל סי' כ"ז סק"ב;.
1