שו"ת הרשב"א חלק ז שמ״גTeshuvot haRashba part VII 343
א׳שאלת יולדת בתוך שלשה שהיא אוכלת מאכל בריאים ואומרת שאינה צריכה שיבשלו לה בשבת דדי לה במה שנשאר ממה שבשלו לה מערב שבת מבעוד יום מחללין עליה את השבת לבשל לה אם לאו:
1
ב׳תשובה יולדת תוך שלשה כמסוכנת חושבין אותה ואפי' אמרה אינה צריכה אנו אין שומעין לה דכמסוכנת היא ודאמרה אינה צריכה תונבא היא דנקיט לה וצריכא היא אלא שאינה מרגשת ולא מסוכנת מחמת חולשא בלבד אנו חושבין אותה ושיספיק לה איזה מאכל שתאכל חם או צונן או בן יומו או שעברה צורתו אלא מסוכנת מפני שאבריה מתפרקין עליה ומרוסקת היא אלא שאינה מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן או דברים שאין המסוכנת אוכלת אותם יביאנה לידי סכנה ולפיכך כל שאין לה דברים מחזקים ומאכלים בריאים מחללין עליה את השבת ואפי' אמרה אין צריכה אני אבל כל שיש לה דברים הבריאים ושאינה צריכה למאכלים אחרים אין מחללין עליה את השבת שהשבת דחויה היא אצל החולים משום שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם אבל לא הותרה אצלם כיצד הרי שבשל לה ערב שבת מבעוד יום ובליל שבת אחר עבור קצת שעות מן הלילה הוצרכה לאכול אין אומרים נשחוט ונבשל בשבת שהשבת מותרת אצלה ושבת כחול שויוה רבנן לגבי מסוכן ויולדת אלא די לה במה שבשלו לה מבעוד יום סמוך לחשכה שעדיין אותו תבשיל כבן יומו הראוי לחולים הוא והנה החולה שאמדוהו הרופאים שצריך לשתי גרוגרות (מנחות ד' ס"ד) ולא מצאו להביא לו מן התלוש והוצרך להביא מן המחובר ויש שתי גרוגרות בעוקץ אחד ושתי גרוגרות אחרות כל אחת ואחת בעוקץ אחד בפני עצמו אסור לתלוש שני עוקצין כדי להביא שתי גרוגרות אלא תולשין העוקץ האחד שיש בו שתי גרוגרות כדי שנמעיט בקצירה ואין אומרין כל שעושין לחולה שיש בו סכנה מותר שלא התירה תורה אלא כדי להחיותו משום שנאמר וחי בהם וכל שכן לשחוט ולבשל למי שאינה צריכה לתבשיל אחר כי יש לה מן המוכן מבערב הראוי לה.1[רמ"ל] עי' במג"א סי' ש"ל דעכשיו נוהגין דאוכלין חמין של אתמול ומ"ש רבינו כי שבת דחוי' אצל החולים כן כתב הרמב"ם להדיא בפ"ב מהל' שבת וע"ש בכ"מ ובב"י סי' שכ"ח ושם בס' מטה יהודה שהבין בדעת מר"ן הש"ע שם שכתב דכשצריך החולה בשר שוחטים לו ואין מאכילים אותו נבילה דס"ל למרן כמ"ד הותרה ועלה הקשה עליו שהניח דעת הרמב"ם והרשב"א ונמשך אחר הרא"ש וכן הבין בשו"ת שמש צדקה סי' כ"ט ובשו"ת משכן בצלאל סי' רל"ב דע"ט ד"ה וא"ת וכמו כן כתבתי בספרי בקונטרס דרך ים אות צדיק ואמנם אפשר לומר דאין מזה הכרח לומר כן בדעת מרן דהא הר"ן הוא מהסוברים שהוא דחוי' כמ"ש שם בב"י ואפי"ה ס"ל דשוחטין מטעם דבנבלה יעבור על כל כזית וכזית אבל דע דמדברי הגהמ"ר דשבת שכתב דמותר לשחוט בעד היולדת משום שמא תמנע מלאכול נבילה מבואר דס"ל כמ"ד דחוי' דאלו למ"ד הותרה אפי' כשלא תמנע שוחטין בעדה כמבואר מכל הפוסקים ולפי"ז דברי המג"א שם בס"ק יוד שכתב שלא ראה שום משמעות בהגהמ"ר דס"ל שהוא דחוי' צ"ע דשפיר משמע שהיא דחוי' וס"ל להגהמ"ר כמו דס"ל לרבינו וע"ע בזה בשו"ת זכור ליצחק סי' צ"ד:.
2