שו"ת הרשב"א חלק ז נ״אTeshuvot haRashba part VII 51
א׳שאלת מי שנדר ליתן פרוטה בכל יום צריך ליתן ביום ממש או אפי' בלילה1[רמ"ל] הנה ביו"ד סי' ר"כ כתב באומר קונם יין שאני טועם יום אסור כל מעל"ע ובאומר שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך וא"כ בנידון זה שנדר ליתן בכל יום דינו כמו בשאני טועם יום דגם הלילה בכלל וכמו דס"ל לרבינו וטעם שהוכרחתי להגיה זה פה קודם סיום תשו' רבינו יען חזי הוית בשו"ת מוצל מאש סי' י"ח שהביא תשו' רבינו דמי שנדר ליתן פרוטה בכל יום צריך ליתן בין ביום ובין בלילה ונסתפק בלשון רבינו אם מה שאמר בין ביום הוא לאו דוקא אלא דר"ל בין כשנותן ביום ובין כשנותן בלילה יצא ידי נדרו או שבא לומר דמיד שהגיע הלילה חל עליו נדרו ומחויב ליתן תיכף יע"ש ברם מתשו' שבפה מבואר דעתו דס"ל כפן הא' דגם בנתינת לילה יצא ידי נדרו וכמ"ש בדעת הש"ע והוא משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וא"כ גם רבינו שהשיב בזה משום דהולכין אחר לשון בנ"א דעתו כן דיוצא נדרו בנתינת הלילה ועי' בהגה' א"ח סי' תקס"ב בקבל להתענות שני ימים רצופין דהלילה אינו בכלל אכן אפשר לחלק דסתם תענית אינו אלא ביום בלבד משא"כ בנתינת צדקה דאין כוונתו אלא שיתן בכל פעם בודאי דאין לחלק בין יום ללילה ואמנם דע דעפ"י הקבלה אין ליתן צדקה בלילה כמש"כ בפתח עינים בפ"ק דב"ק כי העידו על האר"י שלא נתן צדקה בלילה וסיום דבריו שם דאינו נכון לעשות כן אבל אין בזה איסור והעושה הנה שכרו אתו יע"ש וא"כ לפי"ז אם הנודר הוא ממארי דרזין יש לומר דדעתו לא הי' על נתינת לילה וצריך ליתן דוקא ביום אמנם דבר זה לא ס"ל לרבינו ואמנם נ"ל דכ"ע מודים דיש לו שכר גם בנתינה בלילה דהא ודאי דלא גרע זה מנתינה שלא לשמה ועכ"ז הבט וראה בס' בס' [תיבה זו כפולה בטעות] פרי קודש הלולים די"ב שכתב וז"ל קבלנו בשם הבעש"ט אשר פניה וגדלות לא יזיק לכוונת המקוה אחר שהמעשה גורמת בעצמה טהרה וכן הדין בצדקה ובצדקה מצינו סמך והיה מעשה הצדקה שלום עכ"ל ור"ל דבכל אופן שיהי' שכרו שלום והגם דדעת הפוסקים אינו כן וכמ"ש הרמ"א בסי' רמ"ט ואם מתפאר כו' מ"מ הא לדידהו מצוה זו נוהג בין ביום ובין בלילה כמ"ש בדעת רבינו וע"ש עוד בד' י"ד ע"ב שכתב דעכ"פ צריך שיכוון לשם טהרה ובודאי דה"ה גם בצדקה וא"כ יש לומר דאין סתירה מדברי הרמ"א יען דמיירי כשאינו מכוון לשם צדקה כלל אבל כשמכוון שפיר דמי והנה בדרך אגב ראיתי לבאר מאימתי הוי לילה מדאורייתא דהש"ע בסי' רס"א פסק כר"ת (בתוס' שבת ל"ה ד"ה תרי תילתי יע"ש והרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא פירשו דעתם בזה) דשתי שקיעות יש ומתחילת שקיעה ראשונה שאין השמש נראית על הארץ עד התחלת שקיעה שניה הוא שיעור ג' מלין [מילין] ורביע (כל מיל הוא ח"י חלקים מששים בשעה) הוי יום גמור ואחר זה מתחיל ביה"ש הוא שיעור ג' רבעי מיל וככלות שיעור זה הוי לילה וס"ל (דהא שאמרו שם ג' כוכבים לילה) דזמן יציאת כוכבים אינו אלא אחר ד' מילין משקיעה ראשונה ועפי"ז צ"ל דמ"ש בש"ע בסי' רצ"ג שלא לעשות מלאכה עד ראות ג' כוכבים מיירי אחר שיעור ד' מילין (הא דנקט בש"ע כוכבים קטנים משום חסרון בקיאות אבל מן הדין סגי בבינונים כמ"ש ר"י בפ"ק דברכות והמג"א שם) אמנם הרא"ם בס' יראים יש לו שיטה אחרת בזה והו"ד בב"ח שם סי' רס"א דס"ל דמתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים חמשה מילין כדאמר רי"ו בפסחים צ"ד ותיכף מתחילת השקיעה מתחילין לצאת והוי לילה מדאורייתא דהא דקי"ל דצאת הכוכבים הוי לילה היינו תחילת יציאתם להכנס ברקיע אעפ"י שאינן נראין עדיין דמתחילת צאתן ליכנס לרקיע עד עברם עובי הרקיע הוא שיעור ה' מילין וזמן ביה"ש ג' רבעי מיל קודם שקיעה"ח ועכ"פ לענין ניד"ד בנודר אזלינן בתר לשון בני אדם דזמן תפילת ערבית וכ"ש זמן ספירת העומר הוי לילה דס"ל לסוגין דעלמא כסברת החולקים על ר"ת וסוברים דאחר ג' רבעי מיל אחר השקיעה (שאינה נראית על הארץ) הוי לילה דאז זמן יציאת כוכבים בינונים ואינן חוששים לדעת ר"ת להמתין אחר השקיעה שיעור שעה וחומש שעה משעות זמניות שהוא חלק עשירי מהיום, אמנם לענין מוצאי שבת ויוה"כ איני רואה על מה סמכו שלא לחוש לדעתו הלא הש"ע פסק כותי' ולא הביא דעת החולקין אפילו בשם י"א ואפשר דנמשך זה משום דלענין ערב שבת חוששין לדעת החולקים להחמיר אבל כיון דהש"ע פסק כוותי' אף לקולא מאן ספין ומאן רקיע לשנות מהוראתו לענין מוצאי שבת לעשות מלאכה בשעה ראשונה אחר השקיעה דהוי יום גמור לדעתו ובודאי דנכון לחוש להמתין שעה וחומש שעה אחר השקיעה גם לענין תפלה וספה"ע וכ"ש לענין שבת ויוה"כ ועי' בדברי הגר"א ריש ברכות מ"ש ליישב קושיית ר"ת וע"ע בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו מש"ב [מש"כ] והו"ד בש"ך יו"ד סי' רס"ו וכתב שם דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דלא כר"ת והלכה כמותם יע"ש, אמנם הא ודאי דמרן לא החליט כן בדעתם דא"כ איך פסק כר"ת ובפרט לקולא: ומ"ש בסידור הרב התניא דמרן ביו"ד שם חזר מזה שפסק בא"ח כר"ת הנה מדברי הש"ך שם לא נראה כן וע"ע בשו"ת בת"כ ח"ב סי' ד' מ"ש בענין זה ומוכח שם שגם הוא לא הבין בדעת מרן שחזר מזה כיע"ש ונם [וגם] מסתימת כל המפרשים שלא העירו בזה החזרה מוכרח לומר דלא כן הוא דבדבר גדול בזה [כזה] בודאי לא הוה שתקי דלא בכאן יפה שתיקה לחכמים ועל זה שייך לומר מ"ש בשו"ת משפט צדק ח"ב סי' ל"ו דכאשר אחד מהפוסקים מביא דין משונה ולא הביאוהו שאר הפוסקים מסתמא לא ס"ל הכי והן ה"נ אלו הי' ס"ל דמרן חזר בזה לא היו נמנעים מלהעיר בזה ולבאר דעתו היטב ועי' בס' מחב"ר סי' רס"א דהמנהג פשוט דלא כר"ת ולכן אין למחות ביד המקילים ושם בקונטרס אחרון הוסיף עוד לבאר בזם [בזה] ומבואר שם להדיא דמרן לא חזר מזה שפסק כר"ת וכמ"ש.:.
1
ב׳תשובה במה שכתוב יום אחד בתורה אינו אלא יום ממש אבל לשון בני אדם לילה ויום קורין יום ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ושנינו בנדרים פ' קונם יין (נדרים דף ס') יום אחד שבת אחת שבוע אחד אסור מיום ליום כלומר וביום אחד אסור מעת לעת הנה שהלילה בכל לשון יום אחד גם בכתובים בהרבה מקומות יכללו הלילות בכלל ימים:
2