ספר מקבים ב ט׳The Book of Maccabees II 9
א׳ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס בחרפה ובוז מארץ פרס.
1
ב׳כי בנוסעו לפרזיפוליס הבירה נשאו ללבו לבוז את בית האליל, ולתפוש את העיר.
2
ג׳ויקומו כל יושביה להלחם בו, ויגרשוהו בלעג ובקלס מן העיר.
3
ד׳ויהי בהיותו באחמתא, היא אקבתנא, וישמע שם את אשר קרה לניקנור ולטימוטיוס, ויחר אפו.
4
ה׳ויאמר בלבו, נקם אנקום את חרפת מנוסתי ביהודים. ויאץ ברכבו להחיש דרכו ולנסוע יומם ולילה.
5
ו׳כי חמת ה' רדפו עקב אמרו בלשון מדברת גדולות, בבואי ירושלימה והפכתי את העיר לקברי היהודים.
6
ז׳ויעש ה' אלוהים אלוהי ישראל בו שפטים, וינגע אתו בנגע סתר אשר לא יוכל להירפא.
7
ח׳כי בדברו את הדברים האלה אחזהו כאב אנוש בבטנו ובמעיו, ואין מרפא.
8
ט׳ויושב לו גמולו אל חיקו, יען אשר הכה אחרים במכות רבות ונפלאות.
9
י׳ואף גם בזאת לא השפיל גאונו וחמתו בערה בו כאש.
10
י״אויהי בהיחפזו ללכת, וייפול מעל מרכבתו וייפרדו כל עצמותיו.
11
י״בוהאיש אשר נשאו רוח גאוותו אל שחקים, וידמה בנפשו לשום לים חוקו ולשקול בפלס את ראשי ההרים, כמעט נפל לארץ והנה הוא נשוא בכסא מוכה וחולה, ויד ה' נראתה בו לעין כל.
12
י״גויבא רקב בבטנו ובבשרו, וירום תולעים ויבאש, עד כי נלאו אנשיו נשוא.
13
י״דוהגבר רם עיניים ושיאו בשמים, נתעב ונאלח לנושאיו, כי עלתה צחנתו באפם.
14
ט״ואז שחה לעפר נפשו וישתפך עליו רוחו, וירא כי הייתה בו יד ה' וכל לבבו דווי.
15
ט״ז ויהי כי גדל באשו, עד כי נלאה נשוא, ויפתח את פיו ויאמר:
16
י״זאכן לא ייכון לבן אדם להידמות לאל עליון, וטוב לו להיכנע מפניו.
17
י״חויתן הנבל אל לבו להתפלל אל ה', ולא אבה ה' שמוע לקולו.
18
י״טוידור נדר לה', ויאמר לקרוא דרור לעיר אשר נשבע עליה להפוך אותה לקברי היהודים.
19
כ׳ואת היהודים אשר לא יקרו בעיניו לתת להם קבר במותם, ואשר אמר עליהם לתיתם למאכל לעוף השמים ולחית הארץ, אשר נשבע לעשותם חופשים כאנשי אטינה.
20
כ״אוישבע לפאר את היכל ה' אשר גזל מתוכו כל חמודיו, ולהוסיף עוד על כלי השרת אשר היו בו לפנים ולתת מכספו די העבודה לקורבנות הבית.
21
כ״בוגם נשבע שבועה להתייהד ולעבור בכל ארץ הנושבה להודיע גבורות ה' תחת כל השמים.
22
כ״גובכל זאת לא סרו תחלואיו ממנו כי כלה ונחרצה אליו הרעה מאת ה'.
23
כ״דויהי כי לא האמין עוד בחייו ויכתוב בלב נמוג ונדכה את המכתב הזה ליהודים:
24
כ״האנטיוכוס המלך והשליט ליהודים הישרים שלום וחיים וברכה.
25
כ״ואם שלום לכם ולבניכם ושלוה באוהליכם אודה את שם ה' אשר בו תוחלתי.
26
כ״זהנה נחליתי מאוד בדרך בשובי מארץ פרס.
27
כ״חוכאשר זכרתי את חסדכם ואת אמתכם עמדי נתתי את לבי לבקש את שלום הארץ ויושביה.
28
כ״טוגם כי לבבי לא יאמר נואש, ושברתי לתשועת ה' להירפא מחליי זה, לא אחדל לעשות כאשר עשה אבי לפני.
29
ל׳כי בנוסעו עם חילו לארצות העליונות, הקים מושל תחתיו לדעת מי הוא אדוני הארץ, אם יקרהו אסון, או מלחמה, והממלכה לא תהיה שובבה, כן אעשה אף אני.
30
ל״אכי רואה אנכי את המלכים מסביב שואפים למלכותי אם תאונה לי רעה, לכן שמתי את בני אנטיוכוס למלך תחתי.
31
ל״בכאשר בחסדכם קדמתם פניו תמיד בלכתי לארצות העליונות, וכתבתי לו את הדברים אשר תראו מתחת.
32
ל״גועתה הנני מבקש מידכם על כל הטוב אשר גמלתי לכולכם ולכל אחד מכם, להיות נאמנים ושלמים לי ולבני.
33
ל״דובטחתי בו כי הטיב ייטיב עמכם בכל נפשו ובכל מאודו וישמע לקולי.
34
ל״הוייתום הרוצח והמקלל אלוקים מן הארץ בכאב אנוש ונעכר, כאשר עכר והמית רבים, וימת כנכר בארץ נכריה ובהרי המדבר.
35
ל״וויקבור אותו פוליפוס אשר גדל אתו, ומיראתו את בן אנטיוכוס, נס אל תלמי פילומיטר מלך מצרים.
36