נר מצוה ותורה אור; שער היחוד מ״בThe Gate of Unity 42
א׳ומעתה יובן בענין שרש כח המחלק לצירופי אותיות דמחשבה במדריגה הג', כשחושב ענין דבר מה בצירופים שונים, מאין הוא בא כח ההתחלקות זאת
1
ב׳אך הנה ידוע דבחינת ה׳ גבורות מנצפ"ך דאימא הוא שרש כח ההתחלקות הזאת כו'.
2
ג׳וביאור הדברים ידוע, דבחינת אימא הוא בחינת בינה והשגה לאורך ורוחב בהסבר דבר המושכל
3
ד׳וכאשר הוא מעיין בבחינת העומק של ההשגה, עדיין הוא רק בעומק מחשבה עיונית הנזכר לעיל, שלמעלה מהיות בחינת התחלקות צירופי אותיות ממש במחשבה להשכלת הענין, רק בחינת מחשבה שכל בלבד כנראה בחוש
4
ה׳אך על ידי בחינת ה׳ גבורות, שהוא בחינת הצמצום והסתלקות שבכח ההשגה עצמה, להיות יורד אור השכלת הענין שבמחשבה עיונית הנזכר לעיל לבחינת התחלקות צירופים שונים בפרטי פרטיות כו'
5
ו׳והוא הנקרא בחינת ה׳ גבורות מנצפ"ך דאימא, שנקרא פתוחי חותם כו'
6
ז׳ואף על פי שלכאורה בחינת ירידה וצמצום הוא, אבל שרשו בא מלמעלה מכח ההשגה שבגוף המושכל הזה כו'
7
ח׳וראיה לזה ממה שאנו רואים בתינוק קטן שאין בו עדיין צירופי אותיות במחשבתו בדבר פרטי
8
ט׳כמו גם דבר מה שנותנין לו, הגם שמבחין בו ולא יחליפנו בדבר אחר כנזכר לעיל, שזה הוא התחלקות המחשבה, אבל לא בצירופי אותיות כנזכר לעיל
9
י׳הנה מכל מקום כאשר יכול לדבר ולבקש בפה לדבר פרטי, הרי אז יש לו בודאי במוח מחשבתו צירופי אותיות פרטיים לאותו דבר פרטי שמבקש בדבור
10
י״אכי צירופי אותיות מתחלקות במחשבה תחלה טרם בואם לדבור (כמו שיתבאר דעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל, דהיינו דבור שבמחשבה הנזכר לעיל שנעשה מחשבה לדבור כו')
11
י״בוכמו שכתוב במקום אחר בענין מאמר הזהר על פסוק וקול התור נשמע בארצינו, דוקא בבחינת הדבור אז זמן התחלקות אותיות המחשבה כו'
12
י״ג(והיינו ענין כללות המאמר דאימא אוזיפת דרך שאלה ה׳ גבורות מנצפ"ך לברתא, שהוא צירופי התחלקות אותיות הדבור כו')
13
י״דואם כן מזה ראיה שאין הצירופים שרשם בהשגה עצמה
14
ט״ושהרי התינוק מבחין ומשיג בין טוב לרע גם טרם שיכול לדבר, ואף על פי כן אין לו צירופי אותיות במחשבתו עד שיכול לדבר דוקא כנזכר לעיל
15
ט״זאלא שרשם מלמעלה מן ההשגה דבינה, והוא מבחינת כח ומקור של כל עומק ההשגה כו'
16
י״ז(כמו שבאותיות הדבור שרש כח הצירופים מאבא, דהיינו מפנימיות החכמה, שהוא כח המשכיל דחכמה שנקרא קדמות השכל
17
י״ח(כמו שכתוב במקום אחר בענין תרין ציפרין כמו שיתבאר בעזרת השם)
18
י״טואף על פי שה׳ גבורות מנצפ"ך שבה' מוצאות הוא המחלק ומסדר הצירופים בדבור כפי אופן התחלקות צירופים שבמחשבה, ממש מה׳ גבורות דאימא הנזכר לעיל מכל מקום אבא יסד
19
כ׳בבחינת כח המצרף, שהוא בלתי כוונה בשכל והשגה איך לצרף, רק ממילא בא, וכמו שכתוב מצרף לחכמה וכמו שכתוב במקום אחר וכמו שיתבאר
20
כ״אכך הוא במצרף דאותיות המחשבה מכח ומקור דבינה כו')
21
כ״בונמצא שגם שבחינת הצירופים עצמם שבמחשבה על ידי בחינת צמצום דמחשבה עיונית הוא בא, מכל מקום כח ושרש העושה לצירוף והתחלקות זאת, הרי הוא למעלה מכח ההשגה שבמחשבה עיונית עצמה כו'
22
כ״גשלזה הטעם אין התינוק יכול לצרף אותיות מחשבתו עד שיוכל לצרף אותיות הדבור, גם שמשיג ומבחין היטב בגוף הענין דבר מה כנזכר לעיל
23
כ״דואם כן הרי מה שאמרו דקטן אין לו מחשבה, היינו בבחינת צרופי אותיות המחשבה דוקא, לפי ששרשם בא מכח ומקור של המחשבה דהשגה דבינה כו' ודי למבין
24
כ״ה(וזהו מן הדברים הנפלאים וסתומים, למה המחשבה קדמה לדבור, הרי הדבור שרשו בפנימיות ומקור החכמה והמחשבה שרשה בפנימית ומקור דבינה, והחכמה קדמה לבינה שהחכמה נקרא אין ובינה יש כו'
25
כ״ו(וכמו שכתוב במקום אחר בענין דבר ואמרת, שהדבור גבוה בשרשו מאמירה דמחשבה כו'
26
כ״זוגם מזה עצמו ראיה ממה שאין המחשבה באה בהתחלקות צרופים כי אם בבוא התחלקות הדבור בתנוק כו׳)
27
כ״חואף על פי כן ה׳ גבורות מנצפ"ך דבינה דוקא שרש לה׳ גבורות התחלקות דדבור, דאימא אוזיפא כו' וכמו שכתוב כאמה בתה כו'
28
כ״טובשרשם הרי הדבור בחכמה, ולכך אבא דוקא יסד ברתא כו'
29
ל׳וגם מצד שרש הראשון דמחשבה דבור ומעשה כמו שהם קבועים בעצם הנפש הנזכר לעיל, (באות ל"ז) שמבואר שם ג' מדריגות הנזכר לעיל במחשבה שבגלוי כו', הרי גם שם כלול תחלה אותיות המחשבה בעצם הנפש טרם שכלולה מאותיות הדבור שנקרא רוח ממללא כו'
30
ל״אדכמו שבנפש שבאה בגוף קדם המחשבה לדבור ב' שנים, כך בנפש הרוחנית לא נקרא רוח ממללא זמן מה כו' והמחשבה כבר יש בה כו'
31
ל״באם לא שכל דבר הגבוה בשרשו בעצמיות יותר הוא בא באחרונה יותר, שלזה נקרא נפש המדברת דוקא נפש המשכלת, שזהו בחינת החכמה העצמיות שבה שהוא קודם למחשבה העצמיות שבה כו'
32
ל״גאבל בגלוי בא באחרונה דוקא, מטעם המבואר במקום אחר באריכות ודי למבין)
33
