נר מצוה ותורה אור; שער היחוד מ״טThe Gate of Unity 49
א׳ומעתה יש להבין בפרטות עשר ספירות דמלכות דאצילות
1
ב׳שהוא בחינת התענוג והרצון הפשוט שיצא לידי גלוי באור מדה זו, הוא בחינת הכתר שבה בכלל כנזכר לעיל
2
ג׳ואחר כך מתצמצם אור התענוג והרצון שלמעלה מן השכל וטעם, בבחינת חכמה ובינה לרצון זה, והוא בחינת החכמה שבמדת המלכות, שנקרא חכמה תתאה (חכמת שלמה)
3
ד׳חכמה בסוף, ששרשה בחכמה בראש, בבחינת חכמה העצמית שמשם נמשך חכמה לרצון זה שבמדת המלכות
4
ה׳וזהו בראשית נמי מאמר הוא, שהוא בחינת חכמה שבדבור די' מאמרות דאלהי״ם כידוע, והוא הנקרא בחינת מוחין דנוקבא דזעיר אנפין כידוע
5
ו׳ואחר כך נמשכו בחינת המדות דמלכות חג"ת נה"י, כמו מלך במשפט יעמיד כו'
6
ז׳(וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה י"ב שעות הוי היום, ג' שעות יושב ועוסק בתורה בבחינת המוחין דמדות, וג׳ שעות יושב ודן על פי המוחין כו', וג׳ שעות יושב וזן בחינת נה"י כו', וכמו שכתוב במקום אחר באורך)
7
ח׳וזה שכתוב כולם בחכמה עשית, שהוא הכולל לכל המאמרות דמדות פרטיות שבדבר מלך כו', וכת"י בראשית בחוכמתא כידוע
8
ט׳ומחדש בכל יום מעשה בראשית על פי המוחין שבמדות דמלכות דאצילות, שיורדים בבי"ע בכל יום בחדושי אופנים שונים, כמו שמקבלת המלכות מנה"י דזעיר אנפין כו'
9
י׳שמאבא ואמא דאצילות נמשכו מוחין חדשים לזעיר אנפין ונוקבא בכל יום כו', עד שבכל עת ושעה מתחדש אור ושפע ממקור הראשון, שהוא התענוג ורצון הפשוט שבמלכות דאין סוף כמו שכתוב מלכותך כו' כידוע
10
י״אובחינת עשר ספירות דמלכות, לפעמים הם בבחינת הקטנות ולפעמים הם בבחינת הגדלות
11
י״בעל דרך הנזכר לעיל בעשר ספירות דזעיר אנפין, שיש מוחין דגדלות וקטנות במדות מאבא ואמא כו', עד תכלית הקטנות בנה"י בחיצוניות הכלים כו'
12
י״גכך בבחינת התגלות דמלכות שנבנה בפרצוף בפני עצמו, לפעמים יש בחינת גדלות המוחין במדות מבחינת חכמה ובינה שבמלכות, על דרך משל השכל המתפשט בהרחבה במדות המתגלים בדבור
13
י״דולפעמים מאיר בבחינת קטנות, עד שלפעמים המדות דמלכות בתכלית הקטנות
14
ט״ו(כמו שכתוב בזהר על פסוק שחורה אני וכו', דאזעירת גרמה ואתעבידת כנקודה כו', שזהו נקודה תחת יסוד, וכמו שכתוב ותפול לפני רגליו כנזכר לעיל)
15
ט״ז(וכמו ההפרש בין ימות החול לשבת, דבשבת מקבלת מחג"ת דזעיר אנפין, כמו ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כו', ולפעמים מקבלת בבחינת פנים בפנים, עד שביום הכפורים עולה המלכות עד בחינת פנימיות עתיק יומין כו')
16
י״זוהנה בחינת הכלים דעשר ספירות דמלכות דאצילות, הוא בחינת אותיות הדבור די' מאמרות, ויש בזה ג' מדריגות על דרך הנזכר לעיל במחשבה
17
י״חוהוא מחשבה שבדבור, בחינת כלי חב"ד דנוקבא, ודבור שבדבור בחינת כלי הבל הדבור למדות דדבור, ומעשה שבדבור בחינת כלי נה"י דמלכות, עד בחינת מלכות דמלכות דאצילות שבוקע המסך כו'.
18
י״טוביאור הדברים ידוע, דמחשבה שבדבור היינו על דרך משל מחשבה שמלובשת בדבור כשאדם מדבר איזה דבר מה, שבודאי בכל דבור פרטי מלובש מחשבה פרטית שבפרטיות דבור זה
19
כ׳כי כאופני הצרופי אותיות דמחשבה, כך ממש מתנהגים אופני צרופים דדבור
20
כ״א(וכנזכר לעיל דעקבי לאה נכנסים תוך ראש רחל, דמבחינת דבור שבמחשבה נעשה מחשבה לדבור, ונכלל בזה גם המחשבה איך לדבר בכלל ובפרט כו')
21
כ״בוכמו בפרט דמאמר יהי אור מלובש מחשבה דמאמר זה
22
כ״גונקרא מאמר סתום גם כן, כי לא בא בגלוי רק הדבור דיהי אור
23
כ״דומחשבה זו בחינת כלי חב"ד דמאמר זה יהי אור, שהוא בחינת החסד דמלכות כו' לאלף שנה הראשונים (כמו שיתבאר)
24
כ״הומחשבה הב' דמאמר יהי רקיע במדת הדין דמלכות, הוא בחינת כלי מוחין למדה זו כו'
25
כ״ווכך בכל ו' המדות דמלכות, בחינת המחשבה שבהם הוא בחינת כלי המוחין שלהם
26
כ״זובחינת כלים דחג"ת נה"י כו', הוא בחינת דבור שבדבור, שזהו על דרך משל אותיות דבר החסד או הדין שבדבור עצמו
27
כ״חשבדבר וגזירת מלך יש בו מג' אלה, חסד דין ורחמים, בחינת חג"ת, והוא דבר מלך בדבור באותיות ממש
28
כ״טוהחכמה והמדות שמתגלה בו, הוא בחינת הצורה שבדבור, שנקרא רוח ממללא, נפש המדברת כו' כידוע
29
ל׳ובחינת המעשה שבדבור שהוא כלי נה"י כו', היינו מה שבא בדבור ציווי אל המעשה בפועל ממש, כמו ויאמר אלהי״ם יהי כן בפועל ממש
30
ל״אכמו שהמלך מצוה לעשות דבר בפועל ממש, שתחלה גוזר אומר בדבר המשפט, שנקרא דבר וגזרת המלך שכלול מחג"ת, ואחר כך בא הפסק דין אל הציווי במעשה, שנקרא בחינת נה"י, ובחינת כלי דנה"י זה הוא אותיות הדבור שמצוה רק לעשות
31
ל״ב(וכן עקימת שפתיו דהוי מעשה, שנקרא עשיה שבדבור גם כן, הענין הוא מה שנחתך הדבור לבוא לידי פועל ממש שהפה גומר, לפי שיש דבור שאינו למעשה עדיין כו')
32
ל״גוזה שכתוב ויאמר אלהי״ם יהי אור ורקיע, במעשה דוקא
33
ל״דובחינת המעשה שנפעל מזה הדבור, כמו שכתוב ויהי אור וכהאי גוונא, כדבר מלך שנעשה מזה הפועל ממש, הוא ענין מלכות דמלכות דאצילות
34
ל״השאין זה רק בבוא שפע אור בבחינת מקור התהוות יש מאין ממש כו', והיינו בחינת מלכות דמלכות דאצילות שבוקע המסך להיות מקור לבריאה כמו שיתבאר ודי למבין
35
ל״ו(וגם הוא עדיין בבחינת אצילות, ונקרא בחינת עשיה שבמלכות דאצילות
36
ל״זעל דרך משל כח הפעולה הנבדלת מכח הפועל, דגם שכח הפועל בחינת כח המעשה הוא, אבל מה שיוצא מכחו בנפעל בחינת מלכות דמלכות הוא, כמו שכתוב במקום אחר(
37
