תקון מדות הנפש א׳:ב׳The Improvement of the Moral Qualities 1:2

א׳מִדַּת הַשִּׁפְלוּת

ב׳הַשַּׁעַר הַב' נְדַבֵּר בּוֹ עַל הַשִּׁפְלוּת. זֶה הַשַּׁעַר הוּא קָרוֹב אֶל הַטּוֹבָה מִן הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁמִּי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר הֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ וּמָנַע אוֹתָהּ מִדְּרוֹשׁ הַתַּאֲווֹת וּבְהַגִּיעוֹ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת הַנִּכְבֶּדֶת יֻשְׁלְמוּ לוֹ הַמַּעֲלָלִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בָּאָדָם. וְהִיא מִדָּה נֶחְמֶדֶת עַד מְאֹד לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִנְחֹל שֵׁם טוֹב.

ג׳וַהֲלֹא תִּרְאֶה כִּי הַשִּׁפְלוּת הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַנְּבִיאִים הַנִּזְכָּרִים בְּמִדּוֹת הָאֱלוֹקִיּוֹת אָמְרוּ קְצָתָם, (בְּרֵאשִׁית יח, כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּקְצָתָם אָמְרוּ (תְּהִלִּים כ"ב ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְגוֹ', וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְשִׁבְּחוּם. וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵדָעֵהוּ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַנְּמִיכוּת מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי הַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵהַשַּׂר הַג' אֲשֶׁר הִתְחַנֵּן לְאֵלִיָּהוּ בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים בְּאָמְרוֹ (מְלָכִים ב' א י"ג) תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה [חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ], כִּי לֹא קָרָהוּ מַה שֶּׁקָּרָה לָרִאשׁוֹנִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ סוֹף בָּא לִידֵי כָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְכִי שְׂכַר הָעֲנָוָה הַכָּבוֹד וּכְמ"ש שְׁלֹמֹה עָ"ה (מִשְׁלֵי כ"ב ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.

ד׳וְהַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְנַהֲגִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּמַגְבִּירִים אוֹתָהּ עַל טִבְעֵיהֶם וְנֶאֱמַר עַל א' מֵהַמְּלָכִים כִּי הָיוּ אֶצְלוֹ לַיְלָה אֶחָד אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו וְקָם הוּא בְּעַצְמוֹ וְתִקֵּן הַנֵּר, אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא צִוִּיתָנוּ אֲדוֹנֵנוּ? אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ קַמְתִּי וּמֶלֶךְ שַׁבְתִּי.

ה׳וְאוֹמַר כִּי כָּל מַעֲלָה מִתְקַנֵּא הָאָדָם עָלֶיהָ חוּץ מִן הָעֲנָוָה וְאָמַר בָּזֶה גַּמְהַר הַפִילוֹסוֹף: פְּרִי הַשִּׁפְלוּת הָאַהֲבָה וְהַמְּנוּחָה וְתֵדַע כִּי מִגְּדֻלַּת הָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹד אֶת אָחִיו וְאֶת רֵעֵהוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאָמַר כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא שֶׁתַּתְחִיל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁתִּפְגַּע וְתֵשֵׁב בְּשֶׁפֶל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמִמַּה שֶׁדּוֹמֶה לַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיִּסְתַּפֵּק הָאָדָם בְּמֻעָט.

ו׳וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת הִגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְאוֹמְרִים מִי שֶׁחֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר אֲהֵבוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב בָּאָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ: צַדִּיק אֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ (שָׁם י"ג כ"ה) וּבְהֶפְכוֹ אָמַר וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ בּוֹרְאוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וּבִטְחָה אֵינֶנּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּדְאַג. וּפְרִי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַמְּנוּחָה, וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל.

ז׳וְאָמְרוּ קְצָת הַחֲכָמִים מִי שֶׁרְצוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם בְּדָבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ יִהְיֶה בִּמְעַט שֶׁבּוֹ דַּי לוֹ. וְהַסַּבְלָנוּת מִמִּין הַמִּדָּה הַזֹּאת. וְאֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה מְצַוֶּה אֶת בְּנוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דָּבָר אֶחָד יִשְׁמַע דְּבָרִים הַרְבֵּה וּמִי שֶׁהוּא נָקֵל אֵצֶל עַצְמוֹ יְהִי נִכְבָּד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. אַךְ אֲשֶׁר צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּרְחַק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְנָע לָרְשָׁעִים. וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב (שָׁם כ"ה כ"ו) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. וְהָיָה אוֹמֵר אֵין בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁצָּרִיךְ לַחֲמֹל עָלָיו חֶמְלָה גְּדוֹלָה כְּחָכָם שֶׁנָּפַל בֵּין פְּתָאִים. וּבְמוּסַר לוֹקְמָאן הַפִּילוֹסוֹף: הַנָּדִיב כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ נִכְנָע, וְהַנָּבָל כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ מִתְגָּאֶה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַשְׁפֵּל מִבְּלִי הִתְנַבֵּל וְהִסְתַּלְסֵל מִבְּלִי הִתְגַּדֵּל, וְדַע כִּי הַגְּדֻלָּה טָעוּת וְהַגַּאֲוָה טָעוּת.