מדרשי פילון ט״ו:ט״וThe Midrash of Philo 15:15
א׳מהו: "ואתה תבוא אל אבותיך עִם שלום, ניזון54 כך בשבעים τραφεὶς, ובמסורה "תקבר" ταφεὶς. גלוי, שלסופר היווני נשתבש ταφεὶς ל־τραφεὶς. בשיבה טובה55 מילולי: נָאָה. מ."?
1
ב׳זה מראה בבירור, שאין הנשמה נפסדת, אלא שמקום מגוריה מתחלף - והיא שָבָה מהגוף הצפוי למוות, וחוזרת כביכול אל עיר־האֵם, שממנה הֶעתיקה לראשונה את מושבה לכאן. כי לומר להולך למות "תבוא אל אבותיך", האם אין זה אלא כדי להעיר על חיים שונים, חיים ללא גוף? (חיים) בהם רק נשמת הצדיק רשאית לחיות. וב"אבותיו" של אברהם, אינו מדבר על הוריו, זקניו או אבותיו הקדמונים, כי לא כולם ראויים היו לשבח עד כדי שיהוו מקור־גאווה לזה (אברהם) שהגיע למדריגתם. אך נראה, כי "אבותיך" מרמז לכל היסודות, אליהם חוזר (הגוף) נפרד ומתפרק, כך סבורים רבים. אך לי נראה, שהוא מצביע על התושבים56 בחילופי גרסאות: "דִיבְּרוֹת". מ. הבלתי־גופניים של העולם האלהי, שבמקומות אחרים מקובל לכנותם "מלאכים". יתר על כן, לא לשוא הוא מדבר על זה אשר "ניזון עִם שלום" ו"בשיבה טובה"57 בדרשתו כאן מקשר פילון "ניזון" גם ל"בשלום" וגם ל"בשיבה טובה", וזה כנגד פשוטם של השבעים. אבל בשׁוּרות הבאות הוא חוזר לפשוטם של השבעים ומקשר "ניזון" רק עם "בשיבה טובה"., כי הרשָע ובן הבליעל חי וניזון ממריבות, וסופו להזקין ברישעתו. ברם, האיש המוסרי חי בשלום בשני (הסוגים) של חייו, גם כאשר הוא עם גוף וגם כאשר אין לו גוף. אך איש מן הפתָאים, איננו (נעלה) אף אם יאריך ימים מן הפיל. ולפיכך אמר (הכתוב) בדיוק "תבוא אל אבותיך", ניזון לא "בשיבה ארוכה" אלא "בשיבה טובה". כי רבים הפוֹתים המאריכים בחיים ארוכים, אך רק לאוהבי החכמה חיים טובים ומוסריים.*שו"ת בראשית ג, יא
___________
___________
2
ג׳"סברת הרַבִּים", שפילון מביאה כאן בקצרה, מתפרשת על־ידו במקום אחר ביֶתר אריכות, בהוספות של "יש אומרים" המבארים תיבה זו: "אין הוא קורא איפוא "אבות" לאֵלה שהנשמה התרחקה מהם, והם קבורים במצבות ארץ כשדים, אלא יש אומרים, (שהם) שמש, ירח ושאר הכוכבים. הרי מקובל, שמהם החלה הבריאה של כל אשר בארץ. ואחרים סבורים, ש(אבות הם) אידיאות אבטיפוסיות, והללו שִכליות ובלתי־נראות, והן תבנית58 פרדיגמה. מ. הדברים המוחשיים והנראים, ושִׂכלו של החכם (אברהם) מעתיק מושבו אל בינותם. אחרים הניחו, שב"אבותיך" נתכוון לארבעת היסודות והכוחות, מהם מורכב העולם: ארץ, מים, אויר ואש. הם אומרים, כי כל אחד מן הברואים חייב להתפרק לאותם (היסודות). כשם שגם השמות והפעָלים וכל חלקי הדיבור המורכבים מיסודות הדקדוק59 האותיות. ראה קולסון, עמ' 428 הע' a. חוזרים ומתפרקים לאותם (יסודות) ראשוניים, כך כל אחד מאתנו נתערבב מארבעתם, ולווה חלקים קטנים מכל יסוד ויסוד, ובבוא זמנו הוא מחזיר את ההלוואה: במידה ויש בו מן היבש - מחזיר לאדמה, ואם מן הלח - למים, ואם מן הקרירות - לאויר, ואם מן החמימות - לאש" (מי היורש דברי אלקים, רפ-רפב).
3
ד׳דעות ה"יש אומרים" שפילון מביא, הן: א) שהכוונה ליסודות שהגוף הורכב מהן, והיא "סברת רבים"60 ראה לעיל בראשית ג, יט שו"ת בראשית א, נא ובביאור.; ב) שהכוונה לשמש ולירח ולמאורות האחרים; ג) שהכוונה לעולם האידיאות; ד) ודעת פילון עצמו, שנהפך למלאך. את דעתו בעניין זה מביא פילון גם במקום אחר בכתביו:
4
ה׳"הרי גם אברהם, כשעזב את החיים בני־התמותה, הוא "נוסף אל עַם האלהים"61 כך לפי השבעים προσετέθη, ובמסורה: "נאסף". בשבעים πρὸς τὸν λαὸν αὐτοῦ כלומר "אל עמיו" כמו במסורה. וכן להלן בראשית כה, ח שו"ת בראשית ד, קנג גורס פילון כבשבעים, אלא שכאן גרס "עם האלהים", כדי להעיר מראש על שיטתו, שאברהם רָכַש אי־כליון ונשתווה למלאכים. (בראשית כה, ח) וזכה בנצחיות62 מילולי: חוסר כליון או הפסֵד. מ., ונשתווה למלאכים. שכֵּן מלאכים -צבא האלהים- הם נשמות בלתי־גופניות ומבורכות" (על קרבנות הבל וקין, ה).
5
ו׳על התפרדות הגוף לארבעת יסודותיו, נמצא במדרש הנעלם: "רבי יצחק אמר רבי יוחנן, ברא קודשא בריך הוא לאדם והכניס בו ארבעה דברים הנחלקים בגוף, אמר רבי יהודה המחוברים בגוף. רבי יצחק אומר הנחלקים בגוף, שהם חולקים להתפרש כל אחד ליסודו כשיוצא האדם מן העולם. רבי יהודה אומר המחוברים בגוף בחייו משמע, מקרא דכתיב ותמת שרה - זו הגוף, בקרית ארבע - אלו הארבע יסודות, היא חברון - שהיו מחוברים בגוף בחייו, בארץ כנען - בעולם הזה" (מדרש הנעלם בזֹהר קכב, ב). לפי הנראה, נוקט ר' יצחק בשם ר' יוחנן כ"יש אומרים" שבפילון, שהגוף מתפרד לארבעת יסודותיו, ור' יהודה סובר שכשארבעת היסודות מתחברים בגוף, שוב אינם נפרדים. הדברים שבפילון ובמדרש הנעלם קרובים זה לזה, אלא שהמה"נ הביא אסמכתות מן הפסוקים לבסס את הפירוש האלגורי הזה.
6
ז׳במקום אחר כותב פילון: "ולאחר שדָן בזאת כדלהלן, הוא ממשיך ואומר: "ואתה תבוא אל אבותיך עִם שלום, ניזון בשיבה טובה". לפיכך אנחנו הבלתי־שלמים, נאבקים ומשועבדים, מוצאים רק בקושי הֲקָלָה מהבלהות המתרגשות לבוא, ואילו גזע מושלם, שאינו משועבד ואינו נאבק, ניזון בשלום, חירות ובטחון" (מי היורש דברי אלקים, רעה).
7
ח׳לפי פילון, יש כאן הבטחה להשארת נפשו של אברהם, ואין הכוונה בזה לאבות ממש, מפני שאבות אברהם לא היו צדיקים. אי לזאת, פירוש "אבותיך" הוא באופן השאָלי, דהיינו, שאבותיך כאן מציין את הצור הרוחני שממנו נחצב, זאת אומרת, שגופו של אברהם יחזור ליסודיו, אבל נשמתו תשוב למנוחתה בעולם המלאכים. גם חז"ל התפלאו על ההבטחה שה' נתן לאברהם ב"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום", שהרי תרח לא היה צדיק, ושלא כבפילון, השיבו שלא מת אברהם עד שעשה תרח תשובה: "ולא נאסף אבינו אברהם עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, כל מה שסגלתי מעשים טובים בעולם הזה אני הולך אצל אבותי? בִּשׂרו הקב"ה, חייך שעשה אביך תשובה" (ת"ה שמות, יח; ת"ב, טו). ובמה"ג: "בישרו שעשה תרח אביו תשובה, שהוא עמו במחיצתו". ובמה"ג (לבראשית יא, כז): "אלה תולדות תרח תרח, נתן הקב"ה גדולה לתרח וקיבלו בתשובה, ואף על פי שהיה בתחלה עובד צלמים. ולולי שקיבל הקב"ה תשובתו לא היה אומר לאברהם ואתה תבוא אל אבותיך בשלום". "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בישרו שיש לאביו חלק לעולם הבא" (ב"ר לח, יב; ל, ד). "אל אבותיך, אביו עובד ע"ז והוא מבַשרו שיבא אליו? אלא ללמדך שעשה תרח תשובה" (רש"י).
8
ט׳אבל בפרקי דרבי אליעזר כעין דרושו של פילון, שה' הבטיח לאברהם שנשמתו תחזור לשרשה, לעולם של צדיקים ומלאכים: "רבי עזריה אומר, כל הנשמות חוזרות ונאספות איש אל צור אבותיו ואל עמיו. הצדיקים עם הצדיקים, והרשעים עם הרשעים, שכֵּן אמר הקב"ה לאברהם אבינו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכי כשהנפש יוצא מן הגוף זה השלום? אלא שהמלאכים מקדימין ואומרין לו שלום, שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נז, ב), וכתוב אחד אומר (מלכים־ב כב, כ) ונאספת אל קברותיך בשלום" (פדר"א לד, ועי' במ"ר יא, ז).
9
י׳על עצם הפיכת הצדיק למלאך, לא נמצא בחז"ל. והם אמרו: "בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, צדיק בא וכו'. אמר ר' אלעזר, בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו" וכו' (כתובות קד, א). "אם כן חס המקום על גופן של צדיקים אפילו לאחר מיתתן, קל וחומר על נפשותן, שהיא צרורה בצרור החיים לפניו לעולם ולעולמי עולמים עומדת ומשמשת לפני בוראה כמלאכי השרת" (מה"ג ויחי נ, כו). אבל לא מצינו בדבריהם הנ"ל שהצדיק עצמו נהפך למלאך.
10
י״אהדבר נמצא במדרש הנעלם: "ת"ר, כל יומא ויומא קודשא בריך הוא עביד מלאכין קדישין, ואלין אינון נשמתהון דצדיקייא, הה"ד (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. "עשה" לא נאמר אלא "עושה", משמע שהוא עושה בכל יום. א"ר אבהו, לא תקשי לך האי, דהא אית מלאכים שנבראו מכסא הכבוד, והם שלוחים וממונים בשליחותו של הקב"ה, או שאר מלאכיא דהוו מכסא הכבוד, כך נשמתהון דצדיקייא דהוו מתוון וקיימי אורייתא, עאכ"ו דעביד להון קודשא בריך הוא מלאכין עילאין קדישין" (מדרש הנעלם יא, ע"ג).
11
י״בלפי פילון נתברך אברהם "בשיבה טובה", ופירושו שהאיש הצדיק חי תמיד בטובה, ולעומת זאת הרשע, אף אם יאריך ימים אין חייו בטובה אלא סתם חיי גוף ארוכים. רעיון זה, שמיתת הצדיקים היא תחילת חיים חדשים, והרשעים אף בחייהם קרויים מתים, מביע פילון בכמה מקומות. וראה לעיל בראשית ב, יז שו"ת בראשית א, טז ובביאור שם.
12
י״גהבאנו לעיל דברי חז"ל, שלא מת אברהם עד שעשה תרח תשובה. לדברי פילון, חזר תרח בתשובה מן האלילות, אבל לא שב לדרך הישר. תרח היה בבחינת "סור מרע", אבל למדריגת "ועשה טוב" לא הגיע: "לתכונה זו קוראים העברים "תרח", ואילו היוונים "סוקרטס". הם אומרים, שעד שיבה עָסַק הלז (סוקרטס) בבחינה מדוקדקת של (הצו) "דע את עצמך", ומעולם לא עיין63 עסק בפילוסופיה. מ. בדבר שהוא מחוץ לעצמו. אך סוקרטס אדם היה, ואילו תרח הוא העניין עצמו64 לוגוס, כלומר הוא עצם הידיעה העצמית. מ., המונח לפנינו כעץ פורח, בנוגע לאותה הידיעה העצמית. כך שאוהבי המוסריות יזכו בקַלוּת בפרי המעַצֵב את טִבעם, וכשיקטפו (ממנו) יימלאו בתזונה מושיעה ומתוקה. וכך איפוא הם המחַפשים עבורינו את התבונה. אך טבעם של המתגוששים והנאבקים עבורה (=עבור התבונה) מושלם יותר, כי לאחר שלמדו בדייקנות כל עניין הנוגע לחושים, נראה להם מוצדק לעבור לעיון בדבר־מה אחר גדול יותר, והם מזניחים את "חורי" החושים, אותם הם מכנים "חרן" 64* לפי פילון "חרנה" נחצב משורש "חוֹר", וכן הוא נוקט ב"על החלומות" א, נה; מא; "על הגירת אברהם", קפח." (על החלומות א, נח-נט).
13