מדרשי פילון ט״ז:ב׳The Midrash of Philo 16:2
א׳מדוע אמרה שרה לאברהם: "הנה נָעַל וסָגַר אותי77 בשבעים: "סגר" συνέκλεισέν. נראה שהארמני תירגם בקפדנות את συν בתוספת של פועל נרדף. ובמסורה: "עצרני". מ. שלא אלד, בא נא אל השפחה78 במסורה ובשבעים: "שפחתי", וכן אצל פילון ב"על הכינוס לשם החכמה", א. כדי שתוליד ממנה79 כך בשבעים, ובמסורה: "אולי איבנה ממנה"."?
1
ב׳לפי פשוטו (של מקרא), משמעו שלא להיות צר־עין וקנאי, (אלא) לדאוג לחכם, לַבַּעל ולקרוב האמיתי. ויחד עם זאת, כפתרון לערירות, ובעזרת השפחה שהיתה לה, היא (שרה) מְמַנָה פילגש לבעלה. יתר על כן, זה מורה על אהבתה היתירה לבעלה, כי כשנחשבה לעקרה העריכה כבלתי־מוצדק שבעקרותה יבולע לבית בעלה, ו(לכן) העדיפה את תועלתו על מעמדה היא. זהו פשוטו (של מקרא). ולפי השֵׂכל, הנימוק הוא כדלהלן: אֵלה שאין ביכולתם להוליד מן המוסריות מעשים נאים וראויים לתהילה, חייבים לעקוב אחרי החינוך הבינוני, ולהוליד בנים, במובן מה, מן הלימודים היסודיים80 אנציקלופדיים. מ. והשווה בשו"ת הקודמת., כי הלימוד הכללי הוא כעין אבן־משחזת לשֵׂכל ולהגיון. אכן, יפה נאמר "נָעַל וסָגַר אותי", כי המוּגָף דרכו להיפתח בעת הכושר. ובכן, חכמתו (=שרה) לא קיבלה על עצמה שתהיה עקרה לצמיתות, אלא בטוחה היא שתלד בנים, אך לא תלד לאלתר, כי אם רק כשהנשמות תִּגָלינה טהורות בשלימותן...*שו"ת בראשית ג, כ
___________
___________
2
ג׳הפירוש הראשון בפשוטו של מקרא הוא, ששרה לא היתה צרת־עין ומתקנאה, אלא השתדלה לטובת בעלה. פירוש זה נמצא רק במדרש הגדול שמקור מאמרו זה נעלם: "בא נא אל שפחתי, עליה הכתוב אומר תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל, כא וכג), אלא להודיעך כוח אמנו שרה שלא קנאת בשפחתה, אלא נתכונה לשם שמים". ובאברבנאל: "שיקח את הגר שפחתה, כי ממנה יוליד ולא יהיה לה מזה עלבון".
3
ד׳לדברי פילון כאן, היתה הגר "פילגש" לאברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", כג. אבל בשו"ת הבאה הוא כותב, שהגר היתה "אשת" אברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", עג.
4
ה׳ובחז"ל נמצא במפורש, שאברם נשא את הגר "לאשה": "ותתן אותה לאברם וגו' ולא לאחר, לאשה ולא לפלגש" (ב"ר מה, ד). ויש לציין, כי ברמב"ן גם כן שתי השיטות: "שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו" (בראשית טז, ב כנראה ע"פ הב"ר); "כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה" (בראשית כה, ו); "בעבור היותה פלגש" (בראשית יז, יא).
5
ו׳גם במקום אחר בכתביו מציין פילון, שבאמרה "עצרני" נתכוונה שרה שלא לבייש את בעלה: "מן הראוי להעריץ את החָכמה (=שרה) בטוב טעמה, אשר לא מצאה לנכון להוכיחנו על העיכוב או אף חסרון־לידה מוחלט. אף אם הכתוב אומר את האמת ש"לא ילדה", ולא מתוך צרות עין, אלא מכיוון שאנו לא היינו נכונים לכך81 שרה, כלומר החכמה, לא ילדה, לא מפני שנהגה פרישות מחמת שקָבלה על סדרו של עולם, וכפי שפילון מרחיב בסעיפים הבאים, שלא היה הדור ראוי שתהא יולדתו.. שכֵּן אמרה: "עצרני ה' שלא אלד", ואין היא מוסיפה "לכם", וזאת כדי שלא תירָאֶה כמגנָה ומבזָה אחרים במזלם הרע" (על הכינוס לשם החכמה, יג).
6
ז׳פילון דורש מתיבת "עצרני", שהעקרות היא של שרה. דרש זה נמצא במדרש הגדול שמקורו מאמרו רשום כנעלם, ושם דרשו מעצם תיבת "עצרני": "אמר ר' אבהו, מכאן שהאשה מבחנת אם ממנה אם ממנו נמנע הולד, שכן אמינו שרה אומרת הנה נא עצרני, לי עצר ולך לא עצר".
7