מדרשי פילון ב׳:ד׳The Midrash of Philo 2:4
א׳מדוע אומר (הכתוב) כשהוא הוֹגֶה ומהרהר בבריאת העולם: "זה ספר1 תיבת "ספר" אינה במסורה, אבל נמצאת בשבעים, וראה בביאור. ולהלן בראשית ה, א: "זה ספר תולדות אדם". תולדות השמים והארץ כאשר נהיָה"2 כך בשבעים ὅτε ἐγένετο וכן ב"דרשות אלגוריות" א, כ; "על צאצאי קין וגלותו", סד. ובמסורה: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם".?
1
ב׳(הביטוי) "כאשר נהיה", נראה שהוא מורה על זמן בלתי־מוגבל ובלתי־ מוגדר. והוכחה זו מכחישה את אֵלה המסַכְּמִים, כשהם מצמצמים לאחד את מספר השָנִים3 הביטוי "שָנים" αριθμόν ετών בייחוד ביחס לבריאת העולם, לא נמצא בשאר כתבי פילון, וראה להלן בביאור לשו"ת זו. בהן בא העולם לידי קיום. אך (הביטוי) "זה ספר תולדות" בא להורות כאן על ספר משׁוֹעָר, המכיל את בריאת העולם, וטמוּנה בו משמעות הדברים בקשר לבריאת העולם לאמיתה.*שו"ת בראשית א, א
___________
___________
2
ג׳פילון מביא כאן שתי שיטות בנוגע לבריאת העולם, שהיו ידועות בזמנו. הראשונה, שהעולם נברא בזמן בלתי־מוגבל ובלתי־מוגדר, ופילון נוטה לשיטה זו. והשנייה, שהעולם נברא בזמן מוגדר, ויש אומרים שהיה זה מספּר מסויים של שָנים. המחלוקת מבוססת על תיבת "בהבראם".
3
ד׳נראה, ששו"ת זו, המתחילה בפרשה השנייה של הבריאה, היא המשך לְמה שכתב פילון בפרשה הראשונה, ובוודאי ביסס שם את יסודות השיטה שהחזיק בה כאן. אבל חלק זה של השו"ת חסר, ולכן עלינו לתלות שיטתו על יסוד דבריו בענין זה, המובאים בכמה מקומות בשו"ת הבאות, בשאר כתביו, ובעיקר בספרו "על בריאת העולם", שנשתייר כולו בשלימותו.
4
ה׳שיטת פילון היא, שהקב"ה ברא תחילה את העולם המוּשֹכָּל=האידיאי, ולאחריו ברא את העולם המוּחשי=החומרי4 רעיון זה הוא אפלטוני, ראה: טימאוס, עמ' 28 ובהרבה מקומות אחרים.. העולם האידיאי עלה במחשבה ביום הראשון שבספר בראשית, עד "יום אחד" (פסוק ה). גם העולם החומרי נברא בבת אחת, אלא שאחר כך נתחלק לתקופה של חמשת הימים הבאים שבספר בראשית. הסיבה שהיצירה נחלקה לששת הימים, אינה משום שהקב"ה נזקק לתקופה כל־שהיא לבריאת עולם ומלואו, אלא שעשה כן למען הנבראים:
5
ו׳"בששה ימים נברא העולם, הוא אומר, לא משום שהיוצר נצטרך לאורך הזמן -הן מובן הדבר, שהאלהים פועל הכל בבת־אחת, לא רק כשהוא מצַוה אלא גם כשהוא חושב (בלבד)- כי אם מפני שלנבראים היה צורך בטֶקס, ולטקס שייך מספָּר... והנה לכל אחד מן הימים חָלַק אחדים מחלקיו של הכל, והוציא מן הכלל את היום הראשון, שגם הוא עצמו אינו קורא לו ראשון, בכדי שלא יסָפֵר יחד עם האחרים, אלא, בראותו בו טבע של יחידה וכינויה וביחסו אותם לו (ליום), מכנהו בשם קולע אל המטרה - "אחד"5 ולא "יום ראשון", לעומת שאר הימים שנקראו: יום שני יום שלישי וכו'.... כשרצה לברוא את העולם הנראה הזה, יצר מקודם את העולם המושכל, בכדי שבהשתמשו בדוגמא בלתי־גופנית ודומה ביותר לאלהים, יעבד את (העולם) הגופני, צלמו הצעיר יותר של הקשיש ממנו, שיכיל סוגים מוחשים באותו המספר, כמה שיש (סוגים) מושכלים בעולם ההוא" (על בריאת העולם יג; טו-טז6 כל המובאות מ"על בריאת העולם" הן מן המהדורה העברית בתרגומו של יצחק מַן. חוץ מן המקומות בהן צויין שהתירגום תוקַן..
6
ז׳ומצאנו גם מדרש בחז"ל, שהפסוק הראשון בבראשית אינו מכוון ליצירה גשמית, אלא ליצירת המחשבה=האידיאה: "כי כאשר השמים החדשים (ישעיה סה, יז). ר' יהודה בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, שמים חדשים וארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא השמים החדשים והארץ החדשה, אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים - שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ - שעלתה במחשבה" (ב"ר א, יג. על־פי הנוסח בילקוט שמעוני ישעיה, רמז תקיב). וראה ב"ר א, ד: "ששה דברים קדמו לבריית עולם, יש מהם שנבראו ויש מהם שעלו במחשבה להבראות". "האש והכלאים אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית" (ירושלמי ברכות ח, ו). "אלה תולדות השמים וכו', בית שמי ובית הלל, בית שמי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום, בית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום. אמר ר' שמעון בן יוחאי, תמה אני איך נחלקו אבות העולם ב"ש וב"ה על בריית שמים וארץ, אלא מחשבה בין ביום ובין בלילה, ומעשה עם דימדומי חמה" (ב"ר יב, יד).
7
ח׳ולפי פילון, גם יצירת האדם היתה יצירה של "האדם האידיאי", ולאחריה באה יצירה של "האדם המוחשי", עליה מדובר בפרשה שניה שבספר בראשית: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב, ז). וכדברי פילון: "אחרי זה הוא אומר כי יָצַר "האלהים את האדם", בלקחו "עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים". הוא מראֶה בזה באופן ברור מאד, כי יש הבדל גדול מאד בין האדם שנוצר כָּעת, ובין (האדם) שנברא מקודם בצלם אלהים. שכן הנוצר הוא מוּחָש, כבר יש לו חֵלק בתכונה, מורכב מגוף ונשמה, גבר או אשה בן־תמותה מטִבעו, אבל זה שלפי הצֶלם - (הוא) אידיאה ידועה" (על בריאת העולם, קלד).
8
ט׳בשיטה שהעולם האידיאי והעולם החומרי נבראו כל אחד מהם בבת־אחת, נוקט פילון על פני ספרו "על בריאת העולם", וכן בכתביו האחרים: "ואם אמנם ברא הבורא הכל בבת־אחת, הרי בכל זאת סַדר היה לדברים שנבראו יפה, שכן אין דבר יפה באי־סדר. וסדר, הן הוא רציפות וחיבור של מוקדמים ומאוחרים, אם לא בפועל, הרי במחשבותיהם של המוציאים לפועל. כי רק כך אפשר היה שיהיו עשויים בדיוק, קבועים ובלי עירבוביה" (על בריאת העולם, כח), וראה שם בהמשך הדברים. אחר כך הוא פונה אל העולם המוחש: "העולם הבלתי־גופני איפוא כבר נשלם, מאחר שנבנה בתוך התבונה האלהית. ברם, העולם המוחש בא לידי יצירה לפי דוגמתו" (על בריאת העולם, לו). "אז נתהוה אמנם הכל בבת אחת. ברם, אף על פי שכולם נתהוו בבת אחת, תוּאָר בהכרח הסדר על־ידי סיפור, בגלל ההתהוות העתידה של הדברים אחד מרעהו" (על בריאת העולם, סז).
9
י׳הראיה, שהעולם החומרי נברא גם הוא בבת־אחת, מצא פילון בלשון הפסוק שלפנינו: "והוא קורא ל"דיבֵּר" האלהי "ספר", בו נכתבו ונחרתו יצירות שאר כל (הדברים). אך על מנת שלא תניח שהאלהים מוציא אל הפועל דבר־מה בפרקי זמן מוגדרים, אלא תדע שהשתלשלות הבריאה7 מילולי: הדברים אשר נבראו. מ. טמיר ונעלם ובלתי־מוּשֹג לבני תמותה, לכן הוא מוסיף: ("זה ספר תולדות השמים והארץ) כאשר נהיה", מבלי להגביל בהגדרה אימתַי. כי הנברא על־ידי העילה (הראשונה) בלתי־מוגבל הוא. אם כן, מתבטלת הטענה שהכל נברא בששה ימים" (דרשות אלגוריות א, כ).
10
י״א"'אלהים כילה ביום הששי8 כך בשבעים ἐν τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἕκτῃ, וכך מביאים חז"ל גירסה זו של השבעים במגילה ט, א. מלאכתו אשר עשה' (בראשית ב, ב). שטות גמורה היא להניח, שהעולם נברא בששה ימים, או בתקופת־זמן בכללה. ומדוע? מפני שכָּל תקופת־ זמן היא סיכום של ימים ולילות, ואֵלו בהכרח סיכום תנועת השמש המהלכת מֵעַל לארץ ומתחתיה. אך השמש מהוָוה חֵלק מהשמים, ולפיכך יש להסכים, שהזמן צעיר מהעולם. וניתן לומר בצדק, שהעולם לא נברא בתקופת־זמן, אלא שהזמן נתהווה מתוך העולם9 מעצם קיומו של העולם. מ., כי תנועת השמים מורָה על תכונת הזמן" (דרשות אלגוריות א, ב).
11
י״בדברים אלו מחזקים ומבהירים את דברי פילון בשו"ת שלפנינו, שהביטוי "בהבראם" מלמדנו, שכל הבריאה נעשתה בבת אחת, אלא ש"בבת אחת" זו אין לה קיצבה והגבָּלה, כי אין מושג זמן לפני הקב"ה.
12
י״גשאלה זו, אם העולם כולו נברא בבת אחת ואחר־כך נפרדו ונחלקו גרמי היצירה לכל יום ויום, או שהיתה יצירה בכל יום ויום מששת ימי בראשית, שרויה במחלוקת בחז"ל: "ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר ויכולו השמים והארץ בזמנן, וכל צבאם בזמנן. אמר ליה ר' נחמיה, והא כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, מלמד שבו ביום שנבראו בו ביום הוציאו תולדות. אמר ליה ר' יהודה, והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום ה', יום ו'. א"ל ר' נחמיה כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו. ר' ברכיה על הדא דר' נחמיה אמר, ותוצא הארץ (בראשית א, יב), דבר שהיה פקוד בידה" (ב"ר יב, ד). מחלוקת ר' יהודה ור' נחמיה מתפרשת בבהירות במדרש תנחומא: "ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום "ויהי כן", ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם. א"ל ר' יהודה, מהו שכתיב במעשה כל יום ויום "ויהי כן". אמר ר' ברכיה, בשיטתו של ר' נחמיה, ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א, כד), אין לשון תוצא אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית" (ת"ב בראשית, א). ור' נחמיה הוא בשיטת פילון.
13
י״דגם הזֹהר ומדרש הנעלם הם בשיטת פילון: "א"ר אלעזר, כל העולם כולו וכל תולדותיהם ברגע אחת נבראו בשעה אחת נבראו וביום אחד נבראו, דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים, באותו היום ממש באותה שעה ממש ובאותו רגע ממש" (זֹהר חדש ב, ע"ב). ובמדרש הנעלם (טז, ע"ד): "אלה תולדות השמים וגו', רבא בשם ר' ברכיה אמר, בא הכתוב להורות, כי לאחר שסָפר כל התולדות שהוציאו השמים והארץ, שלא תאמר בששה ימים נבראו כלם, בריה זו ביום פלוני ובריה זו ביום פלוני, אלא כל התולדות שנתהוו מן השמים ומן הארץ אימתי הוו? תדע לך אימתי, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, כלומר באותו היום ממש היו בהם כל התולדות שנתהוו מן השמים ומן הארץ, דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים"10 ראה גם שיטת רש"י בפירושו על התורה: "מאורות מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם, ואת הארץ לרבות תולדותיה" (רש"י בראשית א, יד. אבל ראה בתוספות חגיגה יב, ב ד"ה ואת הארץ); "ותוצא הארץ נפש חיה, הוא שפירשתי, שהכל נברא מיום ראשון, ולא הוצרכו אלא להוציאם" (שם, פסוק כד).. וראה גם מדרשי חז"ל, המובאים בקשר לשו"ת הבאה. דברי הזֹהר ש"ברגע אחד נבראו", קרובים ללשונו של פילון ב"על בריאת העולם", כח, ש"ברא הבורא הכל בבת־אחת".
14
ט״ודעתם של הסוברים, שהזמן המסויים של הבריאה היה מספר שנים, נמצא רק פעם אחת בכתבי פילון, וגם לא נמצא מפורש בחז"ל. ואפשר, שבימיו של פילון היו מדרשים שהיה להם פירוש שכזה. מה שנמצא בחז"ל הוא, שהתורה קדמה לבריאת העולם, והקב"ה "מביט בתורה ובורא את העולם" (ב"ר א, ד), והתורה נבראה אלפיים שנה קודם שנברא העולם (ראה תרגום ירושלמי לבראשית ג, כד). הדברים נמצאים במדרש הנעלם: "שהתורה נבראת קודם שנברא העולם, דאמר ר' אלעזר, שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם (ראה פסחים נד, א וב"ר ח, ב), ובתורה ברא את העולם, שנאמר ה' קנני וגו', וזהו בראשית ברא אלקים, ר"ל עם ראשית שהיא התורה ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש ה, א-ב). וראה בבראשית רבתי לרבי משה הדרשן, שיום אחד הוא אלף שנים: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אלו אלף שנים שהם יום אחד של הב"ה, שנאמר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך" (בראשית רבתי, עמ' 10)11 ובספר חנוך: "עד אשר לא היו כולם ועד אשר לא נבראו כל הברואים, ברא ה' את כל הבריאה הנראָה ואי־נראָה, כמה עיתים חלפו ויעבורו, וִידעתם כי אחרי כן יצר את האדם" (ספר חנוך־ב יז, א). וראה שיטת הרמב"ן, שששת ימי היצירה הם כנגד ששת אלפים שנות עולם בעתיד: "ודע, כי נכלל עוד במלה "לעשות", כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה, שלכך אמרו יומו של הקב"ה אלף שנים" וכו' (רמב"ן בראשית ב, ג)..
15
ט״זפילון מדגיש ומוכיח, שהזמן נברא לאחר בריאת העולם, ולכן אי אפשר שהעולם נברא בפרק זמן מוגדר. על שאלת יצירת הזמן הוא כותב: "והנה הוא אומר כי "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ואת (המלה) "ראשית" הוא מבין לא כראשית ביחס לזמן, כפי שמשערים אחדים, כי זמן לא היה לפני העולם, אלא או נברא אתו יחד12 וכן הוא כותב בשו"ת שמות א, א (שמות יב, ב): "כי הזמן נתהווה יחד עם בריאת העולם". או אחריו. כי הואיל והזמן הוא רֶוַח בתנועת העולם, ולפני היות המתנועע אי אפשר שתתהוה תנועה, אלא היא מתהוה בהכרח, או אחריו או יחד אתו. הרי מן ההכרח, שגם הזמן או בן־ גילו של העולם הוא, או צעיר ממנו. ולהעיז ולהוכיח שהוא עתיק מן העולם - לא יהיה כדרך הפילוסופים. אם מובנה של ראשית אינו איפוא ביחס לזמן, הרי מסתבר שהדבר נאמר ביחס למספר, ויוצא, כי "בראשית ברא" שווה הוא ל"ברא את השמים כראשונים"13 עיין ברש"י על אתר.. והרי גם מתקבל על הדעת, שהם באו לידי יצירה תחילה, מאחר שהם הם הטוב ביותר בין הנבראים, והם הורכבו מן החומר הטהור ביותר, מפני שעתידים היו להיות מקום משכנם הקדוש ביותר של עליונים נראים ומוחשים" (על בריאת העולם, כו-כז).
16
י״זבמקורות דלעיל דן פילון בעצם השאלה של יצירת הזמן, אם הוא נברא קודם בריאת העולם, בעת בריאתו, או לאחריו14 ראה צ. וולפסון, פילון (בתרגום העברי), כרך א, עמ' 199 - 200. ובמאמרו של הרב מנחם מ. כשר: מושג הזמן בתורה, בספרי חז"ל והראשונים. תלפיות, שנה ה, חוברת ג-ד, תשי"ב, עמ' 800,804.: "ולפיכך יש להסכים, שהזמן צעיר מהעולם" (דרשות אלגוריות א, ב); "מן ההכרח, שגם הזמן, או בן־גילו של העולם הוא, או צעיר ממנו" (על בריאת העולם, כו).
17
י״חבמקום אחר כותב פילון בענין המאורות ביום הרביעי: "שלושת הימים שלפני (בריאת) השמש שווים במספר ל(ימים) שלאחריה. ומספר שש, הנחלק בשוויון, בא להבהיר זמן ונצחיות. כי לנצחיות הקציב (אלקים) את השלושה שלפני השמש, ואת השלושה לאחרי השמש (הקציב) לזמן, שהוא כעין חיקוי לנֶצַח" (מי היורש דברי אלקים, קסה). וכבר הוכח, שפילון משתמש במלה "נצחיות" (αἰών) לזמן האידיאי, ובמלה "זמן" (χρόνος) לזמן הגשמי15 וולפסון, שם, עמ' 203 - 206..
18
י״טחלוקה זו שבפילון נמצאת רק במדרש תדשא: "כתיב ביום הרביעי ויאמר אלקים יהי מאורות (בראשית א, יד), עד שלא נבראו המאורות [ביום ד'], שלשה ימים הראשונים שוים במדת שעותיהם ובשיעוריהם לא פחות ולא יותר. אבל משנבראו המאורות ביום הרביעי, נתן הקב"ה [ל]לילה ויום עדיפה או מעוטה" (מדרש תדשא, א). דברי המדרש תדשא אין להם מקור כלל במדרשי חז"ל, ואין כל ספק, שמאמר זה בנוי על שיטתו של פילון, שלפיו זמן הוא חלק מן היצירה. וכשם שלשיטתו שבבריאת העולם נברא תחילה העולם האידיאי ואחר כך העולם הגשמי, כן נולד בראשית הזמן האידיאי, וזה פירושו של המקרא "ויהי ערב ויהי בקר" (בראשית א, ד). אבל ביום הרביעי, בעת יצירת המאורות, נברא הזמן הגשמי, ומאז נחלקו היום והלילה לזמניהם. וזו כוונת המדרש תדשא, ששלשה ימים הראשונים היו "שוים במדת שעותיהם ובשעוריהם לא פחות ולא יותר", כיון שהזמן של שלושת הימים הראשונים לא היה זמן גשמי, ורק הקב"ה הוא היכול לדקדק ולצמצם ביותר. אבל לאחר יצירת המאורות, התחיל העולם להתנהג על־פי זמן ממשי, ונתן הקב"ה ללילה וליום "עדיפה או מעוטה". ודומה לזה ברמב"ן: "וענין יהי מאורות, כי (מאמר) [מחומר] השמים גזר בראשון שיהיה אור במדת היום, ועתה גזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר ביום גדול האורה, וגוף אחד קטן האורה מאיר בלילה, ויתלו שניהם ברקיע השמים שיאירו גם למטה" (רמב"ן בראשית א, יד).
19
כ׳מה שכותב פילון ש"זה ספר תולדות" מורֶה על ספר משׁוֹעָר, המכיל את בריאת העולם, נמצא גם במדרש: "וכשברא הקב"ה עולמו, ברא ספר יצירה וצפה בו, וממנו ברא את עולמו, כיון שסיים את מלאכתו הניחו בתורה" וכו' (פסיקתא חדתא, בית המדרש ליעלינק, חלק ו' עמ' 36). אפשר, שפילון ידע על המסורה, שהקב"ה היה "מביט בתורה ובורא את העולם" (ב"ר א, ד), אלא שפילון קראה "ספר משׁוֹעָר", מאחר שהיה זה לפני מתן תורה. ולעומת זאת נתפרטו הדברים בפסיקתא חדתא, שהיה זה ספר יצירה שנכלל אחר כך בתורה עצמה. אפשר, שמדברי פילון הושפע המדרש תדשא, שכתוב בו שספר בראשית הוא ספר בריאת העולם, ובו ההוכחה שהקב"ה בכבודו ובעצמו בראו: "למה נקרא שמו בראשית? לפי שכל בריאת העולם כתובה בו, והוא היה ראש לכל, וידעו כל הדורות שהקב"ה הוא קודם לעולם, ובעצתו הטובה ברא את העולם וכל בריותיו, ולא בעצת כל בריה בעולם, והוא בכבודו ובעצמו מושל בעולם" (מדרש תדשא, כ).
20