מדרשי פילון ב׳:ו׳The Midrash of Philo 2:6
א׳מהו: "ומעיין22 כך פירשו השבעים את הניב "ואד יעלה". וכן גם בפילון: "על בריאת העולם", קלא; "על המנוסה והפגישה", קעח; "דרשות אלגוריות" א, כח. וכן בפשיטא: "ומבועא סלק הוא". וכעין זה במדרש: "וכל המעינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות וכו', אמר רבי יהודה פעם אחת בכל חדש וחדש סלונות עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (פרקי דרבי אליעזר, ה). "אמר ר' לוי, אחת לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותה" (ב"ר יד, יז), ועי' בב"ר יג, ט: "כיצד הארץ שותה וכו'? ר' יהודה אומר, כהדין נילוס שמשקה וחוזר ומשקה" וכו', ומה"ג עמ' עה-עו. ובתוספתא סוטה ג, ד, על אנשי דור המבול שאמרו שאין להם צורך בגשמים, אלא: "יש לנו נהרות ומעיינות שאנו מסתפקין מהן מים בימות החמה ובימות הגשמים, שנאמר ואד יעלה מן הארץ וגו'". עלה מן הארץ והשקה את כל פני הארץ23 במסורה: "האדמה"."?
1
ב׳האם קיימת אפשרות להשקות את כל הארץ ממעיין אחד? לא רק בשֶל גודלה, אלא אף בשֶל הפרשֵי־גוֹבַה בין ההרים והמישורים. אלא אם כן (נאמר), כשם שחיל־הפָֹרָשִים המלכותי מכונֶה "סוס"24 כגון: "סוס ורוכבו" (שמות טו, א); "למען הרבות סוס" (דברים יז, טז) ועוד. ועל יסוד זה אמרו במדרש: "סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה וכו', אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדין לפניהם אלא כסוס אחד וכו', כיוצא בו אתה אומר, כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב (דברים כ, א), וכי סוס אחד היה וכו', אלא כשישראל עושין רצונו של מקום" וכו' (מכילתא בשלח, פרשה ב)., כך גם "מעיין" (פירושו) כל גידי הארץ השופעים מים לשתייה אשר נובעים כמעיין. ויפה אומר הכתוב להשקות רק את "פני"25 מילולי: פניה. מ., ולא את "כל" (הארץ). וכשם שבבעלי חיים הראש הוא החֵלק המושל, כך החֵלק הטוב, הפורה והעיקרי של האדמה הוא זה שבכוחו לשאת פרי, ו(חֵלק) זה זקוק לסיועם של המעיינות.*שו"ת בראשית א, ג
___________
___________
2
ג׳במקום אחר בכתביו מבאר פילון את הפסוק הזה ביֶתֶר אריכות: "אומר הוא להלן: "ומעיין עלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". הפילוסופים האחרים אומרים, כי כל המים הם אחד מן ארבעת היסודות שמהם נוֹצָר העולם. אולם מֹשֶה, הרָגיל להסתכל ולתפוס היטב מאד, בעינים חודרות יותר, גם את הדברים הרחוקים, - חושב כי (רק) הים הגדול הוא יסוד, חלק רביעי של הכל, שאותו מכַנים הבאים אחריו "אוקינוס", וסוברים כי היַמִּים אצלנו שמפליגים בהם יש להם רק גודל של נמלים; אבל את מֵי השתיָה המתוקים הבדיל ממי הים, בסַדרו ובסַפחו אותם אל הארץ ובחָשבו אותם לחלק ממנה ולא של הַלָה (הים) - מפני הטעם האמור לעיל, למען תתחבר (הארץ) כאילו בכבלים באיכות המתוקה, בדרך של דֶבֶק מְאַחֵד. משום שאילו נשארה חֲרֵבָה, כי לא חָדרה (לתוכה) לחוּת ההולכת ונכנסת ברווחים דרך סדקים רבים - כי אז גם נתפרדה. ברם, היא מחוברת וקיימת, במקצת בכוח הרוח המאַחֵד, ובמקצת (בכוחה) של הלחוּת, שאינה מַרְשָׁה כי תתייבש ותתפורר לפירורים קטנים וגדולים. זוהי סבה אחת. אך צריך להגיד עוד סיבה הקולעת אל האמת כְאֶל המַּטרה. שום דבר מילידי האדמה לא יוכל להתהוות על־פי טִבעו בלי סובסטאנציה לַחָה... כי מן ההכרח הוא, שהסובסטאנציה הַלַּחָה האמורה היא חלק האדמה היולדת הכל, כמו אצל הנשים זיבת הנידה. כי לפי דברי חכמי הטבע, היא גם הסובסטאנציה הגופנית של העוּבָּרים. לדברים הנאמרים יתאים גם מה שייאמר: הטבע העניק לכל אֵם, כחלק הנחוץ ביותר, שדים נובעים, ובכך הספיק מראש מזון בשפע למי שעתיד להיוולד. והאֵם, כמו שאנו רואים, היא "הארץ"... ובצדק נהגה כַּת המשוררים לכנות אותה "אֵם הכֹּל" הפוריה והנותנת הכל, מאחר שהיא הסיבה לקיומם ולהתמדָתָם של כל הדברים, של בעלי החיים והצמחים גם יחד. כיאות, אפוא, גם לארץ, הכי־קדומה והכי־ פוריה שבאמהות, העניק הטבע פלגי נהרות ומעיינות כעין דדים, כדי שגם הצמחים יושקו וגם לכל בעלי החיים יימצא משקה לרויה" (על בריאת העולם, קלא-קלג)26 בשינוים קלים מתרגומו של מַן..
3
ד׳לדברי פילון בפירוש הראשון של "ומעיין (ואֵד) יעלה", נבדלת שיטתו של משה רבינו משיטתם של הפילוסופים האחרים. לפי שיטתם, כל המים שבעולם הוא אחד, והוא חלק מארבעת היסודות. אולם לפי משרע"ה, יש להבדיל בין מימי הים הגדול, האוקיינוס, שהם למעשה היסוד הרביעי של הבריאה, "יסוד המים", ובין המים המתוקים הזורמים במעמקי האדמה, שהם חלק מן הארץ הנבראת וחלק מן הטבע המונח בארץ.
4
ה׳הד לדבר זה אנו מוצאים בחז"ל, במחלוקת שבין ר' אליעזר ור' יהושע: "תניא, ר' אליעזר אומר, כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. אמר לו ר' יהושע, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן? אמר לו, מתמתקין בעבים. ר' יהושע אומר, כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר (דברים יא, יא) למטר השמים תשתה מים" וכו' (תענית ט, ב; ב"ר יג, י).
5
ו׳לשיטת רבי אליעזר, כל המים הם מיסוד אחד, מן האוקיינוס, אלא שלאחר קושיית רבי יהושע, תירץ שהם מתמתקין בעבים. ולשיטת רבי יהושע, המים המַשקים את האדמה הם החלק השמימי. ובין ר"א ובין ר"י פירשו "שאֵד" פירושו "ענן". אבל לפי שיטת פילון (שהיא גם אחת השיטות שבחז"ל), הוא "מעיין" הנובע מן הארץ, ולכן הולם הפירוש, שלדבריו הוא פירושו של מרע"ה, שהכוונה למים המתוקים שהם ממש חֵלק מן הארץ, ואין להם כל קשר למימי האוקיינוס המלוחים, שהם חלק מן ארבעת היסודות שנבראו. ובזה אפשר שתתפרש שיטת ר' יהודה, שהדגיש את ברכת הבריאה דווקא על ראיית הים הגדול: "הרואה את הים הגדול אומר ברוך שברא את הים הגדול" (משנה ברכות ט, א וירושלמי שם ט, ג).
6
ז׳שיטה חדשה בדברי פילון היא, שב"ואד יעלה" מתכוון גם הכתוב, שהארץ כוללת לחלוחית27 ענין הלחלוחית מזכיר רבינו יוסף בכור שור: "אד יעלה מן הארץ, שעדיין היתה הארץ מלוחלחת במים שהיו על פניה ומשוקה וצמחה מלחלוחותיה וכו', ואד לשון לחלוחות"., המחזיקה בכעין דֶבֶק את כל חלקי האדמה שלא יתפוררו ויתבקעו, והיא המחזיקה את האדמה שלא תתפורר, וזה מחוץ לרוּח המאַחֵד שבָּה. ולפי זה פירושו של הפסוק הוא, שהאד היה לטובת כל פני האדמה ממש, להחזיקה יחד שלא תתפורר, כפי שנאמר "והשקה את כל פני האדמה".
7
ח׳לפי פירושו השני ב"על בריאת העולם", האדמה היא כאֵם, שבתוכה מעיינות ופלגי מים, וממנה חיים וגדֵלים בעלי החיים והצמחים. הד לזה בדבריו של ר' לוי, על סגולותיה של האדמה והמימוֹת שבתוכה: "ואמר ר' לוי, המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, מה טעם? תפתח ארץ (ישעיה מה, ח), כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ויפרו ישע - זו פריה ורביה, וצדקה תצמיח יחד - זה ירידת גשמים, כי אני ה' בראתיו - לכך בראתיה לתיקונו וליישובו של עולם" (ירושלמי ברכות ט, ג וב"ר יג, יג)28 ראה בפרקי דרבי אליעזר, סוך פרק ה..
8
ט׳בחלק השני של השו"ת מציין פילון, שתיבת "פני" משמשת כאן לציוּן עניין חשיבות. גם חז"ל דורשים כן את תיבת "פני", כגון: "על פני כל הארץ (בראשית מא, נו). והרעב היה על הארץ היה לכתוב, למה נכתב על פני כל הארץ? אלא אמר ר' שמואל בר נחמני, לא התחיל הרעב תחילה אלא בעשירים" (ב"ר צא, ה), ועי' גם במשנה סוטה ט, טו: "פני הדור כפני הכלב".
9
י׳במקום אחר בכתביו, מביא פילון את דברי אלה שאינם מפרשים את ענין המעיין מבחינה אלגורית: "'ומעיין עלה מן הארץ והשקה את כל פני הארץ'. אֵלה שאינם למוּדים באלגוריה ותכונתה, האוהבת להסתיר (את עצמה), מַשווים את המעיין הנזכר לנחל מצרים הגואה בכל שנה והופך את המישור לאגם, וכמעט נדמה שהוא מציג כוח דומה מאד לשמים. כי מה שהשמים בחורף לארצות אחרות, הנילוס הוא למצרים בתקופת הקיץ. האחד שולח את הגשם על האדמה מלמעלה, והשני, מוזר ביותר, ממטיר ומשקה את השדות מלמטה כלפי מעלה. על יסוד זה ציין משה את האופי המצרי ככופר בעיקר29 ללא־אֵל, אתאיסט. מ., המעדיף ארץ על פני שמים, עניינים ארציים על פני שוכני מרום, וגוף על פני נשמה" (על המנוסה והפגישה, קעט-קפ).
10
י״אלפי המדרש המובא על־ידי פילון, בשם החכמים הדורשים את המקרא שלא בדרך אלגורית, פירושו של הפסוק הוא, כשם שנהר מצרים עולה ומשקה את הבקעה, כן האד משקה את הארץ. ומפני שהגשמים אינם באים במצרים מן הרקיע אלא מן הנהר, המצרים כופרים באלהים ונותנים חשיבות יתירה לעולם התחתון על פני העולם העליון, ולגוף יותר מן הנשמה.
11
י״בובחז"ל דרשו ממש כרעיון הנ"ל: "כיצד הארץ שותה וכו', ר' יהודה אמר כהדין נילוס שמשקה וחוזר ומשקה וכו', וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה וכו', מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים רעים, ושיהא הגבוה שותה כנמוך, ושיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה" (ב"ר יג, ט).
12
י״גכשם שפילון כותב, שהמצרים, מפני שמימיהם באים מן הנילוס, הם מכבדים את העולם התחתון מן העולם העליון, ומאמינים בחלק החומרי והגופני יותר מן השָׁמַים העליונים, כן הם דברי המדרש הנ"ל, שלכך שינה ה' מעשה בראשית, שהמים לא יבואו מן הנילוס, רק שהארץ תשתה מלמעלה, כדי "שיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה", וכנגד "בעלי זרוע" ו"כדי שיהיה הגבוה שותה כנמוך". דברי פילון מתחזקים עוד יותר מלשון מדרש הגדול: "ובשביל שיהיו הכל נושאים עיניהם למרום ושמו של הקב"ה מתקדש ומתעלה".
13
י״דבמדרש חז"ל אין כאן במפורש על כפירת המצרים, אבל פילון כבר מעיר במקומות אחרים, שמטעם שכתבנו, עשו המצרים את הנילוס לאליל: "מאחר שהארץ אינה (זוכה) במטר גשם כשאר (הארצות), אלא בקביעות כל שנה הופכת לאגם משטפונות הנהר, המצרים משווים בדבריהם את הנילוס לאֵל, הדומה מאד לשמים" (על חיי משה ב, קצה). וגם במכות מצרים: "הוא החל להביא כ(מכות) ראשונות את הקשורות למים, כי המצרים כיבדו במיוחד את המים, בהאמינם שהם ראשית כל הבריאות, ולפיכך הוא חשב לנכון לקרוא למים תחילה, כדי שיוכיחו ויענישו את הסוגדים להם" (על חיי משה א, צח).
14
ט״ופילון מציין כאן, שהמצרים חטאו בנילוס, שעשו את היאור לאלוה, ולפיכך נענשו לראשונה על־ידי מי הנילוס שנהפכו לדם. ובחז"ל: "למה לקו המים תחלה בדם, מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקב"ה, אכה אלוהו תחלה" (ת"ה וארא, יג ושמו"ר ט, ט; ת"ב, יד; בראשית רבתי עמ' 171; מדרש הגדול שמות ז, יז; ב"ר פט, ג).
15