מדרשי פילון ג׳:א׳The Midrash of Philo 3:1

א׳מדוע מציג (הכתוב) את הנחש כחכם¹⁶⁶ כך גם בשבעים φρονιμώτατος. מ. וכעין זה בתרגום יב"ע: "וחויא הוא חכים לביש". ובפרקי דרבי אליעזר, יג: "וראה כל הבריות שברא הקב"ה, ולא מצא חכם להרע כנחש, שנאמר והנחש היה ערום". ובראב"ע: "ופירוש ערום, חכם, שיעשה דבריו בערמה". מכל החיות?

ב׳אפשר ונכון לומר, שהנחש הוא באמת החכם מכל החיות. אך (הדבר) נראה לי גם בגלל הנטייה לתאווה אותה הוא מסַמֵל¹⁶⁷ ראה הע' הקודמת, ולהלן בביאור.. והתאווה משמעותה¹⁶⁸ מילולי: נאמרת. מ. הִתעַנְגוּת, כי אוהבי־תענוג ערומים הם מאד ומיוּמָנים באומנות והמְצָאוֹת, חסרי־פניות במציאת תחבולות, אֵלה הּמסַפקוֹת תענוגות, וגם אֵלה המשמשות מקור לעידון כל־שהוא. עם זאת נראה לי, שהיות והבריה שהצטיינה בחכמתה ניתקנה כדי להתעות את האדם, מסתבר, שהיא החכָמה ביותר, ולא (מדובר כאן) בכל המין כולו, אלא בה, באחת ומיוחדת, (וזאת) מפני הטעם שהזכרנו.^*שו"ת בראשית א, לא
___________

ג׳מדרשו של פילון, המגביל את הכתוב "והנחש היה ערום מכל חית השדה" לנחש מיוחד זה, שהיה מתוקן להַתעות את האדם, קרוב למדרש חז"ל: "הרבה נתייחדו עד שלא באו לעולם, המות מתוקן היה שיבא לעולם וכו', ולא הביא הקב"ה את המות אלא על ידי הנחש שהיה מתוקן, שנאמר והנחש היה ערום, וצפוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד לאכל ממנו וימות בעלילה, דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ב, יז), אמר ליה הקב"ה, אין זה משל עכשיו, שכבר היה מתוקן, וכתיב הן האדם היה" (ת"ה שמות, יז). "כל מי שכתוב בו "היה", מתוקן לכך וכו', והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה" (שמו"ר ב, ד). וראה תוספתא סוטה ד, יז (בהוצ' הר"ש ליברמן עמ' 176) שנקרא "הנחש הקדמוני". ושתי השיטות שבפילון נמנות על־ידי רבינו האי גאון, שכותב: "אבל מאמר התורה והנחש היה ערום מכל חית השדה, יכול להיות, כי הנחש ההוא לבדו היה ערום. ויכול להיות, כי המין הנחש כולו היה כן בשעת הבריאה" (תשובת הגאונים קהלת שלמה, סימן ז).

ד׳על זה שהנחש הוא סמל התאווה, כותב גם פילון במקום אחר: "והנה אם ילך מי שהוא אחר ההשׁערה הטִבעית, יגיד לנכון שהנחש האמור הוא סמל התאווה" (על בריאת העולם, קנז). וכדברי פילון, שהנחש הוא סמל התאוות ותענוגי החושים, איתא בזֹהר: "והנחש, ר' יצחק אמר דא יצר הרע" (זֹהר בראשית, לה ע"ב). ובמדרש: "מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה" (ב"ר יח, ו). ובמדרש הנעלם (יח, ע"ג): "תאני ר' יוסי, זהו יצר הרע, שהוא הנחש המסית לבני אדם. ולמה נקרא נחש? מה הנחש הולך עקלתון, ואינו הולך בדרך ישרה, כך יצה"ר משטין לאדם בדרך רע, ולא בדרך ישר". ועוד במדרש הנעלם שם: "תאני ר' יוסי, מאי היה ערום מכל חית השדה? פיקח מאותו נפש החיה אשר בגוף, והוא היה המסית לאדם, עד שנתגרש מהנאת גן עדן".

ה׳האם דיבר הנחש כבן אדם?

ו׳ראשית נראה, שבראשית בריאת העולם אף שאר בעלי החיים לא נגרע חלקם מן הדיבור¹⁶⁹ מילולי: הגיון (ביוונית: לוגיקוס). המילה הארמנית כמו היונית בנויות על הבטוי "מילה" לוגוס. אלא שמשמעותן המקובלת היא הגיוני, ולא יכולת דיבור. על סמך ההקשֵר העדפנו משמעות פחות מקובלת לתיבה זו. מ., אלא שלאדם היה יתרון בקול ברור וצלול יותר. שנית, כשעומד להתרחש נֵס, אלהים משַנֶה את התכונות הפנימיות. שלישית, משום שנשמותינו מלאות חטאים רבים, וחֵרשות לגבי כל הֶגֶה, פרט לשפה אחת או שתים בהן הן מורגלות, אך (נשמות) הראשונים, בהיותן נקיות מעוון וטהורות, היו עֵרוֹת במיוחד להכיר כל קול מכל עניין. וכיוון שלא נחוֹנוּ בחושים פגומים כמונו¹⁷⁰ מילולי: אין להם חושים, שאותם קיבלנו פגומים. מ., כשם (שלא נחוֹנוּ) במבנה גוף עלוב, אלא נחוֹנוּ בגוף אדיר וקומת ענק, - בהכרח שגם חושיהם יהיו חדים יותר¹⁷¹ כוונתו בפירוש השלישי היא, שבעת ההיא הבינו אדם וחוה את לשון כל חיה וחיה.... ולא לשוא ישנם הסוברים, שהם נחוֹנוּ גם בעיניים, בהן יכלו לראות גם את התכונות והיצורים והמעשים אשר בשמים, ובאזנים לקלוט את כל סוגי הקול.^*שו"ת בראשית א, לב
___________

ז׳גם במקום אחר מציין פילון את טעמו הראשון: "אך נאמר, שהנחש הוציא קול אנושי" (על בריאת העולם, קס); "משום מה נדמה, שהנחש הוציא קול אנושי" (שם, קסג); "מסופר, שהרמש הארסי ויליד האדמה הוציא מלפנים קול של בן אדם" וכו' (שם, קנו).

ח׳מדרש דומה לפירושו הראשון של פילון, שבתחילת הבריאה היו כל החיות מחוננות בכוח הדיבור, נמצא בקטע מן הגניזה: "והיו מדברים עמם, שנ' ויאמר אל האשה" (גנזי שכטר, א, עמ' 11). וכן בבראשית רבתי, על הפסוק (ג, יז) ארורה האדמה בעבורך: "שנסתם פי חיה [ובהמה] ועוף, שכל מה שגוזר (אדם) עליהם היו עושין, אם לא נאלמו" (הוצאת אלבעק, עמ' 51). ועוד שם: "א"ר אלעזר, אם היה מדבר לא היה בכלל ארור, אלא מכאן שנסתם פיו" (עמ' 43). ובאדר"נ: "עשרה על הנחש, שנסתם פיו" (נו"ב, פרק מב). וכן ביוספוס (קדמוניות א, א ד), שאז דיברו כל החיות והנחש בתוֹכָן. ובמדרש לקח טוב נמצא טעמו הראשון והשלישי של פילון: "באיזה לשון דבר הנחש עם האשה? בלשון הקודש, כי כתוב בו והנחש היה ערום, והיה מהלך בקומה זקופה, והיה יודע לשון האדם, ותוכל לומר בלשון שלו, כי הבהמות יש להם לשון כל מין ומין לבדו, וכשם ששׂם להם שמות וכו' כך היה מדבר עם הנחש". ובספר היובלים (ג, כח), שלאחר החטא נשתתק הדיבור מכל הבהמות והחיות: "ויכלא ביום ההוא פי כל חיה ובהמה ועוף והרמש והשרץ מִדַּבֵּר, כי כלם ידברו איש את רעהו שפה אחת ולשון אחת". ובתשובת רב האיי: "ואין אנו יודעים אם היה מדבר כמבטא האדם, או באופן אחר" (תשובות הגאונים קהלת שלמה, סימן ז).

ט׳ומעין טעמו השני של פילון, שהקב"ה שינה את תכונות הנחש באותה שעה, נמצא בראב"ע: "והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה, והשָׂם דעת באדם שָׂם בו". ולפני כן שם מעין פירושו השלישי של פילון, וז"ל: "יש אומרים כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון החיות" וכו'. וכן ברד"ק מקשה על סברת האבן עזרא שהנחש היה מדבר, ודעתו כטעמו השני של פילון "שהיה דבור הנחש על דרך מופת לנסות בו את האשה".

י׳האברבנאל, בפירושו לבראשית ב, א, השאלה הכ"ה, מביא כעין כמה מפירושיו של פילון, ודוחה אותם: "במה שאמר הכתוב שהנחש דבר והסית והדיח לחוה, והוא דבר מתמיה מאד, כי הנחש לא היה בעל נפש ולא היה מדבר, אם כן איך הסית והדיח וכו'? ואין להשיב שהיה הנחש בתחלת בריאתו בעל שֵׂכל, וששָׂם השכל בו מי ששם אותו באדם, כמו שכתב הראב"ע לחלוק כבוד לפרסים, כי הנה הכתוב הכניסו תחת סוג הבלתי־מדבר וכו', גם אין לומר שהיה דבור הנחש על דרך נס, כי לא יעשה ה' נסים ודרך פלא לתכלית רע" וכו'. וראה גם בפתרונו לשאלות. ועל דיבור הנחש ראה בתו"ש אות ט.

י״אטעמו השלישי של פילון, שקודם החטא היה אדם הראשון מחונן בגוף אדיר וקומת ענק, נמצא בחז"ל: "אמר ר' יהודה אמר רב, אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) ותשת עלי כפכה וכר" (חגיגה יב, א. ועי' ת"ב תזריע, י).

י״במדוע דיבר הנחש עם האשה ולא עם האיש?

י״גהוא בא עליהם במירמה ובדרכי תחבולה¹⁷² מרקוס בהע' a מעיר, שניב זה אינו ברור, וייתכן שהמתרגם הארמיני נתכוון לומר, שהנחש קיוה שאולי יילכדו ברשתו, ובאכלם מן העץ ייהפכו לבני תמותה. ובאופן יותר מדוייק יש לשער, שהארמיני (או מקורו היווני) נתכוון בכך לומר, שמשיעלה ביד הנחש לפתותם עד שיאכלו מן העץ בפועל, הם בינתיים בבחינת בני תמותה בכוח., כדי שיהיו בני־תמותה בכוח. והאשה עלולה להתפתות לרמאוּת יותר מהאיש, שהבנתו וכן גופו גבריים ומוכשרים להפר תככיהם של רמאים, ואילו (הבָנת) האשה נשיית יותר, ובעדינותה היא מוותרת בקַלוּת¹⁷³ ובמקום אחר: "והיא, מבלי לחקור, מתוך דעתה הבלתי־בטוחה והבלתי־קבועה, הסכימה ואכלה מן הפרי" (על בריאת העולם, קנו)., ונופלת בפח (ומאמינה) לדברי שקר המתקבלים על הדעת ונראים כאמת¹⁷⁴ ראה גם להלן לבראשית ג, יב-יג שו"ת בראשית א, מו; שם יד-יז שו"ת בראשית א, מז ובביאור שם.. אי לזאת, היות ובזקנותו פושט הנחש את עורו מראשו ועד זנבו, ובפושטו (את עורו), ומבהמיות התחדש טִבעו והסתגל מתקופה לתקופה (של חייו), הרי בכך הוא מגַנֶה את האדם אשר המיר אלמוות במוות. (וחוה) כשראתה זאת נפלה בפח¹⁷⁵ מילולי: הצליחו לרמותה. מ., אף על פי שצריכה היתה לראות אותו כדוגמה לזה העסוק בתככים והונאות, ולהשיג (על־ידי כך) חיים נצחיים¹⁷⁶ מילולי: ללא גיל. מ. ללא הידרדרות.^*שו"ת בראשית א, לג
___________

י״דתשובת פילון, שהנחש דיבר עם האשה, מפני שנשים דעתן קלות ונוחות להתפתות, היא כדברי חז"ל: "דן נחש דין בינו לבין עצמו ואמר, אם אני הולך ואומר לאדם יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש קשה לעולם להוציאו מדעתו, אלא הריני אומר לאשה, שדעתה קלה עליה¹⁷⁷ וראה בחז"ל: "נשים דעתן קלות עליהן" (קדושין פ, ב; שבת לג, ב)., שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות" (פדר"א, יג. ובמדרש הגדול, בשינוי הנוסח: שהנשים נשמעות וקרובות להתפתות. וכן באדר"נ א, נו"א ונו"ב). וכן ברד"ק.

ט״ולאגדה, שהנחש הפשיט עורו, יש עקבות ברורים ביב"ע לבראשית ג, כא: "ועבד יי אלהים לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך חיויא דאשלח מיניה" וכו'. ובפרקי דרבי אליעזר, כ: "ר' אליעזר אומר, מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו"¹⁷⁸ עוד שם: "ואררו מכל החיה ומכל הבהמה, ופקד עליו שיהא מפשיט את עורו פעם אחת לשבע שנים בעצבון גדול" (שם, יד). "שהוא מפשיט ומצטער כיולדה" (אבות דרבי נתן מב, נו"ב).. רמזיו של פילון כאן מפיצים אור ומלמדים על המסורת המקוטעת שנשתמרה בתרגום הארץ־ישראלי, ומתוכם משתמע, שעל־ידי חילוף עורו התגרה הנחש באדם, בזה שהוא מחליף את חייו מתקופה לתקופה אע"פ שנפשו בהמית, ולעומת זאת האדם על־ידי חטאו המיר חיים נצחים במוות, וגם שעשיית הכתנות מעורו מסמלת כעין תשובה להתגָרוּת זו¹⁷⁹ ראה לדוגמא ברבינו בחיי: "והכתוב הזה ירמוז לזמן תחיית המתים, ויאמר כי באותו זמן עתיד הקב"ה שיעשה לשכל ולנפש (=האדם ואשתו) בריה חדשה, שיחזיר אליה כתנות עור, כלומר הגופות" (בראשית ג, א)..

ט״זמדוע שיקר הנחש, כשאמר: "אמר אלהים: חלילה לא תאכלו מכל עץ גן העדן", הרי (אלקים) אמר את היפוכו: "מכל עץ שבגן העדן לאכול, פרַט לאחד" (בראשית ב, טז-יז)?

י״זמקובל, שאנשים המריבים משַקרים באומנות כדי שלא יתבַּדוּ. וכך אירע אף כאן. שהרי ניתן צַו להשתמש בַכֹּל פרַט לאחד, אך זהּ אשר חָרַש מחשבות אוון ונכנס במרכז, אמר: "הצווי ניתן לא לאכול מהכֹּל". אכן, חמקמק ומלא רמזים, הוא שָׂם לפני הנפש דברים המשתמעים לשני פנים. כי הּלשון "לא תאכלו מכל" משמעותו ברורה: "אף לא (מעץ) אחד", וזה שקר. ומשמעות אחרת היא: "לא מכל", מכאן משמע¹⁸⁰ מילולי: מזה ניתן לשמוע. מ.: "לא ממקצתם", וזו אמת. אכן, הלז סיפר בברור שקרים.^*שו"ת בראשית א, לד
___________

י״חפילון מפרש את הלשון: "אף כי" במובן קביעת עובדה, וכן כנראה בת"א: "בקושטא ארי" וכו', וכן באבן עזרא ורד"ק. ובן בספר היובלים (ג, יז): "ויאמר הנחש אל האשה מכל פרי העצים אשר בתוך הגן צִוכם ה' לבל תאכלו ממנו". לעומת זה, מפרשים אותו ת"י ורש"י כשאלה: "הקושטא דאמר" וכו' - "שמא אמר" וכו'¹⁸¹ ועי' בפירוש רבינו אליהו מזרחי כאן., וכן בתרגום השבעים¹⁸² Τί ὅτι εἶπεν ὁ θεός Οὐ μὴ φάγητε ἀπὸ παντὸς ξύλου τοῦ ἐν τῷ παραδείσῳ כלומר, מדוע אמר אלהים: לא תאכלו מכל עץ הגן?.. ולעצם מדרשו של פילון על השקר שבדברי הנחש, יש מעין מקבילה במאמר הזֹהר: "אמר רבי יצחק, בכלא מליל שקרא, בשירותא דאמר שקרא הוה, דכתיב אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן, ולאו הכי, דהא כתיב מכל עץ הגן אכל תאכל וכלהו שרא ליה" (זֹהר בראשית לו, א).

י״טלפי מדרשו של פילון, אפשר לראות בדברי הנחש גם את הרמאות, שהוציא דיבור המשתמֵע לשתי פנים, ובאמת אפשר גם לשַנוֹת ולקרוא "לא מכל עץ (הגן תאכלו)", ז"א שיש בהם עצים האסורים.