מדרשי פילון ד׳:ג׳The Midrash of Philo 4:3

א׳מדוע הביא קין מנחה מראשית בִּכּוּרי²⁶⁹ ראה הערה הבאה. האדמה "מקץ ימים", בעוד שהבל (הביא מנחה) מן הבכורות וחלביהן, ולא "מקץ ימים"?

ב׳(הכתוב) מְסַפֵּר על ההבדל לבין האוהב את עצמו לאוהב־אלהים. כי האחד מהם לָקַח את ראשית הפרי לעצמו, ובכפירתו מצא את האלהים ראוי לפרי שני במעלָה. כי "מקץ ימים" (הביא) ולא "תיכף ומיד", "מן הפירות" ולא "מראשית הפירות"²⁷⁰ את חטאו של קין דורש פילון משני דיוקים שבכתוב (הן במסורה והן בשבעים), שהביא "מקץ ימים" ולא מיד, ושהביא מן הפירות ולא מביכורי הפירות. וכן נמצא בדברי פילון על פסוק זה, המובאים במקומות אחרים בכתביו (ראה בביאור). אולם בלשון השאלה הנמצאת בתרגום הארמני, כתוב שקין הביא מראשית ביכורי האדמה, וזה עומד בסתירה גמורה לתשובות פילון כאן, ולאותו הדיוק הנמצא במקומות אחרים בכתביו., ו(מעשים) אלו מצביעים על פשע נורא זה. אך השני הביא מנחה מן הבכורות המבוגָרִים ללא כל עיכוב, ולא דחייה מצדו של האב (שבשמים)²⁷¹ פי' מפני שהביא ללא עיכוב ודחייה, לכן לא נדחה קרבנו מאת פני ה'..^*שו"ת בראשית א, ס
___________

ג׳ראה גם להלן בראשית ד, ד-ה שו"ת בראשית א, סב ובביאור שם. גם בספרו "על קרבנות הבל וקין", מפרש פילון את הכתוב בדרך זו: "'ומקץ ימים הביא קין מפרי האדמה מנחה לה' '. יש להאשים בשתיים את האוהב את עצמו. האחת, שהודה לאלהיו "מקץ ימים", ולא מיד. והשנייה, שהביא "מפרי האדמה", ולא מן הפירות הראשונים, הנקראים במילה אחת: "ביכּוּרים". הבה ונבחן כל אחת מן הסיבות. ונפתח תחילה בראשונה לפי סידרן. יש לרוץ ולהזדרז על מנת לעשות את הטובים במעשינו, ולסלק כל רשלנות ודחייה. המעשה המשובח ביותר הוא ביצוע ללא־שהות של הטוב הראשונִי, לכן גם ניתן הצַו: "אם תידור נדר לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב)... אם כן, הנימוק המניח שכָּל הרכוש שייך לו, ומכבד את עצמו קודם לאלהיו²⁷² וכן הוא כותב על קין והבל במקום אחר בכתביו: "שהרי הבל, מחַד, נשא את הכל אֶל האלהים -הוא האמונה באהבת האֵל-, וקין, מאידך, (נשא הכל) אל עצמו -ושְמוֹ מתפרש כ"קניין"- הוא האוהב את עצמו. אוהבי עצמם, כל אימת שהתפשטו על מנת להאבק במכַבדים את הטוב, הם מתגוששים ללא־הרף, עד אשר הם כופים וויתור, או מחַסְלִים (את מתנגדיהם) לחלוטין" (על הרע האורב לטוב, לב). - ושֵׂכל זה מודגש במילים "להקריב מקץ ימים" - עלול למצוא עצמו מואשם ככופר. (וכבר) מיצינו דיינו את ההאשמה הראשונה נגד קין. וזו היתה השנייה: מדוע הוא מביא קרבן מן הפירות, ולא מן הפירות הראשונים? האִם אין זו אותה הסיבה, כדי לתת לנבראים את הביכורים ולהחליף ולתת לאֵל את המִשניים? - כשם שקיימים אֵלה המעדיפים את הגוף על הנשמה ואת העבד על הגבירה, כך קיימים אֵלה, אשר כיבדו את הברואים יותר מאשר את האלהים. ואילו המחוקק קָבַע ככלל, ש"את ראשית בכורי האדמה עלינו להביא לבית האדון ה"' (שמות כג, יט), ובַל נרשום אותם לזְכותנו. וצודק הוא שנַסכִּים, שכָּל תנועות הנפש, הראשונות בסדרן ובערכן, שייכות לָאֵל... כאלה היו ההאשמות כנגד קין, אשר הביא מנחה "מקץ ימים". ואילו הבל, מכיון שלא הביא אותן המנחות, ולא באותה הדרך, ולהיפך במקום הדומם הביא את חי, ובמקום מן החדש²⁷³ פי' מן המאוחר יותר. והמשני הביא את הבכורות והראשונים, ובמקום מן החלש הביא בריאים ושמֵנים, שכֵּן (הכתוב) אומר שהקרבן נעשה "מבכורות צאנו וחלביהן", ובהתאַם לצווי המקודש: "והיה כאשר יביא אותך ה' אלהיך אל ארץ הכנענים כאשר נשבע לאבותיך ויתן לך אותה, אתה תפריד את כל פותחי הרחם הזכרים עבור ה', כל פותחי הרחם מן הבהמות במקנך, אשר יוולדו לך, הזכרים לה'. כל פותח רחם חמור תחליף בכבש, והיה אם לא תחליפנו תפדה אותו" (שמות יג, יא-יג). והרי פותח הרחם הוא מנחתו של הבל, הבכור" (על קרבנות הבל וקין, נב-נג; עא-עב; פח-פט).

ד׳קין מואשם כאן בכמה, שלא קיים מצוות ביכורים כראוי, מפני שבתורה נאמר "ראשית ביכורי אדמתך תביא", אבל הוא לקח את ראשית הביכורים לעצמו, והקריב לה' רק "מפרי האדמה"²⁷⁴ ובתרגום יב"ע גם כן שהביא "קרבן בִּכּוּרַיָא", וראה באהבת יונתן, שאמנם הביא קין מנחת ביכורים, אלא שהביא מן הפסולת והגרוע., ועוד, שעבר על "לא תאַחֵר לשלמו", מפני שהביאם "מקץ ימים", ולא בזמן הראוי להבאָתָם. לעומת זאת, קיים הבל כראוי את מצוות הכתוב "והעברת כל פטר רחם".

ה׳מדרשו של פילון, שקרבנו של קין לא נתקבל מפני שחטא והביא רק "מפרי האדמה", ולא "מראשית ביכורי", נמצא גם בחז"ל: "ויבא קין מפרי האדמה וגו', מן הפסולת. משל לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך את הסיפות" (ב"ר כב, ד). "ויבא קין מפרי האדמה, מהו? מן מותר מאכלו וכו', והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן" (ת"ה בראשית, ט). "אין מביאין ביכורים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר (משנה ביכורים א, ג). אמר עולא, אם הביא לא קידש" (מנחות פד, ב). ועל הבל שהביא מן המובחר, נמצא בכמה מקומות בחז"ל: "התיב ר' אלעזר לר' יוסי בר חנינא, והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מה עבד לה ר' יוסי בר חנינא, מן שמוניהון" (ירושלמי מגילה א, יא). וברד"ק: "ואומר מפרי, ולא זכר מאי זה פרי, וידמה כי מן הפחות היה. או אחר שאכל הוא, הביא מן הנותר לפניו, וכל זה דרך בזיון, לפיכך לא נרצה קרבנו. גם לא הביא מן הבכורים, כי אם הביא היה אומר כמו שאמר בהבל, לפיכך לא נתקבל קרבנו וכו'. מבכורות צאנו ומחלביהן, זה הביא דרך כבוד מהבכורות קודם שיהנה הוא מהנולדים מהחלב והצמר". וברבינו בחיי: "וזה שלא אמר מראשית פרי האדמה, אבל מפרי האדמה, כלומר מן הפחות שבכל".

ו׳אבל מה שכותב פילון, שקין הקניט את הבורא בזה שהביא את הביכורים "מקץ ימים" ולא בזמנם, זמן הבאת הביכורים, לא מצאתי במדרש חז"ל²⁷⁵ ראה במדרש ילמדנו, המובא בקונטרס אחרון של ילקוט שמעוני (סימן מג): "שלשה לקו בצרעת וכו', על שהיו אוהבין את הנכסים ולא את התורה, שנ' וקין היה עובד אדמה ואכל ושבע ודשן והביא מותרו, ויהי מקץ הימים ויבא קין וגו', ולא קרא בתורה ראשית (מובחר) בכורי אדמתך". ובתוספות הדר זקנים: "וה"ר יוסף בכור שור אומר, דמשום הכי לא שעה אל קין, משום דקין לא הביא מנחה אלא לאחר הימים, כדכתיב ויהי מקץ הימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', כלומר לאחר שהיה שבע, אבל הבל הביא מבכורות, כלומר קודם שיטעם כלל"..

ז׳בב"ר נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, על הפסוק ויהי מקץ ימים: "ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ר' יהושע אומר בניסן. מאן דאמר בתשרי, עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן, עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת" (ב"ר כב, ג). ומדרש זה קשה לפרשו²⁷⁶ ראה במנחת יהודה שם, עמ' 207 ובתו"ש כאן אות כז.. ובמשנה הדנה על זמן הבאת ביכורים, איתא: "מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג עד החנוכה מביא ואינו קורא" (משנה בכורים א, ו). בזה, ובפירושו של פילון, שקין הקניט את הבורא והביא קרבנו שלא בזמנו, מתבארים דברי המדרש, שהבל קיים מן החג ועד חנוכה. על הפסוק "ותהר ותלד את קין" (בראשית ד, א) דרשו לפני כן בב"ר: "ג' פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שימשו, בו ביום הוציאו תולדות" (ב"ר כב, ב). לפי זה, למ"ד שבתשרי עשה, הרי גם הבל נולד בתשרי, וכיון שקין הרג אותו בזמן שהוא, קין, הביא ביכורים שלא בזמנה "מקץ ימים", מפני שמחנוכה ואילך אינו מביא ביכּורים כלל, הרי נהרג הבל בחנוכה. לפיכך נאמר במדרש ש"הבל קיים מן החג ועד חנוכה".

ח׳במקום אחר בכתביו, מפרש פילון את תיבת "מחלביהן", ואת הטעם להקרבת החלב על גבי המזבח. תוך כדי כך, הוא מביא מדרש נפלא על הסיבה שאין מקריבים על המזבח את הלב והמוח, דבר שלא נזכר בחז"ל, וכנראה שהיה ידוע לפילון. ומן הקרבנות של הבל, אנו למדים על הקרבת הקרבנות שעל המזבח. ואלה דבריו: "הבל הביא לא רק את ראשוני הבכורות, אלא גם מחלביהן, ובכך הורה שיש להקדיש לאלהים את כל שמחת הנשמה, כל הדשן ההגנה והאושר שבה. ואני גם רואה, שלפי טקסי הקרבנות, יש להביא תחילה שלש מתנות מן הקרבנות, את החלב את הכליות ואת היותרת על הכבד (ויקרא ג, ג-ד). ועל כך עוד אדוּן במיוחד. אך לעולם (אין להביא) את המוח או הלב, שהיה מן הראוי שיוקרבו לפני כל האחרים, שכֵּן מקובל עלינו, ואף על המחוקק, שהיסוד המושל (שורר) באחד משנַיים אלה. אך אפשר, שבחסידותו הרַבָּה ומתוך עיון מדוקדק, לא הגישם אל מזבח האלהים. שכֵּן היסוד המושֵל נוטה -פעמים רבות ובזמנים לא קצובים- אל אחד מן השנַיים, אל הטוב או אל הרע, ונטבָּעים בו רשָמים המתחלפים תדיר, פעמים ממטבעות צרופות ובדוקות, ופעמים מזוייפות ומלאות סיגים. לפיכך, אותו המקום שביכלתו לקבל את שתי (התכונות) המתחרות, את הטוב ואת הרע, והוא מקורב לשתיהן וחולק לשתיהן אותו הכבוד, אותו המקום סָבַר המחוקק איננו פחוֹת טמא מטהור, ולכן הסירו ממזבח אלהים. כי המושחת חולין הוא, והחולין אין בו כל קדושה. ועניין זה הרחיק את היסוד המושל" (על קרבנות הבל וקין, קלו-קלח).