מדרשי פילון ח׳:ח׳The Midrash of Philo 8:8

א׳מדוע שילח (נֹח) בפעם השנייה את היונה, גם "מאתו", וגם "לראות אם פסקו¹⁴⁸ במסורה: "הקלו". וראה להלן. המים", עניין שלא נאמר בעורב?

ב׳ראשית, היונה היא יצור טהור, וכן היא בת־בית ומאולפת ובת־ביתו של האדם, לפיכך זכתה ליקרב בין הקרבנות שעל המזבח. ומשום כך אמר (הכתוב), באופן נחרץ וחתום: "שילח (את היונה) מאתו", ובזה הוֹרָה שהיא בת־ביתו. ואילו ב"ראייה" האם "הֵקֵלו המים" (רָמַז הכתוב שהיא היתה) שותפה ותמימת דעים (עם נֹח)¹⁴⁹ מפני שכעוף מן הישוב לא יכלה להישאר במקום שלא מצאה בו מנוח.. ואֵלוּ, העורב והיונה, הם סמלים לרישעה ולמוסריות. כי האחד הוא בן־בלי־בית וללא מחסה ועיר, ללא־ידיד, ופרא ללא־ריע. אבל המוסריות, היא ענייני אנושיוּת וריעות, ו(היא) מסייעת. האיש המוסרי משלֵח אותה כשליח לבריאות ומזור¹⁵⁰ מילולי: שליח של בריאים ונושעים/בעלי מזור. אוכר תרגם: שליח למען בריאים וכו'. מ., והוא מקווה שעל־ידה יוכל ללמוד מִשָם¹⁵¹ משפט מוקשה. "משם" נראה מן הדברים הבריאים ויודעי מזור. וראה הערת מרקוס. מ.. כי זו (היונה), כשליח, מוסרת חסד אמיתי; להיזהר מן המזיק ולקבל דברים מועילים בזריזות רבה וברצון.^*שו"ת בראשית ב, לח
___________

ג׳כפירושו זה של פילון, שהיונה דרה במחיצתו של נֹח, נמצא גם בגמרא: "וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים. אמר ר' ירמיה, מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים" (סנהדרין קח, ב). וברש"י: "מאתו, גבי עורב לא כתיב מאתו, מכאן שדירתם וכו', כלומר, הנאה הוא שדרים אצלם, שמכירים בצדיקים" וכו'¹⁵² דרך אגב, בנוגע לפתרון השאלה ההשתמש פילון לפעמים בטקסט העברי, יש לציין את העובדה, שפילון מציע כנראה את משנתו כאן לפי הטקסט העברי, ולא היווני (עיין בהערת מרקוס, עמ' 115), כי בנוסח השבעים ובתרגום הארמיני לא נאמר "וישלח את היונה מאתו", אלא καὶ ἀπέστειλεν τὴν περιστερὰν ὀπίσω αὐτοῦ היינו, וישלח את היונה אחריו (כלומר, אחרי העורב). וגם בשו"ת בראשית ב, מ (לבראשית ח, ט), מזכיר פילון שנית "מאתו" זה כצורתו. וזה לשונו, לפי תרגומו האנגלי של מרקוס: "Nor then when he (Noah) sent it (the dove) forth from himself. אוכר סובר, שפילון ביסס פירושו ל"מאתו" על "אליו" של "ויבא אותה (את היונה) אליו" שבפסוק הסמוך (ח, ט), שתרגומו בשבעים מתאים לטקסט העברי. אבל דברי אוכר מיותרים, ומסתבר שעלה בדעת אוכר לסבור כן, כי לא ידע עברית, ואילו ידע, ודאי שהיה תולה את הקולר בצואר "מאתו" העברי, שבבראשית ח, ח. אשר לפילון, אפשר שהשתמש כאן בטקסט העברי במישרין, או בעקיפין, כלומר, בהבאת מדרש ארץ־ישראלי קדום, שכמובן הושתת על מסורתנו אנו, ולא על מסורת השבעים. ואין צריך לומר, שלפי הנחה שנית זו, אין פירוש פילון ל"מאתו" סימן מוחלט שידע עברית, כי אפשר לשער, שמסורה ארץ־ישראלית זו היתה רווחת בין חכמי אלכסנדריה, וממנה שאב גם פילון..

ד׳מתוך שו"ת זו ושו"ת בראשית ב, לה (בסוף הפירוש השני), נראה שפילון מדייק גם למה כתוב אצל היונה תכלית שילוחה: "לראות הקלו המים", בו בזמן שבשליחת העורב לא כתוב לְמַה שלחוֹ. והוא מדייק, כי את העורב "שילח" כאילו גרשו מאתו, אבל את היונה שלח בשליחות שלו למען הצלתו. גם באברבנאל (שאלה י) נמצאת הבחנה זו: "למה לא נזכר בפסוק תכלית שליחות העורב, כמו שנזכר תכלית שליחות היונה, כי הנה ביונה כתיב וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה, אבל בעורב לא אמר אלא וישלח את העורב".