מדרשי פילון ט׳:כ״וThe Midrash of Philo 9:26

א׳מדוע בתפילתו על שֵם אמר (נח) כך: "ברוך ה' אלהים³²⁶ במסורה ובשבעים ליתא תיבה זו. וכן לא הביאה פילון ב"על הפכחון", נא; נח, המובא להלן. אלהי שם, כנען יהיה עבדו³²⁷ בקצת כתבי־יד של השבעים αὐτοῦ. ובמסורה: "עבד למו"."?

ב׳"ה'" ו"האלהים" הם צירוף שני הכוחות הראשיים, המלכותי והחונֵן^327* היינו: המיטיב, הגומל חסד., שעל־ידיהם נתהווה העולם. והנה המלך ברא את עולמו בהתאם לחסדו ("אלקים"), אך לאחר שהושלם נקבע סדרוֹ לפי המלכות ("ה'")³²⁸ כך שיטתו של פילון בכמה מקומות. ראה לעיל בראשית ז, ה שו"ת בראשית ב, טז.. אי לזאת, הוא (האל) ראה את האיש החכם ראוי לכבוד המשותף, אותו קיבל כל העולם במשותף. וכש(האל) מעניק את חסדיו וברכותיו בשפע רב למכביר, הוא צירף אליו (=אל האדם) את חלקי העולם על־ידי הכוחות של "ה'" ו"אלהים". לפיכך, נזכר פעמיים שמו של הכוח החונֵן "אלהים"³²⁹ מדרשו זה מבוסס על גירסת פילון בפסוק.: פעם, כפי שהערתי, בצירופו לכוח המלכותי, ופעם ללא (כל) קשר ניכָּר, כך שהחכם יהא ראוי למתת הכללית ו(גם) המיוחדת כאחד, ושיהא אהוב על הבריות³³⁰ מילולי: על העולם. מ. ועל המקום. על העולם - בגלל החסד המשותף, ועל המקום - בגלל (החסד) המיוחד.^*שו"ת בראשית ב, עה
___________

ג׳במקום אחר, דורש פילון את דבר הזכות הגדולה שבאה לְשֵם משום סמיכות האלקות לשמו: "הבה נתבונן בקללות ובצורתן. הוא (נח) אומר: "ארור כנען עבד משָרֵת יהיה לאחיו" ו"ברוך ה' אלהי שם וכנען יהיה עבדם". אמרנו לפני כן, ש"שֵם" עניינו "טוב", כי הוא נקרא לא בשם פרטי, אלא ב"שֵם" הכולל את כל המין שלו, כי רק ה"טוב" יש לו שֵם הראוי לשבח ולתהלה. והיפוכו ברע, בן בלי שם, או שֵם רע. ומהי איפוא הברכה לה ראוי אדם הנוטל חלק בתכונת הטוב? ומה היא? זו ברכה חדשה ומיוחדת, ואף בן־תמותה אינו זכאי להשתמש בה. וממנה, כמעט כמו מן הים, פורצים גואים ושוטפים מעיינות הטוב, בני אלמוות ונצחיים. כי את ה' אלהי העולם ומלואו הוא קורא במיוחד "אלהי שֵם", בהתאם לבחירת החסד"³³¹ החסד שבחר ה' בְשֵׁם. מ. (על הפכחון, נא-נג).

ד׳דברי פילון, שעל שֵם במיוחד חל שמו של הקב"ה ולא על אדם זולתו, מתבהרים לאור מדרש חז"ל: "ניתנה גדולה לשֵם שייחל הקב"ה שמו עליו, שנאמר ברוך ה' אלהי שם, כמה שנאמר אלהי דוד אביך (מלכים־ב כ, ה), איה [ה'] אלהי אליהו (שם ב, ד), אלהי אברהם (בראשית כח, יג). וכולן, לא ייחל הקב"ה שמו עליהן עד שנפטרו מן העולם ונתקיימה צדקתן, חוץ מיצחק, שכיון שנעקד כאילו מת. ומניין שייחל הקב"ה שמו על יצחק בחייו? שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (שם). אבל שֵם ייחל הקב"ה שמו עליו בחייו, שנאמר ברוך ה' אלהי שם" (מדרש הגדול, ועי' ת"ה תולדות, ז). ולזה כיוון פילון באמרו, ש"ברוך ה' אלהי שם" היא ברכה חדשה ומיוחדת, ושאין לשום בן תמותה הזכות להשתמש בה, מפני שה' ייחל שמו על שֵם בחייו.

ה׳הראיה שמביא פילון מברכת שם וקללת כנען, שהרע הוא בן־בלי־שם, נמצאת גם במדרש בשם ר' יוחנן: "אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה וכו', וכן אתה מוצא בנח כשבירך את בניו, שנאמר ברוך ה' אלהי שם וגו', אבל כשקילל את כנען לא הזכיר שמו של הקב"ה עליו, שנאמר ויאמר ארור כנען" (ת"ב תזריע, ב).

ו׳ובמקום אחר: "מהי חובתו של אדם אשר נמצא ראוי לשפע טובות רב מעין זה? האם לא ישַלֵם למיטיבו בדברים בשירות ובתהילות? נראה שזהו מה שנרמז ב"ברוך ה' אלהי שם", כי איש אשר לו חֵלק באֵל, חייב לשַבחו ולהללו, (והרי) רק כך יכול הוא להשיב טובה, ואילו כל השאר שוב אין הוא בכוחו כלל ועיקר" (על הפכחון, נח).

ז׳כדברי פילון, שבמלים "ברוך" וכו' נרמז על התודה שהאדם חייב לברך את ה', נמצא גם בראב"ע: "ברוך ה' אלקי שם, חייבין אנו להוסיף תודות לשם שהוא אלהי שם".