אגרת השבת, הקדמהThe Sabbath Epistle, Introduction
א׳אין מחלוקת בין משכילי חקות השמים כי שתים עגולות גדולות הנה.3הן קו המישור וקו המזלות. סדר הגלגלים הוא: ״ידוע כי שבעה מעונות למאורות והחמשה כוכבי לכת, והמעון השמיני גלגל המזלות ששם צבא הגדול, והתשיעי גלגל העליון ההולך ממזרח למערב״ (פירוש תהלים ח ד, לפי גרסת אוריאל סימון, שני פירושי רבי אברהם אבן עזרא לתרי עשר, עמ׳ 169-170, הערה 23). הן הן המסבות העליונות שמוצק האחת [כל אחת?] מוצק הארץ.4״מוצק גלגל המזלות הוא מוצק הארץ בעצמו, לא יוסיף ולא יגרע״ (העיבור, סוד בעיבור, דף י עמ׳ ב). והן מתחברות בשתים נקודות,5״גלגל המזלות מתחבר עם הגלגל העליון בשנים מקומות, ושניהם יקראו ׳נקודת ההשתות׳״ (פירוש עמוס ה ח). בספר השם כתב: ״יתכן להיות ׳שמים׳ רמז לשתי נקודות מחברות השנים הגלגלים הגבוהים והם הנקראים ׳ראש התלי׳ ו׳זנבו׳״ (חלק א, סימן ד, עמ׳ 420). ומשם מתפרדות עד נטות האחת לימין גם לשמאל כפי שתי חמישיות ששית הגלגל.6כלומר, עשרים וארבעה מעלות: ״ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור״ (פירוש דניאל ח ט). בספר העולם הביא חילוקי דעות: ״חכמי הודו אמרו שהוא [קשת נטיית השמש] כ״ד מעלות שלמות. ובטלמיוס אמר שהוא יותר מכ״ג מעלות ויותר מן מ״ה חלקים ופחות מן נ״א חלקים. והנה בטלמיוס לא יכול לדעת האמת. ואברכז אמר שהוא י״א חלקים משמנים ושלש בכל הגלגל, והנה הוא כ״ג נ״א. וחכמי ישמעאל דקדקו יותר מכולם והסכימה דעתם כי קשת הנטיה היא כ״ג ל״ה. חוץ מן יחיי בן אבו מנצור ואברהם אל זרקל שדקדקו יותר מכולם ואמרו כי הוא כ״ג ל״ג״ (עמ׳ 9).
1
ב׳והנה התנועה האחת, שהיא כוללת כל תנועות הגלגלים, היא המזרחית.7תנועה זו סיבתה היא תנועת הגלגל העליון: ״בעבור שראינו בכל יום גלגל המזלות וגלגלי השבעה כוכבים הולכים ממזרח אל המערב הפך תנועתם, ידענו שיש כדמות גלגל עליון על כולם, שהכל יתנועעו בתנועתו״ (הטעמים, נוסח ב, עמ׳ 2). שהשנים עשר מזלות8״שמות המזלות טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים״ (ראשית חכמה, שער א, עמ׳ 6). עולים בעשרים וארבע שעות, וקרוב מזה המספר יעלו גם שבעת המשרתים.9״גלגל העליון שהוא מוליך כל הגלגלים הפך תנועתו ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות״ (פירוש שמות כ יד, עמ׳ קלט). שבעה המשרתים (כוכבי לכת) הם: ״שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה״ (ראשית חכמה, שער א, עמ׳ 7). והתנועה השנית היא המערבית.10״מהלך שניהם [השמש והירח] בראיות גמורות הוא ממערב למזרח, הפך התנועה העליונה״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ ע). גם היא כוללת כל תנועות הגלגלים, כי סדני גלגלי המשרתים נמשלים אל סדני גלגל המזלות. והשמש לבדה שומרת קו המזלות, לא תטה ימין ושמאל.11״אין לשמש מרחב, ולא כן לכל המשרתים״ (הטעמים, נוסח ב, עמ׳ 17). והיא תקיף כל המזלות בשלוש מאות ושישים וחמשה ימים וחמש שעות וחלקי שעה, והיא שנת החמה. והיא השנה באמת, כי הימים ישובו פעם שנית כאשר היו בשנה הראשונה. על כן נקראת ״שנה״.
2
ג׳ובעבור נטות השמש לצפון ולדרום, התחלקה השנה לארבע תקופות, שהן ״קור וחום וקיץ וחרף״ (בראשית ח כב). כי ימי הזרע הם חצי השנה, בהיות השמש במזלות הדרומיים, וימי הקציר בהיותה בצפוניים.12לשון הפסוק ״עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו״, ופירש שם ראב״ע: ״זרע וקציר — חלק השנה לשנים, ואחר כך לארבעה. קור כנגד החום, וקיץ כנגד החורף. והם כנגד ארבע תקופות בשנה״. אולם חז״ל דרשו את הפסוק על שש תקופות: ״רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום״ (בבא מציעא קו ב). והחל מימי הקור. ותחלת זאת התקופה בהיות השמש בסוף נטותה לדרום, אז יחלו הימים להאריך ויחלו הלילות להתקצר, ואלה ימי התקופה קרים ולחים. ובהיות השמש בנקודת המחברת אז ישתוה היום והלילה בכל הארץ. וימי זאת התקופה חמים ולחים. ומתחלתה יחלו הימים להאריך, כי השמש נוטה לפאת צפון, וסוף התקופה בסוף נטותה לצפון. ומשם תחל התקופה האחרת. והשמש יורדת מפאת צפון, אז יחלו הימים להתקצר והלילות להאריך. ואלה הימים, שהם ימי הקיץ, חמים ויבשים. ובהיות השמש בנקודת המחברת השנית, אז ישתוה היום עם הלילה, ויחלו שיתקצרו הימים ויאריכו הלילות. וימי זאת התקופה קרים ויבשים.13״קור — רביעית השנה, ותחלתה בהיות השמש במזל גדי, כי מאז יחלו הימים להאריך. וחם — בזמן עלות השמש בפאת צפון. וחרף — הרביעית הנשארה, והחל מעלות השמש לדרום, בעבור כי לדרום בני הגלגל הגדול. והוא סוד״ (שיטה אחרת לבראשית ח כב, עמ׳ קפג). ובעבור היות תקופות הקיץ והחרף יבשות, אמר הכתוב ״בקיץ ובחרף יהיה״ (זכריה יד ח).14לשון הכתוב ״והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם, חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, בקיץ ובחרף יהיה״. רבי דוד קמחי (רד״ק) פירש על אתר: ״כתב החכם רבי אברהם אבן עזרא זכרונו לברכה כי זכר ׳קיץ וחורף׳ לפי שהם תקופות יבשות, כי ימי הקיץ הם חמים ויבשים, וימי החורף קרים, ובאלה הימים יחסרו הנהרות״. כי באלה הזמנים יחסרו הנהרות, חוץ מיאור מצרים, כי הוא יוצא ממעינות הרי הלבנה בפאת דרום.15״אמר אחד מגדולי דורו ׳פישון׳ הוא יאור מצרים. ולא זה הדרך. כי הנה גיחון גם פרת וחדקל הם נודעים, ושלשתם באים ממזרח למערב. ולא כן יאור מצרים, כי הוא יוצא ממעין שהוא בהר הנקרא ׳הר הלבנה׳. והוא לפאת נגב מהקו השוה, שהוא תחלת הישוב לפאת צפון. על כן יגברו מימי יאור מצרים בתמוז, ולא כן השלשה הנהרים הנזכרים. והנה מקום זה הנהר לא ידענוהו״ (שיטה אחרת לבראשית ב יא, עמ׳ קסז). ובפירושו הרגיל לבראשית ב יא כתב: ״יאור מצרים יוצא מהר הלבנה, רחוק מקו השוה בצד נגב. והראיה, גדולה בקיץ״.
3
ד׳והנה תקופות השנה תלויות בשמש.16רבי משה בן מימון (רמב״ם) סימן את ראש כל אחת מארבע תקופות השנה לפי המזל שהשמש תכנס בו: ״תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש בראש מזל טלה. ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן. ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים. ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי״ (משנה תורה, הלכות קידוש החודש. פרק ט הלכה ג). גם ככה תקופות היום.17ראה להלן ראש שער ג. והנה האמת כי אין כח במשרתים לשנות מעשיה, כי אם להוסיף או לגרוע בחום או בקור. כי מעשה השמש כמעשה כל,18״השמש לבדו יוליד הזמן, כי היום תלוי בשמש מעת זרחו עד בואו, והלילה הוא מעת בוא השמש עד זרחו, ייראו הכוכבים או הלבנה או לא ייראו. וכן זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף על פי נטות השמש לפאת צפון או דרום. אף על פי שיש לירח בנהרות ובצמחים הלחים ובמוח מעשים נראים, וכימה לקשר וכסיל לפתח, אין מעשה כולם כנגד מעשיו, כי אם חלק מחלקים רבים״ (פירוש קהלת א ג). וכן כתב בספר המאורות: ״הנה מעשה השמש כמעשה כל, כי הוא המוליד קיץ וחורף וקור וחום ויום ולילה. ובהיותה בבית גבהותה שהוא מזל טלה, והטעם במזל שתחל בו להיותה קרובה מהיישוב, אז יציצו כל העצים וישמחו כל החיים ויתרפאו כל החולים. ובהיותה בתחלת דרום, שהוא מזל מאזנים, יבלו העלים וידאגו כל החיים וירבו כל תחלואים. ועוד דבר מנוסה וידוע כי רובי החולים יקל חליים מחצי הלילה עד חצי היום, בעבור השמש בחצי הגלגל העולה. והפך זה בהיותה ביורד״ (עמ׳ 42-43). בפירושו לתהלים יט ה כתב: ״טעם להזכיר השמש כי הוא גדול מכל גוף, והתנועות העליונות כולם קשורות בו, והוא מוליד הזמן השוה והשונה, והיום והלילה, והמתכות והצמחים וכל החיים תלויים בשמש״. בעבור היותה הבריאה הגדולה.19״חכמי המדות מודים כי השמש היא הבריאה הגדולה״ (שיטה אחרת לבראשית א טז, עמ׳ קסב). ובפירושו לקהלת א ה כתב: ״בארו אנשי המדות והחשבון שכל הנבראים הנראים על עשרה חלקים, והשמש גדול מכולם ואין אחד כמוהו״. גם בעבור היותה קרובה אל הארץ.20״יש מחלוקת גדולה בין החכמים אם נוגה וכוכב־חמה למעלה מהשמש או למטה ממנה. והיה זה הספק בעבור שלא יוכל אדם לראותם בהיותם נחברים עם השמש. ועוד, בעבור היות גלגל המוצק שווה לכל אחד מהם. ולפי דעתי שדברי כולם אמת, כי פעם הם למטה ופעם הם למעלה. וזה צריך פירוש ארוך״ (הטעמים, נוסח ב, עמ׳ 9). ובספר המאורות כתב: ״כח שני המאורות גדול מכח הכוכבים בעבור היות השמש קרובה אל הארץ, כי .הוא בגלגל השני על דרך האמת, והיא גדולה מאוד״ (עמ׳ 42). גם היא מושלת ביום.21בשיטה אחרת לבראשית א טו (עמ׳ קסב) כתב: ״טעם ׳לממשלת היום׳ כי התבואה והדשאים תלוים בשמש, וככה הבדיל והנחושת, גם החיים גם הנולדים. ובלילה הלבנה מושלת. ואלה הדברים ידועים לחכמי הנסיון״.
4
ה׳ובעבור היות השנה בנויה מחדשים, והחדש תלוי בלבנה שהוא המאור הקטן, על כן חלקתי זאת האגרת לשלשה שערים: הראשון בראשית שנת התורה, השני בראשית חדש התורה, השלישי בראשית יום התורה.
5