צורת בית המקדש י״בThe Third Beit HaMikdash 12

א׳כּוֹתֶל מַעֲרָבִית שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה לֹא אִיתְפָּרֵשׁ כְּלָל בַּכָּתוּב, אַךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהִיא בִּדְמוּת הַמִּזְרָחִית בְּאוֹרֶךְ וּבְעוֹבִי.

ב׳וְיֵשׁ לָתֵת טַעַם שֶׁלֹּא נִזְכָּר בַּכָּתוּב לְפִי שֶׁלֹּא רָאָה שָׁם הַנָּבִיא שַׁעַר^אבפשטות כוונת רבינו לומר שודאי ישנה גם חומה מערבית לחצרות הבית העתיד. אלא שבכל מראה נבואת יחזקאל לא דבר על החומות אלא על השערים שבחומות ועל כן לא נזכר כלל חומה המערבית., וְלֹא זָכַר בְּכָל הַחֲצֵרוֹת כִּי אִם הַשְּׁעָרִים וְלֹא הַחוֹמוֹת. וְכֵן בְּבַיִת שֵׁנִי^בלשון זה לכאורה צריך ביאור שהרי בבית שני לא היה כותל מערבי לחצר החיצונה (עזרת נשים) שכותלו המערבי הוא כותל מזרחי של העזרה. לֹא קָחָשִׁיב הַתַּנָּא שׁוּם שַׁעַר לַמַּעֲרָב.

ג׳וּבַסֵּפֶר כַּפְתּוֹר וָפֶרַח הַמְּחֻבָּר עַל הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ, כָּתַב בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי שֶׁהָיָה שַׁעַר לַמַּעֲרָב^גדברי הכפתור ופרח צריכין ביאור למעיין שם, שהרי הוא מונה השבעה שערים שהיו בחיל, והשערים שנשנו במשנה הם לפי כל המפרשים בעזרה עצמה, וכן הקשה בהר המוריה פ”ה מהלכות בה”ב ה”ג., וְשֶׁנִּקְרָא פַּרְבָר. וְלֹא יָדַעְתִּי מְנָא לֵיהּ, דְּהָא תַּנָּא דִּידָן^דלהבין את דברי רבינו יש לסכם את מחלוקת התנאים כמה שערים היה לעזרה, הנה סתם משנה לגבי מקומות שהיו שומרים במקדש תנן (פ”א מ”א) חמשה ב”חמשה” שערי העזרה, ובמשנה (פ”א מ”ד) תנן “שבעה” שערים היו בעזרה וכו’, ורמו מתניתין אהדדו (תמיד כ”ז.) אביי מתרץ שהגם שהיו שבעה מ”מ שמירה לא צריך רק בחמשה, שהיה שומר אחד על שני שערים, ורבא מוקי לה כתנאי די”א ה’ שערים וי”א ח’ וי”א ז’, ודעת אבא יוסי בן חנן (פ”ב מ”ו) שהיו י”ג שערים לעזרה וחשיב ואזיל שם מה הן. (מידות פ"א מ"ד) דְּאָתָא כְּרַבָּנָן^הבמשנה בשקלים שם איתא שי”ג השחוויות כנגד י”ג שערים וע”ז אומר הירושלמי וז”ל: מתנית’ אבא יוסי וכו’ ברם כרבנן שבעה שערים היו בעזרה עכ”ל, ומשמע מרבינו דהכי קיי”ל כרבנן, (ועיין פיה”מ להרמב”ם מ”א שכתב “והוא דעת רבים”) ולפיכך הקשה על הכפו”פ דלרבנן לא היה שער במערב כלל. (ירושלמי שקלים פ"ו ה"ב) לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ. וְעוֹד שֶׁהֲרֵי רַזַ"ל פֵּרְשׁוּ הַכָּתוּב וְלַפַּרְבָר כְּמוֹ כְּלַפֵּי בַּר, כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁמְרוּ הַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא תָּמִיד (כז).

ד׳וְאֶפְשָׁר שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁמְרוּ הַלְוִיִּם מִבַּחוּץ הוּא חוּץ לְשַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה^ולהבהרת הענין: במצות שמירת המקדש שנו חז”ל בריש מדות שבג’ מקומות שומרים הכהנים ובכ”א מקומות שומרים הלוים והתנא הולך ומחשב כל מקומות השמירה, החלוקה היא שמירה בשערים ושמירה בפנות וישנם כאלו בהר הבית וכאלו בעזרה אלא שיש הבדל ביניהם ששומרי הר הבית עומדים מלפנים לחומת הר הבית משא”כ שומרי העזרה עומדים מחוץ לעזרה משום איסור ישיבה בעזרה., אִם כֵּן אַף בַּמַּעֲרָב בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁמְרוּ מִבַּחוּץ לַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת^זבמשנה (שם) שהכ”א מקומות הם, ה’ על שערי הר הבית, ה’ על שערי העזרה, ד’ על פנות הר הבית, ד’ על פנות העזרה, א’ בלשכת הקרבן, א’ בלשכת הפרוכת, וא’ “מאחורי בית הכפורת” ובוודאי שהוא מחוץ לחומת העזרה משום איסור ישיבה בעזרה., הָיָה גַּם כֵּן לְשָׁם שַׁעַר כְּמוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹם שְׁמִירָתָן לַחוּץ.

ה׳וְזֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָלֶכֶת לִפְנִים^חאין להקשות מאיסור כניסה לעזרת כהנים לפנים מי”א אמה שהרי הוא לצורך מצות השמירה וכו’, ועיין מ"ש רבינו בזה לקמן סימן ע"ד. בִּמְקוֹם שְׁמִירָתָן כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַשְּׁמִירָה^טרבינו מחדש כאן ענין מיוחד שאע”פ ששומרי העזרה עומדים בחוץ כנ”ל היינו שעיקר עמידתם הוא בחוץ כדי שאם ברצונם לישב יוכלו לישב, אבל מצוות השמירה עצמה צריך לשמור גם בפנים ועל כן מפעם לפעם צריכין להיכנס לפנים “כי כן דרך השמירה”.. וּמַה שֶּׁהָיוּ בַּחוּץ לֹא הָיָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁ[יִּהְיוּ] יְכוֹלִין לֵישֵׁב שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ כָּל הַלַּיְלָה (תמיד שם) לְפִי שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה כִּי אִם לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד (שם), אֲבָל רַשָּׁאִין לַהֲלוֹךְ לִפְנִים בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי הָעֲזָרָה נִנְעֲלוּ בְּכָל לַיְלָה, אֶפְשָׁר שֶׁפִּשְׁפְּשִׁין וּפְתָחִין קְטַנִּים הָיָה לָהֶם, אוֹ מַפְתְּחוֹת לְכָל שַׁעַר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּפִנּוֹת הָעֲזָרָה וְהַר הַבַּיִת שָׁמְרוּ גַּם כֵּן, וּבַפִּנּוֹת אֵין שַׁעַר, מִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ רוּחַ יֵשׁ לָהֶם שַׁעַר סָמוּךְ לָהֶן, וּלְפִיכָךְ סְבִירָא לֵיהּ דְּאַף בְּרוּחַ מַעֲרָבִית יֵשׁ שַׁעַר לְאוֹתָן שֶׁשָּׁמְרוּ כְּלַפֵּי בַּר. וְהַתַּנָּא לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ לְפִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, שֶׁמִּעוּט תַּשְׁמִישׁ הַר הַבַּיִת לְמַעֲרָבוֹ^יקצ”ע שהרי בהר הבית היה שער למערבו, שער קיפונוס מן המערב (פ”א מ”ג), ועיין באברבנאל (מ, ה) שהרגיש קצת בזה. כְּדִתְנַן לְעֵיל (שם מ"א). וְאַף אָנוּ נֹאמַר שֶׁיְּחֶזְקֵאל לֹא זְכָרוֹ גַּם כֵּן מִזֶּה הַטַּעַם.

ו׳וְהַאי טַעֲמָא אִכָּא לְמֵימַר נַמִּי לְהַךְ תַּנָּא (פ"ב מ"ו) דִּסְבִירָא לֵיהּ י"ג שְׁעָרִים הָווּ בָּעֲזָרָה, וְקָחָשִׁיב שְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב וְשֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דִּלְפִי שֶׁלֹּא שִׁמְשׁוּ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם. וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח דָּחַק עַצְמוֹ לִמְצוֹא שְׁנֵי שְׁעָרִים בַּמַּעֲרָב, כִּי לֹא מָצָא רַק הַפַּרְבָר, וְלוֹ יֵשׁ שֵׁם, וְאָמַר שֶׁהֵם שַׁעַר אוּלָם וְשַׁעַר הֵיכָל שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם מְיֻחָד.

ז׳וַאֲנִי תָּמֵהַּ מַה צָּרִיךְ לְזֶה הַדֹּחַק, דְּהָא הַךְ תַּנָּא פַּלִּיג^יאדברי רבינו כאן לכאורה צ”ב שהרי כתב לעיל שלפי תנא דידן שכן נפסק להלכה, וכ”פ הרמב”ם (פ”ה ה”ד) שהיו רק ז’ שערים וכאן שקיל וטרי גם לפי הדעות השונות. ועיין בדברי ר”ת (כתובות קו. ד”ה שבעה) שאין כאן מחלוקת במציאות אלא שתנא דידן לא חשיב השערים האחרים לטעם קטנותן. ועיין בליקוטי שיחות (חי”ח ע’ 212 ואילך) האריך לבאר כן גם בדברי הרמב”ם שלא נחלקו רק מה יש לו דין שער לגבי מצוות שמירה, ולא במציאות, אם היה שער. אַתַּנָּא דִּידָן דִּסְבִירָא לֵיהּ רַק שִׁבְעָה שְׁעָרִים בָּעֲזָרָה, וְכִי הֵיכָא דְּאִיהוּ קָחָשִׁיב שַׁעַר אֶחָד יָתֵר לַדָּרוֹם וְכֵן לַצָּפוֹן אַף עַל גַּב דִּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁבַע לֹא הָיוּ אֵלּוּ, הָכִי נַמִּי בַּמַּעֲרָב סְבִירָא לֵיהּ שֶׁהָיוּ עוֹד שְׁנֵי שְׁעָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם. וְלַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת הָיוּ, וְלֹא שַׁעַר אוּלָם וְהֵיכָל, שֶׁהוּא דֹחַק גָּדוֹל לַחְשׁוֹב שַׁעַר אוּלָם וְהֵיכָל עִם שֶׁהֵם מַעֲרָבִים לְשַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה.

ח׳וְלֹא תַּקְשֶׁה דְּאִם כֵּן הַוָּה לֵיהּ עִם הַפַּרְבָר י"ד, דִּלְטַעֲמָךְ לְרַבָּנָן הֲווּ ח' עִם הַפַּרְבָּר, אֶלָּא דְּפַרְבָר לְעוֹלָם אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. וְאַף לְשׁוֹן הָרַ"ר שְׁמַעְיָה בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (פ"ב מ"ו) כִּדְבָרַי, שֶׁכָּתַב וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב לַאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת. אָמְנָם הַמִּסְתַּבֵּר דְּכֵיוָן דְּלָא קָחָשִׁיב תַּנָּא דִּידָן שׁוּם שַׁעַר לַמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שַׁעַר כְּלָל^יבצ”ב וכי חוזר רבינו כאן ממה שיישב דברי הכפו”פ? ובחנוכת הבית לרמ”א (סכ”ח) אחר שהביא דברי הכפו”פ ותמיהת רבינו עליו כתב וז”ל: הרי שמצא קצת התנצלות על סברת בעל כפו”פ עכ”ל. אכן לפי מ”ש לעיל שאפשר להבין סברת רבינו שהמחלוקת אינה במציאות (עפ”י הלקו”ש) יובנו מאד דברי רבינו כפשוטן, וכן משמע מדברי רבינו בתוי”ט בשקלים (פ”ו מ”ג) עיי”ש. וע”ע שם שהביא דברי יוסיפון שלא היה שום פתח בכותל מערבי ושהיה סתום לגמרי וסיים וז”ל: ומכיון שבבנינא דיחזקאל לא היו שערים במערב, ובהרבה דברים בנו בבית שני מעין בנין של יחזקאל וכמ”ש הרמב”ם וכו’, היה קרוב לשמוע להיוסיפון, אלא שאין לנו לזוז מקבלת חכמי המשנה עכ”ל.. וְהַיְנוּ טַעֲמָא לְפִי שֶׁשָּׁם מִעוּט הַר הַבַּיִת (פ"ב מ"א), וְאֵין צוֹרֶךְ לִכְנִיסָה וִיצִיאָה לְשָׁם.

ט׳גַּם הָרִי"א כָּתַב (יחזקאל מ, ה) שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם שַׁעַר בַּמַעֲרָב^יגועיי”ש שהקשה מזה שהיה שער מערבי להר הבית ונדחק בזה., וְנָתַן שְׁנֵי טְעָמִים אַחֵרִים. הָאֶחָד לְפִי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלֵרָאוֹת שָׁם, וְזֶה אֵינוֹ בַּמַּעֲרָב. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁהַבָּא אֶל הָעֲזָרָה יִשְׁתַּחֲוֶה בְּהִכָּנְסוֹ נִכְחוֹ, וְאִם יָבֹא בַּמַּעֲרָב יִשְׁתַּחֲוֶה (בַּמִּזְרָח) [לְמִזְרָח] נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יַרְחִיקֵם מִתּוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם. ע"כ.

י׳וְאִם כֵּן גַּם לֶעָתִיד לֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל שׁוּם שַׁעַר בַּמַּעֲרָב, וּלְפִיכָךְ לֹא זָכַר חוֹמָה הַמַּעֲרָבִית, לְפִי שֶׁלֹּא זָכַר חוֹמָה כִּי [אֶלָּא] אִם הָיָה לָהּ שַׁעַר.

י״א"וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה" (יחזקאל מ, יז) אֶל תּוֹכָהּ. כִּי עֲדַיִן הָיָה מַקִּיף מִבַּחוּץ לִרְאוֹת בִּנְיְנֵי תָּאֵי הַשַּׁעַר שֶׁבַּחוּץ.

י״ב"וְהֵנָּה לְשָׁכוֹת וְרִצְפָּה", פֵּרוּשׁ: כְּזֻזְטְרָא^ידתיבה זאת מופיעה במקורות בכמה אופנים “כזוזטרא” “כסוסטרא” “גזוזטרא” וכן רבינו כותב לפעמים כך ולפעמים כך. שְׁהִיא כְּמִין עֲלִיָּה^טוברד”ק ובמצו”ד פירשו שהגזוזטרא עומדת על גבי עמודים. בּוֹלֶטֶת וְעָלֶיהָ בְּנוּיוֹת לְשָׁכוֹת.

י״גוְזוֹ הָרִצְפָּה הִקִּיפָה כָּל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, כַּמְּפֹרָשׁ בְּקַפִּיטָל מ"ב (ג) שֶׁהַלְּשָׁכוֹת שֶׁאֵצֶל הַתָּאִים שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּדְבָרֵינוּ סִימָן ע"א הָיוּ כְּנֶגֶד הָרִצְפָּה. וְהֵן הֵנָּה הָיוּ בְּמַעֲרָבִית צְפוֹנִית וּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְהַתְחָלַת הָרִצְפָּה הִזְכִּירוֹ הַנָּבִיא ע"ה בַּשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי, הָא קַמָּן דְּעַל כָּל פָּנִים לְשָׁלֹשׁ רוּחוֹת הִקִּיפָה הָרִצְפָּה. וְכֵן נַמִּי לָשׁוֹן "סָבִיב סָבִיב" (יחזקאל מ, יז). וְכֵן דִּבְרֵי הַרַ"ר שְמַעְיָה ז"ל שֶׁנַּעְתִּיק בְּסָמוּךְ. וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁאַף בַּמַּעֲרָב הָיְתָה מַקֶּפֶת.

י״דוְהַכְּסֻסְטְרָא הַזֹּאת בְּנוּיָה בְּגֹבַהּ הַחוֹמָה, עַד שֶׁתַּחְתִּיתָהּ מְכֻוָּן לְעֻמַּת גּוֹבַהּ הַשְּׁעָרִים, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים חֲמִשִּׁים אַמָּה כַּמְפוֹרָשׁ לְעֵיל סִימָן ג'. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה שַׁעַר, הָיָה הַשַּׁעַר מַפְסִיק אֶת הַכְּסֻסְטְרָא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ, יח) וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים לֹא מֵעַל הַשְּׁעָרִים. וְעוֹד הָיְתָה הַכְּסֻסְטְרָא הַזֹּאת נִפְסֶקֶת כְּנֶגֶד הַחֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת שֶׁאַזְכִּירֵם בְּסָמוּךְ (סימן י"ג-ט"ז) בְּאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ.

ט״ווְהַלְּשָׁכוֹת שֶׁעָלֶיהָ הֵם שְׁלֹשִׁים, כְּדִכְתִיב (יחזקאל מ, יז) "שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת אֶל הָרִצְפָה". וּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיְתָה רִצְפָה זוֹ עִם הַלְּשָׁכוֹת שֶׁעָלֶיהָ, וְאֶפְשָׁר שֶׁמֵּעֵין אוֹתָהּ (בְּנָאוּ) [בָּנוּ] בְּבַיִת שְׁנֵי הַגְּזֻזְטְרָא דִּתְנַן בְּמִדּוֹת (פ"ב מ"ה). שֶׁהָעֲזָרָה הָיְתָה חֲלָקָה בָּרִאשׁוֹנָה וְהִקִּיפוּהָ כְּזֻזְטְרָא, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְּמַעְלָה וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין.

ט״זוְכָתַב ה"ר יִצְחָק אַבַּרְבַּנְאֵל זלה"ה (יחזקאל מ, ה), הָעֲזָרָה הַחִיצוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי הָיָה עֶזְרַת נָשִׁים וְשֶׁבָּנוּ אוֹתָהּ גְּזֻזְטְרָא כוּ'. וְרָאִיתִי אֲנִי בְּפֵרוּשֵׁי חַכְמֵי הַנּוֹצְרִים, שֶׁהָיְתָה הָעֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה מְיוּחֶדֶת לַגּוֹיִם הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל בֵּית ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בִּתְפִלָּתוֹ (מל"א ח, מא) "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי" וְגוֹ'. וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶם לְדַעְתֵּנוּ, כִּי הִנֵּה לֶעָתִיד לָבֹא יִיעֲדוּ הַנְּבִיאִים שֶׁיֵּלְכוּ עַמִּים רַבִּים אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב לְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ (ישעיה ב, ג, מיכה ד, א). וְלָכֵן הָיָה רָאוּי שֶׁיְּיוּחָד אֲלֵיהֶם מָקוֹם מְיוּחָד^טזבאברבנאל הנדפס וז”ל: מקום היותר חיצוני והיותר מרוחק וכו’. אולם רבינו כתב והדפיס כמ”ש בפנים, וכן נראה יותר מתאים שהרי עז”נ אינה המקום “היותר” חיצוני שהרי יש החיל והסורג וכו’. חִיצוֹנִי וְיוֹתֵר מְרוּחָק מֵהַקּוֹדֶשׁ. וְאוּלַי שֶׁעַל אוֹתָהּ עֲזָרָה תִּהְיֶה עֲלִיָּה מֻקֶּפֶת גְּזֻזְטְרָא לַנָּשִׁים כְּדִבְרֵיהֶם ז"ל (פ"ב מ"ה), וְתִהְיֶנָּה רוֹאוֹת מִלְּמַעְלָה, וְהַגּוֹיִם בָּעֲזָרָה מִלְּמַטָּה וְכוּ', עכ"ל.

י״זהִנֵּה שָׁכַח הָרַב ז"ל וְלֹא זָכַר מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ בְּפ"ק דְּכֵלִים (מ"ח): הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ^יזלהבנת הענין: במשנת כלים שם מפרטת המשנה עשר מעלות ובהמשך המשנה יוצא כך: א) מעלת ירושלים ב) הר הבית ג) החיל ד) עזרת נשים ה) העזרה (עזרת ישראל), לכל שלב יש מעלה יתירה לקודמו. ועיקר המעלה הוא בענין שילוח מחנות, שיש חיוב לשלח הטמאים מחוץ למחנה. ומעלות אלו הם כמו שלש מחנות שבמדבר: א) מחנה ישראל משלחים רק מצורע וזהו קדושת ירושלים (לפנים מן החומה). ב) מחנה לויה אסור כניסת (שילוח) זבין וזבות נדה ויולדות ומקבילו לפנים מחומת הר הבית. ג) מחנה שכינה והיינו חצר אוהל מועד ומקבילו העזרה, ששם אסור טמא מת להיכנס. אלא שהנביאים והחכמים ז”ל תיקנו עוד שתי מעלות בתוך מחנה לוי’: א) אין טמא מת ונכרי נכנס בשטח החיל שהוא בעיקרו חלק מהר הבית. ב) אין טבול יום נכנס בעזרת נשים שבעצם הוא גם מעיקרו ממחנה לויה שהרי הוא עזרה חיצונית לעזרה (החצר החדשה) כמ”ש בזבחים (לב:). שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵאֵי מֵת נִכְנָסִין לְשָׁם. הָא קַמָּן דְּאַף לֹא בְּכָל הַר הַבַּיִת הָיוּ רַשָּׁאִין הַגּוֹיִם לִכְנוֹס. שֶׁהַחֵיל הוּא לִפְנִים מִן הַסּוֹרֵג וְלִפְנֵי עֶזְרַת נָשִׁים^יחלדעת רש”י ורע”ב וסייעתם, חילקו את שטח הר הבית לשנים. דהיינו: מחומת הר הבית עד הסורג ומן הסורג עד לעזרה (במזרח עז”נ). עד הסורג מותר לטמא מת ונכרי להכנס ומן הסורג ולפנים אסור. - אִם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (יומא טז. ד"ה לפנים) וְהָרע"ב (פ"ב מ"ג) ז"ל שֶׁפֵּרְשׁוּ, שֶׁהַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת דִּתְנַן (פ"ב מ"ג) הַיְנוּ, מְקוֹם רֹחַב עֶשֶׂר לִפְנֵי עֶזְרַת נָשִׁים^יטלדעתם החיל הוא שם השטח של עשר אמות בין הסורג לעזרת נשים. - וְאִם לְהָרַמְבַּ"ם (בה"ב פ"ה ה"ג) שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהוּא חוֹמַת עֶזְרַת נָשִׁים^כדברי רבינו כאן בביאור שיטת הרמב”ם הם מחודשים מאד. למעיין בפיה”מ להרמב”ם במדות (פ”א מ”ד, ובפ”ב מ”א ב), מבואר שם שיטתו שהחיל הוא חומה קטנה לפנים מחומת הר הבית גבוה עשר אמות והשטח בינו לעז”נ נקרא על שמו. ורבינו בתוי”ט (שם פ”ב מ”ג) גם כן מפרש כן בהרמב”ם. וגם איך נפרש המעלה הנוספת (משנה כלים שם) שלא יכנס טבול יום בעזרת נשים אם נאמר שהחיל הוא באותו שטח של עז”נ, וצ”ע. וְגָבְהָהּ עֶשֶׂר. וְשֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר בַּקִּינוֹת (איכה ב, ח) "וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה". חֵל, הִיא חוֹמַת עֶזְרַת נָשִׁים הַקְּטַנָּה, וְחוֹמָה הִיא לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל^כאהלשון כאן צריך ביאור. ולכאורה נראה כוונתו בשיטת הרמב”ם דחומה קטנה המסייעת לחומה גדולה (שורא ובר שורא). שהחיל הוא חומת עז”נ שהיא חומה קטנה, והיא עצמה חומה קטנה לחומת עזרת ישראל שהיא חומה גדולה. שֶׁאוֹתָהּ חוֹמָה גְּדוֹלָה. לְכֻלֵּי עָלְמָא^כבשהרי משנה מפורשת (כלים שם) שאסור לגויים ליכנס בחיל ואיך שיהיה הפירוש בחיל א) השטח מן הסורג ולפנים ב) השטח מן החומה קטנה שנקרא חיל (רמב”ם פיה”מ) ג) חומת עזרת נשים. עכ”פ דברי הנוצרים שהיה מקום לנוצרים בתוך עזרת נשים לא יתכנו. הַחֵיל הוּא קוֹדֶם עֶזְרַת נָשִׁים וְהַגּוֹיִם אֲסוּרִים לִכְנוֹס לְשָׁם.

י״חאָמְנָם לְהַסְכִּים לְדִבְרֵיהֶם עִם מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה (מל"א ח, מא) "וְגַם אֶל הַנָכְרִי [וְגוֹ'] וּבָא וְגוֹ' ", נֹאמַר שֶׁהַמָּקוֹם הַמְיוּחָד לָהֶם הוּא בְּהַר הַבַּיִת וְעַד הַסּוֹרֵג בִּלְבַד.

י״טוּלְדַעְתִּי^כגנראה שרבינו חידש דבר זה מדעתו הרחבה, וכן משמע ממה שצטט את דבריו אלו בתוי”ט (שם) ולא הביא מקור קדום מדברי רבותינו ז”ל (הובא בהערה הבאה). אכן מצאנו שהקדימו לרבינו בתשובות הרמ”ע מפאנו סימן צח, וכפי הנראה לא ראה רבינו את דבריו. זֶהוּ שִׁמּוּשׁ הַסּוֹרֵג^כדבפירוש הרא”ש על מדות (שם) וכן הביא בשמו הכ”מ על הרמב”ם (שם) כתב וז”ל: ואין טעם לצורך הסורג כי אין תוספת מעלת הקדושה מן הסורג ולפנים כו’ ומצאתי כתוב שלהיתר טלטול בשבת נעשה וכו’. ורבינו בתוי”ט (שם) הביאו והקשה על זה כמה קושיות ומסיק שם וז”ל: אבל מה שנ”ל בזה הענין של הסורג הוא מש”כ כבר בס”ד בספר צורת הבית וכו’ ומעתיק מש”כ כאן שטעם הסורג להבדיל בין ישראל לעמים וכו’., לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ הַמְקֻדָּשׁ לַגּוֹיִם^כהכאן המקום לציין מקור מעניין שהוא סמך לדברי רבינו מדברי יוסף בן מתתיהו (יוסיפון) בספרו מלחמת היהודים (ה, ה ב ושם ו, ב ד) שעל הסורג הוצבו לוחות שהיה כתוב עליו בשפות שונות איסור כניסה מכאן ואילך לזר, והנכנס יהרג. בשנת תרל”ב נמצאה אבן כזו בחפירות ארכאולוגיות והיא נמצאת במוזיאון באיסטנבול, וכן נמצא חלק מאבן כזאת במוזיאון רוקפלר בירושלים, שמצאוהו בתרצ”ה במהלך סלילת כביש. וְלִטְמֵאֵי מֵת, אֶל^כואולם לדעת הרמב”ם (שם) שקדושת החיל מתחיל לאחר החומה שגבהו עשר אמות הנקרא חיל, א”א ללמוד כדברי רבינו. וא”כ צ”ל מהו תפקידו של הסורג, ורבינו בתוי”ט כתב שטעם הרא”ש להתיר הטלטול הוא לדברי הרמב”ם. עיי”ש. הַר הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ מְקֻדָּשׁ לְכָךְ, וּלְפִיכָךְ פָּרְצוּ בוֹ מַלְכֵי יָוָן^כזברשימות לאדמו”ר מליובאוויטש חוברת קכו (במהדורת תשע”ב כרך ב עמוד 524 ואילך) הקשה, שהרי איסור כניסת נכרים לחיל הוא מגזירות י”ח דבר, שהיה מאוחר בזמן הרבה ממלכי יוון, עיי”ש באריכות. כֵּיוָן שֶׁהוּא לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם. וּכְשֶׁזָּכוּ וְגָדְרוּ תִּקְּנוּ עַל כָּל פִּרְצָה הִשְׁתַּחֲוָיָה (פ"ב מ"ג), לְהוֹדוֹת לַה' כִּי טוֹב. וְזֶהוּ הָעֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתְבוּ חַכְמֵי הַנּוֹצְרִים, וְקָרְאוּ לְהַר הַבַּיִת גַּם כֵּן עֲזָרָה, בְּמֻשְׁאָל^כחלהעיר מדברי יוסיפון הנ”ל שקרא שטח הר הבית שמחוץ לסורג “עזרה”. מִלְּשׁוֹן עֲזָרָה, וְלֹא שֶׁכִּוְּנוּ לְמַה שֶּׁנִּקְרָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עֲזָרָה.

כ׳וְלוֹמַר דְּדִבְרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיָּדָם תַּקִּיפָה, אֵינוֹ נִרְאֶה, חֲדָא דְּמַשְׁמָע שֶׁהָיָה מְיוּחָד לָהֶם בְּיִחוּד מִדַּעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְזִקְנֵיהֶם, וְתוּ שֶׁאִם יָדָם תַּקִיפָה מִי יַעֲצוֹר בָּהֶם, וּמִי יַצִּיב גְּבוּלוֹת עַמִּים לָשׂוּם לָהֶם יָד וּמְקוֹם גְּבוּל וְחֹק בַּל יַעֲבֹרוּ כְּשֶׁיָּדָם תַּקִּיפָה. וְאַף הָרַב הָרי"א ז"ל לֹא לְכָךְ נִתְכַּוֵּן, אֶלָּא שֶׁעַל הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה לָהֶם מְיוּחָד^כטעפי”ד רבינו כאן יש ליתן טעם על מה שהתירו לגויים ליכנס לשטח הר הבית בכלל. הרי גזרו חז”ל על הגויים שיטמאו כזבים, וזבים אסורים ליכנס להר הבית כלל, וכמו שהקשו הר”ש והרא”ש במשנת כלים (שם), וכתבו שלענין שילוח מחנות לא גזרו. וע”פ דברי רבינו (ועיין בשו”ת רמ”ע מפאנו הנ”ל כמעט מפורש כן) יצא לנו טעם נכון למה לא גזרו חז”ל גם לענין שילוח מחנות שיהיו כזבין. שהרי אם נגזור עליהן לא יכלו ליכנס כלל לחצרות ה’ ולא יתקיימו דברי מלכנו שלמה וגם אל הנכרי וגו’. מֵעוֹלָם, עָלָיו דִּבְּרוּ חַכְמֵיהֶם. עַל כֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא הַנָּכוֹן.

Today's Learning

צורת בית המקדש י״בThe Third Beit HaMikdash 12