צורת בית המקדש ד׳The Third Beit HaMikdash 4

א׳"וְתָאֵי הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַקָּדִים" מִבַּחוּץ סְמוּכִין לְכֹתֶל הָעֲזָרָה, "שְׁלֹשָׁה מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה מִדָּה אַחַת לִשְׁלָשְׁתָּם" (מ, י). וּמְשׁוּכִין הָיוּ מֵחֲלַל רֹחַב הַפֶּתַח, שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה מִכָּאן וּשְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה מִכָּאן. וְזֶה שֶׁכָּתוּב "וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת אַמָּה אֶחָת וְגוֹ'" (מ, יב), הוּא מִלְּבַד אַמָּה וּמֶחֱצָה שֶׁהָאוּלָם מָשׁוּךְ מֵחֲלַל הַשַּׁעַר כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּסִּימָן הַסָּמוּךְ. וְאוֹתָן אַמָּה וּמֶחֱצָה הָיוּ גַּם כֵּן גְּבוּל לִפְנֵי הַתָּא, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מָקוֹם פָּנוּי. וְיָתֵר עַל אוֹתָן אַמָּה וּמֶחֱצָה, אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן, וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּא אַמָּה. הֲרֵי שֶׁהָיוּ [הַתָּאִים] מְשׁוּכִין מֵחֲלַל הַשַּׁעַר שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה.

ב׳וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב, וּבֵין הַתָּאִים" פֵּרוּשׁ, ח' הַכְּתָלִים הַמַּפְסִיקִים בֵּין הַתָּאִים "חָמֵשׁ אַמּוֹת" (יחזקאל מ, ז), נִמְצָא הֶחָלָל שֶׁבֵּין גַּג הַתָּא מִצַּד^אהיינו מצד צפון לשער לצד דרום השער . זֶה לְגַג תָּא שֶׁמִּצַּד זֶה הוּא כ"ה אַמּוֹת. וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹנוֹ: עֹבִי כֹּתֶל תָּא שֶׁמִּפֹּה חָמֵשׁ, וְכֵן עֹבִי כֹּתֶל הַתָּא שֶׁמִּפֹּה הֲרֵי עֶשֶׂר, וְנַחְשֹׁב הַכְּתָלִים בִּכְלַל מַה שֶּׁבֵּין הַגַּגּוֹת, לְפִי שֶׁהַגַּג אֵינוֹ עַל הַכֹּתֶל כִּי אִם עַל הֶחָלָל הַנִּקְרָא תָּא. וּשְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה הַגְּבוּל מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי ט"ו, וַחֲלַל הַשַּׁעַר עֶשֶׂר, נִמְצָא בֵּין הַכֹּל כ"ה בֵּין גַּג תָּא לְגַג תָּא שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב (יחזקאל מ, יג) "וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת", כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל.

ג׳וְכָתַב הָרִי"א (שם) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וְהָרַדַ"ק הִקְשָׁה לָמָּה אָמַר "וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר", שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר וַיָּמָד מִגַּג הַתָּא הָאֶחָד לְגַג הַתָּא הָאַחֵר שֶׁכְּנֶגְדוֹ מִבְּלִי שֶׁיִּזְכֹּר הַשַּׁעַר. וְלִי נִרְאֶה שֶׁאֵין בָּזֶה קֻשְׁיָא, כִּי בִּהְיוֹתוֹ מוֹדֵד מִגַּג הַתָּא לְגַג הַתָּא שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, הָיָה מוֹדֵד הַשַּׁעַר שֶׁבֵּינֵיהֶם, עכ"ל.

ד׳וְסִיֵּם הַכָּתוּב "פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח" (מ, יג), לוֹמַר שֶׁאֶל הֶחָלָל הַזֶּה הָיוּ הַתָּאִים הַסְּמוּכִים פְּתוּחִים לְשָׁם זֶה נֶגֶד זֶה, וּמֵאֶחָד הוֹלֵךְ אֶל שֶׁבְּצִדּוֹ, וּמִשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי. וְלָהֶם לֹא הָיוּ פְּתָחִים אֶל הַחוּץ.

ה׳וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת^באטומות – פרש”י ורד”ק שקופים אטומים דהיינו רחבים בחוץ וצרים בפנים וכמו שכתוב בבנין שעשה שלמה (מל”א ו, ד). אֶל הַתָּאִים", (יחזקאל מ, טז) וְאֶל כִּתְפוֹת^גהמשך הפסוק שם וחלונות וגו’ ואל אליהמה לפנימה לשער וגו’ ופירש”י ואל אליהמה היינו כתפות פתחיהם של התאים. והכוונה בזה עפ”י המתבאר לקמן סימן ז בפירוש מילת “איל” שהוא כמו שני מזוזות הפתח משני צידיו. וכ”כ אל אליהמה היינו איליו של פתח התא לכיון החלל שמול השער, ואל כתפות אלו יעשו חלונות. פִּתְחֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַתָּאִים הַפְּתוּחִים אֶל הֶחָלָל, "וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה" (שם) אֶל הַחוֹמָה לְצַד הָעֲזָרָה בִּפְנִים.

ו׳*כָּתַב רַשִׁ"י בַּפָּסוּק "וְחַלּוֹנוֹת אֶל הַתָּאִים", שֶׁלֹּא הָיוּ [תָאִים] בְּנוּיִים עַל גַּבֵּיהֶם. וְהָרַשְׁבָּ"ם כָּתַב בְּרֵישׁ פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת (ב"ב סא) וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְגוֹ' הַיְנוּ שֵׁשׁ אַמּוֹת וְכוּ' וְאַיָּצִיעַ הַתִּיכוֹנָה קָאִי דְּהַוְיָא שֵׁשׁ אַמּוֹת, ע"כ. דַּעְתּוֹ כִּי הָיוּ אֵלּוּ הַתָּאִים דֻּגְמַת הַצְּלָעוֹת שֶׁסְּבִיב הַהֵיכָל, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם עוֹד צְלָעוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ סִימָן ס"ד וְכוּ'. וְכֵן הָיוּ אֵלּוּ תָּאֵי הַשַּׁעַר דֻּגְמָתָן, אַחֲרֵי שֶׁהוּא צֶלַע הוּא תָּא כַּנִּזְכַּר שָׁם בַּגְּמָרָא, וּמִסְּבָרָא דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.

ז׳אֲבָל פְּשַׁט הַכְּתוּבִים אֵינָם מוֹכִיחִין כֵּן, דְּאִלּוּ הָיוּ בְּכָאן עוֹד תָּאִים עֲלֵיהֶם, הָיָה הַנָּבִיא חוֹשֵׁב אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הַצְּלָעוֹת תַּחְתִּיִּים שְׁנִיִּים וּשְׁלִשִׁים כֻּלָּם בְּיַחַד. וּבְכָאן לֹא אָמַר כִּי אִם (יחזקאל מ, י) "וְתָאֵי הַשַּׁעַר [וְגוֹ'] שְׁלֹשָׁה מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה". וְאָמַר לְמַעְלָה (שם ז) "וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת", וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר הַחוֹמָה שֶׁבֵּין תָּא לַשֵּׁנִי, וּמִשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ תָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה, אִם כֵּן מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹשָׁה מִפֹּה וְגוֹ', הָרָצוֹן בּוֹ שְׁלֹשָׁה זֶה אֵצֶל זֶה. וְלֹא זָכַר תָּאִים עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְקַמָּן גַּבֵּי הַצְּלָעוֹת. שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁלֹּא הָיוּ לָאֵלּוּ תָּאִים עַל גַּבֵּיהֶם, וְהַיְנוּ כְּדַעַת רַשִׁ"י ז"ל. (מהדורא בתרא).

ח׳וְכָל אֵלּוּ הַתָּאִים שֶׁבְּשַׁעֲרֵי הָעֲזָרוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לְפֵרוּשׁ הָרַדַ"ק (יחזקאל מ, ז) שֶׁגַּם בְּחוֹמַת הַר הַבַּיִת הָיוּ תָּאִים, לֹא נִזְכָּר מֵהֶם שׁוּם דָּבָר^דהכוונה לתאים בחומת עזרת נשים, או לשיטת הרד”ק בחומת הר הבית כנ”ל. והתאים הנזכרים במסכת מדות (פ”ד) הם רק בכתלי ההיכל. בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי.