צורת בית המקדש ס״דThe Third Beit HaMikdash 64

א׳סימנים סד–סט

ב׳"וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים" (יחזקאל מא, ו). הַשְּׁלֹשָׁה כְּבָר הוֹדַעֲנוּם לְפָנֶיךָ (בסימן ס"ב), וְאֶל הַשְּׁלֹשִׁים נָבֹא אֶל בֵּאוּרָם מִדִּכְתִיב (יחזקאל מא, ז) "וְרָחֲבָה וְנָסְבָה וְגוֹ' וּמִן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה אֶל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה", שֶׁהַמּוּבָן מִזֶּה הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ אֵלּוּ הַצְּלָעוֹת תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים.

ג׳וּתְנַן^אא ^בלהבנת נושא זה, יש להקדים מה שמפורש במשנה (פ”ד מ”ז) שרוחב מבנה ההיכל כולל את חלל ההיכל עצמו, שהיה רק עשרים אמה, ומן הצפון והדורום נוספו כתלים וחדרים (תאים) בעוד עשרים וחמש אמות לכל צד. וז”ל המשנה: מן הצפון לדרום שבעים אמה: כותל המסבה חמש והמסבה שלש, כותל התא חמש והתא שש, כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה, כותל ההיכל שש והתא שש, וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש אמות. ע”כ. וקודם לזה באותו פרק (מ”ג) כתוב וז”ל: ושלשים ושמונה תאים היו שם חמשה עשר בצפון, חמשה עשר בדרום ושמונה במערב. שבצפון ושבדרום חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהם, ושבמערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהם עכ”ל. בצורת תכנית זו של הכתלים והתאים, ישנן שתי דעות כלליות שנחלקו בזה: הרמב”ם וסיעתו, ולעומתם, רש”י וסיעתו. לדעת הרמב”ם וסיעתו הכתלים לא היו מלאים והיה להם חלל בתוך עביין. נמצא שלרוחב המבנה מן הצפון אל הדרום יש חמשה חללים שהם א) כותל ההיכל ב) התא ג) כותל התא ד) בית הורדת המים (בדרום) והמסבה (בצפון) ה) הכותל החיצון. אורך חללים אלו היה כאורך כל המבנה מהמזרח למערב. נמצא שמה שאמרה המשנה ל”ח תאים - אלו חמשה חללים כפול שלש, שכן היו שלש קומות מהצפון לדרום. ובמערב ג”כ היו שלשה תאים (חללים) מן המזרח למערב, וארכם מן הצפון לדרום כרוחב המבנה. ובקומה השלישית היה רק שני תאים (חללים). דעת רש”י וסיעתו היא שדברי המשנה (מ”ג) מתייחסים רק למה שנקרא לקמן במשנה תא. אלא שהתאים הנ”ל היו לכל אורך המבנה מהמזרח למערב - חמשה תאים בני י”א אמה, אורך כל תא כפול שלש קומות. וכן במערב לרוחב המבנה היו שלש על שלוש (מהצפון לדרום) ושנים על גביהן. רבינו כאן האריך לבאר הענין בתחילה עפ”י פירוש הרמב”ם וסיעתו, ובהמשך מבאר עפ”י דעת רש”י. ומדבריו לקמן משמע שאינו מכריע בזה. וכן כתב רבינו ג”כ לאחר זמן בתוי”ט (פ”ד) וציין לדבריו כאן. נָמֵי בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (פ"ד מ"ג) וְל"ח תָּאִים הָיוּ שָׁם: ט"ו בַּצָּפוֹן, ט"ו בַּדָּרוֹם, ח' בַּמַּעֲרָב. שֶׁבַּצָּפוֹן וְשֶׁבַּדָּרוֹם, ה' עַל גַּבֵּי ה' וַחֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶן, וְשֶׁבַּמַּעֲרָב ג' עַל גַּבֵּי ג' וּשְׁנַיִם עַל גַּבֵּיהֶן.

ד׳וּפֵרֵשׁ הרע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, לְקַמָּן בְּפִרְקִין (מ"ז): כִּי חָשִׁיב מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם ע' אַמָּה, קַתָּנֵי כֹּתֶל הַמְּסִבָּה חָמֵשׁ וְהַמְּסִבָּה שָׁלֹשׁ, כֹּתֶל הַתָּא חָמֵשׁ וְהַתָּא שֵׁשׁ וְכֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וּכְנֶגְדָּן קָחָשִׁיב בַּדָּרוֹם. וְלָאו לְמֵימְרָא דְּעֹבִי כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וְעֹבִי כֹּתֶל הַתָּא וְכֹתֶל הַהֵיכָל שֶׁלְּצַד צָפוֹן הָיוּ כָּךְ, אֶלָּא עֹבִי כֹּתֶל הַהֵיכָל עִם הֶחָלָל שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל הַשֵּׁנִי הוּא מוֹנֶה, וּבֶחָמֵשׁ שֶׁל כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וְג' שֶׁל מְסִבָּה וְה' שֶׁל כֹּתֶל תָּא וְשֵׁשׁ שֶׁל תָּא וְשֵׁשׁ שֶׁל כֹּתֶל הֵיכָל, בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַה' הָיְתָה לִשְׁכָּה, דְּהַיְנוּ תָּא. הֲרֵי ה' תָּאִים לַצָּפוֹן וּכְנֶגְדָּן בַּדָּרוֹם. וְעַל אֵלּוּ עוֹד ה' הֲרֵי ט"ו לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם, וְכֵן בַּמַּעֲרָב קָחָשִׁיב לְקַמָּן בְּפִרְקִין (שם): כֹּתֶל הַהֵיכָל ו' וְהַתָּא ו' וְכֹתֶל הַתָּא ה', וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיְתָה לִשְׁכָּה, שֶׁלֹּא הָיָה כֹּתֶל עָב שֵׁשׁ, אֶלָּא הַכֹּתֶל עִם הַתָּא שֶׁבּוֹ שֵׁשׁ, וְהַתָּא הָאֶחָד שֶׁחוּצָה לוֹ הָיָה שֵׁשׁ. וְכֹתֶל הַתָּא הָאַחֵר שֶׁחוּץ לָהֶם עִם הַתָּא שֶׁבּוֹ, הָיָה ה', הֲרֵי ג' לְשָׁכוֹת. וְג' לְשָׁכוֹת אֲחֵרוֹת בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה, וּשְׁתַּיִם עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי ח' תָּאִים לַמַּעֲרָב, עכ"ל.

ה׳וְכֵן כָּתַב הָרַמְבָּ"ם (בפירוש המשניות למדות שם), וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: וְאַל יַטְעֲךָ שֶׁקָּרָא אוֹתָם כֹּתֶל מְסִבָּה, וּמְסִבָּה, וְכֹתֶל תָּא, וְהַתָּא, וְכֹתֶל הֵיכָל, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּקְרָאָם כֻּלָּם תָּאִים. לְפִי שֶׁהַהַרְחָקָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין ב' הַכְּתָלִים הוּא הַתָּא, וְכֻלָּם תָּאִים, אֲבָל כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וְכֹתֶל הַתָּא וְכֹתֶל הַהֵיכָל לֹא הָיָה כֹּתֶל סָתוּם אֶלָּא שְׁנֵי כְּתָלִים וּבֵינֵיהֶם הַרְחָקָה. וְלִקְצָת הַתָּאִים הָיוּ שֵׁמוֹת כְּגוֹן שֶׁקָּרָא הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה מֵהֶם מְסִבָּה וּבֵית הוֹרָדַת הַמַּיִם וְזוּלָתָם, ע"כ.

ו׳וְכֵן בְּבַיִת זֶה יִהְיוּ הַה' הַתַּחְתּוֹנִים חָמֵשׁ הַרְחָקוֹת כַּנִּזְכָּר, וְחָמֵשׁ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ, וְחָמֵשׁ עַל גַּבֵּיהֶן לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם. וְאוּלַי יִהְיֶה לָהֶם גַּם כֵּן שֵׁם לְוַי עִם שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּפָּסוּק.

ז׳וְלָרַדַ"ק וְהָרי"א (יחזקאל מא, ז) נִזְכֶּרֶת הַמְּסִבָּה בְּפֵרוּשׁ בַּכָּתוּב, שֶׁפֵּרְשׁוּ "וְנָסְבָה" שֶׁהוּא הַמְּסִבָּה, לֹא סֻלַּם הָעֲלִיָּה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וְהַתַּרְגּוּם, שֶׁנְּפָרֵשׁ לְקַמָּן.

ח׳וְאַף שֶׁמַּשְׁוִים אֲנַחְנוּ סֵדֶר הַצְּלָעוֹת שֶׁבַּכָּתוּב כְּסֵדֶר הַתָּאִים שֶׁבַּמִּשְׁנָה, עִם כָּל זֶה בְּמִנְיַן, רֹחַב כָּל אֶחָד אֵינָם שָׁוִים לְדַעְתֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּפֵרוּשֵׁנוּ לְפָסוּק פְּאַת רֹחַב דֶּרֶךְ הַיָּם.

ט׳וְכֵן בְּעִנְיַן הַתָּאִים שֶׁבְּמַעֲרַב בֵּית הֶעָתִיד, כְּבָר כָּתַבְנוּ בַּסִּימָנִין הַקּוֹדְמִים (סימן ס"ב) שֶׁהָיוּ רַק שְׁלֹשָׁה. וְשֶׁהָיוּ בְּנוּיִם זֶה עַל זֶה בְּאֶמְצַע מַה שֶּׁבֵּין כֹּתֶל הַקֹּדֶשׁ קָדָשִׁים לַכֹּתֶל שֱׁאֶל הַחוּץ, שֶׁאוֹתוֹ הֶחָלָל שֶׁבֵּינָם הוּא צֵלָע הַנִּזְכָּר בַּכָּתוּב.

י׳וְלֹא רָאִינוּ לְסַדְּרָם זֶה אֵצֶל זֶה, וְשֶׁשְּׁנַיִם מֵהֶם בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל, וְשֶׁלֹּא הָיְתָה עָבָה כָּל כָּךְ - כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ גַּם כֵּן בְּזֶה הַבַּיִת בַּצָּפוֹן וְדָרוֹם לְפִי שֶׁיּוֹנָתָן תִּרְגֵּם (יחזקאל מא, ו) חֲדָא עֶסְרֵי בַּסִּידְרָא. וּכְשֶׁהָיוּ בְּנוּיִין זֶה עַל זֶה בַּמַּעֲרָב, הִנֵּה כְּשֶׁתַּעֲרִיךְ ה' צְפוֹנִיִּים וְה' דְּרוֹמִיִּים הַתַּחְתּוֹנִים עִם הַתַּחְתּוֹן שֶׁבַּמַּעֲרָב, הֲרֵי י"א בְּסֵדֶר אֶחָד. וְהַעֲרֵךְ תַּעֲרִיךְ הַשְּׁנִיִּים כְּמוֹ כֵן בְּסֵדֶר שֵׁנִי, וְכֵן הַשְּׁלִישִׁים. וְאִלּוּ הָיוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּמַּעֲרָב זֶה בְּצַד זֶה לֹא תִּמְצָא חַד עֶסְרֵא בַּסִּדְרָא.

י״א"וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת" (יחזקאל מא, ו). כְּלוֹמַר, הַקּוֹרוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת הַצְּלָעוֹת שֶׁבֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לַתִּיכוֹנָה וּבֵינָהּ לָעֶלְיוֹנָה, אָמַר שֶׁהָיוּ רָאשֵׁיהֶן שֶׁל הַקּוֹרוֹת בָּאוֹת עַל קִיר הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר בַּבַּיִת. כְּלוֹמַר, עַל הַקִּיר הַנִּרְאֶה וְנִכָּר בִּפְנִים. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהָיְתָה הַחוֹמָה כְּנוּסָה בְּמִקְצָת, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּסָמוּךְ.

י״בלִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת (יחזקאל מא, ו). לִהְיוֹת אֲחוּזִים בִּמְקוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁבַּקִּיר, וְלֹא בַּקִּיר, שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּקִיר הַבַּיִת חוֹרִים וּנְקָבִים^גטעם הדבר שלא עשו נקבים, כתב רש”י (מל”א ו, ו) וז”ל: שקלקול החומה הוא ואינו דרך נוי, ע”כ. והר”י בתוס’ (הנ”ל) כתב הטעם שלא ירקבו הקורות בתוך הנקבים. והרד”ק (שם ז) כתב וז”ל: והבית בהבנותו - זהו הטעם שהקדים לבלתי אחוז בקירות הבית, לפיכך הוא צריך לתת מגרעות בקיר הבית להניח שם ראשי קורות התאים. כי לא יכלו לעשות חורים בקיר להנח’ הקורות כמו שעושין בשאר בנינים של חול, כי כל כלי ברזל לא נשמע שם בבית בהבנותו. ואבני הקיר היו מדה אחת כולם, אם כן לא יתכן להניח שם חורים בבנין הקיר. ולעשות שם החורים אחר בנין הקיר, גם כן לא יתכן, כי לא נשמע כלי ברזל בבנין הבית. ולטעם זה הכניסו פסוק זה בין סיפור התאים וסיפור פתחי התאים, ע”כ. ובמצו”ד שם פירש כהרד”ק, ושינה טעמו ביחזקאל. וכתב הטעם שע”י זה יהיו להם חוזק רב, שבנקבים אינו בחוזק מספיק. עיי”ש. והנה לכל הטעמים הנ”ל צריך הסבר מדוע רק בקיר ההיכל עשו כן ולא בכותל התא. (ואולי יש לומר לטעם אבן שלימה, שדין זה הוא רק בכותל ההיכל. ודוחק). ולשיטת הרמב”ם אין שאלה, שכן לשיטתו היה כן בכל הכתלים, וכמ”ש רבינו לקמן בסמוך.. נְקָבִים, לִהְיוֹת רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת אֲחוּזוֹת בָּהּ, זֶה לֹא נַעֲשָׂה, רַק הָיוּ אֲחוּזִים עַל הַכְּנִיסָה. וְכֵן פֵּרְשׁוּ הָרַדַ"ק (שם) וְהָרִ"י (תוס' יומא נב. ד"ה כותל). אֶלָּא שֶׁלְּדַעְתָּם, לֹא הָיְתָה זֹאת הַכְּנִיסָה רַק בַּקִּיר שֶׁבְּצַד הַהֵיכָל, לְפִי שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים בִּנְיַן הַצְּלָעוֹת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י^דרבינו הביא לקמן את פרש”י. ולהבנת הענין כאן צריך להבין תוכן שיטתו שהוא גם שיטת הרד”ק ומסקנת ר”י בתוס’ שם. שהרי לשיטתם היה רק חלל אחד לתאים לאורך ההיכל בין כותל ההיכל בפנים וכותל התא מבחוץ, וע”כ פירשו שבכותל התא היו נקבים בתוך הכותל שבהם היו תוחבים קורות תקרת התאים בשלש קומותיהן. אבל בכותל ההיכל מבחוץ שצד זה פונה לתא, לא היו מנקבין רק שהיו בנוי בצורה מדורגת שנתמעט הכותל אמה לכל תקרה ועליו היה מונח התקרה [תבדוק – אולי צריך להכתב: היתה מונחת הקורה?]. ובתוס’ שם הביא בשם ר”י שזה כוונת הכתוב ולא יהיו אחוזים “בקיר הבית”. דהיינו, שדווקא בקיר של הבית (ההיכל) לא היו אחוזים רק מונחין על הכניסה [המדריגה?] שבקיר. שֶׁנָּבִיא לְקַמָּן.

י״גאֲבָל לְפֵרוּשֵׁנוּ^הבפשטות נראה לומר שכוונת רבינו לבאר שלפי דעת הרמב”ם שהתאים הם לרוחב הבית מן הדרום לצפון יוצא שכל כותל היה חלול ובתוכו תא של שלש קומות. ואין שום טעם מדוע בצד אחד יעשו נקובים ובצד שני יעשו מגרעות. לכן מפרש לדעת הרמב”ם שכל הקומות של כל התאים היו מגרעות משני צידיו ועליהן מונחות התקרות [כנ”ל – הקורות?]. שֶׁהוּא עַל פִּי פֵּרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם וְסִיעָתוֹ, הַכְּנִיסָה הַזֹּאת, שֶׁאֶל רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת, הָיְתָה בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִים. כְּלוֹמַר, בִּשְׁנֵי הַכְּתָלִים שֶׁאֶל כָּל תָּא וְתָא אֶל שְׁנֵי רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת.

י״דוְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה (יחזקאל מא, ז). אִם נְפָרֵשׁ וְרָחֲבָה וְנָסְבָה שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים^ולפי רש”י הכתוב מתייחס לשני דברים אחרים: א) שהצלעות, היינו התאים, שהוא חלל בין שתי כתלים ככל שהוא עולה למעלה הוא נעשה רחב יותר. וז”ל: ורחבה - והצלעות היו הולכין ומרחיבין למעלה כמו שפירשתי, האמצעית רחבה מן התחתונה אמה, וכן העליונה מן האמצעית, ע”כ. ב) שהיו שם מדרגות מסובבות (מסיבה) שדרכם היו עולים למעלה מקומה לקומה. וז”ל: ונסבה למעלה למעלה - ומוסבה מסיבה שקורין וי”ץ בלע”ז, של בנין אבנים הוא כמין עמוד ומעלות עולות בו והעולה בהם דומה לו כהולך ומקיף סביבות עמוד אבנים. ובלשון אשכנז קרוי שווינד”ל שטיין, הוא שאמור בבנין שלמה: ובלולים יעלו על התיכונה. אף הוא מתורגם: ובמסיבת, כמו ונסבה למעלה למעלה. וכן מסיבה עולה למעלה עד גג התא העליון כמו שהוא מפרש והולך, שהמסיבה עולה מן התחתון לאמצעי, ומן האמצעי לעליון. ע”כ. ולקמן הביא רבינו פירוש התרגום שכוונת הכתוב ב’ורחבה ונסבה’ לדבר אחד, דהיינו לרוחב המסיבה., שֶׁהֲרֵי הַוָּי"ו מְחַלֶּקֶת, וּכְדַעַת רַשִׁ"י ז"ל נוּכַל לְפָרֵשׁ וְרָחֲבָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל (שם): שֶׁהָיוּ הַצְּלָעוֹת הוֹלְכִין וּמִתְרַחֲבִין לְמַעְלָה קְצָת. לְפִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בִּנְיַן הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת שֶׁכּוֹנְסִין לְמַעְלָה קְצָת מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא יִכְבַּד עַל הַתַּחְתּוֹן.

ט״ואֲבָל בָּזֶה לֹא נוּכַל לְהַסְכִּים בְּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהָיְתָה הַכְּנִיסָה בְּכָל מָקוֹם בָּאַמָּה. שֶׁהֲרֵי פֵּרַשְׁנוּ, דְּלָאו כֹּתֶל חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ מַמָּשׁ הוּא, אֶלָּא עִם חֲלָלוֹ שֶׁבּוֹ הוּא חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ, וְאִם כֵּן אֵיךְ תִּכָּנֵס הַחוֹמָה אַמָּה בַּתִּיכוֹנָה וְאַמָּה בָּעֶלְיוֹנָה. וּמַה שֶּׁרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ כֵּן, לְפִי שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ דְּכֹתֶל שֵׁשׁ וְחָמֵשׁ מַמָּשׁ קָאָמַר, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ דְּבָרָיו לְקַמָּן.

ט״זוּמִיהוּ בַּמִּשְׁנָה (פ"ד מ"ד): הַתַּחְתּוֹנָה ה' וְרֹבֶד ו' וְכוּ' "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב" (מל"א ו, ו), פֵּרְשׁוֹ הָרַמְבָּ"ם וְהָרע"ב שֶׁהָיוּ הַמִּגְרָעוֹת אַמָּה בְּכָל פַּעַם. אֶלָּא שֶׁפֵּרְשׁוּ דְּחוּץ לְכֹתֶל הַמְּסִבָּה^זז”ל הגמ’ (ב”ב סא.): תאני רב יוסף, שלש שמות יש לו: יציע, צלע, תא. יציע, דכתיב: היציע התחתונה חמש באמה רחבה. צלע, דכתיב: והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים. תא, דכתיב: והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות. ואי בעית אימא, מהכא: כותל ההיכל שש, והתא שש, כותל התא חמש, ע”כ. והנה רש”י וסיעתו פירשו כפשוטו ששלש שמות אלו נקראו במקרא. וכן בחז”ל לאותם חללים (תאים) סביבות כותל ההיכל, ולשיטתם פירוש המשנה (מ”ד) שהביא רבינו כאן הוא המשך למשנה הקודמת (מ”ג) שהובא לעיל כלומר שהמשנה מפרשת מידתן של הל”ח תאים הנ”ל. אכן לדעת הרמב”ם וסיעתו היציעים הם ענין אחר ואינו המשך למשנה הקודמת. והכוונה, שמסביב לבנין על כותל החיצון היו גזוזטראות (יציעים = מרפסות), וז”ל הרמב”ם (פ”ד ה”ט): ההיכל היה בניינו רחב מלפניו וצר מאחוריו כמו ארי, ויציעים היו מקיפין לבית כולו מסביב חוץ לכותל המסיבה. ויציע התחתונה חמש, ורובד על גבה שש, ויציע אמצעית שש, ורובד על גבה ז’, והעליונה ז’ שנאמר היציע התחתונה וגו’. וכן היו השלש יציעים מקיפים לבית משלשה רוחותיו וכן סביב לכתלי האולם מלמטה עד למעלה כך היו: אמה אחת חלק ורובד שלש אמות, ואמה חלק ורובד שלש אמות עד למעלה. ונמצאו הרובדין מוקפין לכתלים, רוחב כל רובד שלש אמות עד למעלה, ובין כל רובד ורובד, אמה. ורובד העליון היה רוחבו ארבע אמות. ומה שאמר רב יוסף שג' שמות נקרא שמשמע מזה ששלשתן דבר אחד הוא, כתב במרכבת המשנה (שם) וז"ל: וכיון שכתב רבנו בפי' המשנה שיציע חוץ לכותל המסבה, אלמא שאין היציע מכלל ל"ח תאין. שהרי ט"ו תאין היו חמשה ע"ג חמשה בתוך השבעים אמה, והיציע חוצה להן. אלא ודאי הכי קאמר רב יוסף, שגם היציע היה כדמות תא, ור"ל שבלשון הקודש נקרא תא ג”כ יציע אבל אין היציע התא עצמו כמ”ש.ע”כ. קָאָמַר, שֶׁשָּׁם הָיוּ אֶל הַחוּץ שָׁלֹשׁ גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ עַל זוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא (מל"א ו ה, י) יָצִיעַ בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה ע"ה.

י״זוְשֶׁכֹּתֶל הַמְּסִבָּה הוֹלֵךְ וּמֵצֵר אֶל הַחוּץ לְמַעְלָה, שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הָרֹבֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַתַּחְתּוֹנָה הָיָה נִכְנָס לִפְנִים אַמָּה אַחַת, וְעַל אוֹתָהּ אַמָּה הַבּוֹלֶטֶת הָיוּ נוֹתְנִין קוֹרוֹת הַיָּצִיעַ וְכוּ'. וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ רֹבֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַתִּיכוֹנָה שֶׁהִיא הָרִצְפָּה שֶׁל הַשְּׁלִישִׁית הָיָה הַכֹּתֶל מֵצֵר וְנִכְנָס לְפָנִים אַמָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ רֹאשׁ הַקּוֹרָה וְכוּ', וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי מִגְרָעוֹת" וְכוּ' .

י״חהִנֵּה, שֶׁעַל כָּרְחֵנוּ נֹאמַר שֶׁהֶחָלָל בְּכֹתֶל מְסִבָּה הוּא צַר עַד מְאֹד, וּלְפִיכָךְ הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיס אַמָּה בַּתִּיכוֹנָה וְאַמָּה בָּעֶלְיוֹנָה בַּכֹּתֶל שֶׁל הֶחָלָל שֶׁאֶל הַחוּץ. וְאִם כֵּן אַף אָנוּ הָיִינוּ יְכוֹלִין לְהַסְכִּים לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל הַכְּתָלִים כְּמוֹ בְּכֹתֶל מְסִבָּה.

י״טאֶלָּא שֶׁאֵין צֹרֶךְ בָּזֶה, כֵּיוָן דְּכָל עַצְמוֹ שֶׁל רַשִׁ"י ז"ל שֶׁפֵּרֵשׁ כָּךְ, הוּא מִפְּנֵי שֶׁרוֹצֶה לְהַסְכִּים "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת" שֶׁבְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה עִם "וְרָחֲבָה" שֶׁבְּכָאן. וְאַחֲרֵי שֶׁהָרַמְבָּ"ם מְפָרֵשׁ אוֹתָן הַמִּגְרָעוֹת אֶל כֹּתֶל הַמְּסִבָּה בִּלְבַד, אִם כֵּן אֵינוֹ עִנְיָן לֶ"וְרָחֲבָה" שֶׁבְּכָאן. וְעוֹד, דְּהָא תֵּינַח לִגְרֹעַ ב' אַמּוֹת בְּכֹתֶל אֶחָד שֶׁאֶל הֶחָלָל, לְפִי שֶׁנּוּכַל לְמַעֵט כְּנֶגְדָּהּ בַּכֹּתֶל הַשֵּׁנִי שֶׁאֶל הֶחָלָל, אֲבָל לִגְרֹעַ בִּשְׁנֵי הַכְּתָלִים בְּכָל אֶחָד ב' אַמּוֹת, יִהְיֶה הֶחָלָל לְמַטָּה אִם כֵּן יוֹתֵר צַר.

כ׳וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְפָרֵשׁ גַּם כֵּן שֶׁהַמִּגְרָעוֹת אַמָּה, וְאַמָּה הַיְנוּ בְּזֶה הַכֹּתֶל חֲצִי אַמָּה וּבְזֶה הַכֹּתֶל חֲצִי אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ ר"י בַּתּוֹסְפוֹת פ"ה דְּיוֹמָא (נב. ד"ה כותל), עִם כָּל זֶה אַחַר שֶׁלְּהָרַמְבָּ"ם אֵין עִנְיָן כִּי מִגְרָעוֹת אֶל הַצְּלָעוֹת כִּי אִם אֶל הַחוּץ, לְכָךְ לֹא נַכְנִיס עַצְמֵנוּ אֶל הַדּוֹחֲקִים הַלָּלוּ, וּנְפָרֵשׁ "וְרָחֲבָה" שֶׁהָיוּ מִתְרַחֲבִין כְּפִי אֹמֶד כְּנִיסַת הַבִּנְיָן לְפִי מַה שֶּׁהוּא.

כ״אוּכְמוֹ כֵן אִם נְפָרֵשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה דַּעַת הַמְּתַרְגֵּם^חדעת רש”י לעיל שמילת ורחבה, מדבר על הצלעות ומילת ונסבה, מדבר על מסיבה. ודעת התרגום שמילות ורחבה ונסבה פירושם ענין אחד והוא “רוחב המסיבה”. דֶּ"וְרָחֲבָה וְנָסְבָה" חֲדָא מִלְּתָא הוּא, וְהַוָּי"ו תִּהְיֶה נִסְפַּחַת כְּמוֹ "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" בְּדָנִיֵּאל (ח, יג), וּכְמוֹ "נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס" בִּתְהִלִּים ע"ו (ז) לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל (שם ושם ובויקרא ז, טז).

כ״בשֶׁהֲרֵי תִּרְגֵּם וּפוּתְיָא מְסִבָּתָא וְסָלְקָא לְעֵילָא, (כְּמוֹ) מַשְׁמָע שֶׁמְּפָרֵשׁ "וְרָחֲבָה" הָיְתָה הַמְּסִבָּתָא, וְעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם "כִּי מוּסַב הַבַּיִת" וְגוֹ' אֲרֵי מִקָּפָא בֵּיתָא לְסַלְקָא לְעֵילָא כוּ'. שֶׁהוֹסִיף תֵּבַת לְסַלְקָא. לוֹמַר, שֶׁנְּתִינַת טַעַם שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמִּקְרָא בְּאָמְרוֹ "כִּי מוּסַב הַבַּיִת", לֹא אַמֶּרְחַב הַצְּלָעוֹת קָאֵי לָתֵת בָּהֶם טַעַם לָמָּה הָיוּ רְחָבִין. וּכְפִי פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל: וְשֶׁהוּא נִמְשָׁךְ לְמַטָּה אֶל "עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה", רַק שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה לָתֵת טַעַם אֶל מֶרְחַב מְסִבָּתָא. ע"כ וְאָמַר שֶׁהוּא לְפִי שֶׁהַמְּסִבָּה הַנִּקְרָא שְׁוִוינְדְל שְׁטִיג^טמדרגות לולייניות (מעוגלות). בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הִיא מִקָּפָא בֵּיתָא לַעֲלוֹת בּוֹ לְעֵילָא לְעֵילָא סְחוֹר סְחוֹר לְגָיו, לְפִיכָךְ הָיְתָה רְחָבָה מֵחֲמַת גָּבְהָהּ.

כ״געִם כָּל זֶה אַף לְזֶה הַפֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמַר (יחזקאל מא, ז) "עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה", צְרִיכִין לְפָרֵשׁ דְּקָאֵי אַצְּלָעוֹת שֶׁהָיוּ מִתְרַחֲבִין לְמַעְלָה לְמַעְלָה, הַתִּיכוֹנָה רְחָבָה מֵהַתַּחְתּוֹנָה, וְהָעֶלְיוֹנָה רְחָבָה מִכֻּלָּן, וְיִהְיֶה עַל כֵּן נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה (יחזקאל מא, ו) אֶל "לִהְיוֹת אֲחוּזִים".

כ״דוְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַדַ"ק: עַל כֵּן, טַעֲמוֹ לְמַעְלָה. עַל כֵּן, שֶׁהָיוּ אוֹחֲזִים בְּקִיר הַבַּיִת הָיָה רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה, הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּצְּלָעוֹת הָיְתָה רְחָבָה מִכֻּלָּן, עכ"ל. אֲבָל אֵין בּוֹ שִׁעוּר אֶל הַהִתְרַחֲבוּת, אֶלָּא כְּפִי אֹמֶד הַבִּנְיָן לְפִי מַה שֶּׁהוּא, כִּדְפֵרַשְׁנוּ.

כ״הגֹּבַהּ כָּל צֶלַע לֹא אִתְפָּרֵשׁ^יכלומר לדעת הרמב”ם (וכפי שמפרש רבינו לקמן בסמוך), שהגובה המפורש במלכים הוא רק על היציעים שהיו מחוץ למבנה כנ”ל. מפרש רבינו שלשיטתו, היה כל צורת המבנה שונה מכפי שלומדים שאר המפרשים, שלשיטתם מבנה ההיכל היה מתנשא לגובה הרבה יותר ממבנה התאים שסבבו להיכל. ולדעת הרמב”ם מבנה בית שני כקוביה: ארכו, גבהו וקומתו שוים כולם מידתם מאה אמה, רק שההיכל עצמו נחלק לשתי קומות, בית ועליה. ומסביב להיכל חמישים אמה מכל צד היו התאים מחולקים לשלש קומות, ומחוץ לכותל החיצוני של אותם שבעים אמה רוחב, היו היציעים שלא היו מגיעים לגובה הבנין. ומסביב להם חומת בית החליפות שלדעת הרמב”ם נמשכים לצפון ודרום כנ”ל בסימן נ., לְפִי שֶׁמִּתְחַלְּקִים עַד שֶׁכָּל אֶחָד עִם תִּקְרָתוֹ הוּא שְׁלִישׁ מִגֹּבַהּ הַבַּיִת^יאחידוש זה שחידש רבינו שלדעת הרמב”ם היה גובה התאים כגובה הבית רק שכל תא גבהו כשליש הבית, לא מצאנו לו חבר., וְהַכָּתוּב לֹא רָצָה לְפָרֵשׁ גֹּבַהּ הַבַּיִת^יבעיין מ”ש רבינו לעיל סימן נ”א.. וְאִלּוּ הוֹדִיעָנוּ גֹּבַהּ הַצְּלָעוֹת הָיִינוּ יוֹדְעִים גַּם כֵּן מַה שֶּׁרָצָה לְהַסְתִּיר.

כ״ווּלְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁנְּפָרֵשׁ לְקַמָּן הִנֵּה הִנָּם הַצְּלָעוֹת הַלָּלוּ כְּמוֹ הַיְּצִיעִים שֶׁבְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה, וְשָׁם כְּתִיב (מל"א ו, י) "וַיִּבֶן אֶת הַיָּצִיעַ [וְגוֹ'] חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ". וְאַף בְּכָאן (יחזקאל מא, יב) כָּתַב רַשִׁ"י: הַגִּזְרָה - תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בְּצוּרְתָא. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַבַּיִת הַגָּבוֹהַּ^יגוז”ל מצודת ציון: הגזרה - ת”י בצורתא, ועל הבית יאמר שהוא גבוה למעלה מהצלעות ומהמסיבות. כי בצר הוא ענין גבהות וכמ”ש גדולות ובצורות בשמים (דברים א׳:כ״ח) כי בנין גבוה הוא מבצר ומשגב. קוֹרֵא כֵּן וְהַתָּאִים הַנְּמוּכִים אֲשֶׁר סָבִיב אוֹתָם הוּא קוֹרֵא בִּנְיָן, ע"כ^ידכל זה לשון רש”י. ולקמן בסמוך, מפרש רבינו מה נקרא בנין ובית ומה נקרא גזרה.. הֲרֵי שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהַתָּאִים לֹא הָיוּ שָׁוִים בְּגֹבַהּ הַבַּיִת.

כ״ז"וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם" (יחזקאל מא, יב), פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הַגִּזְרָה הוּא הַבַּיִת. וְהִקְשָׁה הָרַדַ"ק וְכֵן הָרִי"א (שם יד): אִם כֵּן מַה שֶּׁאוֹמֵר אַחַר כָּךְ (יחזקאל מא, יד) "וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים", הֲרֵי הוּא הַבַּיִת הוּא הַגִּזְרָה.

כ״חוְנִרְאֶה בְּעֵינַי דְּלָא קַשְׁיָא, דִּכְמוֹ שֶׁבְּאָמְרוֹ "וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה" רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַתָּאִים הַבְּנוּיִים אֶל פְּנֵי הַבַּיִת. כְּמוֹ כֵן, בְּאָמְרוֹ "וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת" רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָרֹחַב שֶׁל מַה שֶּׁבָּנוּי עַל פְּנֵי הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר וְהַבִּנְיָן.

כ״טדְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת פ"ה דְּיוֹמָא (נב. ד"ה כותל) בְּפֵרוּשׁ אֶחָד שֶׁכָּתְבוּ עַל פָּסוּק "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת" (מל"א ו, ו), דְּמָצִינוּ לְמֵימַר כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַדָּבָר שֶׁהָיָה^טודהיינו שהתוספות פירשו שמילת: לבית - בתוספת ל בפת”ח, כוונתו הסמוך והנטפל לבית. כמו כן מפרש רבינו פני הבית - מה שבנוי על פני הבית כלומר לפניו. לַבַּיִת סָבִיב דְּהַיְנוּ לְכָתְלֵי הַתָּאִים, ע"כ. אַף אָנוּ נֹאמַר דִּפְנֵי הַבַּיִת הַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא פְּנֵי הַבַּיִת, כְּלוֹמַר לְפָנָיו, מַה שֶּׁבָּנוּי לְפָנָיו, דְּהַיְנוּ הַתָּאִים. וְחָזַר וּפֵרֵט "וְהַגִּזְרָה" שֶׁהוּא הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ. וְיִהְיֶה כְּאִלּוּ אָמַר וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַבַּיִת, וּכְלוֹמַר שֶׁמָּדַד רֹחַב הַתָּאִים וְגַם מָדַד רֹחַב הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ.

ל׳וּמַה שֶּׁלֹּא פֵּרֵט מְדִידַת הַבַּיִת בַּכָּתוּב הָרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁלְּשָׁם הוּא עוֹמֵד בַּמַּעֲרָב, שֶׁהַתָּא עַל פְּנֵי כָּל הַמַּעֲרָב, וּלְפִיכָךְ בְּמָדְדוֹ שָׁם אֶת הַתָּא, הֲרֵי נִמְדָּד הַבַּיִת עִמּוֹ. אֲבָל כָּאן שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, וְאֵין שָׁם תָּא לִפְנֵי הַהֵיכָל, הֻצְרַךְ לְפָרֵט הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ.

ל״אוּמִיֹּפִי הַלָּשׁוֹן לְדַבֵּר בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת, לְכָךְ אָמַר "פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה", וְלֹא פְּנֵי הַבַּיִת וְהַבַּיִת אוֹ פְּנֵי הַגִּזְרָה וְהַגִּזְרָה^טזסיכום תירוץ רבינו על קושית הרד”ק ורי”א: מבנה ההיכל עצמו קרוי גם גזרה על שם שבנוי בגובה כעין מבצר, וכמו כן נקרא בשם בית, כי הוא בית ה’ עצמו. והבנין, הוא המבנים הנוספים מסביב לבית. ופני הבית, הוא הבנין שעל פני הבית ולפניו, מיופי הלשון כשאומר פני הבית וכוונתו על התאים מסביבות הבית קורא לבית עצמו גזרה..

ל״ב"פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה" (יחזקאל מא, יב), כִּי הָא דִּתְנַן (מדות פ"ד מ"ז) מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם שִׁבְעִים אַמָּה, כֹּתֶל הַמְּסִבָּה חָמֵשׁ וְהַמְּסִבָּה שָׁלֹשׁ, כֹּתֶל הַתָּא חָמֵשׁ וְהַתָּא שֵׁשׁ, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ וְתוֹכוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וּבֵית הוֹרָדַת הַמַּיִם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְהַכֹּתֶל חָמֵשׁ אַמּוֹת.

ל״גוּכְבָר הִתְבָּאֵר לְמַעְלָה שֶׁהֵם חָמֵשׁ הַרְחָקוֹת, וְהֵם חָמֵשׁ תָּאִים לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם. וְכֵן הֵם לֶעָתִיד חֲמִשָּׁה תָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם, וְהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ מְכֻוָּן בָּאֶמְצַע, וְהָרֹחַב שֶׁבֵּין כֻּלָּם שִׁבְעִים אַמָּה.

ל״דוְהַיְנוּ בִּכְלָלָן, אֲבָל בִּפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא כֵּן, שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב צֵלָע שֶׁבְּבִנְיַן הֶעָתִיד כְּרֹחַב הַתָּא שֶׁבְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי, וְכֵן הָאֲחֵרִים. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא, ה) "וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב". שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהַצֵּלָע שֶׁאֵצֶל הַמַּעֲרָב דְּבֵיהּ מִשְׁתָּעִי קְרָא הוּא בְּרֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכִי הוּא נִמְשָׁךְ סָבִיב דְּהַיְנוּ לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם. הֲרֵי מְבֹאָר שֶׁהַצֵּלָע שֶׁהוּא הַנִּקְרָא תָּא בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הוּא בְּבֵית הֶעָתִיד רַק אַרְבַּע אַמּוֹת בָּרֹחַב. וְכָךְ הֵם דִּבְרֵי הָרִי"א (שם) וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: וְכָל צֵלָע הָיָה בֶּן ד' אַמּוֹת וְהָיוּ מְחֻבָּרוֹת בִּשְׁלֹשָׁה כָּתְלֵי הַבַּיִת מִחוּץ, מַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, וְזֶה שֶׁאָמַר "סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב", עכ"ל. גַּם בַּלָּשׁוֹן הַשֵּׁנִי שֶׁבְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (יחזקאל מא, ט) כָּךְ הוּא^יזלקמן מביא רבינו לשון רש”י בפירוש “המונח” לפי לשון ראשון (וכן עיקר, עיי”ש). המונח הוא מרחב פנוי של חמש אמות בין בית החליפות לתחילת התאים במקצוע מזרחית דרומית וכן במזרחית צפונית, ותו לא. ויש לשון אחר ברש”י שם (ועיין לקמן שאינו עיקר) שהמונח הוא חלל פנוי מסביבות כל הבית בין ההיכל לתאים (וכעין שיטת הרמב”ם שכותל ההיכל חלול עיי”ש לקמן). וע”ז כותב רבינו כאן שגם לפי לשון זה היו הצלעות מחוברות סביב סביב לכתלי הבית צפון ממערב ודרום, אע”פ שלשון זה אינו ענין לכאן., עִם שֶׁאֵינוֹ עִנְיָן לְפֵרוּשֵׁנוּ זֶה.

ל״הוְאַחֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ גּוֹרְעִים מֵהַצֵּלָע שֶׁבַּצָּפוֹן ב' אַמּוֹת, וְכֵן מֵאוֹתוֹ שֶׁבַּדָּרוֹם, שֶׁהֲרֵי בְּבַיִת שֵׁנִי תְּנַן (פ"ד מ"ז) הַתָּא שֵׁשׁ, וְהַיְנוּ דְּהָתָם הָיָה בַּמַּעֲרָב גַּם כֵּן שֵׁשׁ. לְפִיכָךְ צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְהוֹסִיף אֵלּוּ הַב' אַמּוֹת^יחרש”י (מא, יב) כתב וז”ל: רוחב שבעים אמה - רוחב הבנין מצפון לדרום שבעים אמה. והא לך החשבון: התא הצפוני ארבע, וכותליו עשר, הרי ארבע עשר, וחמש מקום הפנוי בין התא לבית, הרי תשע עשר, רוחב יסוד הכתלים היה נבלע בחלל התא ובמקום הפנוי וכותל ההיכל ששה, הרי כ”ה, וחללו רוחב כ’, הרי מ”ה, וכותל ההיכל דרומי ששה, הרי נ”א, וי”ט של תאי הדרום, סך הכל שבעים, עכ”ל. הרי שרש”י מצא פתרון לשני האמות החסרות בזה שהוסיף שתי אמות במקום הפנוי (בפשטות כוונת רש”י “מקום פנוי” הוא המסיבה בצפון והורדת המים בדרום. וקורא להם מקום פנוי כיון ששמות הנ”ל במשנה לא נזכרו במקרא ועדיין צ”ע). בבית שני המסבה והורדת המים היו שלש אמות כל אחד וכאן הן חמש כל אחד כנ”ל. ודברים אלו מתאימים עם דברי תלמידו של רש”י רבינו שמעיה (פ”ד מ”ז) בשמו וז”ל: כתב הר”ר שמעיה ז”ל (פ”ד מ”ו) מסבה וכתלה שמונה, הורדת המים וכתלה שמונה, זה שעור המשנה. אבל למקרא צריך לעשותן של עשרה מתוך שממעט ברחב התא מכאן [ומכאן], שכן כתיב (מא, ה) ורחב הצלע ארבע אמות, הרי מעט בתאים ארבע אמות מזה ומזה. כנגדן הרחיב מסבה והורדה בד’ אמות, למלאות שבעים רחב בהיכל לאחוריו. כן השיב לי רבינו לי ולחבירי, עכ”ל. אלא שרבינו מביא דברי הר”ר שמעיה לקמן סוף סקי”ד ומיאן בפירושו ומציין למ”ש כאן פירוש אחר, וצ”ע. לִשְׁאָר בִּנְיְנֵי הַצָּפוֹן, וְכֵן ב' אַמּוֹת בִּשְׁאָר בִּנְיְנֵי הַדָּרוֹם לְמַלֹּאת שִׁבְעִים אַמָּה כִּדְבַר ה'. וּלְפִי שֶׁמַּה שֶּׁגָּרַע מֵאוֹתוֹ שֶׁבַּמַּעֲרָב הוֹסִיף רַשִׁ"י ז"ל בִּיסוֹד קִיר שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסָמוּךְ. כְּמוֹ כֵן נַשְׁוֶה גַּם כֵּן מִדּוֹתֵינוּ לְהוֹסִיף אַמָּה בִּיסוֹד כֹּתֶל תָּא^יטדברי רבינו. כאן צריכין ביאור. דבשלמא בכותל המסבה אפשר לומר דהאמה הנוספת ביסודו למטה לחוץ, נחשבת במדת השבעים אמה, שהרי הוא נוסף על שטח רוחב הבית וכתליו. אבל איך אפשר לומר שהאמה הנוספת ביסוד כותל התא אל תחת המסבה ובית הורדת המים משלימה השבעים, הרי היא נבלעת תחת שלש האמות שלה? ומצאתי במצודת דוד (מא, יב בד”ה פאת) וז”ל: והא לך החשבון רוחב הבית כ’ ושני הכתלים י”ב צלע מזה וצלע מזה, כ”א ד’ כתליהם, י”ב במקום היסודות, מסיבה מזה ומסיבה מזה כ”א ג’ להלן מיסוד כותל הצלע, כתליהם י”ב במקום היסודות, הרי ע’ אמה, עכ”ל. נראה שמפרש, שבאמת למעלה היה רוחב המסיבה אמה נוספת אלא שאינה נחשבת במסיבה, אלא השלש שיש בחלל למטה ביסודו. ועדיין צ”ע., וְאַמָּה בִּיסוֹד כֹּתֶל הַמְּסִבָּה, לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם.

ל״ואַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁקִּיר הַמְּסִבָּה רַק חָמֵשׁ וּכְדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין (שם) שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל מא, יב) "וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב סָבִיב סָבִיב", יֹאמַר שֶׁכֹּתֶל הַחִיצוֹן שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁהוּא כֹּתֶל הַמְּסִבָּה, הוּא חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב סָבִיב סָבִיב לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם. לְפִי שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִקִּיר שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁאֶל הַמַּעֲרָב שֶׁהוּא גַּם כֵּן חָמֵשׁ כַּכָּתוּב (יחזקאל מא, ט) "רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ חָמֵשׁ אַמּוֹת", הַיְנוּ בְּבִנְיָנוֹ לְמַעְלָה עַל הַיְסוֹד.

ל״זאֲבָל יְסוֹדוֹ הוּא שֵׁשׁ, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ הַקִּיר שֶׁל מַעֲרָב מְפֹרָשׁ בּוֹ שֶׁיְּסוֹדוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא, ח) "מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁעַל יְסוֹד מְחִיצַת הַצֵּלָע שֶׁאֶל הַחוּץ נֶאֱמַר, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ג, גַּם יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּפֵרוּשֵׁנוּ לַפָּסוּק (יחזקאל מא, יב) "וְאָרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה" וְגוֹ' שֶׁהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ נֶחְשָׁב לְמִנְיַן אֹרֶךְ הַבַּיִת.

ל״חוּכְמוֹ כֵן נֹאמַר שֶׁזֶּה הַקִּיר שֶׁל צָפוֹן וְדָרוֹם הַנִּמְשָׁךְ מִזֶּה הַקִּיר, הָיָה גַּם כֵּן בִּיסוֹדוֹ שֵׁשׁ, וְשֶׁהַיְסוֹד נֶחְשָׁב מִן הַמִּנְיָן שֶׁל שִׁבְעִים רֹחַב. וְאַף לְשׁוֹן הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ כֵּן שֶׁהֲרֵי אָמַר מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת, וְאִי אַשֶּׁל מַעֲרָב לְחוּד קָאֵי, מוּסָד הַצֵּלָע הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.

ל״טוְנִרְאֶה עוֹד דְּאַף מִשּׁוּם כֹּתֶל מְסִבָּה^כהכוונה לכל הכותל החיצון שנקרא בצפונו כותל המסיבה ובדרומו כותל הורדת המים, והוא כותל אחד לשלשת הצדדים ונקרא קיר הבנין. לְחוּד נָמֵי הֲוָה סַגִּי לֵיהּ לִקְרָא לוֹמַר מוּסַד הַצֵּלָע, שֶׁהֲרֵי בַּמְּחִיצָה הַחִיצוֹנָה קָאֵי, וּכְבָר חָשַׁב הַכָּתוּב הַקִּיר הַחִיצוֹן לְמַעֲרָב וְצָפוֹן וְדָרוֹם לְאֶחָד בְּאָמְרוֹ (יחזקאל מא, יב) "וְקִיר הַבִּנְיָן... סָבִיב סָבִיב". אֶלָּא דְּמִשּׁוּם הָכִי אָמַר מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת לְרַבּוֹת כֹּתֶל הַתָּא שֶׁיְּסוֹדָהּ גַּם כֵּן מְלוֹ הַקָּנֶה, הֲרֵי לָנוּ רְאָיָה מוּכַחַת כִּדְבָרֵינוּ לְהוֹסִיף בִּיסוֹד כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וּבִיסוֹד כֹּתֶל תָּא, מַה שֶּׁנִּגְרָע מֵהַתָּא עַצְמוֹ, וְשֶׁהֵם מֵהַמִּנְיָן שֶׁל ע' אַמָּה רֹחַב, כְּמוֹ שֶׁהַיְסוֹד שֶׁאֶל מְחִיצַת הַצֵּלָע שֶׁלַּמַּעֲרָב הוּא מִמִּנְיַן מֵאָה אֹרֶךְ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

מ׳"וְאָרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה, וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה" (יחזקאל מא, יב-יג). עָשָׂה הַכָּתוּב שְׁנֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת מֵהָאֹרֶךְ.

מ״אהָאֶחָד ק' אַמָּה, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמִדּוֹת (פ"ד מ"ז) מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, כֹּתֶל אוּלָם ה' וְרָחְבּוֹ י"א, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ וְאָרְכּוֹ אַרְבָּעִים, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קָדְשֵׁי קָּדָשִׁים, וְכֹתֶל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ. וְאַף לְמַעְלָה בָּעִנְיָן כָּךְ מְפֹרֶשֶׁת מִדַּת כֻּלָּם, חוּץ מֵאַמָּה טְרַקְסִין שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּעִנְיָן זֶה. וּבֵאַרְנוּהוּ בְּסִימַן נ"ח שֶׁהֵן שְׁתַּיִם אַמּוֹת בְּבַיִת זֶה, וּכְנֶגְדָּן הוּא מְמַעֵט אֶת רֹחַב הַתָּא אַמָּה: שֶׁהַתָּא שֶׁבַּמִּשְׁנָה רָחְבּוֹ שֵׁשׁ וְכָתְלוֹ חָמֵשׁ, וְכָאן רָחְבּוֹ אַרְבַּע וְכָתְלוֹ שֵׁשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא, ח) "וּמוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימַן ס"ג, וְהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ נֶחְשָׁב מֵהַמִּנְיָן. אֵלּוּ הֵן דִּבְרֵי רַשִׁ"י ז"ל.

מ״בוְהַחֶשְׁבּוֹן הַשֵּׁנִי תִּשְׁעִים אַמָּה, וְהוּא נִמְדָּד רַק עַד בֵּית הַחֲלִפוֹת, שֶׁהוּא י' אַמּוֹת עוֹד לְהַמִּזְרָח, שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם ק' אַמָּה וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּבִנְיַן בֵּית הַחֲלִפוֹת בְּסִימַן נ'.

מ״גוּלְפִי שֶׁאֵלּוּ צ' אֹרֶךְ הֵם בְּרֹחַב ע', וְהָעֲשָֹרָה שֶׁל בֵּית הַחֲלִפוֹת הַנּוֹתָרִים הֵם בְּרֹחַב ק', לְפִיכָךְ חִלְּקָם הַכָּתוּב. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ (מדות ד' ז') הֵיכָל צַר מִלְּאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו, וְדִבַּרְנוּ בָּזֶה דֵּי הַצֹּרֶךְ בְּסִמָּן נ'.

מ״דבְּאֹרֶךְ הַתִּשְׁעִים אַמָּה, הֶחָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁבְּסוֹפָן הַסְּמוּכִין לְבֵית הַחֲלִפוֹת פְּנוּיִין, וְרֶוַח בֵּין הַתָּאִים וּבֵין בֵּית הַחֲלִפוֹת לִהְיוֹת הַתָּאִים פְּתוּחִים לְשָׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (יחזקאל מא, ט) "וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת" וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: וַאֲתַר שָׁבִיק. כְּלוֹמַר, מָקוֹם פָּנוּי מִבְּלִי בִּנְיָן נֶגֶד אֲוִיר רֹחַב הַצְּלָעוֹת בְּקֶרֶן זָוִיּוֹת, כְּדִכְתִיב (יחזקאל מא, יא) "וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י (יחזקאל מא, ט): סָבִיב סָבִיב שֶׁכָּתוּב בַּמָּקוֹם הַמֻּנָּח אֵינוֹ בְּד' פִּנּוֹת כְּמַשְׁמָעוֹ, אֶלָּא כְּלוֹמַר מִכָּאן וּמִכָּאן דָּרוֹם וְצָפוֹן, זָוִית דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וְזָוִית צְפוֹנִית מִזְרָחִית.

מ״הוְכֵן כָּתַב עוֹד (רש"י שם) בְּפָסוּק וַאֲשֶׁר מֻנָּח, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: וּמָקוֹם פָּנוּי הָיָה מֻנָּח בְּמִקְצֹעוֹת הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם שֶׁאֵצֶל הַמִּזְרָח, שֶׁאֵין הַתָּאִים מַקִּיפִין אֶת כָּל הַבַּיִת. וּלְאוֹתוֹ מָקוֹם פָּנוּי הָיוּ פִּתְחֵי הַתָּאִים שֶׁבְּמִקְצוֹעוֹת מִזְרָחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן (יחזקאל מא, יא) "וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם". כִּי לֹא הָיוּ לָהֶם פְּתָחִים לַתָּאִים לֹא לְצַד הֶחָצֵר וְלֹא לְצַד הַהֵיכָל, אֶלָּא לְאוֹתָן שֶׁבְּמִקְצוֹעַ מִזְרָחִית צְפוֹנִית וּבְמִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיָה הַפֶּתַח בַּכֹּתֶל. רָחְבּוֹ פָּתוּחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם הַמֻּנָּח, וּבְאוֹתוֹ פֶּתַח נִכְנָסִין לוֹ, וּמִמֶּנּוּ לַתָּא הַשֵּׁנִי, וּמִן הַשֵּׁנִי אֶל הַשְּׁלִישִׁי וְכֵן סָבִיב. שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (פ"ד מ"ג) שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאַף יוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן "וַאֲשֶׁר מֻנָּח" - וַאֲתַר שָׁבִיק, עַד כָּאן לְשׁוֹן רַשִׁ"י ז"ל.

מ״ווְכֵן דִּבְרֵי הר"ר שְׁמַעְיָה תַּלְמִידוֹ ז"ל, שֶׁבְּפֶרֶק ד' דְּמִדּוֹת (מ"ב) כָּתַב: וְאַף בְּבִנְיַן יְחֶזְקֵאל ה' אַמּוֹת מֻנָּח לִפְנֵי הַתָּא הָאַחֲרוֹן, מְכֻוָּן חֲלָלוֹ כְּנֶגֶד עֹבִי כָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן כוּ'. וּבְסָמוּךְ נַעְתִּיק דְּבָרָיו^כאעיין מה שביאר רבינו ענין זה לקמן באריכות. בְּאֹרֶך בְּעֵזֶר ה' יִתְבָּרַךְ.

מ״זוּמַה שֶּׁכָּתַב רַשִׁ"י ז"ל (יחזקאל מא, ט) שֶׁלֹּא הָיוּ פְּתוּחִין לַהֵיכָל, לָאו לְמֵימְרָא שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם פָּתוּחַ לַהֵיכָל. אֶלָּא, שֶׁלֹּא הָיָה הַפֶּתַח שֶׁהָיָה לַתָּא אֶל הַהֵיכָל מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַטַּעַם לְקַמָּן (ד"ה יהיה). וּלְפִיכָךְ הָיָה צֹרֶךְ לַפֶּתַח אֶל הַמֻּנָּח לְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ פֶּתַח הַכְּנִיסָה וְהַיְּצִיאָה.

מ״חוּמַה שֶּׁמַּכְרִיחֵנִי לְפָרֵשׁ כָּךְ, הוּא הָא דִּתְנַן (פ"ד מ"ג) וּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיוּ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים, אֶחָד לְהַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו, וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, וְאֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ, וְאֶחָד לַהֵיכָל. וְכָתַב הָרַמְבָּ"ם בְּהִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה (פ"ד הי"א) וּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית בַּתָּא שֶׁבַּדְּיוֹטָא הָאֶמְצָעִית הָיוּ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו, וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ, וְאֶחָד לַהֵיכָל, עכ"ל.

מ״טדְּבָרָיו מְבֹאָרִין עִם מַה שֶּׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (שם), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהַתָּא הַזֶּה הָיָה בְּשׁוּרָה אֶמְצָעִית מֵהַתָּאִים וְהוּא שֶׁעַל גַּבֵּי הַמְּסִבָּה, עַד כָּאן. וְאִם כֵּן יֵשׁ לוֹ ה' פְּתָחִים: הָאֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, שֶׁהוּא כֹּתֶל הַמְּסִבָּה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָלָל הַנִּקְרָא תָּא. וְאֶחָד אֶל הַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו, שֶׁהֲרֵי זֶה הוּא בַּדְּיוֹטָא הָאֶמְצָעִית, וְיֵשׁ עוֹד דְּיוֹטָא שְׁלִישִׁית עָלֶיהָ. וְאֶחָד לַמְּסִבָּה שֶׁתַּחְתָּהּ, שֶׁמִּשָּׁם עוֹלִין אֵלָיו. וְאֶחָד לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (שם): רְצוֹנוֹ לוֹמַר, לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לַהֵיכָל, וְזֶהוּ הַפֶּתַח שֶׁהָיָה בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל תָּא שֶׁהָיָה לוֹ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים, עכ"ל.

נ׳הֻקְשָׁה לוֹ, כִּי הַפִּשְׁפָּשׁ הוּא סָמוּךְ לַהֵיכָל וְהַיְנוּ בְּכֹתֶל הֵיכָל, וְהֵיאַךְ יִהְיֶה מַה שֶּׁעַל הַמְּסִבָּה פָּתוּחַ לַפִּשְׁפָּשׁ, וַהֲרֵי בֵּינוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ עוֹד שְׁתֵּי הַרְחָקוֹת, כֹּתֶל תָּא וְהַתָּא. וּלְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר וְאֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ לָאו לַפִּשְׁפָּשׁ מַמָּשׁ קָאָמַר, אֶלָּא לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֶצְלוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ, וְהַיְנוּ לְהַתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל תָּא, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בִּדְרוֹמוֹ.^כבעיין בתרגומו של הרב קפאח למשנה זו.

נ״אוְהַפֶּתַח הַחֲמִישִׁי אֶל הַהֵיכָל, הַיְנוּ שֶׁמִּן הַפִּשְׁפָּשׁ אֶל הַהֵיכָל. אֶלָּא שֶׁלְּפִי שֶׁאֵלּוּ הַפְּתָחִים - רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶל הַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ וּמֵהַפִּשְׁפָּשׁ אֶל הַהֵיכָל, הֵם פְּתוּחִים זֶה מוּל זֶה - לְפִיכָךְ יִתְיַחֲסוּ גַּם כֵּן אֶל זֶה הַתָּא שֶׁעַל גַּבֵּי הַמְּסִבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בְּעַצְמוֹ פֶּתַח אֶל הַפִּשְׁפָּשׁ, כָּל שֶׁכֵּן אֶל הַהֵיכָל, כִּי אִם עַל יְדֵי הַהַרְחָקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. כֵּן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו ז"ל, וְאִם לֹא אֵפוֹא, מִי יִתֵּן וְאֵדָעֵהוּ עַל פִּי דַּרְכּוֹ ז"ל.

נ״באָמְנָם בַּמִּשְׁנָה עַצְמָהּ (פ"ד מ"ג) נִרְאֶה בְּעֵינַי לְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ אַחֵר. וְהוּא שֶׁבַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, בַּתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא, הוּא אוֹמֵר שֶׁהָיָה לוֹ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים. וְאָמַר בְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, לְאַפּוֹקֵי שֶׁבַּדְרוֹמִית, שֶׁשָּׁם הַשַּׁעַר סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ לָא קָא מִדְכָּר פִּתְחֵי הַפִּשְׁפָּשׁ וְהַהֵיכָל שֶׁלְּשָׁם. וְזֶה הַטַּעַם הוּא נָכוֹן גַּם לְפֵרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם ז"ל. וְאָמַר (שָׁם) אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, הוּא הַתָּא שֶׁבְּכֹתֶל תָּא זֶה. וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, דֶּרֶךְ כָּתְלוֹ. וְאֶחָד לַתָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפִּשְׁפָּשׁ, הוּא הַתָּא שֶׁבְּכֹתֶל הֵיכָל. וְאֶחָד לַהֵיכָל עַצְמוֹ, דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ הַזֶּה.

נ״גוּלְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַתָּאִים, רָצָה לוֹמַר שֶׁבְּכֹתֶל תָּא וְשֶׁבְּכֹתֶל הֵיכָל, הִנֵּה הִנָּם עִם הֱיוֹתָם חֲלוּלִים חֲלוּלִים וְשִׁמּוּשׁ תָּאִים יִשְׁתַּמְּשׁוּ, עִם כָּל זֹאת בְּשֵׁם כֹּתֶל יִכּוֹנוּ וְיִקָּרְאוּ. וְלֲכּוֹתֶל נַעֲשׂוּ וְלֹא בִּפְנֵי עַצְמָם, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֻצְרַךְ לַכֹּתֶל עָשׂוּ הַכֹּתֶל חֲלוּלָה אַגַּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיֵּשׁ פֶּתַח פָּתוּחַ מֵהַתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא עַד הַהֵיכָל אוֹ עַד הַמְּסִבָּה דֶּרֶךְ אֵלּוּ שְׁתֵּי הַכְּתָלִים, מִן הָרָאוּי לְיַחֵס אוֹתָן הַפְּתָחִים אֶל הַתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא. אַחֲרֵי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַכְּתָלִים הֵם חֲלוּלִים וְנִקְרָאִים בְּשֵׁם תָּאִים, עִם כָּל זֶה הֵם נִקְרָאִים כֹּתֶל תָּא וְכֹתֶל הֵיכַל כִּדְפָרִישִׁית.

נ״דוּלְכָךְ לֹא זָכַר הַתַּנָּא שֶׁהָיָה לוֹ לְזֶה הַתָּא פֶּתַח אֶל הֶחָלָל שֶׁבְּכֹתֶל מְסִבָּה, לְפִי שֶׁהַמְּסִבָּה הוּא חֶדֶר מְיֻחָד. וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה שֶׁהַפֶּתַח שֶׁבַּמְּסִבָּה אֶל חֲלַל כָּתְלָהּ יִהְיֶה פָּתוּחַ מוּל אוֹתוֹ הַפֶּתַח שֶׁמִּן הַתָּא אֵלֶיהָ, עִם כָּל זֶה לֹא נְיַחֵס זֶה הַפֶּתַח אֶל הַתָּא, וְשֶׁנֹּאמַר שֶׁהָיָה לוֹ פֶּתַח שִׁשִּׁי, וְהַיְנוּ אֶל כֹּתֶל הַמְּסִבָּה, שֶׁזֶּה אֵינוֹ. שֶׁזֶּה הַפֶּתַח מִן הַמְּסִבָּה הִיא וְאֵלֶיהָ תְּיֻחַס, אַחֲרֵי שֶׁהַמְּסִבָּה הִיא חֶדֶר מְיֻחָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אֲבָל זָכַר הַפֶּתַח שֶׁמִּמֶּנָּה אֶל הַמְּסִבָּה שֶׁבְּצִדָּהּ וְאֶל הַהֵיכָל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ חֲלַל הַכֹּתֶל שֶׁל תָּא וְשֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל בֵּינֵיהֶם, לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲלָלִים שֶׁבְּאֵלּוּ הַכְּתָלִים לֹא נִקְרָאוּ בְּשֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָם, וּלְפִיכָךְ יֻחֲסוּ אֵלּוּ הַשְּׁנֵי פְּתָחִים אֶל הַתָּא הַמְּיֻחָד בְּשֵׁם תָּא. וְכֵן נָמֵי קָחַשֵּׁיב הַתַּנָּא הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶל שְׁתֵּי הַחֲלָלִים שֶׁל הַכְּתָלִים הַנִּזְכָּרִים, אַחֲרֵי שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת כָּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל, וּמֻשְׁאָל אֵלָיו שֵׁם תָּא. וְהֵם פְּתוּחִים מַמָּשׁ אֶל הַתָּא הַזֶּה הַמְּיֻחָד שֶׁשֵּׁם תָּא, כָּךְ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַמִּשְׁנָה.

נ״הוּלְפֵרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם צָרִיךְ תַּלְמוּד מַה טַעַם נְיַחֵס הַפְּתָחִים אֶל הַתָּא הַהוּא לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁאֵין הַטַּעַם הַנִּזְכָּר בְּפֵרוּשֵׁנוּ עוֹלֶה לְפֵרוּשׁוֹ. וְעוֹד לָמָּה לָא קָחָשִׁיב נַמִּי הַפֶּתַח שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶל כֹּתֶל תָּא, רוֹצֶה לוֹמַר אֶל הֶחָלָל שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הַפֶּתַח שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶל הֶחָלָל שֶׁבְּכֹתֶל מְסִבָּה, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ הָאֶחָד לַתָּא שֶׁאֶל הַיָּמִין. וְאִם נֹאמַר דְּתָא שֶׁעַל הַיָּמִין הַיְנוּ הַתָּא שֶׁבְּכֹתֶל תָּא, וְנִקְרָא יָמִין לְפִי שֶׁהוּא בִּדְרוֹם הַתָּא הַהוּא, אִם כֵּן קַשְׁיָא אִיפְּכָא לָמָּה לֹא קָחַשֵּׁיב נַמִּי אוֹתוֹ פֶּתַח שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶל כֹּתֶל מְסִבָּה? וְאֶפְשָׁר לִדְחֹק וּלְתָרֵץ דְּדַוְקָא הַךְ פֶּתַח שֶׁל כֹּתֶל תָּא קָחַשֵּׁיב, לְפִי שֶׁרוֹצֶה לַחְשֹׁב הַפְּתָחִים שֶׁמִּמֶּנּוּ עַד הַהֵיכָל. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי.

נ״ויִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, הַדָּבָר מְבֹאָר שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַהֲלֹךְ דֶּרֶךְ הֵיכָל אֶל הַתָּאִים, אַחֲרֵי שֶׁהֵם פְּתוּחִים אֶל הַהֵיכָל. הוּא הַדָּבָר שֶׁמַּכְרִיחֵנִי לְפָרֵשׁ שֶׁמַּה שֶּׁכָּתַב רַשִׁ"י ז"ל שֶׁלֹּא הָיוּ פְּתוּחִין לַהֵיכָל, הַיְנוּ בַּפֶּתַח הַמְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, לְפִי שֶׁהוּא גְּנַאי גָּדוֹל אִם לֹא יִהְיוּ הוֹלְכִים אֶל הַתָּאִים כִּי אִם דֶּרֶךְ הֵיכַל מֶלֶךְ בָּרוּךְ הוּא, וּכְקַפַּנְדַּרְיָא דָּמֵי. וְעוֹד, דְּהַנִּכְנָס לַהֵיכָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה הוּא לוֹקֶה כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הַקּוֹמֵץ רַבָּה (מנחות כז:). וְאַף לְהִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁלֹּא בִּגְמַר הָעֲבוֹדָה מְחַיֵּב הַסְּמַ"ג (לא תעשה ש"ג).

נ״זוְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם בְּפֵרוּשׁ מִשְׁנָה זוֹ, גַּם פֵּרוּשֵׁנוּ זֶה, אֵינָם עִנְיָן כְּלָל לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בְּמִשְׁנָה זוֹ כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא לְקַמָּן. עִם כָּל זֶה אַף רַשִׁ"י ז"ל סְבִירָא לֵיהּ דִּפְתוּחִין לַהֵיכָל, כִּדְתָנָא תוּנָא (פ"ד מ"ג) וְאֶחָד לַהֵיכָל.

נ״חוּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה לָנוּ לְהַאֲרִיךְ בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה כְּלָל, דְּמִפְּשָׁטָא דְּמַתְנִיתִין שָׁמְעִינַן דִּפְתוּחִין לַהֵיכָל, וְאִם כֵּן כְּבָר הָיִינוּ מוֹצְאִים מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ, אֶלָּא שֶׁיָּצָאנוּ לָדוּן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ.

נ״טוְאִם הָיָה הַמֻּנָּח הַזֶּה כְּמוֹ כֵן בְּבַיִת שֵׁנִי, לֹא נִזְכָּר בַּמִּשְׁנָה. גַּם הַמְּפָרְשִׁים לֹא כָּתְבוּ מִמֶּנּוּ כְּלוּם, רַק הָר"ש ז"ל (פ"ד מ"ג) נִרְאֶה כְּמִסְתַּפֵּק בּוֹ.

ס׳"וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה" (יחזקאל מא, יד). כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁפְּנֵי הַבַּיִת הֵם הַתָּאִים הַבְּנוּיִם לִפְנֵי הַבַּיִת, וְהַגִּזְרָה הוּא הַבַּיִת עַצְמוֹ, שֶׁבֵּין הַכֹּל, הָרֹחַב לַקָּדִים הוּא מֵאָה אַמָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלַּמַּעֲרָב הוּא רַק שִׁבְעִים, הָיָה לַמִּזְרָח מֵאָה, לְפִי שֶׁהָאוּלָם עוֹדֵף עָלָיו ט"ו אַמָּה מִכָּאן וְט"ו אַמָּה מִכָּאן, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשִׁים נוֹסָף עַל הַשִּׁבְעִים, שֶׁהוּא [סַךְ הַכֹּל] מֵאָה, וְכִדְפֵרַשְׁנוּ בַּאֲרֻכָּה בְּסִימָן נ', תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם, דְּאַפּוּכֵי מַטַּרְתָּא לָמָּה לִי.

ס״אנִמְצֵאתָ לָמֵד מִתּוֹךְ דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁהַשְּׁלֹשִׁים צְלָעוֹת הֵם ט"ו לַצָּפוֹן, בְּנוּיִין בַּסֵּדֶר הַזֶּה: שֶׁכֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהוּא חָלוּל, וּבוֹ תָּא. וְחוֹצֶה לוֹ הַתָּא, רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֹתֶל הַתָּא, יְסוֹדוֹ שֵׁשׁ וּלְמַעְלָה חָמֵשׁ, עִם הֶחָלָל שֶׁבּוֹ, הוּא תָּא שְׁלִישִׁי. וְאֶצְלוֹ חוּצָה לוֹ עוֹד תָּא, רֹחַב שָׁלֹשׁ, וְהוּא נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (פ"ד מ"ג ומ"ז) בְּשֵׁם לְוַי שֶׁלּוֹ מְסִבָּה. וְכָתְלָהּ, יְסוֹדוֹ שֵׁשׁ וּלְמַעְלָה חָמֵשׁ, עִם הֶחָלָל שֶׁבּוֹ, הוּא תָּא הֲחַמִישִׁי. וְעַל גַּבָּן עוֹד חֲמִשָּׁה וַחֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי ט"ו לַצָּפוֹן מַחֲזִיקִים עִם יְסוֹדָם כ"ה אַמּוֹת. וּכְנֶגְדָּן לַדָּרוֹם כַּסֵּדֶר הַזֶּה, זוּלַת שֵׁם לְוַי הַמְּסִבָּה, נִשְׁתַּנָּה וְנִקְרָא בַּדָּרוֹם בֵּית הוֹרָדַת הַמַּיִם בְּמַתְנִיתִין (שם), הֲרֵי גַּם כֵּן לַדָּרוֹם כ"ה אַמּוֹת. וְהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ מְכֻוָּן בָּאֶמְצַע, רָחְבּוֹ עֶשְׂרִים, הֲרֵי שִׁבְעִים אַמָּה, זוּלַת עֶשֶׂר אַמּוֹת הַמִּזְרָחִיִּים, עוֹדְפִים ט"ו אַמָּה מִכָּאן וְט"ו אַמָּה מִכָּאן, וְהוּא נִקְרָא בֵּית הַחֲלִפוֹת.

ס״בוְנִמְצָא שֶׁעֶשֶׂר אַמּוֹת הַמִּזְרָחִיִּים, הֵם בִּלְבַד מֵאָה רֹחַב. אֲבָל תִּשְׁעִים אַמָּה מֵאֹרֶךְ הַבַּיִת, אֵינָם כִּי אִם רֹחַב שִׁבְעִים.

ס״גוְאֵלּוּ הַתִּשְׁעִים אַמָּה אֹרֶךְ, קְצָת מֵהֶם פָּנוּי וּמְרֻוָּח מִלְּבַד בִּנְיָן, וְהוּא נִקְרָא מֻנָּח בַּכָּתוּב (יחזקאל מא, יא). וְהֵם הַחֲמִשָּׁה אַמּוֹת הַסְּמוּכִין לְבֵית הַחֲלִפוֹת. שֶׁשָּׁם כָּלוּ הָאַרְבַּע תָּאִים הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁלַּצָּפוֹן, שֶהֵם - כֹּתֶל הַמְּסִבָּה וְהַמְּסִבָּה, וְכֹתֶל הַתָּא וְהַתָּא, וְכֵן לַדָּרוֹם - כֹּתֶל בֵּית הוֹרָדַת הַמַּיִם וּבֵית הוֹרָדַת הַמַּיִם, וְכֹתֶל הַתָּא וְהַתָּא.

ס״דוְאוֹתוֹ מָקוֹם פָּנוּי הַנִּקְרָא מֻנָּח, שָׁם הַתָּא הָאֶחָד פָּתוּחַ, וּמִמֶּנּוּ נִכְנָסִין לַאֲחֵרִים שֶׁאֶצְלוֹ וְשֶׁעַל גַּבּוֹ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל מא, יא) "וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם".

ס״הכָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל זְכוּת וְיִפּוּי כֹּחוֹ שֶׁל הָרַב הַגָּדוֹל הָרַמְבָּ"ם ז"ל (פ"ד מבית הבחירה ה"ה), והרע"ב (פ"ד מ"ז) הַדּוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי פֵּרוּשׁוֹ. וְנוֹטֶה מִפֵּרוּשׁ הר"ש תַּלְמִיד רַשִׁ"י ז"ל, אַף כִּי רָאָה אֶת דְּבָרָיו עוֹמְדִים לְפָנָיו כַּנִּרְאֶה מִתּוֹךְ פֵּרוּשׁוֹ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מִמַּסֶּכֶת הַזֹּאת וְזוּלַת. וְגַם דִּבְרֵי הָרַאֲבָ"ד (פ"ד מבית הבחירה ה"ט וי"א) בְּסֵדֶר הַתָּאִים נִרְאִין כֵּן.

ס״ואֲבָל דִּבְרֵי רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא אֵינָם כֵּן, לְפִי שֶׁבַּמִּשְׁנָה גַּם כֵּן מְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ אַחֵר, וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י בַּפָּסוּק "וְהַצְּלָעוֹת" (יחזקאל מא, ו): וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַתָּאִים שֶׁבַּצָּפוֹן וְשֶׁבַּדָּרוֹם כָּךְ סִדְרָן, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אָרְכּוֹ י"ב אַמָּה, הֲרֵי ס' אַמָּה לְחָמֵשׁ תָּאִים. וְה' כְּתָלִים שֶׁל ה', ה' אַמָּה הֲרֵי פ"ה. וְרֹחַב ה' אַמּוֹת שֶׁל הַמֻּנָּח, פִּרְנַסְתָּ צ' אַמָּה שֶׁל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל [לַצָּפוֹן] וְכֵן לַדָּרוֹם. וְשֶׁבַּמַּעֲרָב, א' עַל גַּבֵּי א' וּשְׁלִישִׁי עַל גַּבֵּיהֶן, וְאָרְכָּן כ' אַמָּה כְּנֶגֶד רֹחַב בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הֲרֵי י"א בְּכָל סֵדֶר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן חַד עֶסְרֵי בַּסִּדְרָא, עכ"ל.

ס״זמְפֹרָשׁ רָאִינוּ כִּי הוּא ז"ל מְסַדֵּר הַתָּאִים הַחֲמִשָּׁה לְאֹרֶךְ הַבַּיִת, זֶה אֲחוֹרֵי זֶה. אֲבָל יֵשׁ בִּדְבָרָיו מִמַּה שֶׁיִּקְשֶׁה מְאֹד, וְהוּא שֶׁחוֹשֵׁב ה' כְּתָלִים לְה' תָּאִים, וּכְבָר מְבֹאָר שֶׁלְּה' חֲלָלִים צָרִיךְ שִׁשָּׁה כְּתָלִים. וְלוֹמַר שֶׁלַּחִיצוֹן לֹא הָיָה כֹּתֶל כִּי כֻּלּוֹ פָּתוּחַ הוּא דֹּחַק לְלֹא צֹרֶךְ. דְּלָמָּה לָנוּ לְמַעֵט כֹּתֶל אֶחָד כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּאֹרֶך כָּל תָּא? וּמַה גַּם שֶׁדַּרְכֵי הַבִּנְיָנִים לְהַחֲזִיק מָקוֹם הַיּוֹתֵר חִיצוֹנִי.

ס״חוְלוֹמַר שֶׁהַמְּאֻחָר שֶׁבְּכֻלָּם, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתוֹ שֶׁבִּדְרוֹם מַעֲרָב וּבִצְפוֹן מַעֲרָב, הוּא סָתוּם בְּכֹתֶל הֶחָצֵר, גַּם הוּא דֹּחַק לְלֹא צֹרֶךְ כָּאָמוּר. וְעוֹד שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת י"א אַמָּה (פ"ה מ"א), וּבְכָאן (י') הָיָה סָתוּם. וְעוֹד שֶׁהַתָּא שֶׁבַּמַּעֲרָב יֵשׁ לוֹ קִיר חִיצוֹן לוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקִּיר הַהוּא מְמַלֵּא אֹרֶךְ הַמֵּאָה לַבַּיִת, וְאִם כֹּתֶל הֶחָצֵר דָּבֵק לוֹ יִהְיֶה לַתָּא הַמַּעֲרָבִי שְׁנֵי כְּתָלִים דְּבוּקִים זֶה אֵצֶל זֶה, וְהוּא דָּבָר אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ.

ס״טאֲבָל דִּבְרֵי הר"ר שְׁמַעְיָה תַּלְמִידוֹ אֵינָם כֵּן, וּלְדִידֵיהּ לָא קַשְׁיָא, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ (פ"ד מ"ג): רֹחַב הַתָּא מְפֹרָשׁ לְפָנֵינוּ הַתָּא שֵׁשׁ וְכוּ' אֲבָל לְאָרְכּוֹ לֹא נִתָּן בּוֹ שִׁעוּר לֹא בַּמִּשְׁנָה וְלֹא בַּמִּקְרָא. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן הַנָּבִיא צָרִיךְ רַבֵּינוּ מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד לִתֵּן ט"ז אַמָּה בֵּין אֹרֶךְ הַתָּא וְכָּתְלוֹ, וְאֵין בַּמִּקְרָא אֶלָּא שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים תָּאִים, אֶחָד תֵּן לַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָּל הַבַּיִת, וַחֲמִשָּׁה לַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה לַצָּפוֹן. וְיוֹנָתָן כָּךְ תִּרְגֵּם - חַד עֶסְרֵי בַּסִּדְרָא, וְי"א, וְי"א חָלָל בָּזֶה עַל גַּב זֶה, כֵּן הִגִּיהַּ רַבִּי, עכ"ל.

ע׳וּמֵעַתָּה תַּחֲשֹׁב חָמֵשׁ לְכֹתֶל תָּא, וְרַק י"א לְאֹרֶךְ הַתָּאִים, וַחֲשֹׁב ה' פְּעָמִים י"ו הוּא שְׁמוֹנִים אַמָּה. יִשָּׁאֵר לְךָ חָמֵשׁ שֶׁל הַמֻּנָּח וְחָמֵשׁ לְכֹתֶל שִׁשִּׁי לְפַרְנֵס כָּךְ הַתִּשְׁעִים אַמָּה עַד בֵּית הַחֲלִפוֹת. וְלֹא זְכָרָהּ הָרַב ז"ל בְּפֵרוּשׁ כְּמוֹ שֶׁלֹּא זָכַר הַמֻּנָּח, לְפִי שֶׁלֹּא רָצָה לְפָרֵשׁ לָנוּ כִּי אִם אֹרֶךְ כָּל תָּא, וְאַגַּב מָנָה כָּתְלוֹ. וְכָלַל תָּא וְכָתְלוֹ בְּיַחַד, כִּי לֹא פֹּרַשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּין תָּא לְתָא. שֶׁמַּה שֶׁמְּפֹרָשׁ כֹּתֶל תָּא בַּמִּשְׁנָה, וְקִיר הַצֵּלָע בַּמִּקְרָא, הוּא שֶׁאֶל הַחוּץ^כגהיינו הכותל שחוצץ בין שורת התאים ולחוץ (המסיבה) לאורך כל הבנין., אִם כֵּן לֹא זָכַר הַכֹּתֶל הַשִּׁשִּׁי, לְפִי שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִקִּיר הַצֵּלָע הַחִיצוֹנָה שֶׁאֶל הַמַּעֲרָב, וּבִכְלָלוֹ יֵחָשֵׁב.

ע״אוּלְדִבְרֵיהֶם ז"ל^כדדברי רש”י וסיעתו דלא כדעת הרמב”ם וסיעתו לעיל. כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ מַמָּשׁ, וְכֵן כֹּתֶל הַתָּא חָמֵשׁ מַמָּשׁ וְאֵין בָּהֶם חָלָל. וּלְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל^כהוז”ל: ובאות בקיר אשר לבית לצלעות - קורות עליות היציעים היו ראשיהם שלצד מחיצת התאים החיצונה באות ונוקבות בקיר בצדו הפנימי. וזהו אשר לבית לצלעות בצדו אשר לתוך התאים. וזהו להיות אחוזים בקיר הבית קבועים בחזקה, פופרי”ש בלע”ז. ולא יהיו אחוזים בקיר הבית - ראשיהם של צד קיר ההיכל היו באות ונוקבות על כניסות. שהיה קיר ההיכל בולט לתוך התאים כמו שאמור בבנין שלמה (מלכים א ו, ו): כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה. היציע התחתונה חמש באמה רוחב, חללה ועלייתה שש. שהיה כותל ההיכל כנוס מלמעלה אמה לפיכך חלל התיכונה ו’ אמה רחבה. והשלישית שבע באמה רחבה, והיא היתה עלייה של תיכונה, שהיה כותל ההיכל כנוס לתוכה אמה מלמעלה. ואף אלו היו כמותן. וזהו שאמר: ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. לא היו נוקבים בקיר ההיכל כשאר ראשי הקורות נמוכים הקבועים בכותל גבוה שנוקבים הכותל ותוקעים ראשי הקורות בנקבים. (יחזקאל מא, ו-ז) "וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת", שֶׁקוֹרוֹת עֲלִיּוֹת הַיְצִיעִים, הָיוּ רָאשֵׁיהֶם שֶׁל צַד מְחִיצַת הַתָּאִים הַחִיצוֹנָה, בָּאוֹת וְנוֹקְבוֹת בַּקִּיר בְּצִדּוֹ הַפְּנִימִי. וְזֶהוּ "אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת" בְּצִדּוֹ אֲשֶׁר לְתוֹךְ הַתָּאִים, וְזֶהוּ "לִהְיוֹת אֲחוּזִים" קְבוּעִים בְּחָזְקָה, "וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת".

ע״ברָאשֵׁיהֶם שֶׁלְּ צַד קִיר הַהֵיכָל הָיוּ בָּאוֹת וְנוֹקְבוֹת^כולא היו נוקבות “בתוך” הקיר, רק מונחות על הכניסות שבקיר. עַל כְּנִיסוֹת, שֶׁהָיָה קִיר הַהֵיכָל בּוֹלֵט לְתוֹךְ הַתָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה (מל"א ו, ו) "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה". הַיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רֹחַב חֲלָלָהּ, וַעֲלִיָּתָהּ שֵׁשׁ. שֶׁהָיָה כֹּתֶל הַהֵיכָל כָּנוּס מִלְּמַעְלָה אַמָּה, לְפִיכָךְ חֲלַל הַתִּיכוֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְכוּ', וְאַף אֵלּוּ הָיוּ כְּמוֹתָן.

ע״גוְזֶהוּ שֶׁאָמַר "וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת". לֹא הָיוּ נוֹקְבִין בְּקִיר הַהֵיכָל כִּשְׁאָר רָאשֵׁי קוֹרוֹת נְמוּכִים הַקְּבוּעִים בְּכֹתֶל גָּבוֹהַּ, שֶׁנּוֹקְבִין הַכֹּתֶל וְתוֹקְעִים רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת בִּנְקָבִים.

ע״ד"וְרָחֲבָה ", וְהַצְּלָעוֹת הָיוּ הוֹלְכִין וּמַרְחִיבִין לְמַעְלָה [וְכוּ'], הָאֶמְצָעִית רְחָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אַמָּה, וְכֵן הָעֶלְיוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת אַמָּה, עכ"ל.

ע״הלְפִי שֶׁכֹּתֶל הֵיכָל לִדְבָרָיו שֵׁשׁ מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ נוּכַל לְגָרֵעַ שְׁתֵּי אַמּוֹת כַּמְּפֹרָשׁ, מַה שֶּׁלֹּא רָצִינוּ לְפָרֵשׁ כָּךְ לְפֵרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם שֶׁלְּמַעְלָה. לְפִי שֶׁהוּא קְצָת דֹּחַק לְפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ שֶׁהַכֹּתֶל חָלוּל, וְשָׁם פֵּרַשְׁנוּ הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר.

ע״ווּבְמִדַּת רֹחַב הַבַּיִת שִׁבְעִים אַמָּה (יחזקאל מא, יב), כָּתַב הר"ר שְׁמַעְיָה ז"ל (פ"ד מ"ו) מְסִבָּה וְכָתְלָהּ שְׁמוֹנֶה, [בֵּית] הוֹרָדַת (מִשָּׁם) הַמַּיִם וְכָתְלָהּ שְׁמוֹנֶה, זֶה שִׁעוּר הַמִּשְׁנָה. אֲבָל לַמִּקְרָא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן שֶׁל עֲשָׂרִים^כזכן הוא בדפוס ראשון וכן הוא בדפוסים הישנים בפרוש רבינו שמעיה, והכוונה עשרים בין שני הצדדים יחד עשרה לצפון ועשרה לדרום. ובדפוסים החדשים תקנו וכתבו “עשרה”. מִתּוֹךְ שֶׁמְּמַעֵט בְּרֹחַב הַתָּא, שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל מא, ה) וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת. הֲרֵי מִעֵט בַּתָּאִים אַרְבַּע אַמּוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּנֶגְדָּן הִרְחִיב מְסִבָּה וְהוֹרָדָה בְּד' אַמּוֹת, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים רֹחַב בַּהֵיכָל לַאֲחוֹרָיו. כֵּן הֵשִׁיב לִי רַבֵּינוּ וְלַחֲבֵרִי, עכ"ל.

ע״זוְאָמְנָם אֲנַחְנוּ הוֹכַחְנוּ לְמַעְלָה^כחועיין מה שכתבנו שם בהערה. מִן הַמִּקְרָא שֶׁכֹּתֶל תָּא בִּיסוֹדוֹ שֵׁשׁ, וְכֹתֶל מְסִבָּה בִּיסוֹדוֹ שֵׁשׁ, לְמַלֹּאות הָע' אַמָּה. וְהוּא נָכוֹן גַּם כֵּן לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל, וּלְפִיכָךְ הֵבִיא רַשִׁ"י ז"ל (יחזקאל מא, יב) הַמִּשְׁנָה (פ"ד מ"ז) כְּצוּרָתָהּ, לִלְמֹד הֵימֶנָּה הַשִּׁעוּר לְמַעֵט וּלְרַבּוֹת כְּפִי הַצֹּרֶךְ. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הרר"ש תַּלְמִידוֹ ז"ל (שם מ"ו), אִי נַמִּי כְּפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ אֲנַחְנוּ מִתּוֹךְ הַמִּקְרָא. וְאַף שֶׁהַמְּסִבָּה לֹא נִזְכְּרָה כְּלָל בַּכָּתוּב^כטהכוונה למסיבה הנזכרת במשנה שהיא סביבות הבית כולו, שהרי לפרש”י מילת ונסבה קאי על הלולים שהיו מקומה תחתונה של התאים אל הקומות העליונות וכמ”ש (שם), וז”ל: ונסבה למעלה למעלה - ומוסבה מסיבה שקורין וי”ץ בלע”ז של בנין אבנים הוא. כמין עמוד ומעלות עולות בו והעולה בהם דומה לו כהולך ומקיף סביבות עמוד אבנים ובלשון אשכנז קרוי שווינד”ל שטיין. הוא שאמור בבנין שלמה: ובלולים יעלו אל התיכונה, אף הוא מתורגם: ובמסיבת, כמו ונסבה למעלה למעלה וכן מסיבה עולה למעלה עד גג התא העליון כמו שהוא מפרש והולך. שהמסיבה עולה מן התחתון לאמצעי ומן האמצעי לעליון, עכ”ל, ועיין בהערה הבאה., לְפֵרוּשָׁם שֶׁאֵין הַמְּסִבָּה מִכְּלַל הַשְּׁלֹשִׁים צְלָעוֹת, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הַכָּתוּב (שם) אוֹמֵר "פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם רֹחַב שִׁבְעִים", וְעָלֶיךָ לְמַלֹּאות הַשִּׁבְעִים בְּמַה שֶּׁתּוּכַל, וּמֵהַנִּרְאֶה לְמַלְּאוֹתָם כְּדִתְנִינַן.

ע״חוְזָכוֹר תִּזְכֹּר כְּמוֹ כֵן שֶׁלָרַדַ"ק^לוז”ל: ומה שאמר ונסבה, רוצה לומר, כי במסיבה היו עולים למעלה לצלעות כמ”ש במלכים: ובלולים יעלו אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית. ובלול או הלול הוא בנין כמין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב סביב והעולה בו עולה דרך היקף. וכן שנינו במסכת מדות: ומסיבה היתה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולים לגגות התאים. היה עולה במסיבה ופניו למערב והלך על פני כל הצפון עד שהוא מגיע למערב. הגיע למערב והפך פניו לדרום הלך כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום והפך פניו למזרח. היה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה פתוח כלפי דרום. כי מוסב הבית למעלה הלול או בלול קורא אותו מוסב והיה עולה למעלה למעלה עד העליונה, עכ”ל. ולכאורה נראה מדבריו שישנם שני דברים הנקראים מסיבה, א) לולים שבו יעלו מתא תחתון לעליון, ב) המסבה שמסביבות הבית. ואולי זה כוונת רבינו שאין סתירה בין דברי רש”י לרד”ק. וזה מ”ש שנוכל לסתום הדברים בחדא כרש”י ובחדא כהרד”ק, ועיין בהערה הקודמת. וְהָרִי"א פֵּרוּשׁ וְנָסְבָה (יחזקאל מא, ז), הַמְּסִבָּה. אֲבָל רַשִׁ"י לֹא פֵּרֵשׁ כֵּן, רַק שֶׁהוּא הַמַּעֲלוֹת שֶׁמִּן הַתַּחְתּוֹנִים לַתִּיכוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים. אָמְנָם אֲנַחְנוּ נוּכַל לִסְתֹּם הַדְּבָרִים בַּחֲדָא כְּרַשִׁ"י, וּבַחֲדָא כְּהָרַדַ"ק.

ע״טוְהוֹאִיל וּלְעֵיל אֲתָא לְיָדָן הַךְ מַתְנִיתִין (פ"ד מ"ג) דִּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיָה לוֹ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים, וּפֵרַשְׁנוּהָ שָׁם עַל פִּי דֶּרֶךְ הָרַמְבָּ"ם ז”ל כַּנִּרְאֶה מִלְּשׁוֹנוֹ, וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה לָנוּ גַּם כֵּן עַל פִּי דַּרְכּוֹ, נֵימָא בֵּיהּ מִילְּתָא נַמִּי בְּדֶרֶךְ רַשִׁ"י ז"ל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַצֹּרֶךְ לָנוּ בּוֹ.

פ׳וְזוֹ לְשׁוֹן הר"ר שְׁמַעְיָה ז”ל (פ"ד מ"ב): וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ שֶׁבִּצְפוֹן הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל וְנִכְנַס לְהַתָּא, לְאֶחָד מִן הַתָּאִים שֶׁבְּזָוִית צְפוֹנִית מִזְרָחִית שֶׁל הֵיכָל הוּא הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּשּׁוּרָה. וְהָיָה מִקְצָת חֲלָלוֹ כְּנֶגֶד עֹבִי כֹּתֶל הֵיכָל שֶׁבַּמִּזְרָח, חָקְקוּ כָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל כְּנֶגֶד הַתָּא וְעָשׂוּ פֶּתַח בַּתָּא שֶׁיִּכָּנֵס מִמֶּנּוּ לְעֹבִי כֹּתֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי שֶׁאֵצֶל שַׁעַר הַגָּדוֹל. הֲרֵי שֶׁיָּכוֹל לִכָּנֵס מִפִּשְׁפָּשׁ לְהַתָּא, וְעוֹד עָשׂוּ לוֹ פֶּתַח לְאוֹתוֹ הַתָּא כְּנֶגֶד חֲלַל הַהֵיכָל, וְנִכְנַס מֵהַתָּא לַהֵיכָל, וּפוֹתֵחַ שָׁם דְּלָתוֹת פְּנִימִיּוֹת שֶׁל הֵיכָל וְכוּ'.

פ״אוּלְהַלָּן (שם מ"ג) כָּתַב וּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, כְּלוֹמַר בַּתָּא שֶׁבְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית שֶׁל הֵיכָל, הָיוּ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים. אָתָאן לְרַבָּנָן, אֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ וְאֶחָד לַהֵיכָל כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ לְדִבְרֵיהֶם, וְאֶחָד לַמְּסִבָּה. תַּנָּא לְקַמָּן, מְסִבָּה הָיְתָה עוֹלָה מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית לְקֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִין לְגַגּוֹת הַתָּאִים. וּבַמִּקְרָא כְּתִיב (יחזקאל מא, יא): "וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח, פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם", וְאוֹמֵר אֲנִי בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁל צֵלָע זֶה הָאַחֲרוֹן בַּצְּפוֹנִית מִזְרָחִית שֶׁלּוֹ, עָשׂוּ לוֹ פֶּתַח בְּמוּרְשָׁא דְּקַרְנָתָא. הֲרֵי הַתָּא (הוּא) [ה]פָּתוּחַ לַמֻּנָּח שֶׁלְּפָנָיו בַּמִּזְרָח פּוֹנֶה דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, שֶׁהַקֶּרֶן זָוִית מְשַׁמֵּשׁ שְׁנֵי צְדָדִין. וְרֶגֶל הַמְּסִבָּה שָׁם הוּא בְּקֶרֶן הַצָּפוֹן, שֶׁמְּהַלֶּכֶת בְּצִדֵּי הַתָּאִים כֻּלָּם, וְרַגְלֶיהָ כָּלִין בְּקֶרֶן הַתָּא הַזֶּה. נִמְצָא פֶּתַח (הַקֶּרֶן) [בַּקֶּרֶן], מִמֶּנּוּ עוֹלִין לַמְּסִבָּה. הֲרֵי הַמִּשְׁנָה וְהַמִּקְרָא מְכֻוָּנִים, וְאִם לֹא הָיָה מֻנָּח בְּבַיִת שֵׁנִי, תֵּן הַפֶּתַח כֻּלּוֹ לִצְפוֹן הַתָּא, וְהַיְנוּ אֶחָד לַמְּסִבָּה דְּמַתְנִיתִין, עכ"ל.

פ״בהִנֵּה שֶׁלִּדְבָרָיו ז”ל הַחֲמִשָּׁה פְּתָחִים שֶׁאֶל הַתָּא הַזֶּה הֵם כִּפְשָׁטָן שֶׁל הַדְּבָרִים, מִבְּלִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ אֶל הַדְּחוּקִים שֶׁדָּחַקְנוּ עַל פִּי דֶּרֶךְ הָרַמְבָּ"ם, הֵן לְפֵרוּשׁוֹ וְאַף לְפֵרוּשֵׁנוּ שֶׁעַל פִּי דַּרְכּוֹ. וְכֵן יֶתֶר דְּבָרָיו גַּם כֵּן מְפֹרָשִׁין בְּעַצְמָן, אֵין צְרִיכִין בֵּאוּר.

פ״גוּמַה שֶּׁכָּתַב^לאהובא בדברי רבינו לעיל וז”ל: ואף בבנין יחזקאל ה’ אמות מונח לפני התא האחרון, מכוון חללו כנגד עבי כתלו של היכל לפי החשבון כו’, עכ”ל. וְהָיָה מִקְצָת חֲלָלוֹ כְּנֶגֶד עֹבִי כֹּתֶל הֵיכָל, מְבֹאָר גַּם כֵּן. לְפִי שֶׁבֵּית הַחֲלִפוֹת הוּא כְּנֶגֶד חָמֵשׁ אַמּוֹת הַמִּזְרָחִיִּים^לבשהרי כל משך בית החליפות מן המזרח למערב עשר אמות כמפורש בקרא ונתבאר באריכות לעיל, וחמש במזרח תופסות עובי כותלו המזרחי. נשארו רק חמש אמות מזרחיות של חלל האולם ועוד חמש אמות כנגד כתלי ההיכל מחשבון התשעים במערבו. וע”כ צריך לומר שישנו עוד אמה אחת מכתלי ההיכל עד הפתח כדי להשלים חשבון י”א אמות לרוחב האולם מן המזרח למערב. שֶׁל אוּלָם כְּמוֹ שֶּׁכָּתַבְנוּ סִימָן נ', וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מֻנָּח אַחֲרָיו, יִשָּׁאֵר לְךָ אַמָּה אַחַת אֶל רֹחַב הָאוּלָם. שֶׁהֲרֵי רָחְבּוֹ י"א אַמָּה (פ"ד מ"ז), וְאוֹתָהּ הָאַמָּה כְּנֶגֶד אַמָּה מִכֹּתֶל הַתָּא הַחִיצוֹן^לגשהרי כותל החיצון (המזרחי) של התאים מתחילים אמה אחת למזרח יותר מכותל מזרח ההיכל. שכותל התא מתחיל חמש אמות למערב בית החליפות שהוא המונח, וכותל מזרח ההיכל מתחיל אמה אחת למערב להשלים י”א אמות רוחב האולם. וְאוֹתוֹ הַכֹּתֶל חָמֵשׁ כְּכָל כָּתְלֵי הַתָּאִים (שם). הֲרֵי שֶׁמֵּהַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת כְּנֶגֶד כֹּתֶל מִזְרָח שֶׁל הֵיכָל, וְכֹתֶל שֶׁל מִזְרַח הַהֵיכָל הוּא שֵׁשׁ אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן נ"א. אִם כֵּן מְבֹאָר הַדָּבָר שֶׁשְּׁתֵּי אַמּוֹת מֵחֲלַל הַתָּא, כְּנֶגֶד עֹבִי כֹּתֶל הֵיכָל שֶׁלַּמִּזְרָח.

פ״דנִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם ז”ל הַשְּׁלֹשִׁים צְלָעוֹת הֵם בַּסֵּדֶר הַזֶּה: חָמֵשׁ הַצְּפוֹנִיִּים זֶה אֲחוֹרֵי זֶה, אֹרֶךְ כָּל תָּא וְכָתְלוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְכֹתֶל שִׁשִּׁית, שֶׁהֲרֵי אֶל חָמֵשׁ חֲלָלִים צָרִיךְ שִׁשָּׁה כּוֹתָלִים, הִיא חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְהַמֻּנָּח שֶׁלִּפְנֵי הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְכֻלָּם סְדוּרִים חוּץ לְכֹתֶל הֵיכָל, וְכֹתֶל הֵיכָל עַצְמוֹ עָבְיוֹ שֵׁשׁ מַמָּשׁ, לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם.

פ״הוְעַל אֵלּוּ חָמֵשׁ בְּנוּיִין עוֹד חָמֵשׁ, וְעוֹד חָמֵשׁ עַל גַּבֵּיהֶן, לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם. וְכֹתֶל הַתָּא שֶׁאֶל הַחוּץ חָמֵשׁ אַמּוֹת בְּעֹבִי מַמָּשׁ, וִיסוֹדוֹ שֵׁשׁ. וְכֹתֶל הַתָּא שֶׁאָמַרְנוּ, הַיְנוּ כֹּתֶל שֶׁל כָּל הַתָּאִים, וְהוּא מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ שֶׁכֵּן הוּא. וְחוּצָה לְכֹתֶל הַתָּא הַמְּסִבָּה שָׁלֹשׁ, וְכָתְלָהּ חוּצָה לָהּ חָמֵשׁ מַמָּשׁ בָּעֹבִי, וִיסוֹדוֹ שֵׁשׁ. וְהַתָּא הַחִיצוֹן שֶׁבְּמִקְצוֹעַ הַמִּזְרָח לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, פָּתוּחַ אֶל הַמֻּנָּח וְאֶל הַמְּסִבָּה, וְאֶל הַתָּא שֶׁאֲחוֹרָיו, וְאֶל הַפִּשְׁפָּשׁ, וְאֶל הַהֵיכָל.

פ״והִנֵּה לְךָ גַּם כֵּן פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י ז”ל כְּפִי לָשׁוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּפֵרוּשׁוֹ (יחזקאל מא, ט), וְעַל פִּי תַּלְמִידוֹ הָרַ"שׁ ז"ל. אֲבָל לָשׁוֹן אַחֵר שֶׁבְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְהַעְתִּיקוֹ זוּלַת פָּסוּק (יחזקאל מא, ו-ז) וּבָאוֹת בַּקִּיר וְגוֹ' וְרָחֲבָה, צָרִיךְ שֶׁתְּפָרֵשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְהָרַמְבָּ"ם. וְלֹא רָאִינוּ לְהַעְתִּיקוֹ, שֶׁהֲרֵי הָרַ"שׁ^לדלא מצאתי מקורו, ואולי מזה שהגיה במדת התאים (שם מ”ג) למד רבינו כך. וצ”ע. מֵעִיד עַל רַבּוֹ שֶׁהִגִּיהַּ כֵּן כַּפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן. וְכֵן הָרִי"א (שם, ט) מְפָרֵשׁ בְּשֵׁם רַשִׁ"י כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן. גַּם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י כָּתוּב עַל קְלָף לֹא נִמְצָא זֶה הַלָּשׁוֹן, וְאוּלַי הוּבָא בְּתוֹכוֹ מִתַּלְמִיד שֶׁכְּתָבוֹ בַּגִּלָּיוֹן.

פ״זוְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוּשׁ רַשִׁ"י עוֹלֶה יָפֶה בְּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא וְהַמִּשְׁנָה, עִם כָּל זֶה עָשִׂינוּ הַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית שֶׁהִדְפַּסְנוּהָ, עַל פִּי פֵּרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם. הוֹאִיל וְסוּגְיָן דְּעָלְמָא אָזְלָא כְּוָתֵיהּ בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, שֶׁהֲרֵי הרע"ב דְּבָתְרָאָה הוּא, וְרָאָה לְפָנָיו פֵּרוּשׁ הָרַ"שׁ עַל דֶּרֶךְ רַשִׁ"י, וְעִם כָּל זֶה כָּתַב פֵּרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם. אַף כִּי הַתּוֹסְפוֹת בְּיוֹמָא (נב. ד"ה כותל) וּבְבָבָא בַּתְרָא פֶּרֶק ד' (סא. ד"ה והתא) פֵּרְשׁוּ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, אוּלַי לֹא רָאוּ הֵם דִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם, שֶׁעֲדַיִן בִּימֵיהֶם לֹא נִתְפַּשְּׁטוּ חִבּוּרָיו, בִּפְרָט פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָעְתַּק אֶל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּימֵי הָרַשְׁבָּ"א ז"ל.

פ״חוּמִכָּל מָקוֹם אַחֲרֵי שֶׁכָּתַבְנוּ^להרבינו לא הכריע בין השיטות, ומבאר הדברים באריכות כנ”ל לפי שתי השיטות, וכן הניף ידו שנית בתוי”ט בפרק רביעי דמדות באריכות, וגם שם לא הכריע כאחת מן השיטות. כָּל דְּבָרֵינוּ עַל פִּי רַשִׁ"י ז"ל, לֹא נִמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּנָה אֶל הַתָּאִים הַלָּלוּ, שֶׁמִּמֶּנָּה תִּרְאֶה אַף תַּשְׂכִּיל פֵּרוּשׁוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

Today's Learning

צורת בית המקדש ס״דThe Third Beit HaMikdash 64