צורת בית המקדש ע״אThe Third Beit HaMikdash 71

א׳"וַיְבִאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה^אמדובר כאן במבנה המחולק לשכות לשכות, ולכן נקרא בפסוק לפעמים בלשון יחיד ע”ש המבנה, ולפעמים לשכות כיון שהוא מכיל לשכות רבות. וכן פירש במצודת דוד וז”ל: אל הלשכה - ר”ל אל קבוצת הלשכות אשר עמדו מול הגזרה ומול הבנין אל אותן הלשכות שעמדו בפאת צפון רחוקים עשרים אמה מיסוד כותל המסיבה, עכ”ל. אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה" הוּא הַהֵיכָל "וַאֲשֶׁר נֶגֶד הַבִּנְיָן" הֵם הַתָּאִים "אֶל הַצָּפוֹן" (יחזקאל מב, א). וּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ אֵלּוּ הַלְּשָׁכוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁמֵּעֵינָם (בָּנאוּ) [בָּנוּ] בֵּית הַמּוֹקֵד וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת שֶׁבּוֹ (מדות פ"א מ"ו). וְאוּלָם הוּא בָּנוּי בְּמָקוֹם אַחֵר, לֹא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל וְגַם לֹא בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִים, כִּי אִם בַּצְּפוֹנִית בִּלְבַד, כְּדִתְנַן פ"ג דְּתָמִיד (מ"ג) וּמִדּוֹת (פ"א מ"ו).

ב׳וְהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בְּנוּיִין אֵלּוּ הַלְּשָׁכוֹת נִקְרָא חָצֵר חִיצוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מב, א): "וַיּוֹצִאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה הַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַצָּפֹן וַיְבִאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה וְגוֹ'".

ג׳אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה חֲמִשִּׁים אַמָּה (יחזקאל מב, ח), רוֹצֶה לוֹמַר מִדָּתָן מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם. וְאָמַר אֹרֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הוּא רָחְבָּן, מִשּׁוּם סֵיפָא דִּקְרָא^בנראה לפרש כוונת רבינו שמילת “אורך” קאי על החצר שעל פני הבית. שמהבית עד לחומת החצר החיצונה ישנו לצפון ולדרום מאה ועשרים, ומחומת החצר הפנימית עד לחיצונה ממזרח למערב יש רק מאה אמה. וכוונת הכתוב הוא שלאורך החצר שעל פני הבית היה משך הלשכות חמשים. "וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל" מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב כְּנֶגֶד הָאוּלָם וְהַהֵיכָל וּבֵית הַכַּפּוֹרֶת וְהַתָּא "מֵאָה אַמָּה".

ד׳וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת הַלָּלוּ הֶחָצֵר בְּרֹחַב חֲמִשִּׁים, זֶהוּ שֶׁאָמַר (שם ב) "אֶל פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה פֶּתַח הַצָּפוֹן וְהָרֹחַב חֲמִשִּׁים אַמּוֹת". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, אֶל פֶּתַח הַלִּשְׁכָּה, שֶׁהוּא פּוֹנֶה לַצָּפוֹן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְרוֹאֶה כְּנֶגְדּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה רֹחַב עַד הַכֹּתֶל צְפוֹנִי שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְאֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה. שֶׁהֲרֵי הַלְּשָׁכוֹת מַחֲזִיקוֹת מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, וְרָחְבּוֹ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן (שם ח). וַחֲלַל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מֵאָה אַמָּה רֹחַב כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה (יחזקאל מ, כג) "וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר מֵאָה אַמָּה". נִמְצָא לִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת חֲלַל אֲוִיר, אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, וְרֹחַב חֲמִשִּׁים, ע"כ.

ה׳וּכְמוֹ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב אֹרֶךְ הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מֵאָה אַמָּה, הוּא בְּעֵרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת שֶׁאֵינָם רַק מֵאָה, אֲבָל הֶחָצֵר בְּעַצְמוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַמִּזְרָח, כְּמוֹ כֵן לַמַּעֲרָב גַּם כֵּן הֶחָצֵר עוֹד יוֹתֵר, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמַתְנִיתִין דְּמִדּוֹת פֶּרֶק בַּתְרָא (מ"א), וְי"א^גרבינו לומד שכשם שבבית שני היו י”א אמות אחורי בית הכפרת, כן הוא בבנין העתיד. ועיין לקמן בסימן ע”ד שהאריך רבינו לבאר איך יכנס רווח זה לתוך חשבון אורך חומת החצר החיצונה והלשכות. אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת. וְכֵן בַּמִּשְׁכָּן שֶׁל מֹשֶׁה עֶשְׂרִים אַמָּה מִן הַקְּלָעִים שֶׁבַּמַּעֲרָב לַיְּרִיעוֹת שֶׁל אֲחוֹרֵי הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּסוֹף סֵדֶר תְּרוּמָה (שמות כז, יח). וְכֵן מִן הָרָאוּי כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַשּׁוֹמְרִים לְסַבֵּב אֶת הַהֵיכָל בִּפְנִים בֶּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ נַמִּי בְּרֵישׁ תָּמִיד (פ"א מ"ג)^דוז”ל ברטנורא שם: והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית. אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול. שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור. ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי. שֶׁעָשׂוּ כֵן בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר לְבַקֵּר אֶת הַכֵּלִים.

ו׳וְגָדֵר ^הוגדר – כותל (מצודת ציון)."אֲשֶׁר לַחוּץ לְעֻמַּת הַלְּשָׁכוֹת דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִצוֹנָה אֶל פְּנֵי הַלְּשָׁכוֹת אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה" (יחזקאל מב, ז), פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל: וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ וְגוֹ' הַמַּפְסִיק בֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה שֶׁל צַד מִזְרָח אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, עַד כָּאן. וּמִנָּהּ דְּאַף אוֹתוֹ גָּדֵר שֶׁל צַד מַעֲרַב הַלְּשָׁכוֹת גַּם כֵּן אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְלֹא נָקַט שֶׁל צַד מִזְרָח אֶלָּא מִשּׁוּם דִּקְרָא בְּחַד גָּדֵר אִרְיָא, וְסָבַר רַשִׁ"י דִּבְהַהוּא גָּדֵר שֶׁאֶל רֹב הֶחָצֵר מַיְרִי.

ז׳אִי נַמִּי [לְכָךְ נָקַט שֶׁל צַד מִזְרָח], לְפִי שֶׁהוּא מְכֻוָּן חֲמִשִּׁים אַמָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲרָב שֶׁלְּשָׁם עַל כָּרְחִין הוּא אַמָּה אַחַת יוֹתֵר. שֶׁהֲרֵי נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה סִימָן ע' שֶׁהַתְחָלַת הַלְּשָׁכוֹת חֲמִשָּׁה אַמּוֹת מִבֵּית הַחֲלִפוֹת. וְאוֹתָן חָמֵשׁ אַמּוֹת בְּסוֹפָן לַמִּזְרָח בָּנוּי כֹּתֶל חָצֵר פְּנִימִי הַמַּפְסִיק בֵּינָהּ לַחִיצוֹנָה בְּרֹחַב שֵׁשׁ אַמּוֹת. חָמֵשׁ מֵהֶן כְּנֶגֶד אֵלּוּ חָמֵשׁ, וְאַמָּה אַחַת יְתֵרָה. וּמֵהַכֹּתֶל הַזֹּאת וּלְהַלָּן הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מֵאָה אַמָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ"ב.

ח׳וּמֵעַתָּה קַשְׁיָן קְרָאֵי אַהֲדָדֵי: דְּכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם ח) שֶׁהַלְּשָׁכוֹת חֲמִשִּׁים אַמָּה בָּרֹחַב, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם ב) "וְהָרֹחַב חֲמִשִּׁים אַמּוֹת" שֶׁהוּא רֹחַב הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת כִּדְפֵרַשְׁנוּ לְמַעְלָה. וּלְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהַלְּשָׁכוֹת מַתְחִילִין בְּאַמָּה שֶׁמִּן הַכֹּתֶל חָצֵר פְּנִימִי, נִמְצָא שֶׁנּוֹתָר לְךָ אַמָּה אַחַת שֶׁלֹּא הֹעֲלָה בְּחֶשְׁבּוֹן כָּתוּב זֶה, וְלֹא בְּחֶשְׁבּוֹן כָּתוּב זֶה, וּלְאָנָה תַּטִּילָהּ, וְנִמְצָא שֶׁהַכְּתוּבִים מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה. בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה "וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ" (שם ז) לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, שֶׁפֵּרֵשׁ בְּהַךְ קְרָא גָּדֵר שֶׁאֶל הַמִּזְרָח בִּלְבַד^וכלומר; הלשכות המערביות לצפון ולדרום, הכותל המזרחי שלהן דבוק אמה אחת אל תוך הפינה המערבית של עובי כותל החצר הפנימי מבחוץ, ולכן רק שם הוא חמשים אמה. אבל כתל מערבי שלהן הוא רוחב חמשים ואחת אמות. ולענין כמה משך החפיפה בין כותל הפנימי במערבו למזרח לשכות המערביות, עיין מ”ש רבינו לקמן סימן ע”ד.. לוֹמַר, שֶׁאוֹתוֹ גָּדֵר הָיָה חֲמִשִּׁים אַמָּה כְּנֶגֶד חָצֵר חִיצוֹנָה, אֲבָל הַלְּשָׁכוֹת בְּעַצְמָן הֵן חֲמִשִּׁים וְאַחַת אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁהָאַמָּה הַיְּתֵרָה לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לְגָדֵר, שֶׁכֹּתֶל חָצֵר פְּנִימִי סוֹתְמוֹ. וּלְפִיכָךְ לֹא מַיְרִי אֶלָּא בְּחַד גָּדֵר וְהַיְנוּ בְּשֶׁל מִזְרָח, לְפִי שֶׁבְּשֶׁל מַעֲרָב הִיא חֲמִשִּׁים וְאַחַת, שֶׁשָּׁם אֵין דָּבָר הַסּוֹתְמוֹ.

ט׳"וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן" (יחזקאל מב, ד) לְצַד הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, דַּהֲרֵי בְּאוֹתָן שֶׁבַּצָּפוֹן מִשְׁתָּעִי. וְרַשִׁ"י ז”ל פֵּרֵשׁ בַּפָּסוּק "וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא" (יחזקאל מו, יט), שֶׁהָיוּ לָהֶם גַּם כֵּן פְּתָחִים אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים. וְאֶפְשָׁר שֶׁדִּקְדֵּק כֵּן מִמַּה שֶּׁאָמַר (שם) "וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא וְגוֹ' אֶל הַלִּשְׁכוֹת וְגוֹ'". דְּמַשְׁמַע שֶׁמֵהַמָּבוֹא שֶׁאֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים מִשָּׁם הֱבִיאוֹ אֶל הַלִּשְׁכוֹת, הִנֵּה מְבֹאָר שֶׁהָיוּ הַלְּשָׁכוֹת פְּתוּחִים לְשָׁם. וּבַסִּימָן ע"ג מוּכָח גַּם כֵּן שֶׁהָיָה לָהֶם פְּתָחִים לְהַמָּבוֹא, עַיֵּן שָׁם בְּסוֹפוֹ.

י׳וְהַלְּשָׁכוֹת ^זלהבין קטע זה של האתיקים מן הראוי להעתיק לשון רש”י בפסוקים אלו, ומה שנוסף בפרש”י תוספת בשם “אשל גדול” (כמ”ש רבינו), וז”ל: ( מב, ג) נגד העשרים אשר לחצר הפנימי - כל זה סימן מקום הלשכות אצל העשרים רוחב אויר אשר לחצר הפנימי סביב סביב לבית, כמו שאמור למעלה ובנין הלשכות רוחב כ’ אמה. ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה - שאמרנו למעלה שעליה היתה החצר (סביב) מוקפת סביב לה. אתיק אל פני אתיק - לא ידעתי מהו, (תוספות) אתיק אל פני אתיק. אתיק הוא עמוד כמו שפי’ רש”י נמי (לעיל טז) והאתיקים סביב לשלשתם, שהם עמודים. והלשכות העליונות, היינו הני לשכות עצמם שמדבר מהם וקורא אותם עליונות לפי שהם בגובהו של הר כמו שפירש”י גבי ומתחת הלשכות האלה. והכי פירש על הסדר. והלשכות העליונות שהם בגובהו של הר, ב’ מהם היו קצרות כלומר אינם רווחות, לפי שהאתיקים היו ממעטים בהם שכן דרך הבנאים לחזק מלאכת בניינם לעשות עמודים עד שני שליש החומה ומשם ואילך כלים ומשפיעים. ולכך השלישית אינה קצרה, והיינו דקאמר: כי משולשות הנה ואין להם עמודים, לפי שאין צריך חיזוק כמו מלמטה. ואין להם עמודים כעמודי החצרות, כלומר, עמודי לשכות אלו אינם כשאר עמודים. ששאר עמודים מיושבים אצל החומה לחיזוק אבל הני בעובי החומה בולטין לחוץ ולפנים לכך אוכלים מן הבנין. על כן נאצל - כתרגומו דחיקן. לפי שהם בעובי החומה בולטים לחוץ ולפנים מחזקים הלשכות. מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ - לצד הארץ כך מצאתי בשם אשל גדול (סא”א): בשלישים - ת”י: מתלתין, משמע שהיו אותן לשכות משולשות שלש זו למעלה מזו. וגם המקראות מוכיחין כן שהוא אומר והלשכות העליונות קצרות מהתחתונות ומהתיכונות. ואני לא יכולתי להבין בשלשת המקראות הללו כלל מהו, כי יוכלו אתיקים. מה הם אותם אתיקים? והיאך אוכלות מן העליונות ואינם אוכלות מן התחתונות ומן התיכונות? וטעם שהוא נותן לדבר, כי משולשות הנה ואין להם עמודים, לא ידעתי להבין בו. (ואני לא היה לי לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה אלא כמו שהראוני מן השמים):" הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָה מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכוֹנוֹת בִּנְיָן. כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ" (יחזקאל מב, ה-ו). פֵּרוּשׁ, הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. רָצָה בָּזֶה אֵלּוּ הַלְּשָׁכוֹת שֶׁהֵם בְּמַעֲלֵה הָהָר כְּנֶגֶד הַהֵיכָל, לְאַפּוּקֵי הַנֵּי לְשָׁכוֹת שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן ע"ג שֶׁהֵם בְּתַחְתִּית הָהָר. וְאָמַר שֶׁקְּצָת מֵהַנֵּי הַלְּשָׁכוֹת הֵם קְצֻרוֹת.

י״אכִּי יוֹכְלוּ כְּמוֹ יֹאכַל, שֶׁהַוָּא"ו בִּמְקוֹם אָלֶ"ף, וּכְלוֹמַר מְמַעֲטִין. וְאָמַר שֶׁהָאַתִּיקִים פֵּרוּשׁ - הָעַמּוּדִים הֵם מְמַעֲטִים "מֵהֵנָּה", פֵּרוּשׁ מֵהֵנָּה - "מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת". וּמַה שֶּׁכָּתוּב "בִּנְיָן" מוּסָב אֶל "יוֹכְלוּ", כְּלוֹמַר שֶׁאוֹכְלִין וּמְמַעֲטִין אֶת הַבִּנְיָן. וְאָמַר הַטַּעַם "כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת" וְגוֹ' לְפִי שֶׁהָיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת בְּתַחְתִּיִּים שְׁנִיִּים שְׁלִישִׁים, וַהֲרֵי הֵם גְּבוֹהִים, "וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת" הַבּוֹלְטִין לַחוּץ וְאֵינָם אוֹכְלִים בִּפְנִים. אֶלָּא הָיָה לָהֶם אַתִּיקִים הָאוֹכְלִים בַּחוּץ וּבִפְנִים. "עַל כֵּן נֶאֱצַל" כְּלוֹמַר - נִדְחָה "מֵהַתַּחְתֹּנוֹת" וְגוֹ'. אֲבָל לֹא עָלוּ הָאַתִּיקִים בָּעֶלְיוֹנוֹת, לְפִי שֶׁשּׁוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ חִזּוּק. כָּךְ נִמְצָא בְּשֵׁם אֵשֶׁל גָּדוֹל.

י״בוְהָרִי"א (שם ב-ו) פֵּרֵשׁ בְּהַפָּרָשָׁה שֶׁהָעֶלְיוֹנוֹת הַיְינוּ הַשְּׁלִישִׁים, וְהֵם קְצֻרוֹת. וּפֵרֵשׁ אַתִּיקִים לְשָׁכוֹת, שֶׁכֵּן כָּתוּב גַּם כֵּן (שם ג) "אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיק בַּשְּׁלִשִׁים". רוֹצֶה לוֹמַר, לִשְׁכָּה עַל פְּנֵי לִשְׁכָּה, שְׁלֹשָׁה זוֹ עַל גַּב זוֹ, עֶלְיוֹנָה וְתִיכוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, וְהוּא אָמְרוֹ "בַּשְּׁלִשִׁים". וְאָמַר "וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת", לְפִי שֶׁכְּבָר זָכַר שֶׁהָיוּ לְשָׁכוֹת שָׁלֹשׁ זוֹ עַל זוֹ, אָמַר עַתָּה שֶׁהָעֶלְיוֹנוֹת הָיוּ קְצָרוֹת מֵאֲחֵרוֹת. וְהָיוּ אֵלֶּה הֵפֶךְ אוֹתָם הַתָּאִים שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה, כִּי אוֹתָם הָיוּ רְחָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶן כְּפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי, אֲבָל בְּאֵלֶּה הַלְּשָׁכוֹת הָיוּ "הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת". וְנָתַן הַטַּעַם בָּזֶה בְּאָמְרוֹ "כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָּה מֵהַתַּחְתֹּנוֹת", וְעוֹד נָתַן טַעַם אַחֵר "כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים".

י״גרוֹצֶה לוֹמַר בַּטַּעַם הָרִאשׁוֹן כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָּה, שֶׁיִּתְפְּשׂוּ אֲוִירֵי הַלְּשָׁכוֹת מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּכוֹנוֹת. [כְּלוֹמַר שֶׁהַתַּחְתּוֹנוֹת וְהַתִּכוֹנוֹת] יִתְפְּשׂוּ מֵהַבִּנְיָן יוֹתֵר, לְפִי שֶׁהָיָה רָחָב יוֹתֵר מִלְּמַטָּה. וְאָמַר "מֵהֵנָּה", וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ "מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכוֹנוֹת". וְיוֹכְלוּ כָּתוּב בְּוָא"ו בִּמְקוֹם אָלֶ"ף, וְהוּא עִנְיַן תְּפִישָׂה. וְהַלָּשׁוֹן הַזֶּה מָצִינוּ בְּדִבְרֵי חַזַ"ל (ב"ב יד.) כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה. וְהָרַדַ"ק כָּתַב שֶׁלֹּא יוּכַל לְהָבִין בְּבִנְיַן הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה אֵיךְ הָיוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת רְחָבוֹת מֵהָעֶלְיוֹנוֹת, וְגַם רַשִׁ"י לֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ דָּבָר, וְלֹא יוֹנָתָן גַּם כֵּן, וְעַל זֶה אָמַר הָרַדַ"ק שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ עָתִיד אֵלִיָּהוּ לְפָרְשָׁהּ.

י״דוְאֶפְשָׁר לוֹמַר בָּזֶה^חכאן מחדש רבינו פירוש שונה מדברי ה”אשל גדול”, שלומד שהקומה השלישית יותר רחבה מהאמצעית והאמצעית מהתחתונה. ורבינו לומד, שבניגוד לתאים שכמבואר בסימן סד-סט, התחתון צר והאמצעי רחב והעליון יותר רחב, כאן באתיקים של הלשכות, למטה רחב ומיצר והולך כלפי מעלה. והסיבה היא שבתאים, החומה מתמעטת והולכת (שכן הדרך לעשות הכותל מיצר והולך כלפי מעלה שלא יתמוטט) ולכן בעליונים יש יותר מקום להניח הקורות על מגרעות הכותל כדלעיל. משא”כ בלשכות שנבנה ע”י אתיקים, דהיינו שהיה כמו שלשה מבנים המונחים זה על גבי זה, ולכן העליונים צרים יותר מהתחתונים. שֶׁהַתָּאִים [שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה] הָיוּ רְחָבִים הָעֶלְיוֹנִים מֵאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם מִפְּנֵי הַכֹּתֶל אֲשֶׁר עָלָיו יִסָּמְכוּ שֶׁהָיָה רָחָב מִלְּמַטָּה וְצַר מִלְּמַעְלָה, וְלָכֵן הַבָּתִּים הָהֵם הָעֶלְיוֹנִים הָיָה בָּהֶם יוֹתֵר שֶׁטַח(יות) מִבַּתַּחְתּוֹנִים. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּעֶלְיוֹנִים הַכֹּתֶל כָּל כָּךְ עָב כְּמוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, גַּם שֶׁהָיוּ נִסְמָכוֹת עַל הָעַמּוּדִים, וְלָכֵן הָיוּ מִתְרַחֲבוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ, כִּי לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִירְאוּ מֵהַנְּפִילָה בִּהְיוֹתָן עַל הָעַמּוּדִים. אָמְנָם הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת רוֹצֶה לוֹמַר זוֹ עַל גַּב זוֹ. וְלֹא הָיָה אִם כֵּן, הַכֹּתֶל עָב מִצַּד אֶחָד יוֹתֵר מִבְּצַד אַחֵר, וְלֹא הָיוּ עַל הָעַמּוּדִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה בְּהֶכְרֵחַ הַבַּיִת הָעֶלְיוֹן קָצָר מֵאֲשֶׁר תַּחְתָּיו, לְפִי שֶׁמִּפַּחַד הַנְּפִילָה לֹא יִתְפַּשְּׁטוּ הַבָּתִּים הָעֶלְיוֹנִים כָּל מַה שֶּׁיִּתְפַּשְּׁטוּ הַתַּחְתּוֹנִים לִהְיוֹתָם נִסְמָכִים עַל הַקַּרְקַע אוֹ קָרוֹב אֵלָיו. וְהוּא אָמְרוֹ "עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת מֵהָאָרֶץ", רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ וְנִתְקַצְּרוּ הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶן. וְהוּא מִלְּשׁוֹן "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ" (במדבר יא, יז), "לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם" (קהלת ב, י), שֶׁהוּא עִנְיַן פְּרִישׁוּת. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (יחזקאל מב, ו) עַל כֵּן דְּחִיקָן, עכ"ל.

ט״ווּלְעֻמַּת אֵלּוּ הַלְּשָׁכוֹת שֶׁל צְפוֹן הַהֵיכָל, לְעֻמָּתָן בִּדְרוֹם הַהֵיכָל גַּם כֵּן לְשָׁכוֹת, כָּאֵלּוּ כֵּן אֵלּוּ, כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן וְכָל מוֹצָאֵיהֶן, וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן. שֶׁכֵּן כָּתוּב (יחזקאל מא, י) "וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב". הֲרֵי שֶׁסְּבִיב הַבַּיִת הָיָה רֹחַב עֶשְׂרִים בֵּין הַלְּשָׁכוֹת, אִם כֵּן סְבִיב הַבַּיִת הָיוּ לְשָׁכוֹת, וְהַיְנוּ בַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם וְכִדְפֵרַשְׁתִּי סִימָן ע'. וְכֵן כָּתוּב (יחזקאל מב, יג): "וַיֹּאמֶר אֵלַי לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יֹאכְלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר קְרוֹבִים לַה' קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים [וְגוֹ'] וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם כִּי הַמָּקוֹם קָדֹשׁ".

ט״זכְּבָר יִעַדְנוּ לְמַעְלָה בְּסִימָן י"ג י"ד וְכוּ' לְבָאֵר בְּזֶה הַסִּימָן שֶׁאוֹתָן הַחֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת הַמְּבֹאָרִין לְשָׁם, הֵם בְּנוּיִין בְּמִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר בְּתוֹכוֹ בִּפְנִים, לֹא מִבַּחוּץ כְּצִיּוּרוֹ שֶׁל בַּעַל הַתְּמוּנָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּמַנְטוֹבָה^טעיי”ש מ”ש בהערה. עַל צוּרַת בַּיִת שֵׁנִי. וְזֶהוּ לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (יחזקאל מו, כא): "וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה וַיַּעֲבִרֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר". וְהוּא נֶאֱמַר אַחֲרֵי שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ מָבוֹא^יוכמ”ש בתחלת הענין מו (יט) ויביאני במבוא אשר על כתף השער אל הלשכות הקדש אל הכהנים הפנות צפונה והנה שם מקום בירכתים ימה: (כ) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו־שם וגו’ (כא) ויוציאני אל־החצר החיצנה ויעבירני אל־ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצוע החצר: ובסימן ע”ב יפרש רבינו שה”מבוא” הוא הדרך לבוא לתוך אויר העשרים. אֲוִיר הָעֶשְׂרִים הַנִּזְכָּרִים. הִנֵּה מְבֹאָר שֶׁיָּצָא אֶל תּוֹךְ הֶחָצֵר [הַחִיצוֹנָה], וּבְתוֹכָהּ מָצָא אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה חֲצֵרוֹת [קְטֻרוֹת].

י״זוְכֵן נִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם ז”ל בְּסִפְרוֹ^יאוז”ל: ולפני העזרה במזרח היתה עזרת הנשים, והיא היתה אורך ק’ אמה ול”ה על רוחב קל”ה. וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה ולא היו מקורות וכן עתידין להיות. עכ”ל. וכן הוא מפורש בציורו של הרמב”ם בפירוש המשניות מכתב יד (קאפח), עי”ש בסוף מסכת מדות. (פ"ה מבית הבחירה ה"ז). וְאַף הר"ר שְׁמַעְיָה פֵּרֵשׁ כֵּן בְּהֶדְיָא, זֶה לְשׁוֹנוֹ (פ"ב מ"ה): עֶזְרַת נָשִׁים וְכוּ' קל"ה עַל קל"ה וְהַכֹּל פָּנוּי חָצֵר גְּדוֹלָה חוּץ שֶׁבְּאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹתֶיהָ כוּ'.

י״חאֲבָל מַה שֶּׁכָּתַב (הר"ר שמעיה שם) שֶׁזּוֹ הַלִּשְׁכָּה [הַצְּפוֹנִית מַעֲרָבִית] לֹא נִתְקַדְּשָׁה לְפִי שֶׁשָּׁם הָיוּ טוֹבְלִים הַמְּצֹרָעִין^יבנגעים יד, משנה ח וז”ל: בא לו אצל המצורע והמצורע טבל בלשכת המצורעים, בא ועמד בשער ניקנור: בַּשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתָן כְּשֶׁבָּא לְהַכְנִיס יָדָיו לִפְנִים לְמַתַּן בְּהוֹנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל מִבָּעֶרֶב, שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה טָעוּן בִּיאַת מַיִם (יומא ל.:), וּלְפִיכָךְ כָּתַב שֶׁזּוֹ הַלִּשְׁכָּה לֹא נִתְקַדְּשָׁה^יגמצורע בשביעי שלו טובל ומעריב שמשו והוא טהור, אלא שהוא מחוסר כפרה ואסור להכנס למקדש ולעזרה עד שיביא קרבנותיו. לכן למחרתו שהוא ביום השמיני מביא קרבנותיו לבית המקדש ורק אחר הבאת הקרבנות מותר ליכנס. והסדר בזה הוא: שבשעת ההקרבה עומד המצורע בשער ניקנור, ומכניס ראשו ובהונותיו כדי שיתן הכהן עליו דם הקרבן והשמן כמפורש בתורה. אכן כדי שיהיה מותר להכניס ראשו לשער צריך טבילה, כמו שכל אדם, אפילו טהור, חייב לטבול לפני כניסתו לעזרה. וע”ז כתב רבינו שמעיה, שכיון שהמצורע אסור עדיין ליכנס לעזרה לפני שסיים הקרבת קרבנותיו עד אחרי נתינת הדם על ראשו והבהונות, הרי איך יבוא לעזרת נשים? ולכן מפרש שהשאירו את מקום לשכת המצורעים ללא קדושת עזרת נשים..

י״טדְּבָרָיו הַלָּלוּ אֵינָם מְחֻוָּרִין אֶצְלִי כְּלָל, לְפִי^ידכדי להוכיח נגד דעת רבינו שמעיה, מביא רבינו שיטות התנאים בטעם חיוב הטבילה לפני כניסה לעזרה שנחלקו (יומא ל.). לדעת בן זומא ילפינן מק”ו מכה”ג ביוה”כ שחייב טבילה כשנכנס מקודש לקודש, ק”ו לנכנס מחול אל הקודש. ולפי דעת בן זומא הרי החיוב הוא מדאורייתא דק”ו הוא דאורייתא. ודעת ר”י, שחכמים חייבו טבילה כדי שאדם הנכנס לעזרה, ישים דעתו אולי היתה לו איזו טומאה ישנה, וע”י שצריך טבילה ישים דעתו ע”ז ויזכר. ועל זה מבאר רבינו שלשתי השיטות החיוב הוא רק כשנכנס לעזרת ישראל ולא לעזרת נשים. שֶׁמַּה שֶּׁאֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל דִּתְנַן בְּפ"ג דְּיוֹמָא (שם) הַיְנוּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד.

כ׳דֶּלְבֶן זוֹמָא (שם) דְּיָלִיף לֵיהּ מִקַּל וָחֹמֶר מִכֹּהֵן גָּדוֹל, פְּשִׁיטָא דְּלֵיתָא אֶלָּא לַנִּכְנָס בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, דְּדַיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן.

כ״אוּלְרַבִּי יְהוּדָה (שם) נַמִּי דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּרַבָּנָן הִיא מִשּׁוּם סְרָךְ טְבִילָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר טֻמְאָה יְשָׁנָה שֶׁבְּיָדוֹ וְיִפְרֹשׁ. הֲרֵי אֵין טְמֵא [מֵת] אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן (זבחים נה:) אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין חַיָּבִין מִשּׁוּם טֻמְאָה אֶלָּא עַל אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְהַיְנוּ הֶקֵּף עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא כָּךְ בְּבַיִת שֵׁנִי, אִם כֵּן הַטְּבִילָה נַמִּי לֵיתָא אֶלָּא בְּנִכְנָס לְמָקוֹם זֶה.

כ״בוְלוֹמַר דְּמִכָּל מָקוֹם מִדְּרַבָּנָן אָסוּר לִטְמֵא מֵת לִכְנוֹס לְעֶזְרַת נָשִׁים, וְעָבְדֵי רַבָּנָן דְּלִטְבֹּל קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אֲפִלּוּ לַעֲזָרָה זוֹ, הָא לֵיתָא. חֲדָא, דְּתַקַּנְתָּא לְתַקַּנְתָּא לָא עָבְדִי (שבועות מא.). וְעוֹד, דְּאִי אִיתָא דְּתִקְּנוּ תַּקָּנָה לְתַקָּנָתָם, אִם כֵּן אַף בַּחֵיל שָׁיָכָא תַּקָּנָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף לְשָׁם אָסוּר טְמֵא מֵת לִכָּנֵס כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּכֵלִים (מ"ח). וְהַשְׁתָּא, אֲפִלּוּ כִּי תֵּימָא דְּלָא נִתְקַדְּשָׁה הַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת כִּי הֵיכָא דְּלִטְבֹּל קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס לִקְדֻשָּׁה דְּרַבָּנָן, אַכָּתִי קַשְׁיָא - הֵיאַךְ הָיָה יָכוֹל לִכְנוֹס אֶל הַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת, שֶׁעַל כָּל פָּנִים דֶּרֶךְ הַחֵיל יֵשׁ לוֹ לִכָּנֵס. וְתִצְטָרֵךְ לִדְחֹק וְלוֹמַר שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאֶל הַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת מֵהַחֵיל נַמִּי אֵינוֹ מְקֻדָּשׁ בְּקִדּוּשׁ רַבָּנָן.

כ״גוּמִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא אַמַּאי לָא תְּנַן (יומא שם) אֶלָּא הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה, הֲרֵי אַף לַחֵיל לֹא יִכָּנֵס, דְּהָתָם נַמִּי צָרִיךְ לִזְכֹּר בְּטֻמְאָה יְשָׁנָה שֶׁבְּיָדוֹ מִדְּרַבָּנָן וְיִפְרֹשׁ. וְכִי תֵּימָא דְּמַתְנִיתִין כְּבֶן זוֹמָא, אִם כֵּן כֵּיוָן דְּסָתַם לָן רַבִּי כַּוָּתֵיהּ, הִלְכְתָא הוּא (שבת מו. וש"נ), וְאַמַּאי נִפְסֹק^טווכן פסק הרמב”ם (עבודת יוה”כ פ”ב ה”ג) כרבי יהודה. דְּלָא כַּוָּתֵיהּ.

כ״דאֶלָּא הַמְּחֻוָּר דְּלֵיתָא לְהַךְ סְבָרָא אֲפִלּוּ לְר' יְהוּדָה, דְּאִיהוּ נַמִּי לָא קָאָמַר אֶלָּא שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּמָקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ מִדְּאוֹרָיְיתָא, וּלְפִיכָךְ כָּל קְדֻשַּׁת עֶזְרַת נָשִׁים יֵשׁ אֶל הַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת כְּמוֹ כֵן^טזדהיינו שלשכת המצורעים קדושתה שוה לכל שטח עזרת נשים וחיוב טבילה אינו רק כדי ליכנס לעזרת ישראל., וְיָכוֹל הַמְּצֹרָע לִטְבֹּל שָׁם כְּמוֹ שְׁאָר כָּל אָדָם. שֶׁהֲרֵי כְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁהֵם דִּבְרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ, וּלְהַאי טְבִילָה רַשַּׁאי לִכָּנֵס בְּעֶזְרַת נָשִׁים כִּדְפָרִישִׁית. וְאוּלַי דְּמִשּׁוּם מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הרר"ש דְּלֹא נִתְקַדְּשָׁה, מִשּׁוּם כָּךְ הֶעֱמִיד בַּעַל הַתְּמוּנָה הַנִּזְכָּר אֶת אֵלּוּ הַחֲצֵרוֹת אֶל הַחוּץ. וְאֵין זֶה [נָכוֹן, וּ]כְמוֹ שֶׁהוֹכַחְתִּי.

כ״הגַּם הַתּוֹסְפוֹת כָּתְבוּ בְּיוֹמָא פֶּרֶק ג' (ל:) בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל אִי דְּלָא טָבִיל כוּ' וּבְפֶרֶק קַמָּא דְּכֵלִים (מ"ח) תְּנַן עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין שׁוּם טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְלִשְׁכַּת מְצֹרָעִים הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּעֶזְרַת נָשִׁים כוּ', עַד כָּאן.

כ״ווְאַף בְּבֵית הֶעָתִיד שֶׁעוֹמֶדֶת הַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת כְּנֶגֶד הַהֵיכָל, מִכָּל מָקוֹם הֶחָצֵר הַהוּא לֹא נִתְקַדֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי נִקְרָא כָּל זֶה חָצֵר חִיצוֹנָה.

כ״זאֶלָּא דְּאִיכָּא לְמֵידַק^יזקושיית רבינו כאן היא, שמכיון שבבית שני היה קל”ה אמות רוחב מהצפון לדרום וקפ”ז אמות אורך מן המזרח למערב קדוש בקדושת עזרת ישראל, ובשלמא כשנאמר שבבית שלישי יוסיפו לקדושת העזרה יותר, הרי דבר זה אפשרי, ולכן ישנם מקומות בבית שלישי שמקום קדושת העזרה רחב יותר על קל”ה, וכפי שמבאר שכן הוא מצידי ההיכל, אבל באורך העזרה בפנים חצר הפנימית, שכל שטחו הוא לפני הבית מן המזרח, הוא רק מאה מן הדרום לצפון, ואיך נמעט הקדושה ממקום העזרה בבית שני., כֵּיוָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּקְרָא חָצֵר חִיצוֹנָה לֹא נִתְקַדֵּשׁ, הֵיאַךְ יִמָּצֵא אֹרֶךְ קפ"ז עַל רֹחַב קל"ה (פ"ה מ"א) שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ לֶעָתִיד. דְּהַתֵּינַח בָּאֹרֶךְ קַמַּשְׁכַּחַת טְפֵי טוּבָא מִקפ"ז [כְּ]שֶׁתַּחְשֹׁב מֵאָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וּמֵאָה שֶׁל הַבַּיִת. אֲבָל בָּרֹחַב יֵשׁ בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ קל"ה. דְּדַוְקָא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל שֶׁשָּׁם מְפֹרָשׁ (יחזקאל מב, ג) שֶׁעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת לַצָּפוֹן וְדָרוֹם, וְהַלְּשָׁכוֹת עַצְמָן שֶׁרָחְבָּן חֲמִשִּׁים אֶל הֶחָצֵר (שם ח) כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים (שם יג). וַהֲרֵי הָרֹחַב מַה שֶּׁנִּתְקַדֵּשׁ לְשָׁם הוּא מֵאָה אַמָּה שֶׁל לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ חֲמִשִּׁים מִזֶּה וַחֲמִשִּׁים^יחנקט לישנא דקרא, שהלא ביאר רבינו לעיל שרוחב הלשכות הם באמת חמשים ואחת אמה. מִזֶּה, וְאַרְבָּעִים מַה שֶּׁבֵּינָם לַהֵיכָל מִכָּאן וּמִכָּאן. וְרֹחַב שֶׁל הַהֵיכָל וְתָאָיו, שֶׁבֵּין הַכֹּל מָאתַיִם וָעֶשֶׂר, הוּא יוֹתֵר עַל קל"ה, אֲבָל הָרֹחַב שֶׁל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי הוּא רַק מֵאָה (יחזקאל מ, כג).

כ״חוְאִי הָכִי לֵימָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְהָרַאֲבָ"ד בְּהַשָּׂגוֹתָיו פ"ו מֵהִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה (הי"ד) בְּאָמְרוֹ: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ לְר' יוֹסִי דְּאָמַר קְדֻשָּׁה שְׁנִיָּה קִדְּשָׁהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, לֹא אָמַר אֶלָּא לִשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ לֹא אָמַר. לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עֶזְרָא שֶׁהַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם עֲתִידִים לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ אַחֵר עוֹלָמִי [כוּ']. כָּךְ נִגְלָה לִי מִסּוֹד ה' לִירֵאָיו, לְפִיכָךְ הַנִּכְנָס עַתָּה שָׁם אֵין בּוֹ כָּרֵת, עכ"ל. וְקַשְׁיָא לְהָרַמְבָּ"ם שֶׁכָּתַב שָׁם דְּקִדְּשָׁהּ לְעוֹלָם וְהַנִּכְנָס לְשָׁם חַיָּב כָּרֵת.

כ״טוְנִרְאֶה דֶּלְהָרַמְבָּ"ם, יִהְיוּ לֶעָתִיד בִּכְלַל הַקְּדֻשָּׁה אוֹתָן הַתָּאִים שֶׁאֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, וּכְשֶׁתַּחְשֹׁב עֹבִי חוֹמַת הֶחָצֵר שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכָתְלוֹ חָמֵשׁ מִכָּאן וְכֵן מִכָּאן, יַעֲלוּ בְּיָדְךָ ל"ד אַמּוֹת. וְהָאַמָּה הַחֲסֵרָה תַּשְׁלִימָהּ בְּאֹפֶן שֶׁיִּוָּתֵר לְךָ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי הַהֲלָכָה רוֹוַחַת כְּר' מֵאִיר שֶׁאָמַר בְּפֶי"ז דְּכֵלִים (מ"י) דְּכָל אַמּוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בְּבַיִת שֵׁנִי בְּבֵינוֹנִית, וּבְהַךְ בִּנְיָנָא כֻּלָּן בִּקְנֵה הַמִּדָּה שֶׁהוּא אַמָּה גְּדוֹלָה בְּטֶפַח יְתֵרָה עַל הַבֵּינוֹנִית^יטדברי רבינו נפלאים מאד. וצ”ע, שהלא בכל המקומות פירוש אמה בינונית הוא אמה בת ששה ואמה קטנה היא בת חמשה. ור”י פליג רק שהכלים הם מאמה בת חמשה. וצ”ע.. וְיִהְיוּ אִם כֵּן קל"ד טְפָחִים יְתֵרִים עַל שֶׁל קל"ד אַמּוֹת שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי, שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אַמּוֹת בֵּינוֹנִית פָּחוֹת טֶפַח.

ל׳וּלְפִי זֶה לֹא הָיָה לָנוּ לְהַרְבּוֹת וּלְהַכְנִיס כָּל הַתָּאִים וְכָתְלֵיהֶם בִּקְדֻשַּׁת הָעֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי הָעֲזָרָה בְּעַצְמָהּ הִיא ק' [אַמּוֹת, שֶׁהֵם ת"ר] טְפָחִים, שֶׁהֵם עֶשְׂרִים אַמּוֹת בֵּינוֹנִית יְתֵרִים עַל ק' אַמָּה שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי. וְלֹא נֶחְסָר הַמְקֻדָּשׁ כִּי אִם ט"ו אַמּוֹת, וְחֶלְקָם מִכָּאן וּמִכָּאן לֹא יַגִּיעוּ כִּי אִם עַד אַמָּה וּמֶחֱצָה לְתוֹךְ הַתָּאִים. אֶלָּא שֶׁבְּמַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ יֵשׁ לָנוּ דָּבָר מְסֻמָּן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא רָצִינוּ לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ כָּתְלֵי הַתָּאִים, לְפִי שֶׁעַל כָּל פָּנִים בִּכְלוֹת הַתָּאִים שֶׁבְּכֶתֶף הַשַּׁעַר לַמַּעֲרָב, הוּא ד' אַמּוֹת וּמֶחֱצָה חוֹמָה מִבְּלִי תָּאִים כִּדְפֵרַשְׁתִּי סִימָן כ"א. וְהוּא מֵהָאֹרֶךְ שֶׁל הַקפ"ז, וְשָׁם יוֹצֵא הַקְּדֻשָּׁה אַמָּה וּמֶחֱצָה, וְאֵין שָׁם דָּבָר נִסְמָן אֶל הַקְּדֻשָּׁה. לְפִיכָךְ אָמַרְנוּ שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁלֶּעָתִיד תִּהְיֶה אַף בְּכָתְלֵי הַתָּאִים. וְהִנֵּה יֵשׁ מָקוֹם מְסֻמָּן מִבַּחוּץ דְּהַיְנוּ עַד כְּנֶגֶד כְּלוֹת כָּתְלֵי הַתָּאִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹסַפְנוּ הַרְבֵּה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁבָּאֹרֶךְ גַּם כֵּן נִתּוֹסֵף עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן בָּרֹחַב מַה שֶּׁכְּנֶגֶד הַהֵיכָל, שֶׁרַשָּׁאִין לְהוֹסִיף עַל הָעֲזָרָה כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (ב.) וּבְפֶרֶק ב' דִּשְׁבוּעוֹת (יד.).

ל״אאַךְ לְר' יְהוּדָה דְּפָלִיג בְּמַסֶּכֶת כֵּלִים (שם) אַר' מֵאִיר, וּסְבִירָא לֵיהּ דִּבְבַיִת שֵׁנִי נַמִּי כָּל אַמָּה שֶׁל בִּנְיָן בְּבַת שִׁשָּׁה, קַשְׁיָא הָאַמָּה הַחֲסֵרָה לָנוּ מֵהַקְּדֻשָּׁה לֶעָתִיד, אִם לֹא שֶׁנֹּאמַר דְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ כְּר' אֱלִיעֶזֶר (שבועות טז. ועי"ש) דְּלֹא קִדְּשָׁהּ לֶעָתִיד. אִי נַמִּי, יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ שָׁם רָאשֵׁי פְּסֵפָסִין מַבְדִּילִין לְהֶכֵּר, כְּהַהִיא דִּתְנַן בְּרֵישׁ מִדּוֹת (מ"ו) בְּרָאשֵׁי פְּסֵפָסִין שֶׁמַּבְדִּילִין בְּלִשְכוֹת בֵּית הַמּוֹקֵד בֵּין מְקוֹם קֹדֶשׁ לְחֹל. וּכְדִתְנַן נַמִּי בְּמִדּוֹת פ"ד (מ"ה) בַּעֲלִיַּת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁהִיא מֻבְדֶּלֶת בִּפְסֵפָסִין. וּבְדִבְרֵי תַּנָּא קַמָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּפֶרֶק ב' (מ"ו) שֶׁהָיוּ פְּסֵפָסִין לְהַבְדִּיל בֵּין עֶזְרַת כֹּהֲנִים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל.

ל״בוּלְפִי זֶה גַּם לְרַבִּי מֵאִיר אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לְהוֹסִיף, וְיִהְיוּ מֻבְדָּלִים כָּךְ הָאַמָּה וּמֶחֱצָה בְּרָאשֵׁי פְּסֵפָסִין בְּתוֹךְ הַתָּאִים, וּבַחוּץ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תָּאִים. אֲבָל פֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן לְרַבִּי מֵאִיר נִרְאֶה יוֹתֵר.