צורת בית המקדש פ׳The Third Beit HaMikdash 80

א׳"וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (מח’ טו). שֶׁהֲרֵי הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה כ"ה אֶלֶף, וְאֹרֶךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים, וּמִמֶּנָּה חָזַר וְתָרַם מֵאֶמְצָעָהּ. שֶׁמִּמִּזְרָח לְמַעֲרָב שְׁתֵּי רְצוּעוֹת כָּל אַחַת רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְאֹרֶךְ כ"ה אֶלֶף, וְהֵם בַּצָּפוֹן שֶׁלָּהּ זוֹ אֵצֶל זוֹ, עֲדַיִן נִשְׁאָר בְּאֹרֶךְ אֵלּוּ שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת רֹחַב חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים בִּדְרוֹם הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה. עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁאוֹתָן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר וְגוֹ' "חֹל הוּא לָעִיר לְמוֹשָׁב וּלְמִגְרָשׁ" (שם).

ב׳ְעִיר וּמִגְרָשׁ, כְּמַשְׁמָעָן. וּמוֹשָׁב, רָצָה בּוֹ מַה שֶּׁיֵּשְׁבוּ בּוֹ עוֹבְדֵי הָעִיר. וּמְבָאֵר וְהוֹלֵךְ כָּל אֶחָד כַּמָּה הוּא. וּלְמַעְלָה כָּלַל הַכָּתוּב שְׁלָשְׁתָּן בְּשֵׁם עִיר, לְפִי שֶׁכֻּלָּן צֹרֶךְ הָעִיר. הֵם שֶׁאָמַר (יחזקאל מה, ו) "וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה".

ג׳וְהָיְתָה הָעִיר בְּתוֹכֹה^אוז”ל רד”ק: בתוכה - כתיב וקרי בתוכו. וטעם הכתוב בתוכה, התרומה. וטעם בתוכו, אל החלק והכל מבואר למעלה. (יחזקאל מח, טו) כְּלוֹמַר, בְּאֶמְצָעִית הָרְצוּעָה הַזֹּאת. "וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ פְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" קָנִים, "וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" קָנִים, "וּמִפְּאַת קָדִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" קָנִים," וּפְאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" (יחזקאל מח, טז) קָנִים. "סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה’ שָׁמָּה" (יחזקאל מח, לה).

ד׳מַה שֶּׁכָּלַל הַכָּתוּב מִדּוֹת הָעִיר מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ (יחזקאל מח, טז), וְכָתַב הַמִּדָּה שֶׁמִּכְּלָלָן כַּמָּה הוּא הֶקֵּיפָן^בבדרך כלל כשרוצים לתאר שטח אומרים האורך והרוחב. וכאן האריך הכתוב לפרט ולתאר את כל חוט המקיף מארבעת צדדי העיר. (יחזקאל מח, לה) - וְלֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל הַמִּדּוֹת, לֹא בְּמִדּוֹת הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה, וְלֹא בְּאֶחָד מֵחֲלָקֶיהָ, וְלֹא בְּהַר הַבַּיִת, וְלֹא בְּאֶחָד מֵחֶלְקֵי הַמִּקְדָּשׁ. יֵשׁ לָנוּ לָתֵת טַעַם בָּזֶה; שֶׁהוּא לְהוֹדִיעַ וּלְהִגָּלוֹת לִבְנֵי הַגָּלוּת, כִּי גָּדוֹל יִהְיֶה הֶקֵּף הָעִיר בְּמִדָּתָהּ י"ח אֶלֶף, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הִיא בָּזֶה דֻּגְמַת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁשָּׁט בָּהֶן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּלֵילְיָא, שֶׁהֵן י"ח אֶלֶף, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה^גוז”ל: ובליליא מאי עביד, איבעית אימא, מעין יממא, ואיבעית אימא, [ובלילה מה עושה? אם תרצה, אמור: מעין היום, ואם תרצה, אמור:] רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, אל תקרי שנאן אלא שאינן. (ג:). וּמוּכָח לֵיהּ מִדִּכְתִיב (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹקִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אַל תִּקְרֵי שִׁנְאָן אֶלָּא שֶׁאֵינָן^דאלא שאינן - ב’ אלפים חסירין מריבותים. (רש”י). וּלְפִיכָךְ לֹא אָמַר הַכָּתוּב סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף קָנִים, לְפִי שֶׁבָּא בְּרֶמֶז עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף עוֹלָמוֹת הַלָּלוּ.

ה׳וְזֶהוּ "וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה’ שָׁמָּה" (יחזקאל מח, לה). כְּלוֹמַר, מִשֶּׁפָּנָה הַיּוֹם, ה’ שָׁמָּה. וְהַמִּקְדָּשׁ הוּא דֻּגְמַת זֶה הָעוֹלָם בְּג' חֲלָקָיו כַּאֲשֶׁר זָכַרְתִּי בַּהַקְדָּמָה. וּבָהֶם עָבִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּימָמָא כִּדְאִיתָא הָתָם (ע”ז ג:). זֶהוּ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתֵּנוּ.

ו׳וּבְאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין צז:) פֵּרְשׁוּ לְהַךְ קְרָא (יחזקאל מח, לה) עַל שׁוּרוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁסְּבִיב הַשְּׁכִינָה. דְּאָמַר רָבָא דָּרָא דְּקַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּמְנֵי סְרֵי אַלְפֵי פַּרְסֵי הֲוַאי שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה מִשְׁתָּעִי קְרָא בְּסוֹף יְחֶזְקֵאל, עכ"ל.

ז׳וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע דְּמַה שֶּׁאָמַר רַשִׁ”י ‘בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה מִשְׁתָּעִי קְרָא’ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. דְּחַס לֵיהּ לְפוּמָא קַדִּישָׁא דִּיפּוּק מִינֵּיהּ כִּי הַאי מִלְּתָא. דִּפְשִׁיטָא [=מְדַבֵּר הַכָּתוּב. לֹא בָּא לְיַתֵּר אֶת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. שֶׁלֹּא רָאוּי לוֹ לַפֶּה הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ כָּזֶה דָּבָר. שֶׁכֵּן פָּשוּט שֶׁ]דְּאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, וְהָא וַדַּאי [וְזֶה בָּרוּר שֶׁ]דִּנְבוּאוֹת יְחֶזְקֵאל כְּמַשְׁמָעָן וְכִפְשָׁטָן הֵן. וַהֲרֵי בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל עַצְמוֹ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל (שם) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: הֶקֵּף הָעִיר י"ח אֶלֶף קָנִים כֵּן עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן רִבּוּעָהּ, עכ"ל. הֲרֵי שֶׁפֵּרֵשׁ לִקְרָא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה כִּפְשָׁטָן שֶׁל הַדְּבָרִים. אֶלָּא דְּאַהָךְ קְרָא קַשְׁיָא, אַמַּאי כָּלִיל הַמִּדָּה שֶׁסְּבִיב הָעִיר וְלָא סַגִּי לֵיהּ בְּפֵרוּט כָּל הָרוּחוֹת שֶׁכְּבָר פֵּרְטָן, וַאֲנַן יָדְעִינַן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ^הבפסוק ט”ז מפרט הכתוב את כל צדדי העיר בנפרד, וכפי שכתב רבינו לעיל בסמוך שבין הכל יש ח”י אלפים קנים. ובפסוק ל”ה חוזר הכתוב לומר שכלל ההיקף הוא ח”י אלף קנים, ורבינו מבאר שהחזרה באה לדרוש: ירושלים של מעלה.. וְעוֹד; מַאי אִכְפַּת לָן לְמֶחְשַׁב וּלְמֵידַע כְּלָלָא דְּרִבּוּעַ הָעִיר. אֶלָּא דְּאָתָא לְאַשְׁמְעִינַן הַךְ דְּרָשָׁא, דְּזֶה הַהֶקֵּף שֶׁל הָעִיר הוּא בְּמִסְפַּר וּבְמִפְקַד הַשּׁוּרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הַיּוֹשְׁבִים סְחוֹר סְחוֹר לִפְנֵי ה’. וּדְאָמַר רָבָא פַּרְסֵי, אֲפָרֵשׁ בְּסָמוּךְ בְּעֵזֶר ה’ יִתְבָּרַךְ.

ח׳וּבֹא וּרְאֵה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁמַר מִזֶּה רַשִׁ”י ז”ל בְּפֵרוּשׁוֹ זֶה שֶׁבְּחֵלֶק, אָמְנָם בְּסֻכָּה בְּפֶרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה (מה:) מַיְתִי נַמִּי תַּלְמוּדָא לְהַךְ דְּרָבָא. וְשָׁם כָּתַב רַשִׁ"י בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף" סֵיפֵיהּ דִּקְרָא "ה’ שָׁמָּה", דְּאַף עַל גַּב דְּבִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא כְּתִיב קְרָא, דַּרְשִׁינַן לֵיהּ נַמִּי לְהָכִי, דְּמָקוֹם שֶׁשְּׁכִינָה שָׁמָּה, סוֹבְבִין אוֹתוֹ י”ח אֶלֶף, וְהֵם הַצַּדִּיקִים הַנְּתוּנִים לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, כג): "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל". וְאוֹמֵר (ישעיה כג, יח) "לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה’ יִהְיֶה סַחְרָהּ", וְאוֹמֵר (ישעיה ל, כ) "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", עכ”ל.

ט׳הִנְּךָ רוֹאֶה כִּי נִשְׁמַר מִזֶּה, וְקַמַּקְשֶׁה לֵיהּ, דְּהָא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא כְּתִיב, וְתֵרֵץ דְּדַרְשִׁינַן לֵיהּ נַמִּי לְהָכִי וְכוּ’. וְיֵשׁ לְתָרֵץ שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ כָּךְ בְּפֶרֶק חֵלֶק, לְפִי שֶׁסָּמַךְ אַמַּה שֶּׁפֵּרֵשׁ^ומדברי רבינו אפשר ללמוד כלל בפרש”י על הש”ס - רש”י סומך על מה שפירש לפני זה לפי הסדר. וכמו שמובא כלל זה על הרמב”ם בספרו היד החזקה (יד מלאכי כללי הרמב”ם ו) ועל פירש”י על התורה (ליקוטי שיחות חלק ה ע’ 251 הע’ 4 ובשוה”ג. ועיין כללי רש”י פרק ז). בְּסֻכָּה שֶׁהוּא קוֹדֵם אֵלָיו בְּסֵדֶר הַתַּלְמוּד. כִּי סֻכָּה בְּמוֹעֵד וְחֵלֶק בִּנְזִיקִין, וְסֵדֶר הַסְּדָרִים יָדוּעַ בַּפָּסוּק (ישעיה לג, ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת", הִנֵּה עִתֶּיךָ שֶׁהוּא מוֹעֵד (שבת לא.) קוֹדֶם לִישׁוּעוֹת שֶׁהִיא נְזִיקִין (שם). וְתֵדַע שֶׁהֲרֵי לֹא הֵבִיא נַמִּי בְּחֵלֶק הַנְהוּ רְאָיוֹת עַל שֶׁיִּהְיוּ הַצַּדִּיקִים סְבִיב הַשְּׁכִינָה דְּמַיְתִי בְּסֻכָּה, אֶלָּא דְּסָמַךְ אַמַּאי דְּפֵרֵשׁ בְּסֻכָּה, וְלֹא רָצָה לִכְפֹּל אֲרִיכַת הַדְּבָרִים. וְלֹא פֵּרֵשׁ בְּחֵלֶק רַק מַה שֶּׁנִּדְרַשׁ הַפָּסוּק בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וּפְשִׁיטָא וַהֲלָכָה מְרֻוַּחַת הִיא (שבת סג.) דְּאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, וּכְבָר פֵּרֵשׁ כֵּן בְּסֻכָּה כִּדְכָּתִיבְנָא.

י׳וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר, דִּלְהָכִי לֹא הֻצְרַךְ רַשִׁ"י ז"ל לְפָרֵשׁ בְּחֵלֶק דְּבִפְשָׁטֵיהּ מִשְׁתָּעִי, אֶלָּא דְּדַרְשִׁינַן נַמִּי מִנֵּיהּ הַךְ דְּרָשָׁה. לְפִי דִּבְדִבְרֵי רָבָא גּוּפֵיהּ מוּכָח בְּהֶדְיָא, דִּקְרָא כִּפְשׁוּטֵיהּ מַיְרִי.

י״אדְּקַשְׁיָא בְּמַאי דְּאָמַר י"ח אֶלֶף פַּרְסֵי, וַהֲרֵי קְרָא בְּקָנִים מַיְרִי, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ י"ח אֶלֶף קָנִים. אֶלָּא דִּקְרָא כִּפְשָׁטֵיהּ מַיְרִי בְּמִדַּת הָעִיר וּסְבִיבָהּ, שֶׁהִיא י"ח אֶלֶף קָנִים, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא אָמַר הַקָּנִים בְּזֶה הַמִּקְרָא (לְפִי) [כְּדֵי] שֶׁתִּדָּרֵשׁ מִנֵּיהּ זוֹ הַדְּרָשָׁה, שֶׁהָעִיר הִיא כְּנֶגֶד שׁוּרוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁל מַעְלָה שֶׁהֵם י"ח אֶלֶף. וְלֹא בְּקָנִים הַמִּדָּה הַהִיא, כִּי אִם בְּפַרְסָאוֹת, שֶׁכֵּן הַמִּדּוֹת שֶׁל מַעְלָה נִמְדָּדוֹת כָּךְ בְּפַרְסָאוֹת, כִּדְאַשְׁכְּחָן בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל (פרק טז). וְהַטַּעַם, לְפִי שֶׁהִיא הַמִּדָּה הַמְרֻבָּה שֶׁבַּמִּדּוֹת. וּלְפִיכָךְ הַפַּיְטָן בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (פיוט המתחיל אז ראית) כְּשֶׁמּוֹדֵד הַמִּדּוֹת וּמְחַלְּקָן, הוּא מַתְחִיל בְּפַרְסָה, וּמְחַלְּקָהּ עַד לַקְּטַנָּה שֶׁבַּמִּדּוֹת. לְפִי שֶׁהִיא הַגְּדוֹלָה, כֵּיוָן שֶׁנִתְּנוּ הַשִּׁעוּרִין שֶׁלְּמַעְלָה לִמְדֹּד בָּהּ.

י״בוְהַשְׁתָּא דִּבְדִבְרֵי רָבָא גּוּפֵיהּ שָׁמְעִינַן דִּקְרָא כִּפְשׁוּטֵיהּ מַיְרִי, דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר הוּא פַּרְסָה, וְהַכָּתוּב מַיְרִי בְּקָנִים, הוֹרָה בָּזֶה שֶׁדְּבָרָיו הֵם דְּרָשָׁה, זוּלַת פְּשַׁט הַכָּתוּב שֶׁבִּמְקוֹמוֹ הוּא מוּנָח. לְפִיכָךְ לֹא הֻצְרַךְ רַשִׁ"י ז"ל לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִן הַטָּעוּת, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה סְתִירָתוֹ בְּדִבְרֵי רָבָא עַצְמוֹ. אֲבָל בְּפֶרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה לָא גָּרְסִינַן בְּדִבְרֵי רָבָא פַּרְסֵי, לְפִי שֶׁבְּפֶרֶק זֶה לָאו מְקוֹם אַגָּדוֹת הוּא, וְלֹא הוּבָא אֶלָּא לְהַקְשׁוֹת מִנֵּיהּ. וְאַף עַל גַּב דִּבְחֵלֶק נַמִּי הוּבָא לְהַקְשׁוֹת מִנֵּיהּ, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּפִרְקָא דְּאַגָּדָה הוּא, חָס בַּעַל הַלָּשׁוֹן לַהֲבִיאוֹ בִּשְׁלֵמוּתוֹ. וְכֵיוָן דִּבְפֶרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה לָא גָּרְסִינַן פַּרְסֵי, לֹא נֵדַע, אִם כֵּן, אִם בָּא רָבָא לְהוֹצִיא הַמִּקְרָא מִפְּשׁוּטוֹ אוֹ לֹא. לְפִיכָךְ הֶאֱרִיךְ רַשִׁ”י וּפֵרֵשׁ בָּאֲרוּכָה, דְּאַדְּרַבָּה עַל כָּל פָּנִים הַמִּקְרָא בִּפְשׁוּטוֹ הוּא קָאֵי, אֶלָּא דְּדָרְשִׁינַן לֵיהּ נַמִּי לְהָכִי וְכוּלֵּי.

י״גוּמֵעַתָּה מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּסֻכָּה (מה: ד”ה סביב) דְּלָא גָּרְסִינַן פַּרְסֵי, דְּאַטּוּ פַּרְסֵי מִי כְּתִיב בַּקְּרָא וְכוּ'. וְאִם כֵּן, בְּפֶרֶק חֵלֶק נַמִּי לָא גָּרְסִינָן, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְחַבְּרוּ שָׁם הַתּוֹסָפוֹת. לְדִידַן לֵיתָא, אֶלָּא דְּרָבָא וַדַּאי פַּרְסֵי קָאָמַר, אַף עַל גַּב דִּקְרָא בְּקָנִים מַיְרִי, דְּלָא אֲתָא אֶלָּא לְמִדְרַשׁ מִקְּרָא, דְּיֵשׁ לְמַעְלָה שׁוּרוֹת הַצַּדִּיקִים כָּל כָּךְ בְּמִסְפַּר י"ח אֶלֶף, וְדוּן מִנָּהּ וְאוּקִי בְאַתְרָהּ, דְּרַבָּנָן קִים לְהוּ הָכִי בְּפֶרֶק ד' דִּשְׁבוּעוֹת (לא.). וְהִלְכָּךְ אוּקְמִי בְּאַתְרָהּ, דְּהָתָם הַמִּדּוֹת בְּפַרְסָאוֹת, כִּדְפֵרַשְׁתִּי. אֶלָּא דְּלָא גָּרְסִינַן בְּסֻכָּה [פַּרְסֵי, לְפִי] שֶׁנִּשְׁמַט מִבַּעַל הַלָּשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ [בְּכָךְ] בְּקֻשְׁיָתוֹ שֶׁמַּקְשֶׁה מִמֶּנּוּ, וּבְחֵלֶק, דְּהוּא פִּרְקָא דְּאַגַּדְתָּא, חָשׁ לַהֲבִיאוֹ כֻּלּוֹ.

י״דוְאִם נְפָרֵשׁ כַּפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְנוּ בְּיִשּׁוּב רַשִׁ”י ז”ל, וְלֹא נִתְלֶה הַדָּבָר בְּחִלּוּף גִּרְסָאוֹת, נִרְאֶה בְּעֵינַי דְּאַף בְּסֻכָּה גָּרְסִינַן פַּרְסֵי מִטַּעַם דְּפָרִישְׁנָא, דְּהַמִּדּוֹת שֶׁלְּמַעְלָה הֵם בְּפַרְסָאוֹת. וּמַה שֶּׁלֹּא נִכְתַּב בַּסֵּפֶר, הוּא מֵהַסּוֹפֵר שֶׁרָאָה לְפָנָיו דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, לְפִיכָךְ מְחָקוֹ. וּבְחֵלֶק, שֶׁלֹּא רָאָה דִּבְרֵיהֶם לֹא מְחָקוֹ. אֲבָל הָיָה כָּתוּב בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, וְגָרְסִינָן לֵיהּ שַׁפִּיר.

ט״ווְהִנֵּה, זָכִינוּ לְדֵין שֶׁאֵין לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י ז"ל כַּאֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת הַנְּבוּאָה הַזֹּאת מִפְּשָׁטָהּ, וְרָצוּ לְהִסְתַּיֵּעַ מִדִּבְרֵי רַשִׁ"י שֶׁבְּחֵלֶק, כְּמוֹ שֶׁזְּכָרָם^זבהפריכו את טענות הנוצרים שכאילו הנבואה הזאת כבר התקיימה, ומה שלא ראינו בגשמיות את דברי הנבואה, הוא בגלל שלטענתם, הנבואה הזאת מכוונת רק לענינים רוחניים, עיי”ש שהאריך בזה. הָרִי"א ז"ל (יחזקאל מה, א) וּדְחָאָם גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹן רַשִׁ"י דִּבְפֶרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה. אֶלָּא שֶׁאֲנַחְנוּ הִרְחַבְנוּ פֹּה, הִגְדַּלְנוּ לְשׁוֹן פַּרְסֵי דְּאָמַר רָבָא, וְכֵן בְּטַעַם מַה נִּשְׁתַּנָּה פֶּרֶק חֵלֶק דְּלֹא פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הָתָם כְּמוֹ בְּסֻכָּה. אֲבָל שְׁנֵינוּ לְדָבָר אֶחָד נִתְכַּוַּנּוּ, לְהַעֲמִיד הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ עַד הֵנָּה הַכֹּל בְּבֵאוּר רָחָב וּמְפֹרָשׁ בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְעֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת כִּי יִסְבְּלוּ הַכְּתוּבִים פֵּרוּשֵׁנוּ שֶׁעַל פִּי הַמְּפָרְשִׁים, יָפֶה יָפֶה.

ט״זוְעִם הֱיוֹת שֶׁאֵין אֲנִי גּוֹזֵר אֹמֶר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי הוּא מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ מַמָּשׁ כִּדְבָרַי, כִּי מִי יוֹדֵעַ, דְּלֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא, וְאַף לֹא מֵחָכְמָה אוֹ מֵרוּחָא יְתֵירָא דְּאִית בִּי יָכִילְנָא לְמֵימַר הָכִי. אֶלָּא מַה דְּגַלֵּי לָן אֱלָקָא דִּשְׁמַיָּא בְּפֵרוּשׁ הַמְּפָרְשִׁים, וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י רֹאשׁ הַמְּפָרְשִׁים, אוֹתוֹ הִגַּדְנוּ הַיּוֹם. וַאֲשֶׁר לוֹ לֵב לָדַעַת, יֵדַע וְיָבִין אַף יַשְׂכִּיל יוֹתֵר מֵהֵמָּה, וְאוּלַי יְפָרֵשׁ בְּאֹפֶן אַחֵר יִסְבְּלוֹ הַכָּתוּב יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁשְּׁלֹשָׁה הַמְּפָרְשִׁים רַשִׁ”י רַדַ”ק וְרִי”א שֶׁלִּקַּטְנוּ בְּפֵרוּשֵׁיהֶם, שְׁלָשְׁתָּן לֹא בְּכָל מָקוֹם לְדַעַת אַחַת יַטּוּ שִׁכְמָם.

י״זאָמְנָם נִרְאֶה מִזֶּה, שֶׁהַנְּבוּאָה כִּפְשׁוּטָהּ וּכְמַשְׁמָעָהּ, אַחֲרֵי שֶׁסּוֹבֵל זֶה הַפֵּרוּשׁ. וְלָמָּה זֶּה נִדְחֵהוּ וְנֹאמַר כִּי אֵינוֹ, וַהֲרֵי יוּכָל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ וְכָךְ. וְאִם תְּפָרֵשׁ בִּפְשָׁטָן שֶׁל הַדְּבָרִים פֵּרוּשׁ אַחֵר הַיּוֹתֵר מְרֻוָּח כְּפִי לְשׁוֹן וְסֵדֶר הַכְּתוּבִים, אֲנַעְנַע לְךָ רֹאשִׁי וִיהִי כֵן. אֲבָל לִדְחוֹת הַכְּתוּבִים מִפְּשָׁטָן וּמִמַּשְׁמָעָן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פְּשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָע נִגְלֶה, זֶה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל וּכְלָל.

י״חוְאַף בְּבוֹאֲךָ לְחֶשְׁבּוֹן שְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁהֵם תְּרוּמַת הַכֹּהֲנִים שֶׁבָּהּ הַמִּקְדָּשׁ, וּתְרוּמַת לְוִיִּים וּתְרוּמַת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, שְׁלָשְׁתָּן כ"ה אֶלֶף קָנִים אֹרֶךְ בְּרֹחַב כ"ה אֶלֶף קָנִים מְרֻבָּע, וְנִתְבָּאֵר (בפתיחה) שֶׁהַקָּנֶה שֵׁשׁ בָּאַמָּה - הִנֵּה לֹא יַעֲלוּ כִּי אִם ק"נ אֶלֶף אַמָּה אֹרֶךְ בְּרֹחַב ק"נ אֶלֶף אַמָּה. וְיָדַעְתָּ שֶׁכָּל אַלְפַּיִם אַמָּה הוּא מִיל, הֲרֵי שֶׁבֵּין הַכֹּל רַק ע"ה מִילִין עַל ע"ה מִילִין כְּמוֹ שֶּׁכָּתַבְנוּ בִּפְתִיחַת דְּבָרֵינוּ, וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְנוּ לְי"ט פַּרְסָאוֹת עַל י"ט פַּרְסָאוֹת, כִּי אַרְבַּעַת מִיל הִיא כָּל פַּרְסָה כְּמוֹ שֶׁיִּסֵּד הַפַּיְטָן (לפרשת שקלים פיוט המתחיל אז ראית).

י״ט*וְצֵא וַחֲשֹׁב כַּמָּה מְכֻוָּן זֶה הַחֶשְׁבּוֹן, עִם הָא דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּתַעֲנִית (י.): ט”ו יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. וְהִנֵּה נְהַר פְּרָת הוּא בִּצְפוֹן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן הוּא בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק עֲשָׂרָה יוּחֲסִין (קידושין עא:), וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ”י בִּתְחִלַּת סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (א, ד) "מֵהַמִּדְבָּר וְגוֹ' עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת" שֶׁבִּצְפוֹן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמֵעַכְשָׁיו הַלָּן בָּעִיר שֶׁהִיא בְּנֶגֶב הַתְּרוּמָה, וּמַשְׁכִּים וְהוֹלֵךְ עַד נְהַר פְּרָת, יֵשׁ לוֹ לַהֲלֹךְ רֹחַב שְׁמוֹנֶה רְצוּעוֹת, שֶׁכָּל אַחַת רָחְבָּהּ ע"ה מִילִין, שֶׁהֵן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה פַּרְסָאוֹת פָּחוֹת מִיל. שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה שְׁבָטִים הֵן בִּצְפוֹן הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּפְתִיחַת דְּבָרֵינוּ, וְח’ פְּעָמִים י”ט פַּרְסָאוֹת עוֹלִין קנ”ב פַּרְסָאוֹת. וּתְנַכֶּה ח' מִילִין מֵהֵן שֶׁהֵן ב' פַּרְסָאוֹת, יִשָּׁאֲרוּ ק"נ [פַּרְסָאוֹת] שֶׁהוּא מַהֲלַךְ^חובתוי”ט (תענית א, ג), הביא רבינו את כל דבריו כאן, אלא שהוסיף בסופו הגהה וז”ל: [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט”ו יום, שהרי אפשר שילך ע”י בורגנים. כדאיתא פרק שואל במסכת שבת דף ק”ן ע”ב. וגם ע”י עיבורי עיר. כמ”ש בטור סימן שצ”ח. והואיל ואפשר להיות כן, שיערו חכמים בכך ימים, כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]: חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם כְּדִתְנִינַן. (מהדורא בתרא).

כ׳וְהַכָּתוּב מְבָאֵר עוֹד, שֶׁמֶּרְחַב יְרוּשָׁלַיִם רַק אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים עַל אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים, שֶׁהֵן כ"ז אֶלֶף אַמָּה עַל כ"ז אֶלֶף אַמָּה - עוֹלִים לְי”ג מִיל וּמֶחֱצָה, שֶׁהוּא מַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי בִּשְׁלִישׁ אֶחָד מִן הַיּוֹם בְּקֵרוּב. כִּי הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, כַּמָּה מַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי בְּיוֹם עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת וְכֻלֵּי, בִּפְסָחִים בְּפֶרֶק מִי שֶׁהָיָה טָמֵא (צד.). וְהִנֵּה אֵין זֶה רָחוֹק שֶׁיִּהְיֶה מֶרְחַב הָעִיר כָּל כָּךְ, אֲבָל קָרוֹב הַדָּבָר אֵלֵינוּ. שֶׁהֲרֵי נִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹקִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (יונה ג, ג), כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם, בְּעֵת הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּנְהֲרוּ אֵלֶיהָ גּוֹיִם רַבִּים, שֶׁיִּהְיֶה מֶרְחָבָהּ הַתְּשִׁיעִית מִמֶּנָּה. וְהֵעִיד הָרִי"א ז"ל (יחזקאל מה, א) שֶּׁגַּם מִצְרַיִם הַיּוֹם גְּדוֹלָה מֵהַמִּדָּה הַזֹּאת.

כ״אוְכָתַב עוֹד הָרִי”א (שם) הִנֵּה יִרְמְיָה אָמַר בְּפֵרוּשׁ (ירמיה לא, לז-לט) ""הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִבְנְתָה הָעִיר מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל (עַד) שַׁעַר הַפִּנָּה וְגוֹ’ וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְגוֹ’ עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַה’" וְכוּ’. הַאִם יִסְבְּלוּ שְׁמוֹת הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ, הַמְּפֻרְסָמִים סְבִיב יְרוּשָׁלַיִם, פֵּרוּשׁ אַחֵר מִמַּשְׁמָעָן וּפְשָׁטָן שֶׁל הַדְּבָרִים.

כ״בוּמִלְּבַד מַה שֶּׁבְּדִבְרֵי יְחֶזְקֵאל בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת, מֵעִנְיַן סֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְרָבָתָם, וַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲבוֹדוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְחֵלֶק הַנָּשִׂיא וְהַקְרָבַת קָרְבְּנוֹתָיו וַאֲשֶׁר יִתֵּן לְבָנָיו וְלַעֲבָדָיו, וַחֲלֻקַּת הָאָרֶץ בִּשְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים וְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עַל שְׁמוֹתָן - שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים מוֹרִין בָּאֶצְבַּע עַל פְּשָׁטָן שֶׁל עִנְיָנִים כֻּלָּם. וְעוֹד שֶׁאַחֲרֵי שֶׁרַבִּים מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַר הַנָּבִיא פֹּה, הָיָה בְּבִנְיַן בֵּית ה' שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, וּבְבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי גַּם כֵּן. וְאִם הָיוּ שָׁם בְּפֹעַל וֶאֱמֶת, לָמָּה לֹא נְקַבֵּל בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּכָה, וּנְפָרְשָׁהּ בְּדֶרֶךְ צוּרָה וְדִמְיוֹנוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת. עַל כֵּן, אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ, לְקַיֵּם וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַנְּבוּאָה הַזֹּאת הִיא כִּפְשׁוּטָהּ, וְשֶׁנִּבֵּא אוֹתָהּ יְחֶזְקֵאל לֶעָתִיד לָבֹא וְכוּ', עַד כָּאן דִּבְרֵי פִּי חָכָם חֵן. וְעוֹד הֶאֱרִיךְ לְהָבִיא פְּרָטֵי הַדְּבָרִים שֶׁבִּנְבוּאָה זוֹ שֶׁאֵינָן סוֹבְלִין כִּי אִם פְּשׁוּטָן שֶׁל הַדְּבָרִים, וַאֲנַחְנוּ קִצַּרְנוּ.

כ״גוְאַחֲרֵי שֶׁהַדְּבָרִים יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ הַפְּשָׁט, וְלָאֹה יִלְאֶה הַמְבַקֵּשׁ לַחְתֹּר אַחַר פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים לַהֲוָיוֹת וְרוּחָנִית, אִם כֵּן יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין בַּפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט. וְאִם יֵשׁ בּוֹ פְּנִימִית וְרוּחָנִית, הֲלֹא קָרֹה יִקְרֶה לַנְּבוּאָה הַזֹּאת כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְכָל הַנְּבוּאוֹת וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּפֹעַל מִיּוֹם בְּרֹא אֱלֹקִים הָאָדָם אֶל הָאָרֶץ. שֶׁיֵּשׁ לְכֻלָּם רֶמֶז וְצוּרָה פְּנִימִית אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בְּגַשְׁמִיּוּת, כַּנִּזְכַּר בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ (קנב א על הפסוק במדבר ט, א) עַיֵּן שָׁם. אֲבָל לְעוֹלָם הַדְּבָרִים הַמּוֹרִין בִּפְשָׁטָן הֵן רִאשׁוֹנָה יִסָּעוּ לְדִגְלֵיהֶם, וְאַחֲרֵיהֶם בִּפְנִימִיּוּתָם יָרֻצוּ סֶלָה.

כ״דוְהַבֵּט נָא; מִשְׁכַּן ה' בַּמִּדְבָּר שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה וּמִקְדַּשׁ ה' שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה - הַאִם אֵין לָהֶם פְּנִימִיּוּת, וְדֻגְמָתָן כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ מִפָּסוּק (תהלים קכב, ג) "כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו", בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (ה.). וְעַל כָּל זֶה, נַעֲשָׂה מַה שֶּׁדִּבְּרוּ בָּהֶם הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים בְּפֹעַל וּבְמַצָּב גַּשְׁמִי. וְכֵן הִיא הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, עוֹד יָבֹא עִתָּהּ שֶׁתִּתְקַיֵּם בִּפְשָׁטָהּ וּמַשְׁמָעָהּ בְּמַצָּב גַּשְׁמִי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה עֲדַיִן בְּמַצָּב גַּשְׁמִי, כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְנוּ בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מִבִּנְיָן זֶה, בַּמֶּה נִשְׁתַּנָּה מִבִּנְיַן בַּיִת שֵׁנִי, וְעוֹלִין הַחִלּוּפִין הַרְבֵּה עַד כִּי יֶחְדַּל לִסְפֹּר, מִפְּנֵי שֶׁכִּמְעַט בְּכָל פְּרָט וּפְרָט יֵשׁ בּוֹ שִׁנּוּי מָה. וְאִם כֵּן, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַנְּבוּאָה הַהִיא עַל בַּיִת שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה מַמָּשׁ הַבִּנְיָן כִּנְבוּאַת הַנָּבִיא.

כ״הוּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה עֲדַיִן הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא נְבוּאָה נִתְנַבְּאָה עַל דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים כְּכָל חֶזְיוֹן הַנְּבִיאִים ע"ה, לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, לְהוֹדוֹת (חבקוק ב, ג) "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא" וְיִבְנֶה עִירֵנוּ וִישַׁכְלֵל הֵיכָלֵנוּ, וְיַשְׁכִּין שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ לְעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן (יחזקאל מב, טו) בְּצֵאתוֹ מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָדַד מִחוּץ אֶת הַר הַבַּיִת, אָמַר (יחזקאל מג, א-ט):

כ״ו"וַיּוֹלִכֵנִי אֶל הַשָּׁעַר שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וְגוֹ’, וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה’ (את) הַבָּיִת, וָאֶשְׁמַע מִדַּבֵּר אֵלַי מֵהַבָּיִת [וְגוֹ’], וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי וְגוֹ’, בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וְגוֹ’, עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וְגוֹ’ וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם".

כ״זהִנֵּה שֶׁעַל הַבַּיִת הַזֶּה שֶׁמְּדָדוֹ, וְרָאָה תְּכוּנָתוֹ מוֹצָאָיו וּמְבוֹאָיו אָמַר שֶׁבָּא אֵלָיו כְּבוֹד ה’, וְשֶׁבָּא קוֹל לוֹ שֶׁזֶּהוּ מְקוֹם כִּסְאִי וּמְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי. כִּי מִלַּת אֶת, כְּמוֹ: זֶה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (יחזקאל מג, ז) דֵּין אֲתַר בֵּית כּוּרְסֵי יְקָרִי וְדֵין אֲתַר בֵּית אַשְׁרָיוּת שְׁכִינָתִי. וְרָצָה בּוֹ שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַכִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה, וְהוּא הֲדוֹם לְרַגְלוֹ, עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה סו, א): "כֹּה אָמַר ה’ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". וְאָמַר שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם שֶׁיִּשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ עוֹד [אֶת] שֵׁם קָדְשׁוֹ, וּלְפִיכָךְ "וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם".

כ״חוּבְדוֹמֶה לְזוֹ הַנְּבוּאָה נִבָּא עוֹד יְחֶזְקֵאל עַצְמוֹ בְּפֶרֶק ל”ז, אֶזְכְּרָה לְקַמָּן בִּכְלוֹת דְּבָרֵינוּ, מִמַּה שֶׁרָצִינוּ לְבָאֵר בַּבִּנְיָן הַזֶּה.

כ״ט"וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה, שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד שַׁעַר לֵוִי אֶחָד, וְאֶל פְּאַת קָדִימָה וְגוֹ’ וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד שַׁעַר דָּן אֶחָד, וּפְאַת נֶגְבָּה וְגוֹ’ וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד שַׁעַר יִשָּׂשכָר אֶחָד שַׁעַר זְבוּלֻן אֶחָד, פְּאַת יָמָּה וְגוֹ’ שַׁעַר גָּד אֶחָד שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד" (יחזקאל מח, לא-לד).

Today's Learning

צורת בית המקדש פ׳The Third Beit HaMikdash 80