מלחמות השם יחיא קאפח א׳The Wars of God 1
א׳הקדמת המחבר.
1
ב׳יתבונן המשכיל ויתאונן הירא והחרד אל דבר ה', על מצב עם בני ישראל בראותו אשר כל עם ועם מכל מפלגות הגוים מחבבים את לשונם ומגדילים את שפתם אשר חנכו עליה. ואשר הוחקה בה אמונתם ודתם איש ללשונו ואנחנו עם בני ישראל מעת אשר גלינו מארצנו עזבנו את לשונינו הקדושה אשר דבר בה אדם הראשון ובה ניתנה תורתינו הקדושה בהגלות כבודו ית' על הר סיני ואמר לעמו אנכי ה' אלהיך וכו' ולא עשינו כמצווה עלינו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. וכמו שפי' רש״י ז״ל בפרשת עקב שמכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה עכ״ל, רק כל שיחתנו עם בנינו בלשון העם אשר אנו יושבים בקרבם ומלמדי תינוקות גם הם רובם לא יכינו לדבר כל צרכם בלשון הקדש אף שיודעים אותו כי לא נסו באלה ואין סדרים ללמוד תינוקות של בית רבן. וידוע הוא ומפורסם חמלת האב על בניו וכמה טרחות ויגיעות ייגעו ההורים בגידול בניהם. עם רוב השקפתם על כל צרכי ילדיהם במאכלו ומשקיו הניאותים לו ומצעו ומלבושו! אך כאשר הגיע חתור להכניסו לבית הספר ישליכהו אצל מלמד תינוקות בבתים צרים וחשוכים על שיירי מחצלאות על הארץ בלי נקיון כי לא ינקה המלמד את מעון התינוקות רק מרגל לרגל אחר. וכל היום יושבים צפופים בלי סדרים ושואפים איור סרוח ומעופש. ושותים מים מלוחים ובגלל זה כאשר יעברו איזה חדשים מעת שהובא אל בית הספר יעלו בראשו צמחים ושחין רע. ואבותיהם לא ישגיחו עליהם להביא להם מים צלולים ומתוקים לשתות ולא מצע נקי לישב עליו וברוב הימים יושבים על האדמה מאין מחצלת! ובתקופת העת החדשה משנת התר״ן לפרט גדול ליצירה התעוררו רבים מהמשכילים ויבקשו הסתדרות בתי הספר והסתדרות ילדיו לתלמוד תורה ולימוד השפות העברית והערבית והתורקית המתהלכות! וחתרו להושיב מלמדים משכילים בתורת ה' לנהל את ילדי בית הספר בחנוך מוסרי ובנקיון מעון התלמוד בבתים מאירים ובחלונות מרווחים כדי לשאוף רוח צח ונקי! וכל יגיעם של המשכילים ההם היה לריק ולא יצאה מחשבתם לפועל ותינוקות של בית רבן נשארו כשהיו אצל מלמד בחדרים חשוכים ומעופשים יושבים ברבוביא זה לומד אלפא ביתא וזה לומד מקרא וזה לומד עם תרגום אונקלוס ותרגום רס״ג בערבי בלי הבין. גם קטני קטנים שאין ראוים ללמוד כלל כבן שתים ושלש שנים מביאים שם. ופעמים רבות התינוק נפנה שם. והמלמד שולח לאמו שתבוא ותקנח צואת בנה! ולקול הקורא במכתבי עתים בימים ההם מאת ה' אליעזר בן יהודה לתחית השפה העברית הקדושה נכספה נפשינו אך ורק בדברים ושיחות בעלמא ולא באה לידי התגשמות עד שנת תר״ע, אשר אז הואילה ממשלתינו הרוממה ממשלת תוגרמה לפתוח בתי ספר לילדי בני ישראל, ונעשה שם הסתדרות יפה לילדי בני ישראל בעליות מרווחים וחלונות פתוחים ומצעות של צמר, ויריעות עזים וגם שולחנות לילדים גדולים ללמוד ולכתוב עליהם! ואז אמרנו הנה בא העת להוציא לאור עשתונות איש ירושלים ת״ו, אשר בטרם תחיל ילדה האדם הגדול בתחית השפה העברית הוא ניהו אליעזר בן יהודה, ואפריין נמטיה על אשר פעל ועשה ובכל כחו עמל לטובת עם ישראל וישוב ארץ ישראל ותחית השפה העברית ועבודת הקדש הלזו עבד בזריזות וחריצות נפלאה ועשה והצליח להקימה מעפר, ואחרי בלותה היתה לה עדנה, ובגלל אהבתו לשפה הקדושה נתפשטו קמטיה, ותואר פניה הציץ ופרח, ותמצא חן וכבוד בעיני שוחריה יודעיה ומכיריה ויעורו משנתם להחלץ חושים להרחיבה ולהעשירה כבימי נעוריה לפני גלות עם ישראל! ובגלל מצוה זו תהי נפשו צרורה בצרור החיים את ה' אלהינו ומפרי עמלו תשבע נפשו בעדן גן אלהים!
2
ג׳ומעת אשר פתחה הממשלה את בית הספר היו הילדים לומדים מקרא ותרגומיו אונקלוס ורס״ג, משנה והרמב״ם, ודקדוק ופי' המלות, הכל נעשה על נכון לימוד התורה נביאים וכתובים בפי' ברור ספר דקדוק לשון הקדש! ולימוד השפה התורקית על ידי המלמד התורקי ישר הלבב חאפץ אפנדי. ואחריו זיא ביי בחריצות נפלאה! והרגלנום לדבר זה עם זה בשפה העברית והתורקית כדי שיהיו מורגלים בפיהם היטב, ולתקופת השנה באו הבוחנים מאת הממשלה יר״ה והסדירו הילדים את לימודם בשפה התורקית והראו להם כתיבתם ויראו הבוחנים את כשרונותם מתנוססת בלימודים, ויהללו אותם כי משכילים הם! גם הבוחנים העברים באו ביום של אחריו והסדירו הילדים לפניהם את לימודיהם בעברית ובערבית וימצאו חן בעיניהם בכשרון לימודיהם ויהללו אותם! ולשנה האחרת כן עשו הילדים ללמוד בחריצות וזריזות, ובצאת השנה באו הבוחנים התורקים ובחנו אותם ביושר לבב, ושיבחו אותם שהם עושים חיל בלימודים, וזירזו אותם בדברים ובירכו אותם! אך הבוחנים העברים הבאים אחריהם כבר התחילה להתנוצץ בקרבם שנאת ההשכלה ולימוד שפות. והתחילו לקנתרם ולשאול אותם במה שעדיין לא למדו, וכל שאינו יכול להשיב דבר בכל מקום ששואלין אותו כדין חכם גמור לא נחשב בעיניהם למאומה. כדי להפחית כבודם ולהעציבם ולהרפות ידיהם מן הלימודים ויבקשו חסרונות ומומים לכל אחד ואחד, ומרוע לב לא פנו אל הלמודים והידיעות שרכשו הילדים. רק לקפחם במה שעדיין לא למדו, ולשאול אותם בסדר נזיקים ועדיין עומדים בסדר מועד, ובהראות להם את יופי כתיבתם כתב אשורי מפואר ומסודר בקשו להם חסרון בדיבוק כחוט השערה בקצת אותיות כאלו הם כותבים סתו״מ. ולא הביטו ליופי הכתב וסדורו. ובפתרון הכתובים בקשו מהם לפתור להם מקראות חמורים כגון אסרי לגפן עירה, וכיוצא ויצאו מלפניהם בפחי נפש טובים דוים ועצבים ורפויי ידים.
3
ד׳ולתקופת השנה השלישית פרצה המלחמה נגד הלמודים הטובים והסדרים הנעימים כמצווה עלינו מרז״ל. ויוציאו המתנגדים דבה רעה לאמר כי על ידי זה יצאו הילדים ח״ו לתרבות רעה, והרבה מהטפשים האמינו לשקריהם והוציאו את ילדיהם מבית הספר. וגם הבנים הסכלים אשר יצאו מבית הספר עוינים את מוריהם כי לעניות דעתם הם מינים ויוצאים מן הכלל אך המשכילים שבהם יודעים ומכירים כי שקר בימין מוציאי הדבה הרעה הלזו, ודאגו מאד על שהוציאום אבותם מבית הספר בסכלותם! וכאשר התעו רבים חזקה יד החשכים ובמלשינות שקר הלשינו על המלמדים אצל הממשלה שהם חפצים להמריד את יושבי הארץ. ושהם כותבי פלסתר על הממשלה אל ממשלת אנגליא לחסות בצל ממשלתה וגם אל הינ״ץ ועבור זה המלשינות הובלו המלמדים אל בית הכלא וגם גורשו מבית הספר. והביאו תחתיהם מלמד אחר אשר לא ידע לא עברית על בריה ולא ערבית כתקנה. ואין עליו ללמדם רק פרשת השבוע עם תרגום אונקלוס ותרגום רס״ג בערבי. והפטרה עם תרגום יונתן ב״ע באין הבין כלום כשאר המלמדים! ולימים מספר בטל בית הספר לגמרי! כל זאת באתנו על אשר לא מחינו בכבוד קונינו בעת שהיינו שומעים מהלומדים בזהר ושאר מקובלים דברים שאסור לשמען ומחרישים להם כמו שאמרו רז״ל דר״א נתפש למינות וכו' שמא דבר מינות וכו' ונתקיים בנו מאמר רז״ל דמודי להון נפיל בידיהון דמתרחץ עליהון דיליה דילהון ע״כ! לכן עזבנו דרכינו בלימוד השפות העברית והערבית בדקדוקן על כורחנו מפני חמת המציק על ידי מלשינות שקר ונפן אל דרך הקדש כבוד אבינו שבשמים בבטול דעות הפילסוף נביא השקר מחבר הזהר אשר אסף בחפניו דעות הפלסופיא הקדומה עובדי האלילים תמונות וכוחות נעלמים אשר בדו מלבם. ומחבר הזהר תפס דעותיהם וחשב להכניסם באמונת תורתינו הקדושה, וקרא את שמו בשם רשב״י התנא בשקר ואמר שנגלה לו הקב״ה הנקרא אצלו עתיקא קדישא וגילה לו רזין טמירין. ותלה נבואתו ורעיונותיו ברשב״י התנא ע״ה. ועשה את חבורו הזהר ואמר שהעליונים הסכימו לחבורו לפי שראה הפילסוף הזה כי המשנה ושני התלמודים ומדרשי רז״ל האמתיים עומדים נגדו באמונת אחדותו ית' לכן חשב לפסלן ובזה ולעג להם ולכל העוסקים בהם, וכינה אותם בשמות של זלזול ופחיתות, כאשר יראה המעיין בפנים! והבטיח שלא יזכו ישראל לגאולה עד אשר ישובו מדרכם מלעסוק במשנה ובתלמוד. רק יעסקו בתורתו החדשה המלאה אלילי תמונות ופרצופים בעלי מפלצות וזווגים שונים. ובתחבולה ומרמה קברו בארון בקרקע עולם להתיישן ויתחיל להרכיב, אחר ימים פרסמו והוציאו ע״י מלך ממלכי העכו״מ (כמ״ש הר' חיד״א בספרו שם הגדולים במערכת ספרים) כאלו הוא חבור קדום מרשב״י התנא. והרבה מרבותינו האחרונים נמשכו אחר הפילסוף הנז' בעצימות עין כי לקח אותם בחלק שפתיו וגיזומיו, ולא שתו לב לכזביו! חלילה לשום בר ישראל להאמין כי רשב״י התנא או זולתו מרז״ל האמינו באמונות כאלה להחליף ולהמיר את ה' אלוהינו אשר הודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וכו' באל זר קצר אפים (ז״א) ולצרף ולשתף עמו חמשה פרצופים אשר לא נתברר אפי' מציאותם במופת (ר' עובדיה ספורנו דברים י״ג ג'. ושם כ״ט כ״ה וע״ש כ״ח י״ד) ולקרותם בשם ה' אלהינו, ואת ה' אלהים אמת שנתבררה מציאותו בכמה מופתים כראי מוצק חזקים כמו שכ' הרס״ג בס' האמונות והדעות והר' בעל חובת הלבבות והרמב״ם במורה נבוכים וביד, נטוש ונעזוב ונאמר שאין לו שם ולא כנוי ונעבוד את הפרצופים והצורות אשר לפי דבריו נבראו ונשתלשלו ממנו! וכבר הארכנו בפנים בראיות נכוחות מרז״ל בביטול הדעות הזרות האלו של הפילסוף נביא השקר הנז'! כי הוא מטרת תורתינו הקדושה להרחיקנו מאמונת האלילים בין גשמיים בין רוחניים. ולדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ואין לו לא אב ולא אח ולא בן (רבה פרשת יתרו) ולא קיבל מלכותו מאחר ואינו עתיד למסרה לאחר כמו שביארו רבותינו ז״ל (רבה במדבר שיר השירים פרשה א' ירושלמי סנהדרין פרק דיני ממונות) על פסוק אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אל אלהים ועל מה שאמר נבוכדנצר וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין! וראיתי להר' מנחם די לונזבנו1נראה שכוונתו לונזאנו בס' דרך החיים שהרחיב פיו לדבר תועה על החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות על אמרו בשם הפילסוף שאמר שלא יוכל לעבוד עלת העלות רק נביא הדור בטבעו, או הפילסוף המובהק במה שקנהו מן החכמה אבל זולתם עובדים זולתו מפני שאינם מבינים נמצא אלא מורכב! ועל דברי החסיד האלו התקצף וחשב כי כאן מקום תלונה עליו ותואנה מצא להתעות השומעים ולהבהילם באמרו וכי פלוני ופלוני מחכמינו האחרונים המפורסמים עובדים זולתו? והוא ספרם בלשונו אחד אחד בשמותם. ולא שם אל לבו כי הרבה מהחכמים שַמָנָה הלכו בעצימות עינים והאמינו לדברי מחבר הזהר אשר כינה את עצמו בשם רשב״י התנא כדי לתלות נבואותיו השקריות בשמו של התנא, ודבר סרה על ה' אלהינו שנגלה לו בבית מדרשו עתיקא קדישא וגילה לו סודות נעלמים וכוחות נעלמות (זהר בראשית כ״ב) כי הבורא הוא האליל הנקרא אבא שהיה מצוה לזוגתו האלילה אימא והיא עושה כל אשר יאמר אליה חוץ מבריאת אדם הראשון שהיא אימא שאמרה ועשתה את אדם הראשון שלא ברצון אבא! ובפרשת וירא דף קי״ב וכן בפרשת בלק דף קצ״א מיחס עבודתינו ותפילותינו לאל זר קצר אפים (זעיר אנפין) אשר לא עשה את השמים ואת הארץ. וקורא הוא לעצבים הללו בשם ה' אלהינו. ועל זעיר אנפין קרא ירמיה הנביא ע״ה כדנה תימרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו ייבדו מן ארעא ומן תחות שמיא אלה. שהרי מבואר בזהר בכמה מקומות שהוא נברא ולא בורא (עיין זהר בראשית כ״ב וביושר לבב דף ג' ע״ב) ועכ״ז הוא אומר לעבדו ולברכו ולקבלו עליו באלוה ולירא מזוגתו! והרבה מרבותינו האחרונים שהזכיר בספר דרך החיים בתמיהתו על החסיד בעל חובת הלבבות הלכו בעצימת עין ונמשכו אחריו והאמינו באמונתו וקיבלו האליל קצר אפים (ז״א) עליהם באלוה! וכל זה גרם להם על שלא התבוננו בחכמת יוצר הכל שהוא לחקור ולבחון במעשה בראשית המבוארים בדברי הר' מורה נבוכים ובדברי החסיד בעל חובת הלבבות. ורבינו סעדיה גאון ור״י הלוי בכוזרי כמו שאמר הנביא ע״ה ואת פעל ה' לא יביטו. כי חשבו דבריהם לחכמה יונית ורחקו ממנה הרחק כמטחוי קשת, וגם לא שמו אל לבם דברי אבותינו ז״ל האמתיים במדרשים שלא הכיר אברהם אבינו את בוראו אלא בהתבוננו בפעל ה' וחקר ודרש בהם והביא מופתים מהם עד שהשיג האמת ואז נגלה לו הקב״ה ואמר לו אהבת צדק ותשנא רשע וכו' משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה וכו' (מדרש הגדול ריש פרשת לך לך) ועל כרחנו נודה על האמת שדברי החסיד בעל חובת הלבבות ברור מללו שלא יוכל לעבוד את אלהים אמת אלא וכו' אבל זולתם עובדים זולתו כמאמר הנביא וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת, וכמו שעינינו רואות ואזנינו שומעות עד שאפשר שיאמר אדם לחבירו! עַמְּךָ עַמִּי וְאלֹהֶיך לֹא אֱלהָי! ואל אלהי אמת נשפוך שיחנו לנחותינו במעגלי יושר ולהצילנו מכל אמונה זרה אכי״ר.
4
ה׳וקראתי שם הספר מלחמות ה' על יחודו כי הפילסוף מחבר הספר הזהר קלקל עלינו את אמיתת ייחוד השי״ת, ונמשכו אחריו כמה רבנים וגדולים בתורה בעצימת עינים ועליהם אמר שלמה בחכמתו, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה כמו שדרשו רז״ל (סנהדרין רי״ף) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (כמו שעינינו רואות כמה מחברים דמעיילי פילא בקופא דמחטא ממיעוט בקיאותם) ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, (שאינו נותן לב להורות לאחרים כהלכה, ועצומים לשון לשון ועוצם עיניו רש״י ז״ל) וכל שכן אם משדל אחרים לעסוק בספ' החיצון ס' הזהר ואינו נותן לב להבין הסתירה רק הולך בעצימת עין השכל ומכשיל אחרים באמונה כוזבת שעליו נאמר ועצומים כל הרוגיה ועובר על ולפני מכשול לא תתן מכשול, ושגגת תלמוד עולה זדון, והוא חוטא ומחטיא את הרבים וחטא הרבים תלוי בו.
5
ו׳ועל אמונה החיצונה הלזו של הפילסוף מחבר הזהר דרשו רז״ל (ילקוט פרשת קדושים ומדרש הגדול שם ורמב״ם בס' המצות לאוין י') אל תפנו אל האלילים ואלהי אם אתה פונה אחרים (לכבדם ספורנו) סופך לעשותם אלוהות ע״כ, וכך אירע באמונת הפילסוף מחבר הזהר כי הלומדים הראשונים אשר למדו בו בחשבם שהוא לרשב״י התנא, חשבו לישב דבריו ולקרות את הפרצופים כלים, והחשיבום וכיבדו אותם והבאים אחריהם עשו אותם אלוהות כמחשבת הפילסוף המחבר וקיבלום עליהם באלוהות כמו שיתבאר בפנים וכן דרשו רז״ל בפסוק יין ושכר אל תשת וז״ל ר' חייא פתח פקודי ה' ישרים וכתיב ביין יתהלך במישרים וכתיב משמחי לב וכתיב ויין ישמח לבב אנוש מה היין הזה משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב מה היין הזה השותה ממנו יותר מצרכו לסוף מקיא את הכל כך דברי תורה העוסק בהן ומחשב בהן יותר מדאי סוף שהוא יוצא למינות ע״כ (מדרש הגדול פרשת שמיני פסוק יין ושכר) כדבר הזה עשה הפילסוף נביא השקר מחבר הזהר לתור אחרי לבבו לחשב בדברי תורה יותר מדאי בדרכים הרחוקים מן האמת, ורחוקים מאד מן המדות שקבלו חכמים איש מפי איש שהתורה נדרשת בהן והן הי״ג מדות דר' ישמעאל ול״ג מדות דר' יוסי הגלילי דאגדתא כמו שיראה המעיין הנבון והסית והדיח לחכמים ישרי לב ההולכים לתומם, להאמינו לשקריו שנגלה לו הקב״ה הנקרא אצלו סבא דסבין ומשה רבינו ע״ה ואליהו וגילו לו סתרים של מינות שאסור לחשב בהן אפי' בבית הכסא והבטיח לעוסק בתורתו בלי מבין לשכר רב יותר מגופי תורה כדי להעור עיני חכמים ולסתום דרך העיון בדבריו שלא להבין את נכליו ולהגדיל מעלת העוסקים בתורתו החדשה המלאה אלילים שונים בעצמותם ופעוליהם מבלי להקפיד על תוספת ורבוי באלהינו המיוחד מכל שאר האחדים ולא יתנו לב איך הקפידה תורה על בל תוסיף בין בתפילין בין במזוזה בין בארבעה מינין שבלולב וכן בשאר מצות אע״פ שנותן חמש הפרשיות בעור אחד והוא מחברן להיות אחד, וכן אם מוסיף במזוזה פרשה אחת אע״פ שקלף מחברן לחיות אחד לא אמרינן כלא חד וכן בציצית ובאגודת ארבעה מינין אם הוסיף מין חמישי באגודה פסל ולא אמרינן כלא חד.
6
ז׳כל שכן וקל וחומר באלהינו ברוך הוא וברוך שמו שתורה הקפידה שלא לטפול ולשתף עמו שום דבר מכל הנבראים בין גשמי בין רוחני כמו שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, ואמר רשב״י התנא ע״ה כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, ולא אמרינן כלא חד כיון שהתורה ביארה בהדיא בכמה מקומות שהוא אחד מיוחד מכל שאר האחדים הנה כן המזכירים את ה' אל דמי לכם מלהודיע אחדותו ית' לבניכם ולתלמידיכם כמצווה עליכם.
7
ח׳ולפי שתחלת החבור הזה נעשה בראשונה על ידי שאלת תלמיד אחד את מי נעבוד על כן הנחתי התחלתו שאלת התלמיד ותשובתו מאחד הלומדים המתעקש פעם ראשונה ושנייה ושלישית.
8
ט׳הצעיר
יחיה בן סלי' אלקאפח יצ״ו
יחיה בן סלי' אלקאפח יצ״ו
9
י׳הקדמת המו"ל.
10
י״אספר מלחמת ה' המודיע דרך אמתות יחודו יתברך עפ"י התורה ומפרשיה רז"ל במשנה ובתלמוד בבלי וירושלמי ומדרשי רז"ל וכדעת הגאונים רס"ג ורבינו בחיי בחובת הלבבות ור' יהודה הלוי בשיריו ובכוזרי הרמב"ם וסמ"ג ובעל העיקרים ז"ל וכמקובל אצל כל איש ישראל ובו אזהרה חמורה שלא לעבוד שום נברא כפי קבלת כל נביאינו וכל חכמינו התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים הראשונים מפי משה ואהרן וזקנים לא לזוז מהם ולא להוסיף עליהם.
11
י״בודע לך קורא נכבד כי לא תשיג כונת הספר הזה אלא אחרי שתקרא ותשנה את כלו כי מחברו עשה לילות כימים ויגע ודקדק בכמה ספרים ודלה מימים ונהרים ראיות כראי מוצק חזקים ולא מדעתו יצאו הדברים ולכן אבקשך קורא נכבד שלא תבוא באגרונו של עשו בהתולים אלא בקולו של יעקב ולהתבונן בדברים, ומי שהוא חסר אונים יאלם מדברים וידום ואל שדי יתן לכם רחמים וזכות המחבר תגן עלינו וע"כ עמו ישראל.
12
י״גהמו"ל.
13