מלחמות השם, מאמר שני ד׳The Wars of the Lord, Second Treatise 4
א׳נבאר בו אם הוא אפשר שהגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים.
1
ב׳וראוי שנחקור אם אפשר בזאת ההודעה שתהיה בדברים העיוניים. והחקירה תהיה בזה משני דברים. אחד מהם אם אפשר הגעתם בזולת סבותיהם בכמו זה האופן מההודעה, כמו הענין בשאר הדברים אשר תפל ההודעה בהם בחלום או בקסם או בנבואה, שכבר יראה בהם שהם יגיעו בזולת ההודעה בסבותיהם. והשני אם אפשר הגעתם בסבותיהם בכמו זה האופן מההודעה.
2
ג׳ונאמר שכבר יחשב שיהיה זה אפשר, מפני שאנחנו נמצא מושכלות רבות הגיעו בשינה בזולת סבותיהם בחכמת הרפואה, כמו שספרו הרופאים, וכבר באו ספורים רבים בזה הענין לגלינוס ולבן זוהר, וקרה גם כן בימי לאדם אחד שצווה בחלומו שיאכל הסם הפלוני על המחלה אשר היתה לו, והוא לא היה מכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו, ושאל מזה לרופאים, והגידו לו שהוא בלתי מזיק לו לפי מה שמצאו טבע הסם ההוא בספריהם, ואכל ממנו אחר כן, ונתרפא. וכבר יראה שזה בלתי אפשר, ר"ל הגעת הדברים העיוניים בלתי סבותיהם בכמו זה האופן מההודעה. וזה שאם היה הענין כן, היתה זאת הידיעה ידיעה בשתוף השם, אבל היתה מחשבה, לא ידיעה, כי גדר הידיעה האמתית הוא שנדע הדבר בסבות אשר הוא בו נמצא. והנה בזה האופן יבוטל דעת מי שיראה מהמון חכמי תורתנו שהידיעה במושכלות השניות תגיע לנביאים בנבואה מזולת שיעתקו אליהן מהמושכלות הראשונות, אבל הם כלם להם במדרגת המושכלות הראשונות. וזה שאם היה הענין כן, היתה ידיעת הנביאים באלו הדברים למטה מידיעת החכמים, אבל לא תהיה להם במושכלות השניות ידיעה כי אם מחשבה. ועוד שאם היה מדרך השכל הפועל שיגיע לשכל ההיולני הידיעה באלו הדברים בזולת סבותיהם, לא היה צריך אל החוש בקניית המושכלות, והיה גם כן ההשתמשות בעשיית המופת לבטלה, זו כלו מבואר הבטול. וכבר טען בן רשד שתי טענות יבטל בהם הגעת הידיעות העיוניות בכמו זה האופן מההודעה. הראשנה מהן שאם היה הענין כן, היתה ההודעה הזאת לבטלה, לפי שבטבע האדם שישיג החכמות העיוניות באופן יותר שלם במה שנברא עליו מההקדמות הראשונות. והשנית שאם היה אפשר הגעת המושכלות בזולת ההקדמות הראשונות, היה הדבר האחד בעינו נמצא מסבות מתחלפות, ויהיה אם כן יחס הדבר אל סבותיו אשר בהם עמידתו בלתי הכרחי, וזה שקר. ואם אמרנו שזאת הידיעה היא נאמרת בשתוף השם עם הידיעה המגעת בסבותיה, הנה תהיה מחשבה לא ידיעה, ולא יהיה תועלת בהגעתה. ואם הנחנו שלא תגיע ההודעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, יקשה מה שספרנו שהגיעה מחכמת הרפואה בשינה, ומה שנמצא בדברי הנביאים עליהם השלום שבנבואה אחת בעינה הגיעה להם הידיעה במושכלות בשאר הדברים אשר דרך זאת הידיעה שתגיע בהם. כמו הענין במה שנראה לישעיה עליו השלום ממעשה המרכבה, אשר נכללו בנבואה ההיא דברים רבים אחרים אשר דרך הנבואה שתפל בהם, וכן הענין במה שראה יחזקאל עליו השלום ממעשה מרכבה הרבה, וכבר ימצא זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום. ובהיות הענין כן, הנה בכאן ספק עצום בזה הענין, כי המוחש מזה יקיים שיהיה אפשר שתגיע הידיעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, והעיון יבטל זה. והנה הרב משה זכרונו לברכה הרחיק זאת הסבה שיהיה צודק מה שספק גלינוס שקרה לו מהגעת ידיעות רבות במלאכת הרפואה בחלום, ואמר שאלו הידיעות היו בהקיץ אצל גלינוס, ואולם נראה לו התחדשם בשינה, כמו הענין מי שהיה בבית עם עשרת אלפים איש, ויצאו כלם זולת אחד, שכבר ידמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה, והוא היה שם מקדם. אלא שהכחשת זה הוא הכחשת המוחש כמו שספרנו.
3
ד׳ונאמר שכבר יראה שאיננו נמנע הגעת המושכלות הראשונות בחלום בסבותיהם, ר"ל כשקרה שהועמדו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא. אלא שזה יהיה מעט, לפי שאלו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא העמדתם יהיה על הרוב בהשתדלות, וזה שלא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ, כי אין לאדם בחירה בהעמדת צורה דמיונית מה בעת השינה, ולזה לא תהיה הגעת כמו אלו הידיעות בחלום אלא בדרך מקרה באופן מה. וכן הענין במושכלות השניות, כי לא יוציא האדם המושכלות השניות מהמושכלות הראשונות כי אם בהשתדלות, וזה בשיעמיד המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אל העמידה על המושכלות השניות המבוקשות ידיעתם. ואולם כשקרה שימצאו בשינה אצל השכל אלו המושכלות, לא ימנע הולדו מהם המושכלות השניות, אלא שזה יהיה מעטי.
4
ה׳וכבר יקרה לו למי שישים רב השתדלותו בהקיץ בקנין המושכלות שישתמש בשינה הרבה לעשות המושכלות השניות, אלא שלא תהיה לו בחירה איזה מושכל יעמיד, אבל יעמיד לבד המושכלות השניות אשר אצלו או המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אליהם. וזה דבר קרה לנו הרבה, ובפרט בעת התבודדותנו בענינים העיוניים העמוקים, ונדמה לנו בחלומנו שנשאלנו מהמושכלות ההם, והשיבונו בהם דבר אמתי, והיו דברים לא קדם לנו עיון בהם. ובהיות הענין כן, הנה יראה שכאשר יגיע לנביאים עליהם השלום מושכל מה בנבואה, שיגיע אליהם בסבותיו. ולזה תמצא בקצת המקומות במה שיספרו הנביאים עליהם השלום מהענינים העיוניים שיגידו הסבות אשר מהם יחויב, כמו שתראה במה שאמר ישעיה עליו השלום, לקיים שהשם יתברך הוא הפועל הנמצאות, לא הפסילים שהיו עובדים קצת אנשי דורו, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, שכבר הביא ראייה שהשם יתברך פועל אלו הדברים, מפני שהוא יודע נפילתם טרם בואם. והנה המקומות אשר נזכרו בהם דברים עיוניים בזולת סבותיהם בדברי הנביאים עליהם השלום הוא אם מפני שהידיעה באלו הדברים העיוניים היתה להם בהקיץ, אם מפני שכבר השמיטו זכרון ההקדמות, להיותן מפורסמות או, לעמקן, או להצטרך הענין ההוא אל הקדמות רבות יארך הספור בהם.
5
ו׳ואולם מה שספרו מהידיעות המגיעות בחכמת הרפואה בשינה הוא זר מאד, כי אלו הענינים הם נסיוניים, ואין מדרכם שיגיעו מהחוש כי אם בקושי גדול, וזה שלא תשלם הגעתם אם לא יגיעו מהחוש בזה הדבר מה שישלמהו תנאי הנסיון, כי הם רבים, כמו שבארו חכמי הרפואה. ובהיות הענין כן, איך יתכן שיגיעו מזולת חוש, מי יתן ואדע. ונאמר שכבר ידמה שרפואות האדם הם מסודרות מהגרמים השמימיים, כמו הענין בשאר הדברים אשר יקרה לו, ולזה היה אפשר שתתחדש בהם הידיעה מזה הצד, ר,ל מהצד אשר ירפא פלוני, כמו שתגיע ההודעה בזה האופן בשאר מקריו. והנה תהיה קניית המושכל מזאת ההודעה במקרה, וזאת ההודעה תגיע לחולה או לרופא המשתדל ברפואתו. והנה כשתחקור בכל אלו הספורים אשר תמצא בזה לרופאים, תמצא שכבר הגיעה הידיעה בהם מזה הצד, כי הם יספרו שהם חולים, וצוו בחלום שיעשו כך, או שזולתם היה חולה והיו משתדלים ברפואתו, וצוו בחלומם שיעשו כך. והנה מצד זה תמצא שכבר השתוקקו אנשים חולים לעשות דבר מה מועיל ברפואתם, והם אינם יודעים בזה, להיות התשוקה בהם מסודרת מהגרמים השמימיים. ובזה האופן התחדשו ידיעות רבות במלאכת הרפואה כבר ספרו מהם הרופאים. וכבר קרה לאשה אחת שהיה לה נאצור בשוקה שהיתה בגן אחד, וראתה שם עשב מה לא היתה מכרת אותו, והשתוקקה לשום מן העשב ההוא על הנאצור, ועשתה כן, ולא ארכו הימים שנתרפאת. וכבר היתה שם אשה חכמה וראתה הענין, ולמדה מזה שזה העשב הועיל לנאצור, ורפאה בו רבים, כמו שראינו בעינינו, ולא רצתה לגלות זה לשום אדם, עד שכבר אבדה זאת הידיעה באבדה. וכן קרה לאחינו יחנהו יוצרו מעשב אחד, והוא היה קטן בעת ההיא ולא השתדל להכיר העשב ההוא. וכן סופר לנו שאיש אחד היה חולה, וארך חליו מאד, וראה שנכנס נחש בקדרה, והשתוקק תשוקה נפלאה לאכול מהתבשיל ההוא, ושאל ממנו לשפחתו, וכשקרבה אל הקדרה וראתה הנחש, אמרה אי מות בסיר, ולא נתנה לו ממנו בשום פנים, והוא הלך על ידיו ורגליו עד הסיר, ולקח מן התבשיל ואכל ממנו, ודחה התבשיל ההוא הליחה הארסיית אשר היתה מחליאה אותו אל מקום אחד מגופו, ונרפא רפואה שלימה.
6