תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, חנוכהTiferet Shlomo, on Festivals, Chanukah
א׳(שבת כ"א ע"ב) ת"ר מאי חנוכה כו' כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום לא מצאו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כהן גדול ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים. והנה הראשונים ז"ל הקשו הלא ביום הראשון לא הי' בו נס מפני מה עושין חנוכה ח' ימים עיי' בב"י ובט"ז כו'. אכן הנ"ל דהנה מה שהי' מונח בחותמו של כה"ג ונעשה הנס ע"י כה"ג דוקא. הוא כי בחי' שמ"ן רמז לנשמ"ה כנודע וזהו שטמאו כל השמנים היינו הני"ק ונשמות ישראל שנבלעו בקליפת היוונים לכן כשרחם ד' על עמו ובא עת התיקון והחנינה להוציא הני"ק ולהגביר הקדושה והחסדים הנה הוצרך להיות זאת ע"י כה"ג דוקא שהוא מבחי' אב"א שמן משחת קודש עליו בחי' קוד"ש ושמ"ן והוא מוזהר מכל טומאה יותר מכל אדם כמ"ש והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו ללבוש את הבגדים כנ"ל ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא. היינו להיותו בבחי' קודש עלאה להשפיע אור החסדים שזהו בחי' גדול מאחיו וזהו על ראשו שמן המשחה שבא עליו מבחי' ראש עלאה משפע י"ג ת"ד כמבואר וזה שמן המשח"ה גימט' משיח. הנה הוא על כל נפשות מת לא יבא להיות נבדל מכל טומאה ומת שבעולם גם מאביו ואמו שענין מיתה הוא מבחי' סט"א בחי' שבירת הכלים וימת וימלוך לכך הוא צריך להיות מופרש ומובדל מכל טומאה לבל יהי' שום שליטה להסט"א לאחוז בו ח"ו והוא יכול להריק ברכה על ישראל וזהו שמצאו פך שמן בחותמו של כה"ג פ"ך גימט' מאה שהוא מאה ברכאין בחותמו של כה"ג דוקא שאין בו מגע נכרי ואין בו שליטה לחיצונים לשלוט בו הנה הוא יכול להוציא את הני"ק בהמשכת אור העליון הגדול. דהנה כהנא רבא בתמניא תיקונין איתתקן כמבואר באד"ר והוא בחי' שמונת ימי חנוכה עד תיקון "נוצר "חסד "לאלפים. וזה סוד שמונה בגדים של כה"ג. והנה כן גם למעלה גברו האורות וחסדים וזה אשר מלא את יד"ו ללבוש את הבגדים מלא יו"ד עלאה לקדושת השפעות הבגדים ואורם הגדול כיל"ח נמצא כי זהו הענין כולו בעצמו הי' הנס שנתרבו האורות והחסדים ע"י המשכת כה"ג ופך השמן הזה הוא לאות על גודל הנס וההארה הנ"ל וזה הוא עיקר הנס של חנוכה שנשאר עוד כח חיות וקדושה בישראל אחרי כל אשר עבר עליהם להיות להם כה"ג וצדיק כזה בתיקונא עלאה להמשיך ברכה וטוב ולהיות לישראל לאור עולם. לכך אין קשה כלום מה שהקשו שביום הראשון לא הי' הנס כמ"ש כי אדרבא זה הי' עיקר הנס כמדובר. והנה זהו הענין מה שבנר חנוכה אסור להשתמש לאורה הוא ג"כ כמ"ש למען לא יהי' אחיזה לסט"א מהנאות עולם הזה בנרות הללו. והוא ע"ד המבו' באוה"ח הקדוש בפ' שמיני כי בארצות המערב שנהגו לאכול החגבים הנה בכל שנה ושנה השחיתו הארבה והחגב את יבול הארץ ומיום שאסר להם לאכלם הנה לא נראה עוד חגב אחד בכל גבול הארץ ההוא ע"ש בדברי קדשו זי"ע. והוא מטעם הנ"ל כי כאשר אכלו ישראל את החגבים ונהנו מהם לכן הי' שליטה להסט"א להרע להם. וע"י ההבדלה מהם נתפרשו ונבדל כח הסט"א מהם כן צריך לפרוש שלא להנות מנר חנוכה בצרכי תשמיש עולם הזה ולא יהי' שליטה לסט"א לאחוז בהם ובאורם הגדול כי קודש הם כנ"ל:
1
ב׳ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. השליכו אותו אל הבור כו' למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. הנ"ל לרמז בזה על ענין חנוכה. דהנה בחי' ראוב"ן הוא או"ר ב"ן הוא אור הגנוז העליון נמשך לשם ב"ן מת"ת יה"ו ב"ן כנודע והובא במ"א והוא להעלות ניה"ק מתוך הבור כי מאז השליכו אותו הבורה בחי' האות נפל לבור. בכור תם שנפל לבור וצריך להעלותו מתוך הקליפה ובחנוכה הוא התיקון לזה להעלאת הני"ק וזה למען הציל אותו מידם הצי"ל גימ' קל"ה לתיקון בחי' ק"ל שנה בה' וזהו להעלות אותו בחי' האו"ת מידם להשיבו אל הקדושה. וזהו בחי' ויהי מקץ שהוא בחי' קץ הימין כמ"ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו שהוא העלאת ניה"ק לעמוד לקץ הימין אלה לחיי עולם הני"ק ישובו לחיי עולם מעלה מעלה ואלה לחרפות לדראון עולם הקליפות ישובו לנוקבא דתהומא רבא כנ"ל. וזהו בחי' נר חנוכה שצריך להניחה למטה מעשרה היינו כדי להמשיך אור העליון למטה להעלות הני"ק מתוך הבור שלמטה ולדחות הקליפות מטה מטה. שע"י המשכת האור העליון הגדול למטה מעשרה יסתמו ויתעורו עיניהם כי לא יכלו לסבול גודל ההארה העליונה וזהו בחי' רקמתי בתחתיות ארץ מטה מטה להעלות ניה"ק מתוך הקליפה וזהו למען הציל אותו מידם וכדי להשיבו אל אביו הוא בחי' אב"א ובחנוכה הוא ג"כ תיקון מכירת יוסף להשיבו אל אביו כנ"ל:
2
ג׳וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. בהעלאת יסוד יוסף מן הבור נעשו משכ"ו הגיע להם השפע "מטה "שולחן "כסא "ומנורה:
3
ד׳ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עלי' נסך ויצק עלי' שמן. הענין הוא כי כל מעשי האבות הקדושים היו בכוונות גבוהות ביחודים וזווגי המדות להמשיך השפעות טובות בכל העולמות עד עולם העשי' הזה וכעין זה הציב מצבה במקום אשר דבר אתו מצב"ת אב"ן. דהנה כתיב טובים מאורות שברא אלהינו הם הצדיקים המאורות המפרידים בין אותיות מ"ת לבל יתחברו חלילה מאור"ת אור באמצע וכמ"כ צ"ב באמצע תיבת מצב"ת הוא כי יעקב אבינו ע"ה הפריד בין אותיות אלו צ"ב הם ר"ת ב' צדיקים צדיק וצדק יוסף ובנימין יוסף בחי' דכר ובנימין בחי' יסוד דנוק' דז"א וע"י ישפיע כל טוב. אב"ן רמז מבחי' א' עד ב"ן. אלופו של עולם מעולם האצילות עד שם ב"ן עולם העשי' כי אך זה רק כוונת הצדיקים להמשיך רחמים וחסדים לכנ"י כאשר אמור בפסוק הקדום ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו ר"ל נסתלק מדה"ד. גם במקום אשר דבר אתו בעולם הזה גם פה נסתלק ממנו מדה"ד כי אמנם למעלה אין שום דין חלילה עוז וחדוה במקומו. אבל גם במקום אשר דבר אתו אין שום דין חלילה וזהו אב"ן. וזה שמרומז בדברי רז"ל ולא מצאו אלא פ"ך של שמן ולא הי' בו להדליק רק יום אחד ר"ל אחד בעולם העליון פ"ך עולה ק' אחד ממאה ברכאין דלעילא והם המשיכו לעולם הזה ברכות על שבעה ימים עוד והם ז' ימי הבנין. והוא רמוז בני בינ"ה ימי שמונה. יהי' הרמז ג"כ מתתיהו בן יוחנן. ר"ל כי מת"ת יה"ו נתן לשם ב"ן. וזהו להדליק עולה עה"כ ג' הויות הראשונות ע"ב ס"ג מ"ה ומהם באו לשם ב"ן וזהו בימים ההם בזמן הזה. ויסך עלי' נס"ך עולה ק"ל שנה דאדה"ר. ויוכבד בת ק"ל שנה היתה לתיקון הנ"ל ואח"כ ממנה נולד משה רבינו ע"ה. ותרא אותו כי טוב הוא כבר נתקן בחי' עץ הדעת טו"ר. וכן אמר יעקב לפני פרעה ימי שני מגורי ק"ל שנה כו' כנ"ל ויצק עלי' שמן. ויצק גימט' אור והוא אור הגנוז ושמן הטוב אור שמן חנוכ"ה:
4
ה׳כאמור לדוד ברכי נפשי את ד' כו'. ולכאורה מי הוא האומר לדוד. והפשוט ידוע אמנם מ"ש ואל משה אמר עלה אל ד' ולא נאמר ג"כ מי האומר. אך האמת הוא כי הצדיקים אשר כל מגמתם ותכונת נפשם נתעלה בצורך גבוה ונשמתם הוא ממקום גבוה מאד צדיקים הללו כל תשוקת חפצם כל ימיהם רק לעלות ולדבק בשרשם וכמ"ש בתהלים צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. וכן רוחם בקרבם מעוררם ויתפעלו בלבותם לברך ולעלות אל ד'. וז"ש ואל משה אמר עלה. מקדושת משה מעצמו אמור לו עלה כו' כי רק זה היתה תשוקתו כל ימי חייו וזהו ג"כ כאמור לדוד ברכי נפשי כו' אז הללוי"ה כי תוקף נעים זמירות ישראל כאשר התחיל הללוי"ה לשבח ולפאר לשמו הגדול הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים. הנה בכוחו וקדושתו התעורר כל צבאות העליונים להלל עמו. וז"ש מתפללים שנזכה ונהללך ונשבחך כו' כמו שאמור לדוד בבחי' ברכי נפשי את ד' כנ"ל:
5
ו׳(בפ' מקץ) את האלהים אני ירא. דהנה לעתיד יהי השם הוי' יהי"ה. מהוא"ו יהי' יו"ד ככתוב ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. היינו הז"א ושמו שהוא נוקב"א יהי' ג"כ אחד פב"פ עמו בי"ס שלימות כמו או"א. אבל עתה הנה רק בחי' וא"ו קצוות כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' יהי אור כי בתחלה בשעת הבריאה הי' בבחי' אוי"ר אח"כ נשאר רק בחי' או"ר בלא יו"ד ויה"י הוא"ו קודמת ליה"י. ולעתיד כשיהי' בבחי' יו"ד הנה מבחי' או"ר נעשה יא"ר מהוא"ו יהי' יו"ד וזהו יאר ד' פניו אליך. אל ד' ויא"ר לנו. ומזה נעשה יר"א ה'. וזהו הבוקר אור והאנשים שלחו. שהם היו נהנין מבחי' יסוד שהוא בוקר בבחי' או"ר בוא"ו. אבל הוא אמר אני יר"א בבחי' העתיד יא"ר ביו"ד שהוא צירוף ירא וביו"ד יהי' יחוד העתיד כנ"ל וזהו אור חדש על ציון תאיר ר"ל בחי' אור חדש ביו"ד על ציון שהוא יסוד תאיר באור הגנוז לעתיד אח"כ נזכה כולנו במהרה לאורו שעל ידו נזכה גם אנחנו לאורו וזהו הנרות הללו אנו מדליקין נרות הם מאירים מבחי' יסוד וזהו אנו מדליקין להדליק גם אותנו להנות מאורו מבחי' צדיק כנ"ל. וזהו להדלי"ק עה"כ גימט' ע"ב ס"ג מ"ה. נ"ר גימט' הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י. חנוכה גימט' צ' עה"כ היינו האורות של שמות הקדושים האלו יעברו ע"י בחי' צדיק להאיר באור הגנוז לעתיד לצדיקים עי"כ הנרות הללו אנו מדליקין נזכה גם אנחנו במהרה להדליק מאורו. וזהו בחי' נר חנוכה הוא למטה מיו"ד להמשיך האור אלינו למטה להאיר מבחי' יו"ד למטה אלינו. אל ד' ויאר לנו כנ"ל:
6
ז׳בגמ' עד שתכלה רגל מן השוק. הנה רג"ל הוא גימ' ארבע שמות כנודע. וז"ש אתנהלה לאטי לרגל המלאכה וכו' ולרגל הילדים היינו שצריך לתקן ולהמשיך הארה ויחוד בארבע שמות הללו שהם בחי' היחוד בכל העולמות ועולמות אבי"ע בכלל ובפרט ולהעלות בחי' האורות שנפלו מבחי' הד' שמות האלו. וזהו עד שתכלה רג"ל בחי' הנפילה מן הארבע שמות הללו תכלה מן השוק הוא בחי' הקליפה כנודע. וז"ש יעקב אע"ה אתנהלה לאטי [לאטי גימ' נו"ן הוא בחי' נו"ן שערי בינה כמ"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. וז"ש וישא יעקב רגליו הוא העלאת מ"נ אז וילך ארצה בני קדם עולמות הקדם חסדים הראשונים]. לרגל הילדים כי ילדים מבנ"י בני יעקב אע"ה הם יעשו התיקון והמלאכה הזאת בדורות הבאים מעט מעט יתקנו ויעשו עד אשר אבא אל אדנ"י שעיר"ה פי' הנה אבא מבחי' אב"א אל שם אדני (שם אדנ"י אבא) שעירה שער י"ה כי המלכות תתעלה על כלנה וגם מעובדי כוכבים ישובו אל ד' כמבואר בכתוב בישעי' ותרי עשר בכ"מ. וזה ג"כ אבא אל אדני שעירה להתיקון וזה וישב ביום ההוא עשו לדרכו ביום ההוא רמוז לעתיד כמ"ש ביום ההוא יהי' ד' אחד וביום ההוא ישוב גם עשו אל ד' כנ"ל. וזהו שפרש"י ואימתי ילך בימי המשיח ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו עי"כ והי' ד' למלך על כל הארץ גם עליהם כנ"ל:
7
ח׳הללו את ד' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם הללויה. יש להבין הלשון כי גבר עלינו חסדו מה גבר. אכן כתיב והי' עקב תשמעון ושמר ד' אלהיך לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך. לכאורה הלא אם יהיו צדיקים מעצמם יהיו ראוים לחסד. מה להם בחסד האבות אך הנה יש בחי' חסד עליון על כל החסדים כמו החסד שנעשה עם אאע"ה שהוא הי' בחי' החסד בשרשו והחסד שנעשה עמו הוא גובר יותר כ"כ שהוא נצחי לעולם. וזהו בחי' החסד הבטחות האבות להיות לעולם החסד. וזהו כי גבר עלינו חסדו ובהתגברות החסדים הנ"ל הם נצחיים. ואמת ד' לעולם שנעשה החסד של אמת קיום לעולם כנ"ל:
8
ט׳גדולים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם וכו'. הנ"ל בזה על ענין חנוכה. דהנה הקדושת לוי זי"ע הקשה למה נס של חנוכה הוקבע לדורות לזכרון ולא כן בשאר הניסים הדומה להם כגון נס של הצלת סנחרב וכדומה הרבה ע"ש בדבריו הקדושים. אך הנ"ל לפרש דהנה כתיב זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו מהו ענין שייכות המשפטים אל הנפלאות. אכן משפטים הם התורה ומצות דהנה כן הוא ענין הנס הגדול הנעשה ברצון הבורא ית"ש הוא להיות רצון הבורא ב"ה לחדש להם הלכות ומצות לישראל. הנה ע"י השפעת אורו הגדול ית"ש בשעת הנס ההוא הנה עי"כ הוא משפיע וממשיך להם התורה והלכות לישראל וכל עיקר הנס הוא ע"י ההלכות והמצות האלו והשפעתם שנתחדשו בעולם שע"י חדושי ההלכות הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כנודע. הנה זה שאמר הכתוב זכרו נפלאותיו אשר עשה להודות לד' עליהם. וע"י מה יהי' הזכרון אמר הכתוב מופתיו ומשפטי פיו כי הלא נתחדשו מזה משפטים ותורות כגון הלכות חנוכה. הלכות פורים. והתורה היא נצחית ולא תשכח לעולם. וזהו זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור היא התורה שניתנה בכך כנ"ל וע"י התורה יש זכרון לנפלאותיו. וז"ש בהמגלה ליהודים היתה אורה זו תורה כמ"ש ותורה אור. כי מכח התורה נעשה הנס לישראל ונתחדש להם חדושי תורה בענין המגלה. בחי' נר חנוכה הוא מאור העליון אור התורה. וזהו והאר עינינו בתורתך. נר לרגלי דבריך. וכן בחנוכה אמרו ז"ל מאי חנוכה דת"ר ע"ש פי' ששואל מאי חנוכה ומה ענינה ומתרץ דתנו רבנן זה עיקר מכח התורה ללמוד דברי רבנן וסברתם כנ"ל. וזה נ"ח נר מצוה ותורה אור. אבל אם אין בבחי' הנס התחדשות התורה הנה הוא רק לשעה כשאר הניסים אשר נעשים לישראל. וזהו גדולים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם שנעשה תורה ודרושים והלכות ולכך הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד שהם נצחיים כמו התורה זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ד' ע"י התורה שנתן לישראל. ובזה מתורץ קושיית הקדושת לוי כנ"ל:
9
י׳מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. דהנה הענין מה שנכנס ראש חודש טבת בתוך ימי חנוכה הוא להיות כי בחודש הזה הוא שליטה של עשו ר"ל כמבואר בסה"ק. והנה תוקפו הוא בתחילתו וראש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי שנתפס ראשו בתוך ימי חנוכה שהם ימי הגאולה וישועה ועי"כ לא יהי' לו כח אח"כ לעשות רע ח"ו כי כבר נתפס בראשו. וזה שנמחץ ראשו של עשו ונפל במערת המכפלה הוא כמו שנתבאר כי בהיות ראש פתנים אכזר לכך תופסין בראשו הלא הוא כמוס עמדי לבל יוכל שאת ולהרים ראשו להרע ח"ו לישראל. וזה אך אלהים ימחץ ראש אויביו מחצת ראש מבית רשע כנ"ל. וזש"נ נשבע ד' ולא ינחם אתה כהן לעולם. הרמז על נס חנוכה שהוא נעשה ע"י כהן הגדול. אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים בנס ומלחמה ההיא כנודע. וזה ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה היינו הראש שלו נמחץ בחנוכה. וזה מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. מנח"ל הוא השם של חנוכה המתעורר וממשיך השפע מלמעלה מבחי' י"ג מכילין דרחמי "נוצר "חסד "לאלפים. וכאשר נמשך לבחי' ז"א ע"כ ירים ראש. היינו הראש של ז"א ג"ר שלו נמשך לו מוחין ונעשה היחוד בקדושה אחרי שנפל הראש של הסט"א נתנשא הראש של הקדושה כי תשא את ראש בנ"י ועד"ז אמרו חכז"ל בשכר שלשה ראשון זכה לשלשה ראשון ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' הקב"ה נגלה ראשון ופורע מן הראשון זה עשו הרשע ויצא הראשון אדמוני ובונה ראשון זה בהמ"ק כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח ראשון לציון הנה הנס הוא ע"ד שנתבאר ע"י שתתנשא ראשון של הקדושה יכנע הסט"א ונזכה לגאולה בב"א.
10
י״אבענין הפלוגתא בין הפוסקים בהדלקת נר חנוכה במוצאי שבת אם הוא קודם הבדלה או אח"כ. אנו נוהגין כשיטת הט"ז להבדיל מקודם הדלקת נ"ח. הנראה לבאר הענין כי כן נכון לעשות. ונקדים דברי הזוהר הקדוש (פ' בראשית דף כ"א) וז"ל. בר נש לא יסתכל באצבען בשעתא דאמר בורא מאורי האש דכתיב וראית את אחורי ופני לא יראו אילין שלטי בשבתא ואילו שלטו בחול. מאורי אור מסטרא דימינא דאיהי אור קדמאה דהוה ביומא קדמאה דביומא דשבתא נהרין אלו מאורי אור בלחודיהון ושלטין ומנייהו נהרין כלהו לתתא וכד נפיק שבתא גניזין מאורי האור דלא אתגליין ומאורי האש שלטי כל חד וחד על דוכתיהו אימתי שלטו במוצ"ש עד מעלי שבתא וע"ד אצטרך לאנהרא מהאי שרגא במו"ש. וכן אי' בסידור האר"י ז"ל סוד החשמ"ל בגימט' מלבוש הנשאר באצבען להגן על הקליפות שלא ינקו וכו' וכולם נכנעים מפני השכינה שנקרא אש ולכן אנו מראים אותם לפני האבוקה של נר מצוה הרמז לשכינה ולהכניעם ואנו מברכין בורא מאורי האש כלומר אין לנו חלק בהם רק בבורא אותם. וכבר בארנו בפנים ענין מעלת הדלקת נר חנוכה אשר בשעת הדלקה נתעורר אור הגנוז מששת ימי בראשית להאיר על כל יום הבא כמ"ש קבעו שמונת ימי חנוכה כי גם הלילה כיום יאיר וזה הוא ג"כ בחי' מאורי אור. וא"כ ע"כ צריך להבדיל מקודם כי אם ידליק מקודם הנ"ח איך יהי' שייך לברך אח"כ בורא מאורי האש. כי ע"י הדלקת נר חנוכה נתעורר בחי' אור הגנוז בבחי' מאורי אור ואיך יברך אח"כ בורא מאורי האש שהוא בחי' הקטנה מזה לכן הנכון להבדיל מקודם ולברך בורא מאורי האש כי הוא דבר הנצרך לתיקון עולם כנ"ל. ואח"כ ידליק הנר חנוכה לעורר בחי' אור הגנוז מאורי האור להאיר על כל יום הבא כנ"ל:
11
י״ב(בפ' מקץ) וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה. הנ"ל לבאר בענין הסיפור הכתוב הזה כי מה ענין נכמרו רחמיו בזה מה רחמנות הי' צריך בנימין אצלו גם למה בכה יוסף ולמה ספר הכתוב ויבא החרדה ויבך שמה מה לנו באיזה מקום בכה. אך יש לרמז בזה ע"ד המבו' בפע"ח שער ר"ח פ"ג. כי עשרה טיפין שיצאו מיוסף קבל אותם בנימין זאב יטר"ף יו"ד טרף. שטרף הניצוצין מן החיצונים שהוא בחי' יסוד נוקבא כיל"ח. וזה שהוצרך יוסף להוצאות הני"ק הנה ג"כ תיקון לצורך שאר העלאת הני"ק ממצרים ערוות הארץ כנודע. והנה לכך כשהגיע העת התגלות יוסף לאחיו הוצרך בע"כ להעלות הניצוצין שלו מקודם לחזור אליו. אח"כ יוכל להטיב גם עם שאר אחב"י. שענין התגלות הזה מרמז על התגלות משיח בן יוסף העתיד. ובזה יתורץ קו' הספרים למה הכריח יוסף את בנימין לבא אליו תחלה קודם התגלות ולצער את אביו כ"כ הלא אח"כ באו כולם אליו. אכן כנ"ל ניחא כי לא יכול להתוודע אל אחיו טרם הראותו את בנימין כנ"ל. וזה כשהתחבר עם בנימין שאלו יש לך בנים אמר לו עשרה. שהם היו בניו של יוסף כנ"ל ולכך קראם על שם אחיו. וזהו וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. נכמר"ו נכמ"ר גימ' קר"י והניצוצין שלו חזרו אל וא"ו שהוא יוסף וזה נכמרו ואח"כ אל רחמיו סוד הרחם בסוד זכו"ר אזכרנ"ו עוד רח"ם ארחמנ"ו. וזהו מחי' מתים ברחמים רבים שיש הרבה בחי' נוק' למעלה וכ"א עולה לפי ערכה. וזה מחי' מתים הם הני"ק שנקראו מתים ומעלה אותם ברחמים רבים של נוקבא. וזהו לא המתים יהללו י"ה וכו' ואנחנו נברך י"ה לכך כאשר מחי' מתים הנ"ל אומרים קדושה עמהם נקדישך כו'. נחזור לעניננו הנה זהו בחי' רחמיו סוד הרחם בהעלאת ניה"ק שמה. וזהו ויבא החדרה שבחי' הרחם נקרא חדר כמבו' בגמ'. וזהו ויבך שמה. כי ע"י הבכי' מעלה ניצוצות כמ"ש בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. והוא החזירם למקומם שמה. וזהו האמור בתיקון חצות ואטיל דמעין לגו ימא רבא ואדכר לבנוהי מגו בכי'. כי כל הבכיה של רחל מבכה על בני' הוא רק להעלאת ניה"ק. ואדכר הוא לשון דכר להחזיר הכל לשרשו. וזהו ויבך שמ"ה שם ה'. וזהו ויאמר שימו לחם שהאכילה הוא העלאת ניה"ק כנודע. והנה אמנם גם אחיו באו רק להעלות ניה"ק כמבו' לשבור ב"ר ע"כ עכבם שלשה ימים אצלו אח"כ הוצרך הכל לשוב אליו שהוא בחי' היסו"ד. וזהו וישא משאת מאת פניו אליהם. משא"ת הוא ש"ם א"ת. מא"ת הא' מפסיק בין תיבת מ"ת כי כשהעלה ניה"ק מהם הנה נעשו המתים חיים. וזהו מאת פניו אליהם שבהראות פניו אליהם העלה מהם כל אותן הני"ק שהוצרכו בע"כ לשוב אליו כנ"ל לכך ותרב משאת בנימין ממשאת כולם. שהרי בנימין הוא שהי' בו אותן הניצוצין של יוסף לכך רבה חלקו יותר. ועליו הוא שצעק בכל עת הביאו את אחיכם הקטן אלי ואשימה עיני עליו. היינו בראיית העין בו יעלה הני"ק ממנו כמבואר כן בספרים יהב עיני' בו ונעשה גל של עצמות. כי כל הניצוצין שלו ושל אחרים צריכין [תיקון] על ידו כנ"ל. והנה זהו ענין נר חנוכה שהוא העלאת הני"ק יהי אור הוא אור של חנוכה. והנה גימ' יה"י או"ר רל"ב גימ' ארבע שמות כנודע כי אחרי שאמר הכתוב מרחפ"ת מ"ת רפ"ח שהם רפ"ח ניצוצין ויאמר אלהים יהי אור של חנוכה לתיקון הזה של ד' שמות שמכולם נפל כנ"ל וע"י נ"ח יחזרו להתיקון וממשיך יהי שם י"ה ליו"ד להתיקון. וזהו אח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החושך שמתחלה היו משתמשין בערבוביא פי' קודם התיקון הם הני"ק משתמשין בערבוביא. אח"כ נבדלים מעתה. וזהו הרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים ת"ח. פי' הבנים הם שלו כי יחזרו אליו. והמעלה ני"ק זוכה גם לת"ח. וזה ענין מרגלי"ם אתם רג"ל י"ם כמו שאמרו עד שתכלה רגל מן השוק להעלות הנפילה מבחי' רגל גימ' ד' שמות מן השוק הוא בחי' הקליפות שוק הוא רה"ר כיל"ח. וזהו הרמז בהאר"י ז"ל. ובא לציון "גואל "ולשבי "פשע "ביעקב "נאום "ד' "ואני כו' ר"ת גו"ף בני"ו כנודע שהוא להחזירם ולהשיבם אל מקומם שזה הוא בחי' מהדרין מן המהדרין. וזהו הוד והדר פעלו. מבחי' הוד של אהרן זה שהי' ע"י כהניך הקדושים הדר פעלו בחי' המהדרין הכל לשרשו בנר חנוכה כנ"ל והבן:
12
י״גולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. הנ"ל פורק"ן הוא קנ"ו פ"ר קנ"ו גימ' יוסף שע"י יסו"ד יוסף הוא העלאת ני"ק ומיתוק פ"ר דינין שזהו ענין חנוכה העלאת ניה"ק וכן חנוכה גימ' ע"ח ו"ה שהוא ג' שמות מזל"א גימט' ע"ח בני חיי ומזוני במזלא תליא. וכן שימו לח"ם גימ' ע"ח. וכן להדלי"ק גימ' ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה כנ"ל. וזהו בחנוכה להודות להלל לשמך הגדול כי בכ"ע שהוא העלאת ניה"ק נעשה ההלל והודאה כל הימים. וזה וצריך נר אחרת להשתמש לאורה להמשיך גם לחם ופרנסה להשתמש בצרכי עולם הזה מנ"ח. וזה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד פ"ח גימ' חנוכ"ה כשעולה נר חנוכה מן האדמה הוא מעלה ניה"ק רבים עמו. והבן.
13
י״דהנרות הללו אנו מדליקין כו'. הנ"ל לפרש בלשון הנרות הללו ולא אמר הנרות האלו דהנה אמנם התורה יש לה בחי' אור ונשמה בפ"ע שהוא אור המיוחד לה בכללות חיות כולה וכן לכל פרטי מצוה שבתורה שהוא חלק ממנה יש לה ג"כ אור וחיות נשמה המיוחד לה בפ"ע כמו חיות אבר מכל עצם. ומה גם לפי הידוע בספרים הקדושים שאור התורה יש לו מבוא ממקום גבוה מיוחד. ולכל מצוה ומצוה יש לה כמוה כ"א לעצמו ג"כ אור מיוחד כיל"ח. וזהו ששאלו לתורה על בריאת האדם אם לברא כמבואר בגמ'. כי התורה היא בחי' אור לעצמה. וזהו ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך פי' שנוכל להכניס השמחה בהתורה עצמה. וכן בהמצות עצמם שע"י הקיום של ישראל התורה והמצות הנה נתוסף להם חיות ושמחה שהכל תלוי בישראל. וזהו והי' אם שמוע תשמעו פי' אם שמוע השמיעה של תורה נוגע בכם לקיימה הנה בזה תשמעו תוכלו להכניס השמחה והשמיעה בהתורה ומצות שהתורה עצמה תודיע זה. וזה לשון כל המקיים את התורה פי' מקיים הוא כמו שאומרים שאדם הזה מקיים את חבירו ומחיה אותו ומשמחו בדבר טוב כנ"ל. והנה כבר נודע כי כל התורה כולה היא שמותיו ית"ש שכל מצוה ומצוה יש לה אור ושם קדוש בפ"ע מיוחד לה מאז מעולם. ולכך כשנתחדש ענין מצוה לזכר הנס כמו מצות זכירת יציאת מצרים וסיפור הנס ושירה עליו. הנה שוב נעשה בזה שם קדוש בעליונים כמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה. שע"י הנס הזה נעשה אור חדש בעולם שהוא המצוה ממנו וממילא נעשה מזה שם חדש בעולם העליון בחי' האור הזה. וכן בנס חנוכה כשנעשה הנס הזה נמשך אור חדש בעולם וממנו נמשך המצוה של נר חנוכה. וממילא נעשה מזה שם חדש כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ופעולת השם הזה להמשיך ולהשפיע תמיד אור העליון ע"י קיום המצוה של נר חנוכה בימים ההם בזמן הזה. וז"ש בגמ' לשנה האחרת קבעום בהלל והודאה ולא קבעום מיד. אך הנה לשנה האחרת כשידעו שנקבע השם של הנס הזה להשפיע מאורו לעולם הנה לכך קבעום בהלל והודאה ועשו המצוה ממנו קביעות עולמים להמשיך אור העליון על ידו תמיד כנ"ל. וזהו הנרות הללו פי' אחרי שקביעות המצוה של שם חנוכה יש לה אור מיוחד בפ"ע ע"י ההלל והודאה. הנה ג"כ הנרות עצמם הללו והודו להש"י ב"ה בהשפעות האור כנ"ל והבן:
14
ט״ו(בפ' מקץ) ויתאפק ויאמר שימו לחם. הנה ידוע כי כל ההשפעות המה הולכים ע"י הצי"ע והוא הצנור להביאם לעולם הזה וזה בחי' יוסף הצדיק כדכתיב כי בן זקונים הוא לו כידוע. וז"ש דוד המע"ה. גם כי אלך בגיא צלמות הוא עולם הזה. לא אירא רע כי אתה עמדי. תערוך לפני שולחן נגד צוררי הם הסט"א העומדים לחטוף את השפע. דשנת בשמן ראשי כי ההשפעות יורדים על ידי הצדיק ומה דרכו של שמן שיורד מלמעלה למטה ואח"כ הוא עולה למעלה. לחם בגימט' מזל"א בגימ' ג' הויו"ת. כי בני חיי מזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ועיקר ירידתם הוא ע"י הצי"ע המיחד ג' הויו"ת כנגד בני חיי מזוני וז"ש אצל השבטים וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים באה כו' מה אשמעינן בזה שישבו לאכול. אך ידוע כי דרך הצדיקים באכילתם הם משפיעים כל טוב לבני ישראל כמ"ש מהאוכל יצא מאכל. ר"ל ע"י אכילת הצדיק יוצא שפע וכ"ט. ובאמת כל זמן שהי' יוסף הצדיק ביניהם הוא הי' הצנור להוריד השפע כמ"ש כי בן זקונים הוא לו. ולזה כתיב וישבו לאכול לחם. אז הבינו כי חסר להם אותו הצדיק. כי כאשר מכרוהו ראו בעיניהם אורחת ישמעאלים באה כו' הולכים להוריד מצרימה. כי עתה כל ההשפעות הולכים למצרים כי במקום אשר יוסף שם שמה יהיו גם ההשפעות כמ"ש ויברך ד' את המצרי בגלל יוסף. וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו. וזה ג"כ מ"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים. כי בלתי יוסף הצדיק לא הי' שם השפע. ולזה עתה כאשר באו אחי יוסף י"ב שבטי י"ה אז נגמר היחוד במלואו וטובו לכן אמר יוסף שימו לחם גימ' ג' הויות כנ"ל שימו לשון שם שצריך ליחד הג' שמות הוי' גימ' לחם שיהי' השפע מסטרא דקדושה ע"י יוסף צי"ע. וכוחו של יוסף הוא ג"כ בכל הדורות הבאים. וזה שרמז בדבריו אלהים יחנ"ך בני כאן רמז על נס חנוכה שהי' ג"כ ע"י הצי"ע. וזה שרמזו בגמ' בשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. עפ"י מ"ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. כי עתה בזמן הגלות כל הפרנסות הם רק ע"י סכנת הנפש כי קשה מזונותיו של אדם כו' וז"ש מלך סדום רמז ליצה"ר תן לי הנפש והרכוש קח לך. פי' כי לא תשיג רכוש ופרנסה רק עד אשר תתן לי הנפש. וזה הרמז במצות נר חנוכה כי היא לעזר לבני ישראל להשפיע להם פרנסה בריווח ובניקל. וזה מניחו על שולחנו ודי"ו אותיות יו"ד. פותח את ידיך יודי"ך רומז לחכמה יוד עלאה. ויהי' הפרנסה מסטרא דקדושה מתחת ידו הרחבה:
15
ט״זזכר עשה לנפלאותיו כו'. יבואר עפ"י מה שיש להתבונן על מה שאנו עושים זכרון בכל הניסים שנעשו לאבותינו כגון חנוכה ופורים שתקנו חכז"ל. וגם יש מצות מן התורה מצה ומרור זכר ליציאת מצרים וכדומה. מה זה גודל הטובה שהיו בנ"י צריכין להיות משועבדים לפרעה במצרים ואח"כ יוציאם משם הלא יותר טוב הי' להם שלא היו יורדים כלל למצרים ולא יהיו צריכין לגודל הניסים האלו וכן בכל הניסים שעברו עלינו. הלא אח עשו ליעקב ולא ירד כלל למצרים. אך ידוע מכל הספרים הקדושים שכל איש אשר בשם ישראל יכונה אין לו חלק בעולם הזה כלל לחיות אפי' שעה אחת אלא הכל מצד החסד וחנינה. כמו שאמרו חכז"ל על דוד המלך ע"ה שהי' ראוי מצד המזל להוולד נפל לולי שנתן לו אדה"ר שבעים שנה משנותיו. וזה דבר תימה מאד כי כמה רשעים המה בעולם הזה באריכות ימים ושנים ועוברים על רצון הבורא. ודוד המלך נעים זמירות ישראל יהי' נפל. אך כל זה מטעם הנ"ל כי עיקר חיות הצדיקים רק בעוה"ב וזה חלקם האמיתי. לכן גם זה הי' צריך להיות כן שיהיו בנ"י במצרים בכובד השיעבוד והגלות ואח"כ יצמיח להם ישועה ע"י הצדיק הדור. וז"ש במע"ב וחשך על פני תהום רומז על הגלות. ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה אורו של משיח. וכן כל הגואלים שעמדו על ישראל בכל דור המה היו צי"ע מנוטרי הברית לכן היו צנורי ההשפעות הטובות כמ"ש במרדכי אם מזרע היהודים מרדכי. ר"ל בבחי' זריעה להצמיח ישועות לכל הדור. ומכ"ש יוסף הצדיק שהוא הי' מסתכל עד סוף כל הדורות ובזכותו יצאו ממצרים וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינס זה ארונו של יוסף קיים זה מ"ש בזה כמבואר במ"א. וכן נס דחנוכה ג"כ הי' ע"י כח הצי"ע כמ"ש ולא מצאו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג. שמן רומז לנשמה וע"י שהי' מונח בחותמו של כה"ג רומז לחותם ברי"ק שהי' משומרי ברית. הי' בכוחו להצמיח להם ישועה ולהאיר להם מתוך החשיכה. כמ"ש ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות בחצרות קדשך. כי אף שבהמ"ק הי' קיים אז לא הי' מאיר בחי' האור כאשר טמאו כל השמנים אך הם החזירו בחי' האור כמבואר במ"א וז"ש לשנה האחרת קבעום בהלל והודאה. כי אך אז ראו כי הנס הי' ע"י מתתי' כה"ג בחי' צי"ע והוא בבחי' משפיע לכל דור בזמן הזה כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו בחי' דכר ומשפיע להיות כן תמיד. וז"ש על הניסים כו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. נ"ס ר"ת "סומך "נופלים כו' בימים ההם בזמן הזה שיהי' כח בימים האלו להתעורר גם בזמן הזה תוקף הנס והישועה. וז"ש הללויה הללו עבדי ד' הללו את שם ד'. הנה ידוע כי אם האדם משבח לשום מלאך וכוכבי מעלה הוא כעובד ע"ג. אך להודות ולהלל לצדיקי עולם זהו כבודו ית"ש כי אורייתא וקב"ה וישראל חד. ועינינו הרואות כל ספר בראשית הוא ספורי האבות הצדיקים מזה נדע כי סיפור ממעשי הצדיקים זהו התורה. וז"ש כי לא דבר רק הוא מכם. ר"ל התורה היא מכם כי ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא נשמות מבנ"י. לכן אמרו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. כי הלא נעשה מזה תורתן של בנ"י. וזהו ג"כ הללוי' הללו עבדי ד' הללו את שם ד'. ר"ל הילולו של הש"י להלל את עבדי ד' הצדיקים. והבן:
16
י״זכבתה זקוק לה. מרמז על בחינת הצדיק יסוד עולם אשר בכחו ע"י הדלקת נר חנוכה להאיר גם לבני אדם אשר כבה אור נשמתם והלכו חשיכה ולא אור נוגה עליהם. כמ"ש בפי' בגמרא שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה. פי' גם אותם הבנ"א אשר גם השבת אינו מועיל להם אעפ"כ אור החנוכה מאיר להם לכן המצוה להניחו למטה מי' להאיר ג"כ לאותם האנשים שהם בשפל המדריגה כנ"ל וזה ג"כ כבתה זקוק לה ע"י הצי"ע: אותו המ"ד דס"ל כבתה אין זקוק לה מרמז גם על אותן האנשים אשר גם הצדיק אינו מועיל להם. אעפ"כ יש להם תקנה אם יחזרו בתשובה לא ידח מהם נדח והרמז בזה אין זקוק לה. מדת הרחמים א"ס ב"ה זקוק לה. וז"ש מאין יבא עזרי וז"ש בברכת שים שלום ב' פעמים באור פניך. רמז על ב' הענינים כנ"ל: הדלקה עושה מצוה. לרמז כי על ידי הדלקת נר חנוכה מדליק אור נשמתו נר ה' נשמת אדם. נ"ר ר"ת "נשמה "רוח. "נפש "רוח: הנחה עושה מצוה. הנח"ה עולה ס"ח בגימ' חיי"ם. רמז "חי "יסוד "מלכות:
17