תפארת שלמה, על התורה, בחוקתיTiferet Shlomo, on Torah, Bechukotai
א׳(מכי"ק)
אם בחקותי תלכו וכו' ועשיתם אותם. הנ"ל דהנה בכל מצוה יש עשר ספירות וקומה שלימה אלה תולדות יעקב יוסף הוא יסוד המשפיע למלכות וממלכות לכל העולמות וזהו ועשיתם אותם היינו היסוד שנקרא אות בכ"מ ותהיו עושים בדחילו ורחימו שיהי' לכל מצוה יסוד להשפיע לכל העולמות. וז"פ וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים כו' כפל הלשון. הנה בכל המצות הכוונה בהם בעשותם הוא ליחד ולבא לקדושה כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כמ"ש בזוה"ק תרי"ג עיטין כמ"ש המפרשים והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' לאהבה כו' שכל המצות הם סם חיים לאהבה ויראה וקדושה. אך כ"ז אם הם נשמרים במדת היס"ע ואבר מחזיק אבר אנו גורמים שיסוד העליון שיש בכל המצוה כנ"ל משפיע הקדושה וחיים לעושיהם. ותקם את דבריך כי צדיק אתה ותרא את עני אבותינו במצרי'. התור' מודיע מהיכן היו גורמים להשפעות יסוד עליון הנקרא צדיק כידוע כי צדיק אתה. הדבר הזה ותרא את עני אבותינו במצרים כמ"ש חכז"ל זה פרישת ד"א. וז"פ בואתחנן ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. עמדו המפרשי' בלשון צדיקים עיין באלשי"ך. ולדרכנו הוא נכון שבכל מצוה יש עשר ספירות. וספי' היסוד שנקרא צדיק הוא המשפיע קדושה ובני חיי ומזוני ויראה ואהבה:
אם בחקותי תלכו וכו' ועשיתם אותם. הנ"ל דהנה בכל מצוה יש עשר ספירות וקומה שלימה אלה תולדות יעקב יוסף הוא יסוד המשפיע למלכות וממלכות לכל העולמות וזהו ועשיתם אותם היינו היסוד שנקרא אות בכ"מ ותהיו עושים בדחילו ורחימו שיהי' לכל מצוה יסוד להשפיע לכל העולמות. וז"פ וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים כו' כפל הלשון. הנה בכל המצות הכוונה בהם בעשותם הוא ליחד ולבא לקדושה כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כמ"ש בזוה"ק תרי"ג עיטין כמ"ש המפרשים והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' לאהבה כו' שכל המצות הם סם חיים לאהבה ויראה וקדושה. אך כ"ז אם הם נשמרים במדת היס"ע ואבר מחזיק אבר אנו גורמים שיסוד העליון שיש בכל המצוה כנ"ל משפיע הקדושה וחיים לעושיהם. ותקם את דבריך כי צדיק אתה ותרא את עני אבותינו במצרי'. התור' מודיע מהיכן היו גורמים להשפעות יסוד עליון הנקרא צדיק כידוע כי צדיק אתה. הדבר הזה ותרא את עני אבותינו במצרים כמ"ש חכז"ל זה פרישת ד"א. וז"פ בואתחנן ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. עמדו המפרשי' בלשון צדיקים עיין באלשי"ך. ולדרכנו הוא נכון שבכל מצוה יש עשר ספירות. וספי' היסוד שנקרא צדיק הוא המשפיע קדושה ובני חיי ומזוני ויראה ואהבה:
1
ב׳(מכי"ק)
א"י אם בחקותי תלכו וכו' ושמרתם ועשיתם אותם וכו'. דקדקו המפרשים ז"ל הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כו' היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכמ"ש ז"ל. אך נראה דהנה בעבדות הבורא לפעמים עושה האדם המצוה בתשוקה גדולה בדחילו ורחימו כמבואר בסה"ק וכמ"ש בתהלים הנחמדים מזהב וכו' ששתי כעל כל הון וכה"ג טובא והאנשים ההם נקראים שומרי מצות כמ"ש ואביו שמר את הדבר מצפה מתי יגיע לידו המצוה. ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והוה כאלו עשה המעש' מצוה. והנה שכר המחשבות ותשוקה קודם שיבא לידי מצוה ג"כ נחשב למצוה. והנה שכר המחשבות ותשוקה למצוה קודם למצוה אנו אוכלים בעוה"ז. אבל שכר עשיית המצוה אותם המצות שבאו לידי העשיה הם הנשארים לעוה"ב. ולזה אמר אם בחקותי תלכו דהיינו שכר הליכה ומחשבות שלכם הוא בהמצות. ושמרתם. דהיינו מצפים מתי יבא לידי ואקיימנו. ועשיתם אותם. ואח"כ באו לידי העשי' המצות. אזי נוטלים שכר המחשבות והתשוקה להמצות קודם לעשייתם. ולזה אמר ועשיתם אותם. דאלו ח"ו לא נגמר הדבר לבא לידי עשי' אזי מהצורך לטמון שכר התשוקה והמחשבות של המצות לעוה"ב אבל אם תהי' בזו המדריגה שכל מחשבותיכם בהליכה. ושמרתם. כמו ואביו שמר את הדבר. וגם ועשיתם אותם אזי ונתתי גשמיכם בעתם כו'. ובדרך זה יש לפרש פ' בתהלי' קי"ט חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. חסדך ה' מלאה הארץ. היינו ע"י היראים ושומרי הפקודי' הנ"ל עי"כ חסדך מלאה הארץ. ובזה יש לפרש הפ' שומר מצוה לא ידע דבר רע שהקרן וגוף המצוה נשאר לעוה"ב ושמירת המצוה אוכל בעוה"ז וניצל מכל דבר רע. אבל אם בני ישראל אינם בכלל זה רק עושי המצות לבד בלתי היות שומרי מצות אזי חלילה אין להם הפירות בעוה"ז רק הכל לעוה"ב. ובזה פרשתי הפ' פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. צדיק אתה ה' וישר משפטיך. סמיכת הב' פסוקים עפ"י הנ"ל פשוט על לא שמרו תורתך והיו אוכלים עוה"ז ועוה"ב ולזה צדיק אתה ה' וישר משפטיך. היינו שעשית עמנו משפטים על אשר לא שמרו תורתו. ובזה י"ל אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו וכנ"ל שפרשתי אם בחקותי תלכו שכל הליכה שלכם הוא המחשבה לעשות המצות אזי אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ובזה פרשתי בהושענות. כהושעת שומרי מצות וחוכי ישועות. שהישועות באים מחמת שהם שומרי מצות. וז"ש בפר' ואתחנן וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו'. שעמד הרמב"ן ז"ל והאור החיים בהבנת הפסוק הזה הפי' וצדקה תהי' לנו. ולהנ"ל הוא פשוט שמה שהקב"ה עושה צדקה כמ"ש ולך ה' החסד זאת תהי' לנו היינו בעוה"ז ג"כ חוץ בעוה"ב כי נשמור לעשות וכו' וק"ל:
א"י אם בחקותי תלכו וכו' ושמרתם ועשיתם אותם וכו'. דקדקו המפרשים ז"ל הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כו' היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכמ"ש ז"ל. אך נראה דהנה בעבדות הבורא לפעמים עושה האדם המצוה בתשוקה גדולה בדחילו ורחימו כמבואר בסה"ק וכמ"ש בתהלים הנחמדים מזהב וכו' ששתי כעל כל הון וכה"ג טובא והאנשים ההם נקראים שומרי מצות כמ"ש ואביו שמר את הדבר מצפה מתי יגיע לידו המצוה. ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והוה כאלו עשה המעש' מצוה. והנה שכר המחשבות ותשוקה קודם שיבא לידי מצוה ג"כ נחשב למצוה. והנה שכר המחשבות ותשוקה למצוה קודם למצוה אנו אוכלים בעוה"ז. אבל שכר עשיית המצוה אותם המצות שבאו לידי העשיה הם הנשארים לעוה"ב. ולזה אמר אם בחקותי תלכו דהיינו שכר הליכה ומחשבות שלכם הוא בהמצות. ושמרתם. דהיינו מצפים מתי יבא לידי ואקיימנו. ועשיתם אותם. ואח"כ באו לידי העשי' המצות. אזי נוטלים שכר המחשבות והתשוקה להמצות קודם לעשייתם. ולזה אמר ועשיתם אותם. דאלו ח"ו לא נגמר הדבר לבא לידי עשי' אזי מהצורך לטמון שכר התשוקה והמחשבות של המצות לעוה"ב אבל אם תהי' בזו המדריגה שכל מחשבותיכם בהליכה. ושמרתם. כמו ואביו שמר את הדבר. וגם ועשיתם אותם אזי ונתתי גשמיכם בעתם כו'. ובדרך זה יש לפרש פ' בתהלי' קי"ט חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. חסדך ה' מלאה הארץ. היינו ע"י היראים ושומרי הפקודי' הנ"ל עי"כ חסדך מלאה הארץ. ובזה יש לפרש הפ' שומר מצוה לא ידע דבר רע שהקרן וגוף המצוה נשאר לעוה"ב ושמירת המצוה אוכל בעוה"ז וניצל מכל דבר רע. אבל אם בני ישראל אינם בכלל זה רק עושי המצות לבד בלתי היות שומרי מצות אזי חלילה אין להם הפירות בעוה"ז רק הכל לעוה"ב. ובזה פרשתי הפ' פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. צדיק אתה ה' וישר משפטיך. סמיכת הב' פסוקים עפ"י הנ"ל פשוט על לא שמרו תורתך והיו אוכלים עוה"ז ועוה"ב ולזה צדיק אתה ה' וישר משפטיך. היינו שעשית עמנו משפטים על אשר לא שמרו תורתו. ובזה י"ל אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו וכנ"ל שפרשתי אם בחקותי תלכו שכל הליכה שלכם הוא המחשבה לעשות המצות אזי אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ובזה פרשתי בהושענות. כהושעת שומרי מצות וחוכי ישועות. שהישועות באים מחמת שהם שומרי מצות. וז"ש בפר' ואתחנן וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו'. שעמד הרמב"ן ז"ל והאור החיים בהבנת הפסוק הזה הפי' וצדקה תהי' לנו. ולהנ"ל הוא פשוט שמה שהקב"ה עושה צדקה כמ"ש ולך ה' החסד זאת תהי' לנו היינו בעוה"ז ג"כ חוץ בעוה"ב כי נשמור לעשות וכו' וק"ל:
2
ג׳ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וכו' ואכלתם לחמכם לשובע כו'. הנ"ל בענין הגשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו דהנה לעיל מיני' כתיב כל הברכות ברוך אתה בעיר וכו'. ומה מוסיף עוד בברכת המטר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. גם בפ' בראשית בשעת בריאת העולם אחר שנבראו השמים וארץ וכל צבאם כתיב כי לא המטיר כו' ואדם אין לעבוד את האדמה. לפי פשוטו אינו מובן כי מחמת שעדיין לא הי' אדם לכן לא המטיר מה מקרא חסר להיות עולם כמנהגו לתת מטר על פני האדמה הלא במאמרו ברא שחקים. ורוח אלהים מרחפת על פני המים ויהי רקיע בתוך המים. וגם המטר הי' יכול להוריד קודם שברא את האדם ומה הצורך להמתין עד שיברא האדם. אולם הנ"ל עפ"י מ"ש מלך לובש רחמים כמ"ש ונתן לך רחמים ורחמך. כי בחינת הרחמים שלמעלה הם כמו לבוש לפי התעוררת שלמט' הרחמים וגמ"ח שיעשו בני אדם כ"א עם חבירו אז מתעורר החסד ורחמים למעלה כמ"ש זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה ע"י העוה"ז הוא בבחי' לבוש כנ"ל. ולפעמים מצינו עושה נפלאות גדולות לבדו חסד עליון לעולם לא ימוט. כאשר הי' רעווא דרעווין לבריאת עולם שנברא רק להטיב לברואיו ואז לא נברא האדם עדיין עכ"ז הרצון הקדום הוא בחי' נפלאות גדולות לבדו כמ"ש אתה ה' לבדך עליון כו'. לכן האמנם כל ברי"ע הי' בחסד עליון לבדו אך ענין המטר הוא רק בהתעוררת למטה בחי' "מיין "נוקבין כמ"ש ברמז ברכת המוציא לחם מ"ן הארץ ר"ת מיין נוקבין ולזה מצינו בגמ' רבה צלי ואתי מטר אר"י הוה סיים מסאנא ואתי מטרא כי המטר הוא על ידי ההתעוררת החסד שלמטה כנ"ל ולזה מצינו אצל אליהו הנביא שאמר אם יהי' מטר שלש שנים כי אם לפי דברי כי אינו יכול להיות רק ע"י הצדיק לפי החסד שנעשה למטה. וז"ש והנה עב קטנה עולה ככף איש. ע"ב רומז לשם ע"ב גימט' חסד והוא ככף איש לפי החסד שהאדם עושה בכפו בנתינת הצדקה ע"י כך מתעורר למעלה החסד של גשמים. וז"ש מהאוכל יצא מאכל כי גם ע"י אכילתו של הצדיק בקדושה מביא השפעות טובות. כמ"ש לאכלה ולא להפסד כי איננו כלוא קרנא רק בבחי' זריעה להוסיף שפע. ולזה אמר כי לא המטיר כו' יען כי האדם אין לעבוד כו' וכל זמן שלא הי' אדם לעורר השפע של חסד לא היה יכול להיות מטר. מט"ר עולה רמ"ח עה"כ רמז לרמ"ח מ"ע שבנ"י עושים הם מעוררים שפע המטר. ולזה אחר כל הברכות בפ' כי תבא מסיים יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך. כמ"ש אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים לבד. הטוב הוא הצדיק כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. ואוצר הזה נפתח ע"י צדיק הדור לתת מטר ארצך בעתו. וזה הרמז ואדם אין לעבוד את האדמה פי' מי שהוא בחי' אין ושפל בעיניו הוא יכול לעורר החסד לעבוד את האדמה הרומז בתיבת האדמה ב' ההי"ן אדם באמצע כמ"ש בזוה"ק ותלכנה שתיהן שתי ההי"ן כי כן עבוד' הצדיק לעשות היחוד להוריד השפע לה' האחרונה ע"י האדם. וז"ש יהונתן לדוד ה' יהי' ביני וביניך ובין זרעי יבין זרעך עד עולם. הרמז בזה כי בשמו של יהונתן כתיב יה"ו ודוד רומז לאות ה' האחרונה נמצא כל שם הוי' הוא בין שניהם . שם הוי' ב"ה וז"ש ה' ביני וביניך וכן יהי' עד עולם היחוד הוא על ידי הצדיקים כמ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. וזה הנרמז בפר' זו אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתו. פי' הגשמים הם שלכם ע"י מעשיכ' הטובים לשמור רמ"ח מ"ע תוכלו לעורר השפע שירד המטר בעתו בבחי' מ"נ כנ"ל. ואכלתם לחמכם לשובע. פי' ע"י האכילה בקדושה תרד השפע שיהי' שובע בעולם. ונתנה הארץ יבולה. תיבת ו"ה בראשו ובסופו ובאמצע תיבת נתן. רומז על הנ"ל בפ' ואדם אין לעבוד את האדמה שיהיו הצדיקים עושים היחוד בשם הוי' להוריד השפע לה' האחרונה בשם הוי'. יבולה אותיות יובל ה'. לפי הידוע לי"ח ענין השופר רומז לעולם הבינה שופר נקרא יובלא. וזה יהיה לע"ל ע"י תשובה שלימה יתעורר עולם הבינה. יבולה ה' ומסיים ועץ השדה יתן פריו. ופרש"י הם אילני סרק גם הם עתידין לעשות פרי. אילני סרק רומז לאנשים רקים שפל המדריגה הם גם כן יתנו פרים בזמן הגאולה יהי' מלאה הארץ דעה. כמ"ש ונהרו אליו כל הגוים. ומכ"ש בנ"י זרע קודש לא ידח מהם נדח כולם יכירו כח מלכותו ועליה' יעשו פרי לתרופ':
3
ד׳והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע. הנ"ל ע"ד שאמרו חכז"ל בגמ' (ברכות דף ס"ג) כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. הפי' כל המשתף כו' כאשר ח"ו באה לו איזה צרה ר"ל הנה נותן לבו על צער גלות השכינה כמ"ש עמו אנכי בצרה. ר"ל כאשר עמו אנכי בעת צרה של"ת לדאוג על צער שלי ג"כ הנה אחלצהו ואכבדהוכי אז יוושע בלי ספק כמ"ש אח"כ והי' שדי בצריך כו' כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך ושאר כל הברכות שם. אמנם מה שהזכיר כאן שם שד"י כי אך זה השם מורה על היסוד הוא בגלות יותר. וזהו שאמה"כ כאן והשיג לכם די"ש את בציר די"ש הוא אותיות שד"י. בציר הוא כמ"ש והי' שדי בצריך. ר"ל השיג לכם דיש את בציר כאשר יהי' לכם השגה בשם שד"י שהוא עמכם בצרה אזי ובציר ישיג את זרע ר"ל יגיע לכם מתוך הצרה זרע רב מטוב השמים ומשמני הארץ כמ"ש כל הברכות אחר והי' שדי בצריך כנ"ל.
4
ה׳ואכלתם לחמכם לשובע. פרש"י אוכל קמעא והוא מתברך במעיו. יל"ד אם ברכת המעיים תהי' גם במעט האכילה מה יוסיפו עוד רוב הדגן והתירוש שאמר הכתוב אך הנ"ל דהנה האדם צריך לכוון בעת אכילתו להמשיך ממנו שפע פרנסה ומזונא לעוה"ז. וזה הוא גם כן בכל מעשי המצות ומעש"ט ות"ת צריך לכוון אלי' להמשיך שפע חיות וברכה וקדושה אל עוה"ז וז"ש ותורת חסד על לשונה זה שמשפיע חסד בתורתו על לשונו הוא חביב לפני השכינה כי היא תתן טרף לביתה. ודרך זה נקרא תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה וחיים ושלום הבאים כולם על ידו. והנה זה שאמר דוד המע"ה ותורתך בתוך מעי ר"ל קיום התורה שהיתה בי הוא להיותה בתוך מעי מבחי' הרחמנות של המעיים על כל העולם להשפיעם כל טוב והיא תורת חסד כנ"ל. וז"פ בתוך מעי כי שורש הרחמנות מכונה בשם מעיים כמ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו ר"ל על בחי' הרחמנו' שבא מבחי' מעיים שהוא בסוד ותפארתו עבור על פשע בבחי' הרחמים כיל"ח. והנה זה הפי' אוכל קמעא והוא מתברך במעיו. ר"ל ע"י אכילת הקמעא של הצדיק הוא מעורר רחמים של המעיים לברך את ישראל יותר. וזהו ואכלתם לחמכם לשובע. פי' שתאכלו בכוונה זו להיות על ידיכם שפע וברכה לכל העולם:
5
ו׳ואכלתם ישן נושן. תרגום אונקלוס ותיכלון עתיקא דעתיק. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' הפיוט של שבת ואזמין בה השתא עתיקא קדישא. כי בשבת יורד השפע מעולם הזקן. ולעתיד יהיו כל הימים בבחי' עתיקא קדישא יום שכולו שבת. וז"פ ואכלתם ישן נושן בחי' הרחמים העליונים צריך להמשיך לעוה"ז. וישן מפני חדש תוציאו. כי הנה בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכן איתא בתד"א בכל יום האדם נברא וצריך להמשיך הרחמים בבחינת התחדשות לעוה"ז וזהו מפני חדש ובעבורו תוציאו הרחמים דעתיק:
6
ז׳א"י וישן מפני חדש תוציאו. תרגום אונקלוס ועתיקא מן קדם חדתא תפקון. הנ"ל עפמ"ש אור חדש על ציון תאיר כמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתך כי בכל יום מתחדש בטובו מעשה בראשית ובכל יום יורדים אורות חדשים להצי"ע לצורך קיום העולם כמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ר"ל כי האור יורד תחלה זרוע לצדיק וממנו באה לישרי לב הם הסובבי' את הצדיק שמחה ועי"ז נזכה כולנו במהרה לאורו כמו שהי' בימי רשב"י ז"ל שאפילו התינוקות ידעו רזין דאורייתא כמבואר בזוה"ק. וז"פ ועתיקא הרצון של עתיקא קדישא מפני חדש תוציאו. פני חדש הוא הצי"ע שהוא באור פני מלך חיים. כמ"ש כי באור פניך נתת לנו תורת חיים. והנה לכך הוא הנקרא פני שהוא אנפין דשכינתא והוא הגורם היחוד פב"פ וזהו מפני חדש שהוא הצי"ע ממנו תוציאו הרצון של עתיקא וחסדים טובים לעולם. אמן:
7
ח׳(מכי"ק)
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וכו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות. יתור הלשון מהיות להם עבדים שזהו ידוע שהיו ישראל עבדים במצרים. ונראה עפ"י פשוט. דהנה אמרו חכז"ל באבות פ"ב יפה תלמוד תורה עם דרד ארץ שיגיעת שניה' משכחת עון. י"ל עפ"י מ"ש רז"ל במס' ברכות על פסוק ודי זהב אמר משה בשביל כסף וזהב שהרבית להם גרם להם שיעשו את העגל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ורם לבבך ושכחת את ה' וע"ז אמרו יאי עניותא לישראל וא"כ הסבלו' והעבדו' יפה לישראל. וכן אמרו בפ' זו או אז יכנע לבבם הערל. דהיינו שאמר לפני זה והבאתי אותם בארץ אויביהם עי"ז יכנע לבבם וא"כ זה הפי' יפה ת"ת עם ד"א היינו היגיעה שעל הפרנסה שיגיעת שניהם משכחת עון שע"י העמל והדאגות של פרנסה אינם באים להרהורי עבירה. ולדעתי אפשר שזה היתה כוונת הקב"ה שיעבדו ישראל למצרים שאז לא הי' לישראל שום תורה ואם עכשיו שיש לנו תורה ואדם עוסק בתורה אמרו שיפה ת"ת עם ד"א מכ"ש אז שלא היה להם תורה ומה היו עושים לכן הכביד עליהם עול השיעבוד. אך כ"ז אמרו בתלמוד תורה לחוד. אבל במקבל עליו עול תורה אמרו באבות כלהמקבלעליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. דלכאורה סותר משנה זו להמשנה הנ"ל שיפה ת"ת עם ד"א. אבל באמת יש חילוק בין הני תרי משניות שכאן אמר יפה ת"ת עם ד"א וכאן אמר המקבל עליו עול תורה דהיינו אם האדם מקבל עליו עול מלכות שמים אזי אפי' אם יהי' לו כל טוב אינו אוכל יותר מדאי וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' לו תורה וגדולה במקום אחד ואעפ"כ אמר בשעת מיתתו שלא נהנה אפי' באצבע קטנה וכן מצינו כמה קדושים וזה קאי עול תורה. דהיינו הקדושים שהקב"ה יודע אשר העשירות לא יזיק לו כלל. אזי אדרבא מעבירין ממנו עול דרך ארץ שהקב"ה ממציא לו פרנסתו ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. אבל בכאן מיירי באדם שלומד תורה. ואם הי' לו פרנסה בניקל היה רם לבבו מאחיו. בזה אמרו יפה ת"ת עם ד"א. ובזה יש ליתן טעם מה ששבט לוי היו בני חורין במצרי' ולא היו עובדי' כלל. שהם היו מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ועול התורה במצרים לכן היו מעבירים מהם עול ד"א. (וכעין זה מצאתי בס' מדרש שמואל). ולדעתי יש לפרש בזה הפסוק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ופרש"י למען אנסנו אם ישמרו המצות התלוים בו וכו' ולדעתי יש לפרש בדרך פשוט. דהנה ידוע מכמה בנ"א שבשעה שהם בדחקות ח"ו בפרנסה הם עובדים את השם אבל בראותם כי יש להם הרווחה אזי הם רעי' בתכלית העבירות כמו שמצינו בפרעה כמ"ש וירא פרעה כי היתה הרווחה ויכבד את לבו וא"כ עיקר הידיעה היא אם הוא ירא שמים לאמיתו הוא בעת שיש לו פרנסה בריווח אבל בעת הדוחק אף שאינו עובר עבירות עדיין אין לנו ידיעה ברורה מה בלבו אפשר אם הי' לו פרנסה בריווח הי' עושה ח"ו כל העבירות שבעולם ולזה אמר הקב"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שיהי' להם פרנסה בלי שום דאגה בעולם למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שאם יהי' להם פרנסה יהי' הנסיון בידיעה ברורה אבל לא כן אם לא יהי' להם פרנסה לא יבורר הדבר מה שבלבם כר'ל. וז"ש בתהלים קי"ב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אם הוא ירא שמים לאמיתו. אזי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. כלומר אף שיש לו הון ועושר בביתו מ"מ צדקתו עומדת לעד. וא"כ שיעבוד שהי' במצרים הי' למען יכנע לבבם ולא יבואו לידי עבירות. היינו כל זמן שלא הי' עדיין תורה בעולם הי' מוכרח השיעבוד. אבל כשהגיע זמן תורה אמר אלהים תעבדון את האלהים על ההר הזה שמעול השיעבוד יבואו לידי מלכות שמים שמי שאינ מקבל עליו עול התורה נותני' עליו עול מלכות ועול ד"א. זה אינו מטעם עונש רק זה הוא לטובתו כיון שאינו מקבל עול התורה מוכרח להיות עליו עול אחר שאל"כ הרי אמרו שחוק וקלות ראש היינו בנ"א שאין להם שום דאגה בראשם מרגילין לערוה. וא"כ רצה הקב"ה ליטול מהם עול השיעבוד ועול מלכות ואמר למשה עול אחר דהיינו עול התור'. ובזה פרשתי הכתוב ואם לא תשמעו לי כו' שאינם רוצים לקבל עול התורה אזי נותנין עליו עול מלכות ולזה ונתתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל. וזה כוונת הכתוב שהתחלנו שהקב"ה הבטיח להם לישראל שיתן להם כל הברכות ולא יהיה להם שום גלות ועול פרנסה. ואם תאמר שמא ח"ו יהיה היזק מזה שיבואו ח"ו לעבירות לזה אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים אף שבאמת הי' לבנ"י לטובה גדולה בעבדות של מצרים כנ"ל. מ"מ גאלתי אתכם ע"מ לקבל עליכם עול התורה. ולזה אמר ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כמו שפרש"י ואעפ"כ לא יזיק אתכם. וזה הבטחה גדולה לישראל בעוה"ז ובעוה"ב:
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וכו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות. יתור הלשון מהיות להם עבדים שזהו ידוע שהיו ישראל עבדים במצרים. ונראה עפ"י פשוט. דהנה אמרו חכז"ל באבות פ"ב יפה תלמוד תורה עם דרד ארץ שיגיעת שניה' משכחת עון. י"ל עפ"י מ"ש רז"ל במס' ברכות על פסוק ודי זהב אמר משה בשביל כסף וזהב שהרבית להם גרם להם שיעשו את העגל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ורם לבבך ושכחת את ה' וע"ז אמרו יאי עניותא לישראל וא"כ הסבלו' והעבדו' יפה לישראל. וכן אמרו בפ' זו או אז יכנע לבבם הערל. דהיינו שאמר לפני זה והבאתי אותם בארץ אויביהם עי"ז יכנע לבבם וא"כ זה הפי' יפה ת"ת עם ד"א היינו היגיעה שעל הפרנסה שיגיעת שניהם משכחת עון שע"י העמל והדאגות של פרנסה אינם באים להרהורי עבירה. ולדעתי אפשר שזה היתה כוונת הקב"ה שיעבדו ישראל למצרים שאז לא הי' לישראל שום תורה ואם עכשיו שיש לנו תורה ואדם עוסק בתורה אמרו שיפה ת"ת עם ד"א מכ"ש אז שלא היה להם תורה ומה היו עושים לכן הכביד עליהם עול השיעבוד. אך כ"ז אמרו בתלמוד תורה לחוד. אבל במקבל עליו עול תורה אמרו באבות כלהמקבלעליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. דלכאורה סותר משנה זו להמשנה הנ"ל שיפה ת"ת עם ד"א. אבל באמת יש חילוק בין הני תרי משניות שכאן אמר יפה ת"ת עם ד"א וכאן אמר המקבל עליו עול תורה דהיינו אם האדם מקבל עליו עול מלכות שמים אזי אפי' אם יהי' לו כל טוב אינו אוכל יותר מדאי וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' לו תורה וגדולה במקום אחד ואעפ"כ אמר בשעת מיתתו שלא נהנה אפי' באצבע קטנה וכן מצינו כמה קדושים וזה קאי עול תורה. דהיינו הקדושים שהקב"ה יודע אשר העשירות לא יזיק לו כלל. אזי אדרבא מעבירין ממנו עול דרך ארץ שהקב"ה ממציא לו פרנסתו ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. אבל בכאן מיירי באדם שלומד תורה. ואם הי' לו פרנסה בניקל היה רם לבבו מאחיו. בזה אמרו יפה ת"ת עם ד"א. ובזה יש ליתן טעם מה ששבט לוי היו בני חורין במצרי' ולא היו עובדי' כלל. שהם היו מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ועול התורה במצרים לכן היו מעבירים מהם עול ד"א. (וכעין זה מצאתי בס' מדרש שמואל). ולדעתי יש לפרש בזה הפסוק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ופרש"י למען אנסנו אם ישמרו המצות התלוים בו וכו' ולדעתי יש לפרש בדרך פשוט. דהנה ידוע מכמה בנ"א שבשעה שהם בדחקות ח"ו בפרנסה הם עובדים את השם אבל בראותם כי יש להם הרווחה אזי הם רעי' בתכלית העבירות כמו שמצינו בפרעה כמ"ש וירא פרעה כי היתה הרווחה ויכבד את לבו וא"כ עיקר הידיעה היא אם הוא ירא שמים לאמיתו הוא בעת שיש לו פרנסה בריווח אבל בעת הדוחק אף שאינו עובר עבירות עדיין אין לנו ידיעה ברורה מה בלבו אפשר אם הי' לו פרנסה בריווח הי' עושה ח"ו כל העבירות שבעולם ולזה אמר הקב"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שיהי' להם פרנסה בלי שום דאגה בעולם למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שאם יהי' להם פרנסה יהי' הנסיון בידיעה ברורה אבל לא כן אם לא יהי' להם פרנסה לא יבורר הדבר מה שבלבם כר'ל. וז"ש בתהלים קי"ב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אם הוא ירא שמים לאמיתו. אזי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. כלומר אף שיש לו הון ועושר בביתו מ"מ צדקתו עומדת לעד. וא"כ שיעבוד שהי' במצרים הי' למען יכנע לבבם ולא יבואו לידי עבירות. היינו כל זמן שלא הי' עדיין תורה בעולם הי' מוכרח השיעבוד. אבל כשהגיע זמן תורה אמר אלהים תעבדון את האלהים על ההר הזה שמעול השיעבוד יבואו לידי מלכות שמים שמי שאינ מקבל עליו עול התורה נותני' עליו עול מלכות ועול ד"א. זה אינו מטעם עונש רק זה הוא לטובתו כיון שאינו מקבל עול התורה מוכרח להיות עליו עול אחר שאל"כ הרי אמרו שחוק וקלות ראש היינו בנ"א שאין להם שום דאגה בראשם מרגילין לערוה. וא"כ רצה הקב"ה ליטול מהם עול השיעבוד ועול מלכות ואמר למשה עול אחר דהיינו עול התור'. ובזה פרשתי הכתוב ואם לא תשמעו לי כו' שאינם רוצים לקבל עול התורה אזי נותנין עליו עול מלכות ולזה ונתתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל. וזה כוונת הכתוב שהתחלנו שהקב"ה הבטיח להם לישראל שיתן להם כל הברכות ולא יהיה להם שום גלות ועול פרנסה. ואם תאמר שמא ח"ו יהיה היזק מזה שיבואו ח"ו לעבירות לזה אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים אף שבאמת הי' לבנ"י לטובה גדולה בעבדות של מצרים כנ"ל. מ"מ גאלתי אתכם ע"מ לקבל עליכם עול התורה. ולזה אמר ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כמו שפרש"י ואעפ"כ לא יזיק אתכם. וזה הבטחה גדולה לישראל בעוה"ז ובעוה"ב:
8
ט׳ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי קרי וכו' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו. הנראה לרמז בזה להפוך הקללה לברכה. עפמ"ש בשם הבעש"ט בפי' הפ' רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. הכתוב מתמי' למה נברא האדם להיות רעב וצמא. והתירוץ נפשם בהם תתעטף מכוסה ומעוטף חלק נפשו אשר נבלע בין החיצונים ע"י פגם אב"ק. וכל הקרוב קרוב קודם חלק נפשו אשר נבלע ביניהם. וזהו ענין תחיית המתים להעלות אותם למקור הקדושה. וז"ש בתפלה אתה גבור כו' מחיה מאים ורב להושיע. קאי על ר"בני"ק. מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. פי' ע"י האכילה של האדם בקדושה הוא מחיה הני"ק כנ"ל. וזה הרמוז בפ' זו והלכתם עמי קרי וכו' ואכלתם בשר בניכם וכו' ע"י האכילה בקדושה יעלו הני"ק שנפלו והם בשר בניכם ובנותיכם ותעלו אותם למקור הקדושה. וז"ש נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים רמז לני"ק שהם אסורים ביד החיצונים. וזה ג"כ הרמז באיכה ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו. ילדיהם הם הטיפות שנפלו לקליפה וע"י בישולם ואכילתם בקדושה היו לברות למו להכניסם לגבול הקדושה. וזה הענין ג"כ בשמיטה שלא נזרע להצמיח להעלותם ע"י הצמיחה כיל"ח. לכן כתיב ואכלו אביוני עמך יהי' להם עלי' ע"י האכילה כנ"ל. וז"פ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון הם הנשמות להושיבי עם נדיבים הם הצדיקים שהולכים במס"נ לשון נדבה הרי זו יהי' להם עלי' על ידם. וזה הרמז ברש"י פ' בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני שכל הנשמות עמדו על הר סיני וענין השמיטה הי' כדי לתקן הנשמות שלא נזרע להוציא נשמות אחרות רק אביוני עמך כנ"ל:
9
י׳אז תרצה הארץ את שבתותי' כל ימי השמה תשבות אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עלי'. הנ"ל בכפל ואריכות הדברים האלה דהנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי גם בזמן הזה אע"פ שבהמ"ק הוא חרב ואין עבודה ואין קרבן מ"מ בשבת הנה נעשים כל היחודים ממילא בהעלאת העולמות כמו קודם פגם אדה"ר נמצא כי בש"ק אין חסר כלום אשר אנחנו בגלות אך הכל יפה בעתו. וז"ש את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ר"ל כאשר שבתותי תשמרו יחשב לכם כמו שמקדשי תיראו בבנינו כי היחודים נעשו עתה בשבת כמו מאז ועוד נעלה השבת בהגלות יותר אחרי כי כל ימי השבוע אין היחוד כתיקונו לכן בשבת הוא ביתר שאת מבזמן שבהמ"ק הי' קיים והוא בשלימות האהבה יותר וע"ז אנו אומרים שלא תהא צרה ודאגה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו והראנו ה' אלהינו בנחמת ציון. פי' ע"י שמקבל השבת בשמחה נכונה אזי יחשב לנו כאלו ראינו ציון בבנינו. ובזמן הגלות השבתות יותר טובים מבזמן שהי' בהמ"ק על מכונו. והנה זה הפי' הכתובים בהבטחה זו. אז בהגלות תרצה הארץ העליונה את שבתותיה הם השבתים כל ימי השמה תשבות פי' כל ימי השמה הם זמן הגלות תשבות יהי' להם שבתים טובים. אשר לא שבתה בשבתכם עלי' כי בזמן בהמ"ק לא היו שבתים טובים כאלה:
10
י״אא"י אז תרצה הארץ את שבתותי' כו'. נקדים לפרש הפ' בפ' נח. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו היונה לעת ערב כו'. יבואר עפ"י דברי הזוה"ק בפ' בהעלותך קרב ע"ב פקודא ל' למעבד פסח שני כו' ייתי ויחמו עד לא ינעלון תרעי אימתי כרוזא כריז בי"ד לירחא ב' דהא מתמן עד ז' יומין תרעין פתיחין מכאן ולהלאה ינעלון תרעין. וכבר עמד בזה הרב המגיד הקדוש מקאזניץ זלה"ה בס' עבודת ישראל מפני מה דוקא בב' שבועות שקודם מתן תורה אז ינעלון תרעין. ולענ"ד יש לפרש עפ"י הידוע גודל מעלת הצי"ע משומרי הברי"ק הרומז לבחי' יסוד שכביכול השכינה הקדושה מתדבקת בצדיק כזה כי זה רצונו ית"ש להיות לה אחיזה בתחתונים ע"י הצי"ע וז"ש בווין תתקטר. כי הווין רומזים על יעקב ויוסף הם הצדיקי יסודי עולם. וז"ש בזוה"ק ברשב"י שאמר אנא בחד קטירא אתקטרנא ע"ש. לכן כאשר הגיע סוף ז' ימים מפסח שני אז מתחילין השני שבועות האחרונים מהספירה שהם כנגד ספירות יסוד ומלכות לכן אז ינעלון תרעין כי אם בחמשה ספירות הראשנים יש לה אחיזה בעולמות העליונים. אך כאשר הגיע עת לחננה קרב המועד זמן מתן תורה אז כביכול צריך השכינה לחפש למטה בזה העולם אחר צי"ע להוריד השפעות התורה על ידו וזה כמו שחופר בקרקע יסוד איך יעמוד הבינן על גביו למעלה. לכן ינעלון תרעין הם העולמות העליונים לחפש למטה צדיק כזה בבחי' יסוד כנ"ל. וזה הפי' ולא מצאה היונה מנוח רומז לשכינה הקדושה עד אשר באה לנח שהוא הי' בחי' צי"ע לכן היתה מתדבקת בו. נמצא כי עיקר ההכנה לקבלת התורה הוא ע"י הצי"ע שומר הברית כמ"ש ואני זאת בריתי אותם כו' דברי אשר שמתי בפיך כו'. לפי הידוע זאת רמוז לשכינה הקדושה בריתי הוא רמוז ליסוד וזה עיקר היחוד יסו"מ והוא שמביא לידי קבלת התורה כמו שמסיים לא ימושו מפיך וכו' מעתה ועד עולם ועיקר הדבר שיהי' נאה דורש ונאה מקיים שיהי' כח בהצדיק להביא את הדור בכח שמירת הברית כמ"ש במרדכי דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו שהי' ביכולתו להביא כל הדור לבחי' טוב הוא שמירת הברית כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. ושיהי' כל בנ"י זרע קודש מחצבתם מסטרא דקדושה. וזה הענין ג"כ הי' ביתרו וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת י"ם ומלחמת עמלק. דהנה אי' קשה זיווגו של אדם כקריעת י"ס אינו כפשוטו לשדך הבנות. רק זיווגו של אדם דייקא שיהי' מסטרא דקדושה בלי תערובות טוב ברע ח"ו. גם מ"ש בגמ' קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ם רומז על הנ"ל כי בכל הענינים האלו החומר מתגבר וצריך לכבוש היצר וצריך להתנהג בהם בקדושה. וז"ש רש"י מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס כי גם ענין קבלת התורה הוא ע"י קריעת י"ס הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה רומז לבחי' צי"ע. וגם זה הענין הוא ג"כ מלחמת עמלק רומז על הנ"ל כמ"ש אשר קרך בדרך כו'. לכן שפיר פי' בזוה"ק אשר בב' השבועות הללו ינעלון תרעין רומז לב' הספירות יסו"מ הם עיקר הכנה לקבלת התורה. לכן ינעלון השערים העליונים לחפש למטה הצי"ע אשר יהי' בחי' היסוד לבנות הבנין על מכונו ולהוריד למטה השפעות התורה. [עיי' בח"א דף קכ"ט]. ונחזור לביאור הכתוב אז תרצה הארץ את שבתותיה. ארץ רמז לשכינה הקדושה כיל"ח אז תרצה שהשכינה הקדושה רצונה לאחוז בצדיק יסוד עולם את שבתותיה הם השני שבתות תמימות הללו קודם מתן תורה כנ"ל:
11
י״בוזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וכו'. כבר דקדקו המפרשים למה מזכיר את יעקב בראשונה שלא כסדר תולדותיהן אברהם יצחק יעקב. אכן הנ"ל עפמ"ש במד"ר השליך משמים ארץ תפארת ישראל צורתו של יעקב חקוקה בכסא כבוד ובזמן הגלות השליכו למטה. והדבר תמוה מפני מה ישליכו צורתו של יעקב למטה. אך הענין כי בלתי זכותו של יעקב לא הי' באפשרי לסבול עול הגלות להתחזק ולעמוד בצדקתו וללחום נגד היצה"ר. לכן יוסף הצדיק שהי' הראשון שירד למצרים להיות בגלות ממש אף כי הגזירה התחיל משנולד יצחק עכ"ז הי' יושב בביתו ויזרע יצחק בארץ ההוא וכדומה וכן יעקב עד יוסף דכתיב לעבד נמכר יוסף וכאשר בא לידי הניסיון אמרו ז"ל דמות דיוקנו של אביו נראה לו. כי צורתו של יעקב הוא העומד לעזר תמיד כמ"ש ישגבך שם אלהי יעקב. וז"ש כאן וזכרתי את בריתי יעקוב לשון זכרות והשפעה כי הוא המשפיע אור צדקתו להיות לעזר לכל הבאים אחריו כמי' שויכל יעקב לצוות את בניו. ויכל לשון תשוקה לצוותא את בניו להתחבר עמהם תמיד. וז"ש עיני כלו לישועתך לשון כלות הנפש שהי' במס"נ לישועת ה'. לכן מאשר כי יעקב הי' במעלה הראשונה בזו להיות צורתו חקוקה בכסא כבוד ולהיות לעזר לבנ"י. וכן את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור כי הוא הי' הראשון להיות מטהר אויר העולם לבטל ע"ג מעולם כמ"ש בגמ' מסכת ע"ז של א"א ארבע מאה פירקי הוי והוא הי' לעזר לאנשי כנה"ג לבטל יצרא בישא דע"ג מהעולם. וכן כל הצדיקים שבכל דור ודור הם העומדים בפרץ להפיץ ענן אורם על כל הדור הנלווים אליהם להיות נשמרים מתאוות היצר כמ"ש ורגלי חסידיו ישמור. פי' הם האנשים המתחברים לקהל חסידים ללכת ברגלם להסתפר עמהם גם המה יהיו נשמרים מכל רע. וכן אי' בגמ' אצל עיר הנדחת אם נמצא בעיר מזוזה אחת לא היתה נעשה עיר הנדחת כי המזוזה היתה השמירה להם להיות האדם נזכר ביחודו ואחדותו להתחזק נגד היצר מכח השמות ודברי הקדושה אשר נכתבו ע"י איש ישראל הכותב בקדושה לשמה. מכ"ש הצדיק יציר כפיו של הקב"ה אשר גדול כוחו להשפיע ברכה והקדושה לכל העולם וצדקתו עומדת לעד כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב כו' לשון השפעה ברית עולם לעד:
12
י״גואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יערוך אותו הכהן כן יקום. הנ"ל עפ"י מ"ש במעלות דיבוק החכמים וצדיקי הדור כי הם העומדים לעזור לכל הבא ליטהר את נפשו לבא לתיקון הראוי כאשר נשמע מפי קדשו של הרב הקדוש מראדשיץ זלה"ה שספר המעשה מהרב הקדוש ר' חייקא המדורא ז"ל אשר לגודל הסיגופים אשר עשה לנפשו והתמדת הלימוד לנדד שינה מעיניו עכ"ז לא מצא מרגוע לנפשו עד אשר זכה לבא אל הרה"ק סבא קדישא מוהר"ד בער ממעזריטש זלה"ה אז נגמר תיקונו. וידוע מ"ש בס' מאור ושמש בשה הרב הקדוש מוהר"א בעהמ"ח ס' נועם אלימלך שאמר על איש אחד שהי' בדורו ותשב בדעתו כי טוב לו לשבת השקט בביתו ולשקוד על לימודו והשיב לו הרב הנ"ל הפ' זה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'. פי' אם יעלה בדעתו להיות נסתר בביתו ולא להתחבר עם יראי אלקים לבא אל הצדיק אזי ואני לא אראנו נאום ה' כו'. אולם מאשר זכינו לאור שבעת הימים קדושת הבעש"ט לאורו נסע ונלך להתחבר עמהם כי כן היתה כוונת הבריאה כמ"ש חנון ורחום וצדיק אעפ"י שהבורא ב"ה רחום וחנון צריך ג"כ להיות צדיק כדור כי הם יודעים לרצות ולתקן והם יודעים דרכי יושר להפריד הרע מן הטוב. ונחזור לענין. ואיש כי יקדיש את ביתו קודש. פי' האדם הרוצה לקדש את ביתו זה הגוף להיות קודש לה' ונדמה בעירו כי ישר דרכו ואינו צריך עוד להסתפח בנחלת הצדיקים. לזה מורה התורה לנו דרך הנכונה. והעריכו הכהן הוא הצדיק העובד השם באמת. הוא ילמד לנבון דרכו בין טוב ובין רע להפריד הרע מן הטוב לדעת אנה יפנה וכאשר יעריך אותו הכהן כן יקום לתיקון נפשו לבא באמת לשלימות הנכון:
13