תפארת שלמה, על התורה, נחTiferet Shlomo, on Torah, Noach

א׳אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים כו'. הנראה לרמז בזה מבלי שתאריך בדקדוקים דהנה מפרש בזוה"ק נח נייחא לעלאין נייחא לתתאין וכו' ע"ש. ויראה שכל הפסוק הזה מרמז על יום השבת כי כן עיקר הנייחא הוא ביום שבת וכבר נאמר בזוה"ק במ"א על יום השבת שהוא נייחא לעילא נייחא לתתא וכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין. וכן בכאן מבואר בזוה"ק כי בחי' נח הוא בחי' יום השבת ע"ש:

ב׳והנה זה רמוז נח כמ"ש וינח ביום השביעי ונאמר עליו זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו. כי הנחמה האמיתית היא באה ע"י המנוחה של שבת בזמה"ז שהשבת של זמה"ז היא הכנה המביא ליום שכולו שבת. כי ע"י קדושת שבת של עתה נעשה השבת הגדול העתיד. וזש"א הרתמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ר"ל ינחילנו שימשיך מנחל השבת הזה ליום שכולו שבת וכמ"ש מנחל עדניך תשקם. וז"ש ברצה בברהמ"ז וברצונך הניח לנו וכו' והראנו בנחמת ציון עירך וכו' מה ענין זה לכאן. אך זה כמו שבארנו כי ע"י השבת הזה נזכה לנחמה זהו מנוח"ה אוחיות נחמ"ה. וז"ש וישבות ביום השביעי ויברך אלהים את יום השביעי הכל מוסב על יום השביעי העתיד כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ הם שתא אלפי שני הוי עלמא וביום השביעי לעתיד שבת וינפש. וזהו ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות בעולם העשיה לעתיד יהיה הכל קודש לה'. וזהו נעשה ע"י שמירת השבת של זמה"ז וזהו מעין עוה"ב יום שבת מנוחה הוא לשון מעין הנובע לעוה"ב יום השבת הזה שהוא בחי' נחל ההולך למרחוק כמו שנתבאר. והנה זה שאמה"כ אלה תולדות נח נח דהנה מצינו באבות מלאכות של שבת תולדות רבות עאכ"ו בהקדושה ובשמירת השבת יש תולדות לאין שיעור להאבות ותולדותיהן כיוצא בהן. והם מביאים לידי השבת לע"ל. וז"פ אלה תולדות נח ר"ל של שבת נח לעתיד ליום שכולו שבת. וזה הוא כי איש צדיק תמים היה בדורותיו כי כבר נאמר צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים ה' אלהי ישראל אהבת תמים כי הש"י אוהב הצדיק תמים שהוא המביא גואל ותשועת עולמים לישראל. וזהו כפל הלשון ה' אלהי ישראל אהבת תמים ה' אלהי ישראל תשועת עולמים. כי הש"י ב"ה הוא אלהי ישראל ע"י הצדיק הדור זהו אהבת תמים כמו שצוה לאברהם התהלך לפני והיה תמים וע"י הצדיק מתעורר הצדיק העליון להיות ה' אלהי ישראל תשועת עולמים בגאולה העתידה ב"ב. וזש"נ כי המנוחה שלעתיד נעשה ע"י שאיש צדיק תמים היה בדורותיו בכל דור והשפיע מזה הקדושה לדורות עולמים כמ"ש ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם לעתיד. וזהו את האלהים התהלך נח ע"י נייחא של שבת הדינין של אלהים התהלכו מגוי אל גוי להסט"א כמ"ש ויכל אלהים ביום השביעי הדינין כלים ביום השביעי ומזה נעשה נייחא לעלאין ונייחא לתתאין כנ"ל:

ג׳א"י אלה תולדות נח נח וכו'. פירש"י עיקר תולדותיהן של צדיקים מעש"ט. הנ"ל ענין המעשים טובים שנקראו תולדות. דהנה כתיב כי מלאה הארץ חמס ופרש"י לא נחתם גז"ד אלא על הגזל. ויש להתבונן למה היתה זאת מה' להחמיר עליהם על ענין הגזל יותר מכל התועבות אשר עשו. אך הנה כתיב לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. ונתבאר אצלינו בפי' הפ' דהנה האדם צריך לשום לבבו גם בכל המצות ומעש"ט לשמור אותם לבל יטרפום החיצונים ממנו כמ"ש ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. כי זהו הנקרא חלילה מצוה הבאה בעבירה. פי' שהמצוה באה ביד העבירה להחיצונים והוא הנקרא לולב הגזול שגזלו החיצונים מצות לולב ממנו. וז"ש אומרים במצות ציית ותנצל נפשי מן החיצונים והטלית יפרוש כנפיו עליהם כי זהו בחי' הטלית של תכלת אור המקיף כנודע. וזהו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירח"ף כנשר ר"ת "נו"ן "שערי "רחמים יעיר קנ"ו גימט' יוס"ף כנודע. על גוזליו הם המצות אשר נגזלו ביד החיצוני' ירח"ף רמז רפ"ח ניצוצות. והיו"ד להעלותם ביו"ד. וזה לא תשא שמע שוא. שמע הוא ק"ש שמע ישראל וכו'. האמנם כי הק"ש הוא חרב פיפיות בידו להנצל מהחיצונים. אך צריך שמירה בעצמו לבל יטרפו ממנו גם הק"ש לבלתי היות שמ"ע שוא חלילה. אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. כי ע"י החיצונים יחמוס ממך גם העד של ק"ש רמז לאותיות ע' רבתי של שמע ואות ד' מן אחד. והנה זה היה ענין חטא דור המבול שגם המעש"ט שלהם אשר עשו לא נתקיים בידם כי נטרפו להחיצונים. וזהו כי מלאה הארץ חמס מפניהם הם החיצונים. לכן נחתם גז"ד על הגזל הזה שגזלו החיצונים מהם ומצאו כח לאבדם כי לא היה בידם שום זכות להגן עליהם. אבל הצדיק נקרא תמים כי כל המצות ומעש"ט כולם עולים לגבוה ואין מחסור ליראיו מכל הטוב אשר עשה כל הימים והוא תמים בלי שום חסרון. ועוד לו היתרון כי אדרבא הוא המוציא שלל רב מהטרף אשר נטרף ביד החיצונים כמ"ש ותבא אליו היונה לעת ערב והנה טרף בפיה. רמז לשכינה הקדושה נקראת יונה. ולעת ערב לוקחת מהצדיק כל המעש"ט שעשה ביום. והנה עלה זית טרף בפיה. טרף הם רפ"ח נ"ק בפי"ה כמבואר בזוה"ק חזי במאי ברא אתינא לגבך ועי"כ ותתן טרף לביתה. והוא שרמוז הכ' מהעוף למינהו. עו"ף גימ' יוסף למינהו. כי הוא רמוז ללולב גבוה במינו. ומן הבהמה. בהמ"ה גימט' ב"ן צריך להעלות למינו. ואמר הכ' שנים מכל הוא הצדיק אשר לו פי שנים להשפיע שני השפעות פרנסות טובות וקדושות על בנ"י. וזה שנים מכל הוא הצדיק יבואו אליך להחיו' אתך כי הצדיק נקרא מחיה את כולם. וזהו זכר ונקבה יהיו היחוד זו"נ עי"כ נמשך השפעות טובות לעולם והם נקראים תולדות מהעולם העליון. וזהו עיקר תולדותיהן של הצדיקים מעשיהם הטובים כי בהם יעשו תולדות טובות כנ"ל. והבן:

ד׳איש צדיק תמים היה בדורותיו. פירש"י יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח וכו' ויש שדורשים אותו לגנאי כו' אלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. יל"ד הלא מ"מ היה צדיק וכי ניתן מדה לצדיקים כמה יהיה. אך הנה זה מעלת הצדיקים אשר מעולם כי עם כל המצות ומעש"ט שעושים תמיד נ"ר לפני ה' ית"ש עם כל זה אינם חשובים בעיניהם לכלום. כאשר הם דבוקי' בה' ודבקו בדרכיו אשר במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו וכן כל הצדיקים עם גודל מעלתם אתה מוצא ענוותנותם כמ"ש בא"א ע"ה שאמר הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר ר"ל אף שכבר הואלתי לדבר פא"פ עם הש"י בכל זה אנכי עפר ואפר. וכן בעקידה נאמר הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ר"ל שיהיו במעלה גדולה כמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אעפ"כ יהיו בעיני עצמם כחול הים אינם חשובים לכלום. וכן אמרו לו חכמיו להמן כשהן עולין עולין עד לרקיע וכשהן יורדין יורדין עד לעפר. פי' באותו שעה שהן במעלה העליונה אינם מחזיקין טובה לעצמם רק הם בענוה יתירה עד לעפר. ובאמת הכח הזה באה לנו מחמת א"א ע"ה כמ"ש זרע אברהם אוהבו שהזריע מדותיו הטובים בתוך בני יעקב בחיריו. וזהו הענין בנח שהשביחו הכתוב איש צדיק תמים היה וכו' והוא ידע בעצמו שהוא צדיק כמבואר במד"ר לכן דורשים אותו לגנאי שאלו היה בדורו של אברהם אז לא היה חשוב בעיניו לכלום כי היה למד מאברהם אבינו ע"ה שלא היה חושוב בעיניו לכלום כמ"ש ואנכי עפר ואפר:

ה׳א"י איש צדיק תמים היה בדורותיו. פרש"י יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי כו'. כבר כתבנו מה שיש לדקדק בזה הלא מ"מ הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק בדור ההוא וכו'. אולם הנה מדת הצדיקים אשר מעולם היות בכחם וגבורתם בקדושתם להגן על הדור מכל זרם ומים כבירים מלבד אשר הגינו על בני דורם בחייהם אך גם זאת כי צדקתם עומדת לעד גם לבני בניהם עד סוף להיות למחסה ולמסתר בזכותם. אחד היה אברהם אשר בו נאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכן מחשבות לבו בכל דור ודור כי הי' באחד קודם בריאת העולם בעת שהיה ה' אחד ושמו אחד ואח"כ נאמר בהברא"ם באברה"ם. ובזוה"ק חסד אל כל היום חסד דאזיל עם כלהו יומין. כי בחסד נברא העולם ובכל הז"ת מדת החסד מתפשט עמהם ובכל יום מדת החסד של אברהם מתעורר כמ"ש וישכם אברהם בבקר בכל יום הוא משכים והולך בחסד ויעקד את יצחק בנו לאכפיא הדינין כנודע בזוהר ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וכן כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו. וכמו שאחכז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם לדורות ורשימו ניכר לעולם להיות נשאר ברכה אחריו. והנה הצדיקים ההם העומדים ברומו של עולם צדקתו עומדת לעד להגן על הדור לד"ד. אבל אצל נח כתיב בדורותיו. צדיק לפני בדור הזה. פי' כי לא נשאר אחריו צדקתו רק בדור הזה ואין בכוחו להיות עומדת לעד ע"כ איננו כמו צדיק המבריח מקצה אל הקצה לכן גם על דורו לא היה יכול להגן מסתר מי המבול. וזה שדרשו רז"ל לפי דורו היה צדיק כי שיער הכתוב בשבח הזה בדורותיו. כי לא הגין על דורו מאז יען כי לא היה רק צדיק בדורותיו ולא הגיע יותר. ואלו היה בדורו של צדיקים ר"ל להיות זכותו לדור דורות כמו שאר הצדיקים היה צדיק יותר והיה יכול להציל את כל הדור מכל זה. אבל כי כן בדורו של אברהם לא היה חשוב לכלום כי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה. אכן זכותו שלי אברהם אבינו עומדת לעד לדור דורות:

ו׳כי מלאה הארץ חמס כו'. ופרש"י לא נחתם גז"ד אלא על הגזל. לכאורה אינו מובן מה בכך שגזלו הרשעים איש מאת רעהו ומה כל חייהם וממונם חביב לפני הש"י שהקפיד על ממונם שגזלו איש מאת רעהו הלא כחיות היער נחשבו שטורפים וחומסים ואין חטא להם. אכן הנה מבואר במד"ר ששאל אברהם אבינו ע"ה את שם בן נח איך נצלתם אתם ממי המבול ומחרון אף הגדול שהיה בעולם ואמר לו שאיננו יודע דבר רק בזכות שרחמנו על העוף והבהמה והחיה אשר כל ימי המבול עסקנו בצרכם להספיק לכל אחד ואחד בזמנו ובזכות זה רחם עלינו ה'. ובאמת כן הוא כי ע"י שהתעוררו מדת הרחמנות במעשיהם הטובים על כל אשר היו בתיבה עי"כ התגוללו רחמים משמים עליהם אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה וכן דור המבול אלו היו להם רחמנות איש על רעהו אז מדה כנגד מדה היה מתעורר רחמנות ה' עליהם אבל כי מלאה הארץ חמס מפניהם ולא היה בהם רחמנות לכן נחתם גזר דינם:

ז׳צהר תעשה לתיבה. הנראה לרמז בזה כי אותיות התורה ניתנו לצרף כמו שאמרו יודע היה בצלאל לצרף האותיות כו'. והנה הצדיקים מצרפים האותיות מנגע לענג ומן צר"ה רצ"ה כמו שחותמין ביום התענית העונה לעמו ישראל בעת צרה ומיד נאמר רצה ה' כו' שנהפך הכל לרצון טוב. אבל בנח לא היה כך ונאמר לו צה"ר מן צרה שהיה מאיר לו רק לעצמו בפנים ולא על כל העולם. והבן:

ח׳א"י צהר תעשה לתיבה. התורה מלמדת אותנו דרכי התפלה להיות העובר לפני התיבה כוונתו להתפלל רק על כבוד ה' לאוקמי שכינתא מעפרא. וזהו צה"ר צ"ר ה' תעשה לתיבה לאוקמי ה' תתאה כמ"ש ה"א לכם זרע. וכך דוד הוא אומר בצרתה לי קראתי ויענני. בצר"ת ה' מיותרת כוונתו על ה' צר"ת ה' קראתי ל"י. ופתח התיבה בצדה תשים. רמוז על פתיחת ההשפעות ופרנסות עוה"ז בצדה תשים זה יהיה מן הצד ולא לכוון בה לעיקר כי זה יבא ממילא כשתכוון ותעשה היחוד בכל תיבה וממילא יתמלאו כל העולמות שפע וברכה ופרנסה טובה וכל טוב. אמן:

ט׳ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה. כי הנה ידוע מ"ש בשם הבעש"ט בפ' רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי בכל האכילות של האדם יש בהם נ"ק מובלעים בהם והם מצפים לצאת ע"י אכילת האדם בקדושה וז"ש הכתוב ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל לתיקון הני"ק והיה לך ולהם לניה"ק לאכלה ולתיקון כי גם הם יעלו עמך:

י׳א"י ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה. כי הנה ע"י אכילת האדם נעשים יחודים בעולמות העליונים כידוע. מאכל גימ' צ"א הוי"ה אדנ"י. וע"י אכילתו בקדושה מוריד השפעות יותר כמ"ש מהאוכל יצא מאכל וזה ואתה קח לך מכל מאכ"ל ועי"כ יהיה לך ולהם לאכלה ויתרבה השפע בעולם:

י״איזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת גואל לחיי העוה"ב. דהנה כתיב בני ציון יגילו במלכם יהללו שמו במחול. בני ציון הם הצדיקים שכל ימיהם הם מצפים רק לבנין ציון במהרה לכן הם נקראים בשמה. והם יהללו שמו במחול לעתיד כשיעשה הקב"ה מחול לצדיקים. וזהו יזכו לרב טוב כל המתענגים בה'. פי' העושים תענוג לשכינה הרומז לאות ה' בזה שמצפים רק בביאת גואל שיבא במהרה בימינו והם לחיי עוה"ב:

י״בויבא נח ואשתו וכו'. ופרש"י אף נח מקטני אמנה היה כו'. לכאורה יפלא לומר כן כאשר מ"מ דבר ה' עמו פעם בפעם ואיך יהיה מקטני אמנה. אך הנה נודע כי שגגה גדולה היתה לו שלא התפלל על הדור אולי הועיל להציל אותם משחת והחסרון היה לו שהיה בדעתו שהוא קטן בעיני הש"י ולא עלה על לבו שיהיה הקב"ה חפץ בתפלתו ולא האמין זאת שהש"י ישמע אליו ויעתר לו אחרי שכבר נגזרה הגזירה. אבל חשב בלבבו שזה יהיה נגד רצון הש"י לבטל גזירתו. והאמת הוא להיפך כי זה חפץ ה' וזהו רצונו שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות וכמו שעמד א"א ע"ה ואמר חלילה לך מעשות כדבר הזה. וכן משה רבינו אמר למה יאמרו מצרים. וכן הוא המדה מתחלת בריאת העולם כמאמרם ז"ל בתתלה עלה במחשבה לבראו במדה"ד וכו' ושתפו מדה"ר למה"ד. הכוונה בזה ע"ד שאמרו כי הצדיק נקרא שותף במע"ב כמו הדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף וכיוצא בזה. והטעם הוא כי הצדיקים מקיימין את העולם כי הם מעוררים רחמים וחסדים תמיד ולבטל כל הגזירות קשות ובזה הוא שותף במע"ב. וזה היה כוונת הבריאה מתחלה כאשר בכל מע"ב לא נזכר רק שם אלהים רק אחר שנאמר בהברא"ם אותיות באברהם מיד נאמר ביום עשות ה' אלהים מדה"ר עמו כי כן על הצדיקים שם הוי' על פניהם תמיד כמ"ש וראו כל בשר יחדיו כי ה' נק' עליך. וז"ש שתפו מדה"ר הם הצדיקים העומדים בפרץ להשיב חמתו מהשחית העולם. וז"פ נח מקטני אמנה היה ולא האמין בעצמו כי יועיל בתפלתו. ובמד"ר איתא נח מחוסר אמנה היה כי אמונה שלימה הוא אמן ו"ה יחוד הוי' אדנ"י ו"ה מראש ועד סוף כי וא"ו רומז לצדיק כמו יעקב ויוסף תרין ווין בווין תתקטר וכן הוא אומר באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה והאמין אמן ו"ה הוא אמונה שלימה אבל נח היה מחוסר אמנה חסר וא"ו מן האמונה. לכן כתיב את האלהים התהלך נח עמו יחד כמובן. אבל באברהם כתיב התהלך לפני להיות בבחי' ותגזר אומר ויקם. והבן:

י״גויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ. כתבו הראשוני' ז"ל כי יבש"ת אותיות תשב"י. והנראה בזה ע"ד שאמרו בשם רבינו הרב איש היהודי ז"ל מפרשיסעחי וז"ל שובו שובו מהר בתשובה כי הזמן קצר ואין פנאי עוד להתגלגל כי הגאולה קרובה. וזה הרמוז בפ' ויצא יצא ושוב ר"ל אף אם ח"ו יצא חלילה מהדת ר"ל. ושוב. יכול לשוב מיד עד יבש"ת המים. הרמז על ביאת אליהו התשב"י ועד בכלל כמ"ש והשיב לב אבות על בנים:

י״דוהקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר. עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. יל"ד כפל לשון הכתוב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד כו' ושינוי הלשון בתיבות האלו צריך ביאור. אמנם הנה כבר נודע בזוה"ק ובספרים כי ענין חטא דור המבול הוא שהוציאו ז"ל ר"ל כמבואר ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. והנה ענין הפגם ההוא הוא ממחשב' ר"ל והוא פגם במזל העליון שהוא ג' הויות גימט' ע"ח גימ' מזל"א כיל"ח. אמנם הנה כן כתיב פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם וכו'. הרמז עושי רע הוא מורה על העון ההוא ר"ל כמבואר בזוה"ק שעון הזה נקרא רע ער בכור יהודה רע כו'. ואמה"כ כי פני ה' בעושי העון הזה שיכרת מחוט החיים העליון שע"י הפגם הזה נפסק המשכת חייו מאור העליון חיי החיים. ובתשובה הוא מתקן וממשיך האור במזל"א ומיחד ומאיר בדעת העליון ונעשה סוד חרב פיפיות להרוג כל המזיקין. והנה ט"ז הוא שרמז הכ' והקימותי את בריתי אתכם הוא היחוד כיל"ח ולא יכרת כל בשר עוד שהוא תיקון העון הזה שנאמר בו כרת ר"ל כנ"ל. וזהו שנאמר כל בשר שהברית נקרא בשר כמ"ש ג"כ רופא כל בשר על זה כי בהתיקון והיחוד העליון על הפגם הזה רופא כל בשר שלכך נתקן ברכה זו באשר יצר. ואמר הכ' שלא יכרת עוד ע"י הפגם הזה מאור ג' הויות גימט' ע"ח שהוא גימט' מבול. ולכך לא יהי' מבול לשחת כי מי המבול היה התיקון לאשר מים עליונים יצאו חוצה אבל ע"י התשובה יתקן הכל וישפיע שפע ברכה מדעת העליון לנוה אפריון. אמן:

ט״וומוראכם וחתכם יהיה וכו' (שמואל א י״ז:כ״ה) ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העולה הזה כי לחרף את ישראל עולה והיה האיש אשר יכנו כו' ויאמר דוד כו' מה יעשה כו' כי מי הפלשתי הערל הזה וכו' מערכות אלהים חיים. ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש כו'. שאלת דוד מה יעשה לאיש. תמוה. הלא שמע מה שאמרו וכי אין די בזה. וגם מתשובת העם בשני' מה חדשו מבראשונה. ידוע שהשכר הראוי לו הוא לפי ערך המוכה אם יהרוג בהמה אין לו שכר. רק אם יהרוג אדם יהי' לו שכר. עוד ידוע ששכר הוא לפי הצער שיהי' לאדם לפום צערא אגרא. אבל אם יש להמנצח תענוג מזה אין לו תשלומין. והנה גלית הפלשתי הזה עמד לחרף ישראל. והנה לדעת המכריז הזה היה גלית הזה עוד בתואר אדם ואמר הראיתם האיש העולה כי לא נאבד ממנו הצלם אלהים ואמר הטעם אף שידע שבעת הסתלק ממנו הצלם נדמה כמו בהמה כמ"ש נמשל כבהמות נדמו ואין לו תואר אדם. היינו בין אדם למקום אך זה לא חרף רק בנ"י ולזה אמר כי לחרף מערכות ישראל ולזה יגיע שכר להמכה אותו. אולם דוד המלך בא בטענה כי חילול כבוד המקום וכבוד ישראל אורייתא וקב"ה וישראל חד. וא"כ הוא כבהמה שנסתלק ממנו הצלם אלהים ומה שכר להורג בהמה. עוד אמר התענוג שיש לזה ההורנו שיסיר חרפת ישראל אין לו שום שכר מזה שיש לו תענוג מזה יותר מכל הנאות שבעולם וכו' כי מי הפלשתי הזה כו' לחרף מערכות אלהים חיים. כי נסתלק ממנו השם אלהי' לא כדעתכם שבמה שחירף ישראל לבד עדיין הוא איש לא כן. קב"ה וישראל חד. וא"כ הרי הוא כבהמה גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך והי' כאחד מהם כי חרף מערכות אלהים חיים. ואמרו לו העם כדבר הזה כה יעשה לאיש אשר יכנו. כלומר אם היה איש זה המוכה ראוי שישלם לו זה הגמול. וק"ל:

ט״זבמס' סנהדרין דף ק"ח ע"ב (אורשינא פירש"י עוף ששמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם) אשכחי' אבא דגני בספנא דתיבותא א"ל לא בעית מזוני. א"ל חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך. א"ל יהא רעווא דלא תמות שנאמר ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. הנראה ללמוד מזה כי כן יש בחי' צדיקים אשר קוראים אל ה' והוא יענם כמ"ש בצרתה לי קראתי ויענני ובכל עת צרכותם קוראים אל ה' וכמ"ש ונצעק וכו' וישמע את קולנו וכו' ויש בחי' צדיקים אשר אינם צועקים כלל על ענינם כמ"ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' ורק ברצון ובמחשבה לבד הם מצפים לישועה וכמ"ש בזוה"ק אצל אלישע לא בעינא לאטרוחי למארא וכמ"ש באסתר לו. בקשה דבר. ועל הבחי' האלו נאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. כי המעלה הראשונה הוא אשר ברצון לבד היא העליונה עליהם אמר הכתוב רצון יראיו יעשה. ואחרי' ואת שועתם ישמע ויושיעם שצועקים ונענים. וכזה היה ענין נח שלא התפלל כלום בכל צרתם רק נאמר ויזכור אלהי' את נח מאליו בא הזכרון בלא תפלה. ולכך אנו אומרים בפסוקי הזכרונות בר"ה וגם את נח באהב' זכרת מעצמו עלה בזכרונך טוב לפניך כי אתה זוכר מעשה כולם ואין שכחה לפני כסא כבודך כמו כן תעלה זכרונינו לפניך בלא תפלה. ואח"כ בשופרות אנו מזכירין רק קול בעלמא:

י״ז[עוד מכת"י]
וזה פי' יראת ה' תוסיף ימים. מי שהוא ירא שמים עליהם נאמר כי אין מחסור ליראיו. פי' אף שיש להם חוסר רב בעניני עוה"ז מ"מ אינם מטריחים את בוראם ואומרים כל מה דעביר רחמנא לטב עביד ואינם מתפללים על מה שנוגע לעצמם.רק. מה שנוגע לכבוד הבורא ב"ה ולכבוד כלל ישראל. צא ולמד מאברהם אבינו ע"ה שלא התפלל על לוט בעבור שהיה אחיו והוה כאלו התפלל על עצמו. וכן לא רצה ג"כ להפוך דעת הבורא ב"ה בעת העקידה שלא לשחוט את בנו יחידו. וזה שאמר לו הש"י מיד אחר העקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה:

י״חועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. דהנה מצינו בבן סורר ומורה נידון על שם סופו. ואצל ישמעאל מצינו בהיפך באשר הוא שם. אך בבן סורר ומורה כבר התחיל בעבירה. ובישמעאל הי' תינוק מוטל בעריסה. וזה הפי' כאן ועתה לא יבצר מהם אני נפרע מהם כאשר זמם. אך אמאי יהי' נידון על שם סופו. ולזה מתרץ וזה החילם לעשות שכבר התחילו בעבירה. וק"ל: