תפארת שלמה, על התורה, תרומהTiferet Shlomo, on Torah, Terumah
א׳ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. י"ל בדרך רמז דהנה ידוע מכל סה"ק דבסדר העולמות העליונים כל מה שלמטה ממנו הוא צמצום ביותר והוא בחי' דינים ומה שלגבי העולם שלמטה נקרא חסד הוא נגד העולם שלמעלה ממנו הוא בחי' דין וזה בחי' ימין ושמאל בחי' הדין הוא שמאל והימין הוא רחמים וחסד. ובעולם האצילות לית דין כלל ולא שמאל רק כולו ימין ורחמים פשוטים על בנ"י. וזה הרמז עין ה' אל יראיו ובמ"א כתיב עיני ה' אל צדיקים היינו אל יראיו שהם בבחי' קטנה בהצדיקים הוא משגיח עליהם בעין אחת מכלל דאיכא עוד עין שני. הוא שמאל. והיינו שמשפיע עליהם מעולם דאית בי' ימין ושמאל אבל הצדיקים משפיע עליהם מעולם העליון דלית שם בחי' שמאל וגם אם משגיח עליהם בב' עינים הוא כולו רחמים פשוטים וזה נקרא ג"כ דכר ונוקבא. נוק' רומז על בחי' שמאל וזה הרמז ויקחו לי תרומה היינו לי לשמי שיתקנו לשמי ע"י שתמשיכו האורה מאת כל איש. ר"ל מעולם שאין בו בחי' אשה כלל רק כולו איש וזה גמר אומר אשר ידבנו לבו ר"ל כי שם הוא עולם הרצון ורחמים וחסדים מגולים משם תקחו את תרומתי. והבן:
1
ב׳בשם הבעש"ט מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. היינו שכל איש צריך ליקח לעצמו מדות טובות לעבוד בהם הבורא ב"ה מכל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי היינו מן התאוות החיצוניות אשר היצר מסיתו לאהב' ויראה רעה מאותה המדה יקח לעצמו לאהוב הבורא ב"ה וכן שאר המדות ובאמת כתבו הספרים הקדושים אלו הי' עשו הולך בדרך התורה הי' העבדות שלו יותר גבוה מבחי' העבדות של יעקב מפני כי הוא מסטרא דדינא קשי' ולבו הי' פונה לכל התאוות רעות ואם הי' מעלה זה לעבדות הבורא הי' טוב מאד כידוע דלית נהורא אלא מתוך חשוכא. וזה ג"כ ביאור הפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך כו' . ובזה י"ל מאמר הפ' יוצר אור ובורא חשך לכאו' בריאה הוא עולם גבוה יותר מיצירה. אך האמת הוא כן מי שהוא בבחי' חשך ומגביר א"ע לבחי' אור הוא יותר טוב במעלה כי הוא בחי' עולם העליון שנקרא חשך כמ"ש ישת חשך סתרו. וזה ג"כ בחי' זהב הוא בחי' דין וכתיב זהב טהור מכלל דאיכא טמא ובחי' טהור הוא יותר מבחי' קודש והוא מפני שבחי' קודש לא הי' מעולם בצד השני משא"כ טהור הי' בכלל צד השני ובמלאכים כתיב כולם טהורים. ומבואר בספרים מפני כי יש עולם שמכריזין העבירות של בנ"א ומחמת הפגם העושה העון אפי' המלאכים אחר הכרזה צריכין לטבול ולטהר א"ע משום שהי' בפיהם סיפור הדברים שעשה זה העבירה וזה בחי' טהורים. וזה ג"כ ענין הפ' כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים וכו' כי הם אמרו ואל ידבר עמנו אלהים כו' שלא רצו בבחי' אלקות פן נמות. ר"ל שלא יפלו ממדריגתם בעבדות. והשי"ת השיב להם אדרבא עי"ז תעלו במעלה נפלאה כי לבעבור נסות אתכם שתראו להגביר בחי' הטוב ולית נהורא אלא מגו חשוכא. והבן:
2
ג׳ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. פרש"י וכן תעשו לדורות. והקשו בתו' הלא לא הי' שוה מזבח שעשה משה למזבח שעשה שלמה. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל ועיין באו"ח וקדושת לוי ע"ש. והנ"ל ברמז הכתובים האלה בלי שנאריך בדקדוקים ונקדים עוד מאמה"כ בפ' כי תשא. ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי כו' . ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת כו' לחשוב מחשבות לעשות בזהב וכו' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתיך. והנה אצל בצלאל אמה"כ לחשוב מחשבות לעשות יתואר המלאכה בלשון מחשבה ואצל שאר חכמים העושים לא כתיב רק ועשו את כל אשר צוויתיך. וכן בפ' ויקהל אצל המעשה כתיב ג"כ ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' וימלא אותו רוח אלהים כו' לחשוב מחשבות לעשות. הנה כמו כן יתואר הכ' אצלו המלאכה בלשון מחשבה לחשוב מחשבות לעשות. ואצל שאר החכמים כתיב רק לשון עשי' לחוד דוקא כמ"ש מלא אותם חכמת לב לעשות. ועל איש אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות וכיוצא בזה לא הוזכר אצלם הלשון מחשבה רק עשי' בכל מקום. וצריך להבין ענין זה למה אצל בצלאל יתואר המלאכה בלשון מחשבה ואצל שאר החכמים העושים רק בלשון עשי' לבד הלא הם ג"כ היו צריכין כוונת הלב במעשה המשכן כנ"ל. אכן לבאר זה. הנה צריך לדעת כי העולם נברא בבחי' מחשבה דבור ומעשה כמו שמבואר זה בכתובים בבחי' דבור כתיב בדבר ה' שמים נעשו וכן כל ויאמר האמור במעשה בראשית. ובבחי' מעשה ג"כ כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכן ויעש אלהים האמור כ"פ במע"ב ובבחי' מחשבה הנה אמרו חז"ל כי בראשית נמי מאמר הוא ובראשית הוא בחי' מחשבה כנודע וכמבו' בז"ח פ' תשא וז"ל שם. וכד סליק במחשבה עלאה למברי עלמא עלאה ועלמא תתאה כלא הוה ברגעה חדא הה"ד יעמדו יחדיו כו' ע"ש וכן הוא מבו' בזוה"ק בכ"מ. והנה בהיות כי בריאת עולם הי' בשלש בחי' האלו במחשבה דבור ומעשה הנה שוב ג"כ הצדיקים המקיימין את העולם הם מקיימין אותה ג"כ בשלש בחי' הללו כנ"ל במחשבה דבור ומעשה. ושלשה אלה הם בהתורה לקיימה במחשבה דבור ומעשה. והוא כן מבואר בזוה"ק קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא אשתכח דעובדא וקיומא דכל עלמא אורייתא איהי כנ"ל ע"ש בפ' תרומה קס"א ע"ב. והלא זה מבואר כי קיום התורה הוא ע"י ג' בחי' הללו כמבו' בסה"ק. אמנם כן הנה בשלש בחי' האלו יש הפרש ומעלה בין הצדיקים המקיימין את העולם יש בחי' צדיק הגדול והקדוש במחשבה. אשר גם במחשבתו לבד יכול להמשיך השפעות טובות לקיום העולם וכמבו' בזו"ח הנ"ל ובר נש לתתא אית לי' מתשבה סתימא כנ"ל. ויהבה לי' לבר נש למחשב מילין דאורייתא מילין דמצוה בגין דההוא מחשבה עלאה נגדי מבועין דילי' כנ"ל ועל דא מאן דחשיב למעבד מצוה כאלו עשאה בגין דגרים למיתי ספיקא דברכאין לההוא מצוה מההוא מחשבה וכאלו עשאה כו' ע"ש בלשון הז"ח הנ"ל. ויש צדיק אשר ע"י דבור לבד בתורה ותפלה הוא ממשיך השפעות טובות לקיום העולם. וזה הוא מבואר בכ"מ בכתובים ובדרז"ל כנודע לכל מעיין. ויש צדיק אשר צריך לקיים התורה והמצות בפועל ומעשה ממש ובזה הוא מקיים העולם בזכות המעש"ט שלו שממשיך שפע וקיום מעולמות העליונים לעוה"ז לקיימה בכ"ט והנה כבר נודע בזוה"ק ובסה"ק כי תבנית המשכן וכליו הוא דוגמת העולם כולו ותכונותיו. לכך הנה בבנין המשכן היו ג"כ שלש בחי' הנ"ל מחשבה דבור ומעשה כמו בבריאת העולם. וע"י שלשה מעלות הצדיקים זה למעלה מזה כנ"ל. יש ע"י מחשבה. ויש מהם ע"י דבור. ויש ע"י מעשה ופועל ממש כנ"ל. והנה משרע"ה הוא הי' הראש וראשון בקיום העולם כולו ע"י מחשבה לבד בגודל קדושתו בתורה וכן בבנין המשכן דוגמת בנין העולם במחשבתו הקדושה לבד הי' די להתקיים ואחריו הי' בצלאל ג"כ עלה במחשבה בחכמה ובתבונה ובדעת בג' בחי' חב"ד במחשבתו הי' פועל כל מעשה המשכן וקיום העולם כולו והוא שאמרו חכז"ל יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו השמים וארץ. ולכך אצל בצלאל כתיב רק לחשוב מחשבות לעשות. כי הוא במחשבתו פעל לעשות ולקיים המשכן וכל העולם. ומחשבתו שלו הי' חשוב כמו מעשה זולתו. אבל שאר החכמים העושים במלאכת המשכן הם היו נמוכים ממנו במדריגה ולכך הם היו צריכין באמת למעשה ופועל בבנין ממש. ולכך כתיב אצלם רק לשון עשי' בכ"מ כנ"ל. האמנם כי בחי' צדיק הגדול והקדוש במחשבה הנ"ל שבארנו הנה אמנם הוא הפועל והגורם להמעשה של שאר העם להתקיים בקדושה על ידו כי סוף המעשה הוא מקושר בהמחשבה תחלה וכאשר הצדיק יכונן ויתעלה בהמחשבה מעלה מעלה הנה הוא מעלה המעש"ט של ישראל לרצון לפני ה' ית"ש. וזה שהי' במלאכת המשכן כתיב לחשוב מחשבות לעשות כי המחשבה של משרע"ה ובצלאל אחריו הוא הגרם לעשות כלומר שתכונן מעשה שאר העם העושים במעשה ומלאכה בפועל ממש. וזש"נ וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' פי' וירא בחי' הראי' הוא מחשבה כמו ולבו ראה חכמה הרבה וכאשר התכונן משה במחשבה על המלאכה הנה עי"כ עשו אותה כאשר צוה ה' ויהי נועם ה' עליהם לרצון לפניו ית"ש. כי ע"י המחשבה שלו ניתקן המעשה שלהם והנה עשו אותה כתקנה כנ"ל. וז"ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו כו' ר"ל הרצון הנעלה מהצדיק הלא שיתעלה ויתרומם בהמחשב' ע"ד הנ"ל. וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו מהאיש הצדיק כזה אשר ידבנו לבו לעלות במחשבת הלב לבד לפני הקב"ה הוא הנרצה לפני ה' ית"ש וממנו תקחו את תרומתי כי הוא חביב מכל כמו משרע"ה והוא איננו צריך למעשה. אבל וזאת התרומה אשר תקחו מאתם היינו משאר העם הפחותים במדריגה מהם תקחו זהב וכסף לעשות משכן בפועל ומעשה ממש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך. ענין המראה בהר הוא ענין מחשבה. ואמה"כ כי הם יעשו המקדש ושכנתי בתוכם כי הוא יהי' ככל אשר אני מראה אותך. אתה תתעלה ותתקן הכל במחשבתך עי"כ יזכו גם הם להתעלות ע"י במעשה שלהם כנ"ל כמ"ש לעיל. וזהו שפרש"י וכן תעשו לדורות. היינו ג"כ עפ"י דרך הנ"ל שבארנו כי משרע"ה אתפשטותי' בכל דרא. וככל אשר אני מראה אותך היינו העלי' שלך במחשבה כמו שיזכו דור הזה על ידך כן ג"כ בכל דור ודור אתה תעלה את כל המעשים טובים של בנ"י בכל צדיק הדור שיעלה במחשבה עמך וזהו וכן תעשו לדורות. להעלות המצות ומעש"ט של בנ"י ע"י מחשבה הקדושה של הצדיק שהוא בבחי' משרע"ה אתפשטותי' בכל דרא כו' . וזהו והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי מיותר אשר אנכי מצוה אתכם. אך משרע"ה אמר זה על עצמו אם שמוע ר"ל תקבלו עליכם עול התורה והמצות הנה עי"ז תזכו שתשמעו היום פי' בכל יום ויום אל מצותי שיצאו מפי באתפשטות' בכל דרא אשר אנכי אהי' מצוה אתכם בכל דור ודור תזכו לשמוע מפי דברי אלהים חיים עד העולם אמן:
3
ד׳א"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש כו' . הנ"ל לרמז על הצדיק שנקרא נדיב לב וכמש"א נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם שא"א ע"ה נקרא נדיב לב כי הנדבה הוא הרי זו עולה וכמו כן הוא בחי' המתנדב לבו במס"נ מיד להיות עולה כליל לה' ועי"כ הוא מעלה מ"נ ומתקן היחוד ונמתקין הדינין וזהו לשון הר"י גימט' רי"ו עה"כ שהוא ממתיק הגבורות שעולה רי"ו ז"ו ר"ת "זעיר "ונוקבא עולה כולה לה' וזהו כנדבת צדיקים שאמרו חכז"ל וע"ז הוא שאמה"כ ויקחו לי תרומה לי לשמי מאת כל איש הוא הצדיק הנקרא כל ואיש. וזהו מאת שמפריד בין ב' אותיות מ"ת לבל יתקרבו שהוא אלוף המפריד בין ב' אותיות כי הצדיק מיחד אלוף ומפריד הסט"א לבל יתחברו. וזהו תקחו את תרומתי הוא תיקון חטא אדה"ר שהוא חלתו של עולם נתעלה ע"י הצדיק. והבן:
4
ה׳ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ודקדקו המפורשים אמאי לא כתיב ושכנתי בתוכו. י"ל דקאי על עיקר השראת השכינה שהי' על פנימיות נדבת לבם של כל או"א בדיבורו שהיו מקדישים נדבותם לצרכי המשכן היו ממשיכים אז בדיבורם הקדושה והי' השכינה שורה על פנימיות הלב של כל אחד ואחד בשעת דיבורו והקדשו. ומפני זה כתיב ושכנתי בתוכם ר"ל בתוך הפנימיות לבבם של המתנדבים. ומזה יש ללמוד כמה גדול כח הדיבור של בנ"י הלא אנו רואים בהמה שהיתה חולין אם מקריבה בעזרה היא נפסלת משום חולין שנשחטו בעזרה ואחר שהוציא עלי' הדבור לקדשה הוא להיפך אם שחטה בחוץ חייב כרת. וכן חפץ אחר הקדשו אם נהנה בו מעל וכ"ז הוא מחמת דיבורו. מכ"ש אם האדם משבח ומפאר ומהלל בדיבורו ליוצרו עושה רושם וכוחו גדול מאד לעשות נ"ר להבורא ב"ה בדיבורו:
5
ו׳א"י ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. ופרש"י וכן תעשו לדורות. והקשה הרמב"ן ז"ל הא בכלי בית עולמים לא מצינו שהי' דוגמת המשכן וכליו. אך הנה כבר בארנו ענין המשכן וכליו היו מנדבת בנ"י ורצונות הטובים שלהם כמ"ש מכל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. לכן לפי נדבת הלב והרצון של בנ"י כאו"א לפי מדריגתו זכה ג"כ להיות חלקו לפי טרכו מי שהי' נדבתו יותר ברצון טוב נעשה ממנו דברים המקודשים יותר כגון ארון וכפרת וכדומה. ומי שלא זכה להיות נדבתו ברצון הנכון הי' נעשה ממנו שאר הכלים והחצר. ויש מהם שהי' בא לבחי' מותרות כמ"ש להלן והמלאכה היתה דים לעשות אותה והותר. והעיקר בזה מפני כי המשכן הי' נעשה מהרצונות של אדם והוא דבר מסור ללב. וכן יהי' לעתיד כמ"ש והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי ודרשו רז"ל תפלתם לא נאמר אלא תפלתי. הפי' בזה אם האדם משים כל מגמתו עבור כבוד הבורא ב"ה אז נעשה ונגמר ע"י רצונו הטוב חלקו בבהמ"ק לע"ל. וז"ש והשב את העבודה לדביר ביתך שיהי' הדיבור של התפלה רק עבור ביתך לכבוד הש"י. ובזה פרשתי הפ' במלכים א' ח' הטיבות כי הי' טם לבבך פי' יותר טוב כשהי' הבהמ"ק ברצון לבבך כי דוד המלך ע"ה בגודל הקדושה שהי' לבבו נכון ושורה בו הקדושה כמו בהמ"ק בבחי' קדשי קדשים והי' נ"ר ממנו יותר מבנין בהמ"ק. ונחזור לענינינו שזה הפי' ככל אשר אני מראה אותך כו' לשון מראות הצובאות שהמסתכל במראה נראה צורת דוגמתו וכן משרע"ה הי' בו כל תבנית המשכן וכל כליו כי הוא מובחר האנושי. וזה שמסיים הפ' וכן תעשו לדורות. פי' שהקב"ה הבטיח כן כי לא ידח ממנו נדח בכל דור ודור אתפשטותי' דמשה לבל יגרע מצדיק עינו שיהי' כן בכל דור צדיק אשר יהי' בו תבנית המשכן וכל כליו ולבבו יהי' נכון וטוב:
6
ז׳ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ולהלן כתי' והיו הכרובי' פורשי כנפיים למע' וכו' ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ערש"י ורמב"ן שהקשו למה נכפל לתת את העדות בארון ע"ש. אך הנ"ל ברמז הענין דהנה יש ב' בחי' בענין הצדיקים העומדים לפני ה' יש צדיקים אשר כל עיקר מגמתם בעבודתם רק בתורה בלימוד תורה לשמה תורתן אומנתן ופועלים כל טוב בלימודם בהשפעות טובות זהו אומנתם בתורתם. אך יש עוד צדיקים וחסידים העומדים רק בתפלה כל ימיהם וצועקים ומבקשים על כבוד השכינה ועל כבוד ישראל בכל עת ובכל שעה. והנה אלה מה יעשו בחיוב ת"ת על זה אמרו בגמ' מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. נמצא כי בחי' ת"ת אצל אלו הוא בבחי' אחרת יותר מהראשונים כי אצלם צריך להיות הת"ת בבחי' ברכה ושמירה יתירה והמעט מה שלומדים שמור להם לרב כי אצלה האור זרוע לצדיק בבחי' זריעה המתברך ממנו לצמוח פירות הרבה. והנה לעומת שתי אלה דבר הכתוב ונתת אל הארון הוא בחי' הראשונה הלומדים תורה לשמה כל ימיהם וכל הלילות ע"ז אמר ונתת אל הארון ר"ל הבחי' שלך כי משה אתפשטותי' בכל דרא אל הארון הוא הצדיק שנקרא ארון כמבו' בגמ' את העדות אשר אתן אליך. ועל הבחי' השנית אמה"כ והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה הם הצדיקים העומדים בתפלה כמ"ש ובפרשכם כפיכם. והם פורשי כנפיים וסוככים בכנפיהם מגינים על הדור. על הכפורת לכפר על בנ"י ופניהם איש אל אחיו להתפלל כל אחד על זולתו לעומתם אמר הכ' ואל הארון פי' לצדיק כזה אשר כל עבודתו בחפלה תתן את העדות בבחי' אחרת אשר אתן אליך בברכה כנ"ל. והבן:
7
ח׳א"י ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. קו' המפורשים הנ"ל בכפילת הדברים ע"ש. הנ"ל עפ"י מ"ש בפנים ע"פ ויהי בנסוע הארון ויאמר משה לרמז אם האדם זוכה ללמוד תורה לשמה מתעורר בו כוחו של משה רבינו להיות לו לעזר כי אותיות לשמ"ה למש"ה. וז"פ בנסוע הארון כאשר הגוף הוא שמור באב"ק מדתו של יוסף הצדיק נקרא ארון כי הוא הנרתק לנשמה כמ"ש מצילין תיק הספר עם הספר כי הגוף מסייע לנשמה לעוה"ב וכאשר מתחיל ללמוד נקרא נסיעת הארון. וז"ש ויישם בארון במצרים וכתיב ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה כו' ויוסף הי' במצרי' כי כוחו של יוסף הי' עמהם כמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם כוחו של יוסף כמבואר במ"א. ובזה פרשתי בפ' ויחי יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה כו' ויהי למס עובד פרש"י לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד לפי הנ"ל רומז בזה על שמירת ברי"ק שיהיו האנשים יושבים על הספר ללמוד לבל יבוא להם שום מחשבה זרה בעת לימודם וגם עי"ז לא יהי' ח"ו נמסר רזי התורה להחיצונים והאויב יהי' כבוש תתתיו ויהי למס עובד רמז לס"ם גם הוא יהי' עבד לו לסיוע ולעזר בעבודת הבורא ב"ה כמ"ש בכל לבבך וכו' . וזהו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ונחזור לביאור הכ' בכפילת הדברים כנ"ל. כי הוא ב' ענירם ונתת אל הארון כפשוטו שיתן הלוחות בארון ומ"ש אח"כ ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך רמז על הנ"ל ארון הוא הגוף של כאו"א מבנ"י תתן את העדות היא התורה להיות שמור בו מחמת כוחו של יוסף צי"ט אשר אתן אליך כי אתה יש לך ג"כ הכח הזה כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו כוחו של יוסף. ואת כל אשר אצוה אותך אל בנ"י בעשיות הארון ולתת בו הלוחות הוא רק רמז על בנ"י שכאו"א יהי' בו בחי' הארון אל התורה שכל גוף מבנ"י יהי' נרתק אל הנשמ' כמו תיק הספר כנ"ל:
8
ט׳והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וכו' . הכרובים הם היו מודיעים החבה והתעוררת האהבה בין הקב"ה לכנ"י שבכל המקדש לא הי' נס כזה שחתיכת זהב יהי' בו חיות כי בעת התפלה של ישראל ג' פעמים ביום היו פורשים כנפיהם למעלה כמבו' בזוה"ק פ' אחרי והיו יודעים ישראל איך שהקב"ה מתאוה לתפלתם של ישראל והי' הקב"ה מודיע זאת ע"י הכרובים שבעת התפלה היו פורשים כנפיהם למעלה. וגם לפי' חכז"ל היו מעורים זה בזה וכו' היו מודיעים החבה. וגם היו מרמזים איך שלא יתיאש האדם א"ע ע"ד שאמר הכ' ואל יאמר הסרים הן אני עץ יבש. שהראה לנו הקב"ה בכרובים שנעשו רוחנים ובעלי משכילים וגם מבואר בזוה"ק שהיו הכרובים אומרים שירות ותשבחות וזה נותן כח: (חסר סיום הדבר)
9
י׳(מכתי"ק)
והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו. פי' אם האדם הוא מתקן מדותיו להיות משומרי ברי"ק נקרא בחי' תמים כמ"ש ביעקב ויעקב איש תם כו' אזי גורם היחוד בשם הוי' למעלה בכל העולמות וזה יחדיו יהיו תמים על ראשו. והבן:
והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו. פי' אם האדם הוא מתקן מדותיו להיות משומרי ברי"ק נקרא בחי' תמים כמ"ש ביעקב ויעקב איש תם כו' אזי גורם היחוד בשם הוי' למעלה בכל העולמות וזה יחדיו יהיו תמים על ראשו. והבן:
10